בית הכנסת הגדול והחאן

The_Life_Of_The_Jews_In_Palestine_1913_Hebrew_2_7

The Life Of The Jews In Palestine 1913 Hebrew 2 7

מבט על "רחובות" חדרה בשנת 1913 - מאמצע הסרט

חדרה היא עיר במחוז הצפון, מרכז נפת חדרה, אחת משתי הנפות של מחוז הצפון השנייה היא נפת חיפה. בחדרה היו בסוף 2008 78,231 נפש מהם:72.7% יהודים. הנפה כולה כללה 324 אלף נפש ב-45 ישובים.

תולדות חדרה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעובד מתוך האתר מוזיאון וארכיון "החאן" לתולדות חדרה


התקופה העות'מאנית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בו' כסלו תרנ"א מגיע לארץ זאב טיומקין, כדי לעמוד בראש הלשכה להנהלת העבודה המעשית של "חברת התמיכה" של "חובבי ציון" שנפתחה ביפו. בעזרת זאב טיומקין ויהושע חנקין, רוכשים צירי האגודות ריגה, קובנה ווילנה ויחידים את אדמת חדרה.זוהי רכישת הקרקע הגדולה ביותר להתיישבות בארץ עד אז (כ- 30,000 דונם). חברי אגודות יחידים ומשפחות, עולים להתיישב בחדרה.

על פי החלטת צירי האגודות ולשכת "חובבי ציון" ביפו, יוצאת קבוצה בת 35 פועלים להכשיר את הח'אן של חדרה למגורים זמניים למתנחלים, עד לקבלת רשיונות להקמת בתיהם, כפי שהוסכם בחוזה עם חנקין. עוד לפני תום השיפוצים מגיעים ראשוני המתנחלים למקום, חלקם מתגורר בח'אן ואחרים קובעים את משכנם ב"מלונות" (סוכות/חושות) ובאהלים בקרבת מקום. עד סוף השנה מתים 7 מתנחלים. השנים תרנ"ב-תרנ"ג (1893-1892) - שנתיים קשות, מלוות ברגשי יאוש ותסכול, עוברות על ראשוני חדרה. לנוכח הקורבנות הרבים, המצב הכלכלי הקשה ועזרתה הדלה של תנועת חובבי ציון, מתעוררים ספקות בקרב המתיישבים באשר ליכולתם לשרוד. למרות זאת, השטח חולק בין האגודות שהיקצו חלקות לחבריהן. המתנחלים החלו להאחז בקרקע על-ידי נטיעת שקדים, גפנים ותותים, בשטח של 7,880 דונם (רבע מאדמות חדרה).

נוף חדרה


ייבוש הביצות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • נסיון ראשון לייבוש הביצות, נעשה בידי המהנדס זיידנר, לבקשת חנקין, כחלק ממימוש הסכם הקניה עם המתנחלים. חפירת תעלה לניקוז ביצת רושראשי ושלוחתה – ביצת צ'רקס, דרך נחל חדרה לים, לא מועילה. המתנחלים ממשיכים בכוחות עצמם להעמיק את התעלה (דבר שיחזור על עצמו בשנים הבאות ויביא לסכסוכי דמים עם השכנים הערבים). תרנ"ד-תרנ"ה (1894 – 1895) - הקדחת ממשיכה להפיל חללים. ד"ר הלל יפה, רופאה של זכרון יעקב מטעם הברון רוטשילד, מטפל גם בחולי חדרה.

בשנת תרנ"ו (1896) בעקבות פניות נואשות של אנשי חדרה ומעורבותו הרבה של ד"ר יפה, מסכים הבארון רוטשילד לממן את ייבוש הביצות המערביות, בתנאי שאדמותיהן יועברו באופן חוקי לבעלותו. לצורך זה מבקש הוועד המקומי את הסכמת רוכשי האדמות שטרם עלו לארץ ("מתנחלי חוץ"). הביצות הצפון-מזרחיות (רושראשי ושלוחתה צ'רקס) מנוקזות באופן יסודי בפיקוח מהנדס הפקידות אליהו קנטור. מתקבלים הרשיונות לבניית הבתים הראשונים. מוקמים 35 מבנים למגורים מחוץ לח'אן (ברחובות הגיבורים, אחד העם והרצל). מתוך כ- 150 משפחות חברי האגודות שנרשמו להתנחלות, מגיע מספר המשפחות המתנחלות בפועל ל- 35, והן נאלצות לשאת בעול הכבד של הקמת הישוב החדש. המתיישבים נוטעים גפנים ועצי שקד רבים, ומגדלים בהצלחה אבטיחים, שמיוצאים למצרים דרך נמל אבו זבורה. (מכמורת).

  • תרנ"ח (1898) עקב פגעי הקדחת הקשים, דורשים ד"ר יפה וראשי חובבי ציון מהמתנחלים לעזוב את המקום עד שיימצא פתרון לבעיה. ועד המושבה מחליט להקים שכונת צריפי עץ ליד חוף הים, בהנחה שהקדחת לא תגיע לשם. מבני-עץ מפורקים שהוכנו בנגריה ביפו, מועברים בסירות לחוף חדרה ומוקמים תוך לילה, בעת שהתורכים עסוקים באירוח הקיסר הגרמני וילהלם השני. הישוב הזמני שנקרא "קדימה", לא פותר את בעיית הקדחת ואנשיו שבים למושבה לאחר שנה.
  1. תחילת נטיעת אקליפטוסים בהנחיית פקידי הברון.
  2. במרכז המושבה נחפרת הבאר הראשונה שמספקת מים זכים לתושבים (כיום בצדו הדרומי של גן המייסדים, יד לבנים).
  3. משפחות המתנחלים עוזבות את הח'אן למגוריהן הפרטיים. בחדרה – 153 נפש.

בשנת תרס"א (1901) - תגלית מדעית שהגיעה לארץ ממכון פסטר בצרפת, באמצעות ד"ר יפה מלמדת, שיתושת האנופלס היא הגורמת למחלת המלריה. בעקבות הגילוי מותקנות בחדרה רשתות על חלונות הבתים וניטעים אקליפטוסים הנחשבים (בטעות) לעצים מייבשי ביצות, במערב המושבה (ביצת ברכטאס – "יער חדרה" כיום).

תולדות חדרה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מעובד מתוך האתר מוזיאון וארכיון "החאן" לתולדות חדרה

התקופה העות'מאנית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בו' כסלו תרנ"א מגיע לארץ זאב טיומקין, כדי לעמוד בראש הלשכה להנהלת העבודה המעשית של "חברת התמיכה" של "חובבי ציון" שנפתחה ביפו. בעזרת זאב טיומקין ויהושע חנקין, רוכשים צירי האגודות ריגה, קובנה ווילנה ויחידים את אדמת חדרה.זוהי רכישת הקרקע הגדולה ביותר להתיישבות בארץ עד אז (כ- 30,000 דונם). חברי אגודות יחידים ומשפחות, עולים להתיישב בחדרה.

על פי החלטת צירי האגודות ולשכת "חובבי ציון" ביפו, יוצאת קבוצה בת 35 פועלים להכשיר את הח'אן של חדרה למגורים זמניים למתנחלים, עד לקבלת רשיונות להקמת בתיהם, כפי שהוסכם בחוזה עם חנקין. עוד לפני תום השיפוצים מגיעים ראשוני המתנחלים למקום, חלקם מתגורר בח'אן ואחרים קובעים את משכנם ב"מלונות" (סוכות/חושות) ובאהלים בקרבת מקום. עד סוף השנה מתים 7 מתנחלים. השנים תרנ"ב-תרנ"ג (1893-1892) - שנתיים קשות, מלוות ברגשי יאוש ותסכול, עוברות על ראשוני חדרה. לנוכח הקורבנות הרבים, המצב הכלכלי הקשה ועזרתה הדלה של תנועת חובבי ציון, מתעוררים ספקות בקרב המתיישבים באשר ליכולתם לשרוד. למרות זאת, השטח חולק בין האגודות שהיקצו חלקות לחבריהן. המתנחלים החלו להאחז בקרקע על-ידי נטיעת שקדים, גפנים ותותים, בשטח של 7,880 דונם (רבע מאדמות חדרה).

ייבוש הביצות[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • נסיון ראשון לייבוש הביצות, נעשה בידי המהנדס זיידנר, לבקשת חנקין, כחלק ממימוש הסכם הקניה עם המתנחלים. חפירת תעלה לניקוז ביצת רושראשי ושלוחתה – ביצת צ'רקס, דרך נחל חדרה לים, לא מועילה. המתנחלים ממשיכים בכוחות עצמם להעמיק את התעלה (דבר שיחזור על עצמו בשנים הבאות ויביא לסכסוכי דמים עם השכנים הערבים). תרנ"ד-תרנ"ה (1894 – 1895) - הקדחת ממשיכה להפיל חללים. ד"ר הלל יפה, רופאה של זכרון יעקב מטעם הברון רוטשילד, מטפל גם בחולי חדרה.

בשנת תרנ"ו (1896) בעקבות פניות נואשות של אנשי חדרה ומעורבותו הרבה של ד"ר יפה, מסכים הבארון רוטשילד לממן את ייבוש הביצות המערביות, בתנאי שאדמותיהן יועברו באופן חוקי לבעלותו. לצורך זה מבקש הוועד המקומי את הסכמת רוכשי האדמות שטרם עלו לארץ ("מתנחלי חוץ"). הביצות הצפון-מזרחיות (רושראשי ושלוחתה צ'רקס) מנוקזות באופן יסודי בפיקוח מהנדס הפקידות אליהו קנטור. מתקבלים הרשיונות לבניית הבתים הראשונים. מוקמים 35 מבנים למגורים מחוץ לח'אן (ברחובות הגיבורים, אחד העם והרצל). מתוך כ- 150 משפחות חברי האגודות שנרשמו להתנחלות, מגיע מספר המשפחות המתנחלות בפועל ל- 35, והן נאלצות לשאת בעול הכבד של הקמת הישוב החדש. המתיישבים נוטעים גפנים ועצי שקד רבים, ומגדלים בהצלחה אבטיחים, שמיוצאים למצרים דרך נמל אבו זבורה. (מכמורת).

בשנת תרנ"ח (1898) עקב פגעי הקדחת הקשים, דורשים ד"ר יפה וראשי חובבי ציון מהמתנחלים לעזוב את המקום עד שיימצא פתרון לבעיה. ועד המושבה מחליט להקים שכונת צריפי עץ ליד חוף הים, בהנחה שהקדחת לא תגיע לשם. מבני-עץ מפורקים שהוכנו בנגריה ביפו, מועברים בסירות לחוף חדרה ומוקמים תוך לילה, בעת שהתורכים עסוקים באירוח הקיסר הגרמני וילהלם השני. הישוב הזמני שנקרא "קדימה", לא פותר את בעיית הקדחת ואנשיו שבים למושבה לאחר שנה.

  1. תחילת נטיעת אקליפטוסים בהנחיית פקידי הברון.
  2. במרכז המושבה נחפרת הבאר הראשונה שמספקת מים זכים לתושבים (כיום בצדו הדרומי של גן המייסדים, יד לבנים).
  3. משפחות המתנחלים עוזבות את הח'אן למגוריהן הפרטיים. בחדרה – 153 נפש.

בשנת תרס"א (1901) - תגלית מדעית שהגיעה לארץ ממכון פסטר בצרפת, באמצעות ד"ר יפה מלמדת, שיתושת האנופלס היא הגורמת למחלת המלריה. בעקבות הגילוי מותקנות בחדרה רשתות על חלונות הבתים וניטעים אקליפטוסים הנחשבים (בטעות) לעצים מייבשי ביצות, במערב המושבה (ביצת ברכטאס – "יער חדרה" כיום).

עליית יהודי תימן[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשנת 1909 הגיעו משפחות בודדות של עולי תימן לחדר. בשנת תרע"ב (1912) 40 משפחות מעולי תימן מגיעות לחדרה. לאחר שגרו תחילה בחצרות האיכרים ובח'אן, מוקמת עבורם שכונת "נחליאל", בצפון המושבה, בסיוע המשרד הארצישראלי, הקרן הקיימת לישראל וועד המושבה.

תקופת מלחמת העולם הראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנדרטת הזכרון בחדרה לאבשלום פיינברג

בעת פרוץ המלחמה היו בחדרה 450 נפש. עקבות עלילה של בדווים שכנים, נאסרים 13 מצעירי המושבה המואשמים בבגידה ובסיוע לצבא הבריטי. 18 מאנשי חדרה מועמדים למשפט, עקב סכסוך קרקעות בגבול הכפר צ'רקס שבצפון מזרח המושבה. נסיונות השכנים הערבים להשתלט על אדמות נמשכים עד להקמת המדינה.

התורכים סללו מסילות ברזל בשרון ולמרגלות השומרון. התורכים, הזקוקים לעצים לאדני המסילה, לעמודי טלגרף ולחומר הסקה לקטרים, סוללים שלוחה של מסילת ברזל מטול-כרם מערבה, עד "תחנת צ'רקס" (ממזרח למושבה) לניצול היער הטבעי (בסביבת גבעת עדה) ויערות האקליפטוסים של חדרה. תושבי חדרה המועסקים בכריתת עצים, משוחררים מחובת הגיוס לצבא התורכי.

צעירים בני חדרה: אבשלום פיינברג, לוי ומנדל שניאורסון, וניסן רוטמן, נוטלים חלק פעיל בארגון ניל"י. אבשלום נרצח בחוף סיני בלכתו מצרימה לפגישה עם האנגלים. הצבא הבריטי מתקדם ממצרים לארץ ישראל . התורכים מגרשים את יהודי יפו ותל אביב צפונה, ופליטים רבים מגיעים לחדרה. הם שוהים בה עד לסיום המלחמה וילדיהם משתלבים במערכת החינוך המקומית. ב- 19 בספטמבר 1918 נכבשה חדרה בידי הצבא הבריטי.

תקופת המנדט הבריטי[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתקופה זה עולה אווכלוסיית המושבה ל-6,000 נפש. הבריטים בונים מסילת ברזל לחיפה דרך חדרה, המתחברת לרשת המסילות הארצית. לדרישת המושבה מוסב שם התחנה ל"תחנת חדרה" (תחנת חדרה מזרח).

בשנת תר"פ (1920) - נפתח בית דואר בחדרה (עד אז הובאו דברי הדואר מיפו או מחיפה בידי קבלנים מיוחדים). מוקם בית בד ציבורי לאצירת שמן זית בח'אן (שרידיו נמצאים כיום במוזיאון).

בשנת תרפ"א (1921) - מאורעות דמים בארץ, ערביי הסביבה תוקפים את המושבה בראשית חודש מאי, אך נתקלים בהגנה מקומית מאורגנת. בתים אחדים (ברחוב הגיבורים) ניזוקים, נשרפים ונשדדים. התוקפים מגורשים בעזרת מטוסים בריטיים.

בשנת תרפ"ב (1922) - מוקם בנק ראשון בחדרה – "הלוואה וחסכון" – אגודה שיתופית להלוואות הדדיות לחבריה.


מתנהל מאבק על עבודה עברית, שבעקבותיו עוברים כ- 200 פועלים ובני משפחותיהם באופן הפגנתי לחוות כרכור. חלקם חוזר לאחר הסכם בין ועד המושבה וההסתדרות.

בשנת תרפ"ה ()1925 בעת ביקור הנציב העליון, הרברט סמואל, נחנך מבנה הקבע הראשון של בית הספר העממי ברחוב אחד העם, ולידו גן הילדים של המושבה. אז גם נקבע שמו של הרחוב המרכזי בחדרה - רחוב הרברט סמואל.

בשנת תרצ"ב (1932) נוסד בית ספר "תחכמוני" לחינוך דתי. מספר תושבי חדרה – 2,100 נפש, בהם 800 פועלים.


בשנת תרצ"ד (1934) חדרה מוכרזת על ידי הנציב העליון הבריטי כמועצה מקומית. נסלל כביש חיפה-חדרה (כיום חלק מכביש מס' 4). בנק אפ"ק (אנגלו פלשתינה בנק) – לימים בנק לאומי – פותח סניף בחדרה, ברח' הרברט סמואל בצריף "קדימה", בו שכן קודם לכן ועד המושבה.

במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) נשרפים בתי אריזה, נעקרים מטעים, נעשות חבלות ברשתות מים, וכן נהרגים ונפצעים עובדים בשדות. התקפות ערבים על התחבורה. בשנת 1936 הכביש מתל אביב מגיע לחדרה, כביש בטון נסלל לחוף ים חדרה.


במלחמת העולם השניה (1939) חדרה הופכת בסיס לחילות בנות הברית. מחנות אהלים וצריפים מוקמים בחולות שפת הים, באגרובנק, בגן המייסדים וצפונית לברנדיס, ונסללים כבישי בטון. מחנות הצבא משמשים מקור כלכלי חשוב למושבה.



• בגן המייסדים מוקמות אורוות לצבא הבריטי.


מתגייסי חדרה, מלה"ע ה-2


תש"א (1941) • יובל ה- 50 לחדרה נחוג כארוע בעל אופי לאומי (ט"ו בשבט תש"א 12.2.1941). חגיגות היובל נפתחות בעליה לקברי ראשונים בזכרון יעקב. כנס עולמי של תנועת "המזרחי" חונך את בית הכנסת המרכזי שנבנה בחצר הח'אן שברחוב הגיבורים. אורח הכבוד – הרב הראשי הרצוג. העיר מעניקה את אות "אזרח הח'אן" למתגוררים בח'אן בראשית חדרה. נערכת עצרת בוקר חגיגית, באולם בית הכנסת הגדול, בהשתתפות י. חנקין, מ. סמילנסקי, מ. אוסישקין, י. ברץ. "מנחה" לילדי המושבה, באולם בית קולנוע "חף" ונשף עממי ב- 13.2.41 באולם בית הקולנוע, בהשתתפות האמנים מ. מרגלית (האהל) וא. קוטאי (הבימה). שידור חגיגי ב"קול ירושלים". בעתונות הארצית מתפרסמים מאמרים, ראיונות וסקירות המוקדשים להתפתחות חדרה.

• כביש ואדי ערה מחובר לצומת חדרה, וחדרה הופכת ל"עיר-צומת טיפוסית".

• נסללות מדרכות ברחובות הראשיים.

• בחדרה 6,500 תושבים.


יובל חדרה באולם הקולנוע "חף"


עצרת "המזרחי" בביה"כ הגדול


תש"ב (1942) • תיאטרון "הבימה" מעלה את המחזה "האדמה הזאת" של א. אשמן, המבוסס על תולדות חדרה.

• מוקמת שכונת המגורים ההסתדרותית "נווה עובד", צפונית לחדרה.

• מוקם שבט הצופים "בני היער", בחדרה, הפועל בצריף בחצר בית הספר "אחד העם".


תש"ד-תש"ה (1945-1944) • מוקם בית ספר מקצועי "עמל" להקניית מקצועות הנגרות לבוגרי בתי'ס יסודיים.


• מוקם בית קולנוע קייצי "גן זהר", במערבו של רחוב הגליל.


• נפתחות כיתות ללימוד תפירה לבנות מייסודה של מועצת הפועלות.


בית הספר "עמל"


כיתת לימוד תפירה


תש"ו (1946) • נבנות שכונות העולים חפצי בה (סמוך לנחל חדרה) ושכונת יצחק (ליד נווה חיים).


• נפתח בית משפט השלום בחדרה, בבית סמסונוב ברח' הגיבורים.


• במבצע נועז של אנשי פלמ"ח, בני חדרה ברובם, מפוצצת תחנת הרדאר של משטרת החופים הבריטית בגבעת "בית אולגה", כדי למנוע גילוי אוניות מעפילים.


• דוד ברמן – יו"ר המועצה המקומית.


תחנת הרדאר במשטרת גבעת אולגה

דוד ברמן


תש"ז (1947) • מוקמת שכונת הזיתים במערב חדרה.

• נוסד מפעל שימורי מזון "פרי זה" של משפחת פרנק בסמוך לשכונת הזיתים (פעל עד 1991).

• חדרה מונה כ- 8,000 נפש.


בית החרושת "פרי זה"


עמיתים לטיולים' לסודות שבמפרצי הים של חופי אולגה וגדור[עריכה | עריכת קוד מקור]

(סיורים ליד חדרה)

אין דברים כאלה בארץ! תגיד באיזה אי טרופי צילמת את התמונה הזו?

אז יש דברים כאלו, ואפילו במרכז הארץ, ממש סמוך לחדרה. גבעות רמות הצופות אל מפרצי ים תכולים ירקרקים, לגונות קסומות ואפילו גלי ההיסטוריה המכים בחופינו.

חלק א'-פתיחה מפרץ בנימין

19166עמיתים_לטיולים'_-ט"ו_אלול_תש"פ-חלק_א'-פתיחה_מפרץ_בנימין

19166עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ-חלק א'-פתיחה מפרץ בנימין

19166עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ- לסודות שבמפרצי הים של חופי אולגה וגדור חלק א'- פתיחה מפרץ בנימין-סיפורה של חדרה -ביקור הברון בחדרה . הדרכה- טל אמיר תושב חדרה ופעיל מורשת והסביבה. הפקה-לשם שמים .

חלק ב: שמורת גדור,המטווח הבריטי ותל גדור

\

19167עמיתים_לטיולים'_-ט"ו_אלול_תש"פ_-חלק_ב-שמורת_גדור,המטווח_הבריטי_ותל_גדור-2

19167עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ -חלק ב-שמורת גדור,המטווח הבריטי ותל גדור-2

19167עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ -לסודות שבמפרצי הים של חופי אולגה וגדור -חלק ב' -שמורת גדור, המטווח הבריטי ותל גדור הדרכה- טל אמיר - תושב חדרה ופעיל מורשת והסביבה . הפקה- לשם שמים .

חלק ג'-המשטרה הבריטית , מעפילי ולוס בחוף גדור

19168עמיתים_לטיולים'_-ט"ו_אלול_תש"פ_-חלק_ג'-המשטרה_הבריטית_,_מעפילי_ולוס_בחוף_גדור

19168עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ -חלק ג'-המשטרה הבריטית , מעפילי ולוס בחוף גדור

19168עמיתים לטיולים' -ט"ו אלול תש"פ - לסודות שבמפרצי הים של חופי אולגה וגדור - חלק ג'- תצפית א ל המשטרה הבריטית - שבחוף אולגה , מעפילי אוניית המעפילים "ולוס" בחוף גדור . הדרכה - טל אמיר - תושב חדרה ופעיל מורשת והסביבה . הפקה -לשם שמים

חלק ד'- חוף גדור- התיאוריה הגאולוגיות של חוף הים

19169עמיתים_לטיולים'_-_ט"ו_אלול_תש"פ_-_חלק_ד'-_חוף_גדור-_התיאוריה_הגאולוגיות_של_חוף_הים_.-1600074816

19169עמיתים לטיולים' - ט"ו אלול תש"פ - חלק ד'- חוף גדור- התיאוריה הגאולוגיות של חוף הים .-1600074816

19169עמיתים לטיולים' - ט"ו אלול תש"פ - לסודות שבמפרצי הים של חופי אולגה וגדור - חלק ד'- התיאוריות הגאולוגיות של חוף הים . הדרכה- טל אמיר - תושב חדרה ופעיל מורשת והסביבה . הפקה- לשם שמים

כותרת[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.