מקורות
אמר רבי אמי: "אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר: (תהלים פה) "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". ואמר רבי אמי: "בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין – מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור – כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא – על אחת כמה וכמה".
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח' עמוד א
מחולדה ובור – שהמיתו שני בני אדם. מצוי הוא באגדה: מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה. אמרה: 'מי מעיד?' והיה שם בור אחד וחולדה. אמר הבחור: 'בור וחולדה עדים בדבר'. לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת, והוליד שני בנים. אחד נפל לבור ומת, ואחד נשכתו חולדה ומת. אמרה לו אשתו: 'מה מעשה הוא שבנינו מתים במיתה משונה?' ואמר לה: 'כך וכך היה המעשה'.
פירוש רש"י על בבלי תענית דף ח עמוד א
בפרק קמא דתעניות בגמרא – עד מתי שואלין אמר חנינא: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה. מנא לך? מחולד' [מחולדה] ובור. ומה המאמין בחולדה ובור, כך המאמין בהב"ה על אח' [אחת] כמה וכמה. פירוש:
מעשה בנערה שהיתה הולכת לבית אביה והיתה מקושטת בכלי כסף וזהב וגם יפת תואר, ותעת [ותעתה] בדרך והלכ' (והלכה) בלא יישוב. כיון שהגיע חצי היום, צמאה ולא היה לה לוייה. ראתה באר וחבל של דלי תלוי עלי' (עליה). אחזה בחבל ונשתלשלה וירדה. לאחר ששתת (ששתתה) ביקשה לעלות ולא יכלה. היתה בוכה וצועקת. עבר עליה אדם אחד ושמע קולה ועמד על הבאר והציץ בה ולא היה יכול להבחין. אמר לה: "מי את, מבני אדם או מבני המזיקין?" אמרה לו: "מבני אדם אני". אמר לה: "שמא מן הרוחות את ומתנכרת עלי?" אמרה לו: "לאו." אמר לה: "השבעי לי שמבני אדם את" נשבעה לו. אמ' (אמר) לה: "מה טיבך?" ספרה לו כל המעשה, אמר לה: "אם אני מעליך תנשאי לי?" אמרה לו: "הין". העלה. כיון שהעלה ביקש להיזקק לה מיד, אמרה לו: "מאיזה עם אתה?" אמר לה: "מישראל אני וממקום פלוני אני וכהן". אמרה לו: "אף אני ממשפחת פלוני בני אדם ידועים ונקובי שם". אמר[ה] לו: "עם קדוש כמותך שבחר בך הב"ה וקידשך מכל ישראל, אתה מבקש לעשות כבהמה בלא כתובה ובלא קידושין? בוא אחרי אצל אבי ואמי ואני מתארסת לך". נתנו ברית זה לזו וזו לזה. אמר לה: "מי יהיה עד ביני וביניך?" והיתה חולד' (חולדה) אחת עוברת כנגדן, אמרה לו: "השמים וחולדה זו ובאר זה יהיו עדים שאי' (שאין) אנו מכזבים זה בזה!" הלכו כל אחד לדרכו, ואותה הנערה עמדה באמונתה וכל מי שהיה תובעה, היתה ממאנת עליו. כיון שהחזיקו בה התחילה לנהוג עצמה נכפת ומקרעת בגדיה ובגדי כל מי שהיה נוגע בה עד שנמנעו בני אדם ממנה, והיא היתה משמרת בריתה לאותו האיש, והוא כיון שעבר מכנגד פניה, תקפו יצרו ושכח והלך לעירו ונפנה למלאכתו, ונשא אשה אחרת, ונתעברה וילדה בן זכר, וכשהגיע לג' חדשים חנקתו חולדה, ועוד נתעברה וילדה זכר ונפל לבור. אמרה לו אשתו: "אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין, עכשיו שמתו מיתה משונ' אין זה בלא דב' (דבר), אלא ספר לי מה מעשי' (מעשיך)." גילה לה כל המעש' (המעשה). נתגרש' (נתגרשה) ממנו, אמרה לו: "לך אצל חלקך שנתן לך הב"ה", הלך ושאל בעירה, אמרו לו: "נכפת היא. כל מי שתובע' (שתובעה) כך וכך עושה לו." הלך אצל אביה פירש לו כל המעשה, אמר לו: "אני מקבל כל מום שבה." העמיד עליו עדים. בא אצלה, התחילה לעשות כמנהגה. סיפר לה מעשה חולדה ובור. אמרה לו: "אף אני בבריתי עמדתי." מיד נתישבה דעתן ופרו ורבו בבני' (בבנים) ובנכסי' (ובנכסים), ועליה אמר הכתוב: "עיני בנאמני ארץ (לשבת עמדי) (תהלים ק"א ו').
נתן בן יחיאל, ספר הערוך, ערך חלד, דף סא, דפוס ונציה, 1653, בעריכת ר' שמואל בן אלחנן יעקב
בחולדה ובור כך בהקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה – פירוש: מאמין בחולדה ובור. מעשה היה בנערה אחת. היתה רוצה לילך לבית אביה, והיה בור בדרך ונפלה. ובא בחור אחד, ואמר: אם אני אעליך תנשאי לי? אמרה לו: הן ונשבעו ביניהן שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר. ואמרו: מי מעיד בינינו. והיתה חולדה אחת הולכת לפני הבור, ואמרו: אלו שנים, בור וחולדה יהיו עדים בינינו. והלכו לדרכם. והיא עמדה בשבועתה, והוא נשא אשה אחרת וילדה בן, באה חולדה ונשכתו ומת. וילדה לו בן שני – ונפל לבור ומת. אמרה לו אשתו: מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם? נזכר השבועה, וסיפר לאשתו כל המעשה. אמרה לו: אם כן חזור וקחנה. וכתב לה גט, והלך ונשא את הבתולה. והיינו דאמרי: המאמין בבור וחולדה – שהעמידו עדותן.
נוסח בעלי התוספות (בבלי תענית דף ח עמוד א]