קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

עץ חושחש בבני ברק

הפרי

חֻשְׁחָשׁ או תפוז מר (שם מדעי: Citrus aurantium) הוא מין בהדרים, הדומה בצורתו ובצבעו לתפוז, אולם פריו אינו אכיל אלא לאחר עיבוד או בישול.

תיאור העץ[עריכה | עריכת קוד מקור]

גובה העץ הבוגר כחמישה מטרים ויותר. פטוטרות העלים מפותחות. הפרחים לבנים וריחניים.

קליפת פרי החושחש כתומה. בפרי פלחים, המכילים שקיקי מיץ ועטופים בקליפה דקה. יש בו גרעינים רבים קרובים למרכז הפרי. טעמו מר.

מוצאו[עריכה | עריכת קוד מקור]

בדומה לעץ התפוז, עץ החושחש ירוק-עד וקוצני. מוצאו מדרום-מזרח אסיה, משם הובא לספרד והתפשט לארצות אחרות. גידול החושחש בישראל קדם לגידולם של התפוזים. לאחר התפתחות ענף ההדרים השימוש בו הצטמצם למטרות נוי, ככנה משובחת להרכבה, ולנטיעה בשולי פרדסים.

שימושים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הצמח משמש רבות את תעשיית הבושם, תעשיית המזון והארומתרפיה וניתן להפיק מחלקיו השונים מספר שמנים אתריים שונים בהרכבם הכימי ובריחם:

שמן אתרי "תפוז מר" או "ברגמוט" - מופק מכבישה של קליפותיו של פרי תפוז ברגמוט, תת-מין של החושחש, ולכן אין מדובר בשמן אתרי (המתקבל בתהליך זיקוק בלבד) אלא בתמצית ארומטית. בתמצית זו נעשה שימוש נרחב בתעשיית המזון והיא נותנת את הטעם האופייני לתה הארל גריי ולמשקאות אלכוהוליים שונים ובהם הטריפל סק והגראן מרנייה.

שמן אתרי "פטיט גרין" - מופק על ידי זיקוק בקיטור או בעזרת חמצן דו פחמני של עלי העץ. מקור השם בצרפתית ומשמעותו "גרגירים קטנים" זאת בשל כך שעל עלי החושחש ניתן להבחין בגבשושית קטנה המזכירה גרגיר.

שמן אתרי "נרולי" - מופק בעזרת זיקוק קיטור או פחמן דו-חמצני של פרחי וניצני החושחש. שמן אתרי זה משמש רבות את תעשיית הבושם ומחירו גבוה מאוד זאת בשל כמות הפרחים האדירה לה נזקקים כדי להפיקו. מי הזיקוק של פרחי החושחש משמשים אף הם לתעשיית המזון ונעשה בהם שימוש רחב במאכלים שונים כגון : קרפ (חביתית) צרפתי, עוגיות "סהרונים" מרוקאיות ועוד.

ההלכה[עריכה | עריכת קוד מקור]

על פי ההלכה אסור לכרות עץ פרי, למעט בתנאים מסוימים, קיימת התייחסות הלכתית של הרב שמואל הלוי וואזנר האם החושחש נחשב כעץ פרי לעניין זה.

חושחש בקדומים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.