מיקומם של הבשן וחבל טרכון - שייתכן כי הוא מקביל לארגוב המקראית
חַוֹּת יָאִיר היה אזור מיושב, חוות כלומר שטחים חקלאים מתוחמים וערים שגבולן מוגדר וידוע, באזור הבשן או באזור החלק הצפוני של הגלעד, מדרום לנהר הירמוך, בעבר הירדן המזרחי בתקופת המקרא. נכלל בנחלת שבט מנשה.
דמויות של רועים אמורים בציור קיר בעיר מארי, בסוריה (צילום: מוזאון הלובר)
חות יאיר הוזכרו בתנ"ך בהקשרם של מספר אתרים חופפים או סמוכים. על פי המסופר בספר במדבר כבש יאיר בן מנשה את האזור מידי האמורים:[1]
" וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר:"
השם חות יאיר, נקבע על שם איש הצבא יאיר בן מנשה, כך משתמע מהפסוקים בספר מדבר; ואילו בספר שופטים משתמע שעל פי שמו של השופט יאיר הגלעדי מהעיר קמון הסמוכה;[2] קמון זוהתה במאה ה-20 ביישוב הערבי קם.
על פי ספר דברי הימים א' פרק ב, יאיר היה נכדו של חצרון, נכד יהודה, ונינו של מכיר בן מנשה. בהמשך תואר כי חות יאיר נלקחו מממלכת ישראל כאשר הובסה במלחמה עם ממלכות ארם וגשור.
" כב וְאַחַר, בָּא חֶצְרוֹן אֶל-בַּת-מָכִיר אֲבִי גִלְעָד, וְהוּא לְקָחָהּ, וְהוּא בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה; וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-שְׂגוּב. כב וּשְׂגוּב, הוֹלִיד אֶת-יָאִיר; וַיְהִי-לוֹ, עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים, בְּאֶרֶץ, הַגִּלְעָד. {ס} כג וַיִּקַּח גְּשׁוּר-וַאֲרָם אֶת-חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם, אֶת-קְנָת וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ--שִׁשִּׁים עִיר;;"
בספר דברים נכתב כי האזור נכלל בחבל הארץ אַרְגֹּב.
" יג וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל-הַבָּשָׁן, מַמְלֶכֶת עוֹג--נָתַתִּי, לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל-הַבָּשָׁן, הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים. יד יָאִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה, לָקַח אֶת-כָּל-חֶבֶל אַרְגֹּב, עַד-גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי, וְהַמַּעֲכָתִי; וַיִּקְרָא אֹתָם עַל-שְׁמוֹ אֶת-הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טו וּלְמָכִיר, נָתַתִּי אֶת-הַגִּלְעָד. "
[3] ובספר יהושע צויין כי חות יאיר הן בבשן.[4] על פי הכתוב ספר מלכים, נכללו חות יאיר באזור הבשן, שבו חבל ארגב, שעליהם הופקד נציבו של שלמה המלך בֶּן גֶּבֶר:[5]
" וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד [הָאֶחָד] לְכַלְכֵּל: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר בְּהַר אֶפְרָיִם: ... בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת:"
לקריאה נוספת
- אלישע שפי, הערך: חות יאיר, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 278.
- יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
- בן ציון לוריא, "ויקח גשור ואדם את חות יאיר מאתם" [דה"א ב, כג], בתוך: אם בגבורות; אסופת פרקי עיון ומחקר בענייני הארץ, הלשון וספרות ישראל; מנחה לראובן מס ולרעיתו חנה בהגיעם לגבורות, (עורכים: אברהם אבן-שושן ואחרים), ירושלים: בהוצאת ידידים, תשל"ד 1974, עמ' 257-251.
הערות שוליים
en:Havoth-Jair