hidden jewish treasures at the heart of catholic rome[עריכה | עריכת קוד מקור]

לחידתו של קבר אחים במגרש הרוסים[עריכה | עריכת קוד מקור]

שרידים בני יותר מ-2,000 שנה של נשים וילדים שראשיהם נערפו התגלו בירושלים

במגרש הרוסים במרכז ירושלים נחפרו עשרות שרידים בני למעלה מ-2,000 שנה של לפחות 125 בני אדם. בחינת העצמות העלתה כי חלקם הגדול של השרידים הם נשים וילדים, שהוצאו להורג בעריפת ראש. החוקרים מעריכים כי מדובר בשרידיהם של אנשי קהילת הפרושים, מתנגדיו של המלך אלכסנדר ינאי שטבח בהם במאה הראשונה לפני הספירה. בשכבה שמעל שרידים אלו נמצאו עצמות שרופות ושרידים נוספים ששייכים ככל הנראה לחיילי הליגיון הרומי בירושלים.

העצמות נמצאו בתוך בור מים עתיק שנחפר במסגרת חפירת הצלה של רשות העתיקות, לקראת הקמת המבנה החדש של בית הספר לאמנות בצלאל, שמוקם בימים אלו במגרש הרוסים. החוקרים, כפיר ארביב, ד"ר יוסי נגר ותהילה ליברמן, זיהו בבור שלוש שכבות ארכיאולוגיות. בשכבה הקדומה ביותר, שתוארכה על פי ממצאי קרמיקה ומטבעות למאות הראשונה והשנייה לפני הספירה, התגלו שרידי 125 בני האדם לכל הפחות. בבור התגלו גם שלושה שלדים קטנים, שלפי החוקרים שייכים ככל הנראה לעוברים שהיו בבטניהן של נשים שנרצחו.

בבדיקת העצמות התגלו בחלק גדול מהן סימני חיתוך בחוליות הצוואר ובגולגולות. ניכר גם שלא מדובר בחתכים שהחלימו ועל כן ניתן להסיק כי הם שהביאו למותם של הנקברים, והם מוכרים בארכיאולוגיה כאופייניים למוות באמצעות עריפת ראש. בנוסף, מבדיקת שאר השלדים עולה כי אין עליהם סימני טראומה בידיים וברגליים - דבר המעיד ככל הנראה שהמוות לא היה במהלך קרב, אלא בהוצאה להורג. השלדים היו מונחים בבור באי-סדר - ולא בתנוחה אופיינית לקבורה - ומכאן מסיקים החוקרים כי הם הושלכו אליו לאחר ההוצאה להורג.

תארוך השרידים תואם לתקופת שלטונו של המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, ששלט בין השנים 103 ל-76 לפני הספירה. שלטונו התאפיין במלחמות רבות להרחבת גבולות הממלכה ובאלימות פנימית רבה, בעיקר בין סיעת הפרושים שהתנגדה למלך שהזדהה כצדוקי. המקורות ההיסטוריים שופעים בתיאורים מזעזעים של אכזריותו של ינאי. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר, למשל, על אירוע בסוכות של שנת 95 לפני הספירה, אז מחה העם על התנהגותו של ינאי ליד המזבח בבית המקדש, לאחר ששפך את מי הנסך על רגליו במקום על המזבח עצמו. ההמון יידה אתרוגים על המלך ובתגובה, על פי בן מתתיהו, חייליו רצחו 6,000 בני אדם. בן מתתיהו מוסיף שלאחר תקרית זו נפתח מרד גלוי נגד ינאי ובמהלך דיכויו נרצחו לא פחות מ-50 אלף בני אדם. בספרו מלחמות היהודים, מתאר בן מתתיהו: "הוא (ינאי) הסב עם פילגשיו במקום גלוי לעין כל ופקד לתלות כשמונה מאות מהם ושטח את בניהם ונשיהם של החיים עוד לעיניהם וכך התנקם בהם על מעשי העוול שנעשו לו".

גם מקורות אחרים, בהם חז"ל ומגילות קומראן, מתארים את אכזריותו של ינאי ואת מעשי הטבח בתקופתו. במאמר שפרסמו ארביב, נגר וליברמן בכתב העת "חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים", הם מציעים שהעצמות שהתגלו במגרש הרוסים קשורות לאחד ממעשי הטבח הללו. "ייתכן ששכבת הקבורה הגדולה שנמצאה בבור המים במגרש הרוסים, והמייצגת אוכלוסיה אזרחית של גברים, נשים, ילדים ועוברים שנהרגו באלימות, כנראה ללא התנגדות, הם עדות ארכיאולוגית לאחת מההתנגשויות שהיו בין המלך החשמונאי, הצדוקי, לבין האוכלוסייה הפרושית בירושלים", כתבו.

שרידים של חיילים רומאיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בשכבה שמעל לשכבת העצמות מהתקופה החשמונאית התגלו עצמות מהתקופה הרומית, המאוחרת יותר. עצמות אלו נמצאו שרופות בחלקן והיו שייכות ברובן המוחלט לגברים בוגרים. סמוך לעצמות השרופות התגלו כלי בישול מחרס. באותה שכבה התגלו גם ממצאים ממתכת שאופיינים לצבא הרומי, בהם מסמר מסנדל, חלק מנדן של חרב, חלק מרסן של סוס וקשקש שריון. בקרב חיילי הלגיונות הרומיים היתה נפוצה שיטת קבורה באמצעות שריפת העצמות בסירי בישול, אך העצמות לא התגלו במבנה האופייני לשיטה זו. לאור זאת, החוקרים מעריכים כי מדובר בבור אליו פונו שרידי הנקברים ממקום אחר. לדבריהם, מדובר בחיילי לגיון רומיים ששהו בארץ באמצע המאה הראשונה לספירה, בתחילת התקופה הרומית בירושלים. אם הדבר נכון, הרי זהו האתר הקדום ביותר בארץ ישראל של קבורת שריפה של חיילי ליגיון.


את ממצאי המחקר הציג אתמול (רביעי) ארביב בכנס רשות העתיקות חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים שהתקיים באוניברסיטה העברית, בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.