ערך זה נכתב במקורו בויקיפדיה העברית על-ידי דניאל ונטורה

המייסד והמנהל הראשון של כפר בתיה

חיים צבי אנוך (כ"ז ניסן ה'תרס"ד, 12 באפריל 1904, דרמשטט, גרמניה - כ"ד טבת ה'תשל"ז 1977, תל אביב), מחנך, נחשב כאחד ממייסדי ומעצבי החינוך הדתי לאומי בכלל ובמסגרת עליית הנוער הדתי בפרט. לימד בבית ספר של הקהילה החרדית. בשנת 1932 עבר לציריך בשוויץ, ובשנת 1934 עלה ארצה. תחילה לימד בבית ספר "מוריה" בתל אביב, ולאחר מכן עבר לירושלים לבית-המדרש למורים "מזרחי". היום מכללה דתית למורים ע"ש רא"מ ליפשיץ.

בהדריכו את המדריכים של "עלית הנוער" הוא הגיע למסקנה: שרק במסגרת "עלית הנוער" ניתן לקיים מצוות חינוך אמיתי: דהיינו להבטיח חינוך טוטלי, תוך שילוב מתמיד וכוללני של חינוך אופי ואישי וגם פיתוח אינטלקטואלי ותרבותי. וכך סמוך להכרזה על הקמת המדינה, בקיץ תש"ח, קיבל על עצמו את הקמתו והנהלתו של כפר הילדים של ארגון נשי מזרחי-אמריקה, כפר בתיה (ע"ש מוקירתו בתיה גוטספלד ). וכך הוא היה נהג לומר: מוכרח אני לבצע, לקיים, להגשים במעשה את מה שאני דורש להלכה זה שנים.

הוא ניסה ליישם בכפר הנוער את הגישה ה הויקיפדיה העברית - נאו-אורתודוקסיה של מוריהו הרב פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל אשר ביקשה ב"דיעבד", ובהמשך "לכתחילה", לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית. הנאו-אורתודוקסיה שמה משקל רב במחשבה ובפרקטיקה שהיה בהם משום עמדה חיובית כלפי המודרנה, ושמה דגש על טקסים, נימוסים ואסתטיקה של בית הכנסת.

כפר בתיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפניה לערך מורחב: כפר בתיה

כאשר לימד בסמינר למדריכים של עליית הנוער הדתי הגיע למסקנה שרק במסגרת של חבורת נערים בכפר נוער ניתן להבטיח חינוך טוטלי למסורת ישראל. בכפר נוער ניתן לשלב חינוך אופי ואישי וגם פיתוח אינטלקטואלי ותרבותי. וכך סמוך להכרזה על הקמת המדינה, בקיץ תש"ח, קיבל על עצמו את הקמתו והנהלתו של כפר הילדים של ארגון נשי מזרחי-אמריקה, כפר בתיה (ע"ש בתיה גוטספלד). אנוך נהג לציין כי עליו "לבצע, לקיים, להגשים במעשה את מה שאני דורש להלכה זה שנים."

אנוך ניסה ליישם בכפר הנוער את הגישה הנאו-אורתודוקסיה של מורו הרב פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל אשר ביקשה בדיעבד, ובהמשך לכתחילה, לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית.

הנאו-אורתודוקסיה שמה משקל רב במחשבה ובפרקטיקה שהיה בהם משום עמדה חיובית כלפי המודרנה, ושמה דגש על טקסים, נימוסים, אסתטיקה של בית הכנסת ורכישת השכלה כללית, דהיינו "תרבות המערב". ולכן הוא נהג ללמד יחד גם את ספר הכוזרי ואת מחזהו הקלסי של פרידריך שילר "וילהלם טל" לצלילי "הסימפוניה החמישית של בטהובן" - שילוב שאינו מקובל היום בחינוך הממלכתי דתי.

דרכו בהוראה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנוך הציג דרך בהוראה אשר לפיה יש לעורר בתלמיד את הסקרנות לדעת. לאחר שהמורה מציג את הנושא, הוא פונה לתלמידים ומעורר אותם לשאול שאלות. המשכו של השיעור, מורכב לכאורה, מתשובות לשאלות התלמידים.

  • בלימוד מקצוע הגאוגרפיה, בו התמחה, הוא דגל בהצגת מפה במטרה לעורר שאלות עליה מהתלמידים. נקודות מהשאלות נרשמו על הלוח ושימשו בסיס לשיעור של המורה. התלמידים הקשיבו שכן סברו כי המורה עונה לשאלות ואילו המורה, לאחר הכנה מראש, אעביר את נושא השיעור במלואו.
  • בלימוד נושאי תפילה, הנחתו היא כי התלמיד אינו יכול לקלוט בשיעור אחד את מהותה של תפילה מסוימת. ולכן היה ממליץ למורים לבחור מתוך פרקי התפילה, פסוק או קטע, וסביבו לערוך את השיעור. ואכן, הוא היה מראה למורים כיצד ניתן למלא בתוכן בעל עניין, שיעור שלם, על פסוק מסידור התפילה, לדוגמה: "ואנחנו לא נדע מה-נעשה כי עליך עינינו" - מכללת ליפשיץ, פרופ' יוסף וולק, לזכרו של ר' חיים צבי אנוך ז"ל
  • בלימוד התנ"ך הייתה לו המלצה כי המקרים מסוימים לתת לכתוב "לדבר". כך במקרה של הוראת מגילת רות לכיתה ד'. והוא מסביר:"תוכן הסיפור ניתן להתפס בנקל על ידי הגילאיים הצעירים: האירועים המתוארים הם "פשוטים" כלומר ללא "סביכות" במצבים ובדמויות הפועלות בהם".

ב"שיעורים לדוגמה" הוא היה מוביל את התלמידים, ואת הסטודנטים להוראה, כאילו הם גילו את חומר ההוראה והוא הגיש אותו בתור תשובה. השיטה זכתה לתהודה מיוחדת.

הוא אימץ את העקרון שהחינוך בכלל והדתי בפרט, לא תמיד ייתבצע לר רק כתוצאה של מרצונו של התלמיד ולאור המוטיבציה שלו. קיים גם יסוד של הנהגת התלמידים לדרך חיים מיוחדת - גם דתית - ללא מתן הסבר מראש. וכך ר' חיים צבי אנוך כתב במאמרו על "חינוך יהודי דתי": "מהותו של החינוך הדתי" הוא "עשיית נפשות", ותפקידה של הגננת כבר בגיל הרך, להכניס את אותם תינוקות של בית רבן "תחת כנפי השכינה", בשילוב שתי הדרכים גם יחד: "לשמה" ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה"

בבית הספר לחינוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

אנוך לימד בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב בשנות ה-70, עד לשנת תשל"ה.

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • אנוך, חיים צבי, עיונים בחינוך ובהוראה, התקין והביא לדפוס: שלמה שמידט, הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשמ"א 352 ע’

ספרי לימוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

הרשימה התקבלה מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.

  • חדר המלאכה, בית הספר "תחכמוני", תל אביב, 1924
  • ספר עמוס - מערכי שיעור לבית הספר, הוצאת אמנות, תל אביב, תרצ"ב - 1931
  • כתיבת הארץ: ספרי עזר לעבודה ולחזרה - קדמת אסיה - צפון אפריקה - דרום אירופה - אסיה אפריקה - אמריקה אוסטרליה אנטארטיקה = אירופה. הוצאת אמנות, 1933
  • כתיבת ארץ ישראל: ספר למוד למתחילים, הוצאת אומנות, 1946
  • אטלס לתלמידים בישראל, עירית תל אביב, 1958
  • ספר דברים בבית הספר - בשיתוף עם משרד החינוך והתרבות - המזכירות הפדגוגית לחינוך יסודי ולהכשרת מורים, תרבות וחינוך -תל אביב, 1967.
  • כתיבת ארץ-ישראל- ספר למוד למתחילים, הוצאת מסדה תל אביב, 1953
  • קרא וכתוב : מקראה ללומדי הבט ושמע שלב א,1969
  • כתיבת הארץ - ספרי-עזר לעבודה ולחזרה
  • מגילת רות, תרבות וחינוך - הוצאת ספרים, 1963.
  • פרקי תהילים : מערכי שיעורים לכתה ה,הוצאת :תרבות וחנוך המפעל לתרבות ולחנוך, 1961
  • מגילת אסתר : חוברת הדרכה למורים, הוצאת :תרבות וחנוך המפעל לתרבות ולחנוך, 1963
  • פרקי שמואל ב' : מערכי שיעורים לכיתה ה, הוצאת :תרבות וחנוך המפעל לתרבות ולחנוך, 1963


על חיים צבי אנוך[עריכה | עריכת קוד מקור]

המקור: *אנוך, חיים צבי, עיונים בחינוך ובהוראה, התקין והביא לדפוס: שלמה שמידט, הוצאת המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, ירושלים, תשמ"א 352 ע’

לצפייה בתמונה מוגדלת הקש פעמיים:
פעם אחת - על הריבוע הקטן לימין למטה
פעם שנייה - ליד הפיסקה " תמונה ברזולוציה גבוהה יותר"

Enoch1.jpg
Enoch2.jpg
Enoch3.jpg
Enoch4.jpg


אנוך חיים צבי ד"ר[עריכה | עריכת קוד מקור]

מנהלו הראשון של כפר הנוער אמית כפר בתיה משנת 1947, נבחר לתפקיד ע"י בתיה גוטספלד.

  • דגל במתן עצמאות לחניכים ובניהול חברת הילדים בכפר על ידי החניכים עצמם.

בכפר פעלה אסיפה כללית של החניכים, נבחרו ועדות לתחומי פעילות שונים (כספים, תרבות) מונו נשיא, מזכיר וגזבר וניתן להם תקציב לפעילויות קטנות.
חיים צבי אנוך פרש מתפקידו כמנהל הכפר בשנת 1954.

  • בספר "ילדי כפר בתיה – מילדי שואה לבוני המדינה", בעריכת צבי ומתוקה אלפר, מעלים בוגרי כפר בתיה, קוים לדמותו של המנהל המיתולוגי חיים צבי אנוך.

הם זוכרים לא סתם מורה ומחנך: הוא היה המעולה שבמורים, אמן פדגוגי... קפדן מחמיר, נוקשה מבחוץ, רגיש ודואג מבפנים... חיים צבי אנוך לא היה מורה רגיל... הוא לא הכין שעור, הוא יצר שעור, כאמן המעצב פסל... שיעוריו היו חוויה למורה ולתלמיד" (דברים לזכרו של חיים צבי אנוך / דוד אליאך)
חיים צבי אנוך האמין שחינוך אינו מתחיל ומסתיים במסגרת הכיתה. חינוך הוא יצירת הווי המתחיל מבוקרו של יום ומסתיים בערבו של יום. ואמנם לילדי כפר בתיה היה הווי מיוחד: בהוראת המנהל חיים צבי אנוך התעוררו הילדים מידי יום לצלילי מוסיקה קלאסית, את סוג היצירות ואופיין קבע המנהל אנוך.
משמעת, סדר וניקיון היו בעדיפות עליונה בסדר היום של הילדים, "אדון אנוך" – כך נקרא המנהל - הקפיד על הסדר והניקיון בצורה בלתי מתפשרת. כאשר ראה אנוך פיסת נייר מושלכת על השביל, הוא קרא לחניך ובתנועת יד אופיינית סימן לו להרים את הנייר. ( חיי היום יום בכפר בתיה / מתוקה וצבי אלפר).
אנוך האמין כי "נאה דורש נאה מקיים" – אנוך הסביר למדריכים עד כמה חשוב שאנשי הרוח ובעלי הסמכות יעבדו גם הם בשטיפת רצפות, "חשוב שילדים שעלו מהודו יראו שניקוי שירותים אינו עיסוק בזוי"
( מנהל בית הספר / מזיכרונותיה של זהבה מלכיאל)

אנוך הקפיד על טיפוח החזות החיצונית של הכפר. "הכפר היה נאה בגניו היפים ובבתיו הנקיים והמודרניים" (דוד אליאך) "אנוך הנהיג בכפר מעין דמוקרטיה... היה שלטון עצמי של החניכים שבא לידי ביטוי בבחירות לוועד הילדים" (מתוקה וצבי אלפר)
אנוך התייחס גם לצרכים המיוחדים של הילדים, ולמוכשרים שביניהם ארגן חוג לנגינה בכינור. חיים צבי אנוך האמין בחינוך העקיף: בחדשים הראשונים לשהותם של התלמידים בכפר, התקיימו בו רק פעולות חינוכיות - חברתיות כמו ספורט, האזנה למוסיקה ושירה בציבור.
אנוך האמין שהסנדלר משפיע על הנער יותר ממחנך הכיתה, ולכן הקפיד על בחירת סגל העובדים.
אין ספק שדרכו החינוכית של חיים צבי אנוך הייתה המענה הנכון ביותר לילדים היתומים ניצולי השואה, מארצות שונות ומתרבויות שונות, שהיה צורך להחזירם למסלול של הרגלים נכונים.

  • ההקפדה על סדר ומשמעת, ניקיון, חוש לנוי ואסטתיות, יושר והכרת הטוב, דקדוק במצוות – ערכים אנושיים אותם הטמיע המנהל הקפדן, אך בעל הנפש הרגישה, בלב תלמידיו - סייעה למנהל המיתולוגי אדון אנוך לגבש את הילדים ולהפוך אותם לאזרחים הגונים ונאמנים לעם ישראל.

( "דברים לזכרו של המחנך והמורה שלנו – ח.צ.אנוך" / דני וינטורה )

( זיכרונות/ דוד אליאך).


מתוך אתר עמית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המנהל הדגול חיים צבי אנוך - כשם שבתיה גוטספלד דאגה לחזותו החיצונית של כפר הילדים והקפידה לבחור את המרצפות הטובות ביותר ואת צמחי הנוי המתאימים ביותר, כך היא דאגה לתכני החינוך והקפידה לבחור לכפר הילדים ברעננה את הצוות החינוכי הטוב ביותר. לתפקיד מנהל הכפר היא בחרה את חיים צבי אנוך, תלמיד חכם ומורה דגול, שנחשב כאחד ממעצבי החינוך הדתי-לאומי בארץ. חיים צבי אנוך נולד בגרמניה, למד בבית המדרש למורים שבווירצבורג והיה מורה בגרמניה ובשוויץ. הוא עלה ארצה ב-1934 ולימד בבית ספר "מוריה" בתל אביב ובהמשך בבית המדרש למורים של המזרחי, כיום "מכללת ליפשיץ". אנוך הפך להיות אחד מעמודי התווך של בית המדרש למורים, ולאחר שנים, שבהן חינך מורים כיצד ללמד, פנתה אליו גוטספלד והציעה לו לנהל את כפר הילדים ברעננה. אנוך קיבל את הצעתה של גוטספלד, עזב את ההוראה האקדמית וחזר אל עבודת השטח על מנת ליישם את משנתו החינוכית. לרעיו שהרימו גבה אמר: "מוכרח אני לבצע, לקיים, להגשים במעשה את מה שאני דורש להלכה זה שנים". ואכן, בהנהגתו הפך "כפר בתיה" מודל לחינוך עבור הנוער הדתי העולה. כפר הילדים היה דגם מופת ליצירת אווירה ביתית לצד משמעת והכנה לחיים. אנוך ניסה ליישם בכפר את הגישה ה"ניאו-אורתודוקסית", זרם אידיאולוגי שהתפתח בקרב יהודי גרמניה, שדגל בחיי "תורה עם דרך ארץ", כלומר שילוב בין חיים על פי תורה והלכה עם החיים המודרניים. משנתו החינוכית הייתה לעורר בתלמיד סקרנות לדעת. בשיעורים לדוגמה, שקיים בכפר עבור סטודנטים להוראה, היה מוביל את תלמידיו לחוות את החומר הנלמד בשיעור באמצעות שאלות מסקרנות שהם שאלו.. בשיטה זו התלמידים חשו שהם גילו בעצמם את החומר הנלמד.

מאתר עירית רעננה[עריכה | עריכת קוד מקור]

המייסד והמנהל הראשון של כפר בתיה היה חיים צבי אנוך ז"ל הוא היה מבכירי החינוך הדתי באותם הימים, לימד בסמינר למורים ליפשיץ ובסמינר למדריכי עליית הנוער בבית וגן. גב' בתיה גוטספלד הזמינה אותו ליישם את רעיונותיו ואת דרך החינוך שלו בכפר החדש. הוא דגל במתן עצמאות לחניכים: בכפר הייתה אסיפה כללית של החניכים, ונבחרו ועדה כללית וועדות לתחומי פעילויות שונים: כספים, תרבות, דתות ועוד; מונו גם נשיא, מזכיר וגזבר, אשר קבל כל חודש תקציב למימון פעולות קטנות באישור הוועד. תקציב הבידור הוגדל או הוקטן בהתאם לנזקים שהחניכים גרמו לנכסי הכפר. על פי המימרה - 'פחות חלונות שבורים = יותר סרטים לצפייה', התוצאה הייתה שמירה למופת של הרכוש הציבורי דבר שלא היו רגילים לו בתקופה זו.

הייתה הקפדה על מראהו הטבעי של הכפר: מרבדי דשא, עצים ופרחים נשתלו לכל רוחבו; הייתה הקפדה על נקיון הכפר, כך למשל מי שלא שם לב לפיסת נייר בדרך, הפסיד את הצפייה בסרט השבועי במוצאי שבת. חיים צבי אנוך פרש מתפקידו בשנת 1954 והצטרף לצוות המרצים לחינוך של אוניברסיטת תל אביב.

מדיניות הכפר הייתה ליצור עבור התלמידים סביבה אירופאית תרבותית, בדומה למה שהיה נהוג בכפר הנוער בן שמן. הילדים האזינו למוזיקה קלאסית, עשו התעמלות בוקר ולמדו גם את מכמניה של התרבות האירופאית, כמו היצירה 'וילהלם טל' מאת פרידריך שילר. הדגש היה להטמיע ביוצאי הגלויות איכויות אירופאיות: אסתטיקה, נוי, הערכה ליופי. הוא אפילו הנהיגו בכפר ריקודי עם מעורבים מדי מוצאי שבת.

ב'כפר בתיה' התחנכו מאות ילדים בעת ובעונה אחת, חלק מהמשנה הפדגוגית של נטילת אחריות וניהול עצמי הוביל לכך שהכפר נוהל על ידי צוות מדריכים מצומצם שפיקח על סדר יום.

'כפר בתיה' מלכתחילה היה מוסד של עליית הנוער שנועד לתת הכשרה מקצועית לחניכים. הנערים קיבלו הכשרה במקצועות שונים: חקלאות, נגרות, מסגרות, סנדלרות ואריגה. השכלה תיכונית בדרך כלל לא ניתנה במוסדות של עליית הנוער עם קום המדינה, אולם 'כפר בתיה' היה חריג בכך שבשנת 1951 הוקם בו לראשונה בית ספר תיכון שבוגריו סיימו ארבע שנים ולאחר מבחן הבגרות התגייסו לצה"ל.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.