קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

חיננית הבתה - צולם בגבעות קולה
צילם: User:Eitan f

חִנָּנִית הַבָּתָה (שם מדעי: Bellis sylvestris) היא עשב רב שנתי מהסוג חיננית במשפחת המורכבים (Asteraceae או Compositae). צמח עשבוני נמוך, העלים פשוטים, מסודרים בשושנת על הקרקע; עלי הכותרת בניצן הפרח צבעם סגול-ורוד. לאחר הפריחה עלי הכותרת לבנים עם שאריות של סגול-ורוד, בעקר בצדם התחתון. הקרקפת צהובה. חיננית הבתה גדלה בר בישראל ממישור החוף ועד גב ההר ומדרום הרי יהודה ועד החרמון. עונת הפריחה מדצמבר ועד מרץ.

עם תחיית הלשון העברית שימש השם "מרגנית", שפירושו "פנינה" בשפה היוונית, לתיאור הפרח הקרוי מרגריט או מרגריטה בשפות אירופיות. עלי הכותרת הלבנים של הפרח מתאימים במיוחד למשחק "אוהבת לא אוהבת". המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר "מרגנית חיננית", וסדרת מרגנית (ספרי מופת לילדים ולנוער) השתמשה בו כסמליל. בעקבות החלטת האקדמיה ללשון העברית הועתק השם לתאר את הפרח הכחלחל הזעיר מרגנית השדה (Anagallis arvensis), ששמו האנגלי - סקרלט פימפרנל, זכה גם לתהילה ספרותית ברומן פרי עטה של הברונית אמה אורצי. הפרח הלבן ששמו נגזל נאלץ להסתפק במילה השנייה בשירו של קיפניס – חיננית.

אבחנה בין פרחים דומים[עריכה | עריכת קוד מקור]

בין "חיננית הבתה" לבין ה"קחוון מצוי" לפי צמחיית ישראל ברשת

בין חיננתי הבתב לבין הקחוון.jpg

צמח השבוע: חִנָּנִית הַבָּתָה[עריכה | עריכת קוד מקור]

נורית הבתה אמוץ.jpg

טקסט: אמוץ דפני צילום: נעם עביצל

מה שנראה כפרח של החיננית הוא למעשה תפרחת (קרקפת) המורכבת מפרחים קטנים שהם יחידה אחת, כמו זו של החמנית. הפרחים הלשוניים שבהיקף הם עקרים, ותפקידם לשמש כפרסומת למשיכת חרקים ולספק להם משטח נחיתה. פרחים אלו לבנים עד ורודים בצידם העליון וסגולים בצידם התחתון. לכן תפרחות פתוחות נראות לבנות וסגולות בהיסגרן. במרכז הצהוב של הקרקפת מצויים פרחים צינוריים (דמויי צינור) קטנים ורבים, שהם פוריים ומייצרים אבקה וצוף כגמול למאביקים.

החיננית פורחת כבר בתחילת החורף, ועונת הפריחה נמשכת עד חודשיים תוך ניצול ימים בהירים המתאימים לפעילות חרקים ולהאבקה. התפרחות נפתחות בבוקר ונסגרות אחר הצהריים או כתגובה למזג אוויר סגרירי, וכך נמנעים נזקים אפשריים מהרטבת הפרחים. הפריחה המוקדמת מתאפשרת תודות למלאי המזון האגור בשורשים מעובים, שאגרו רזרבה בשנה הקודמת. העלים ממשיכים לייצר מזון גם לאחר הפריחה, וזה משמש להבשלת הזרעים ולאגירה של מלאי לשנה הבאה.

אגדה רומית מספרת על הנימפה בֶּלִידֶס, שהייתה אחת הממונות על היערות, כרי המרעה והשדות. באחד הימים התקרבה הנימפה אל קצה גבול היער ומשכה את הערצתו הטרדנית של וֶרְטוּמְנוּס, אל הפרדסים. כדי להינצל מידיו החמדניות הפכה עצמה לפרח החיננית הנושא את שמה עד עצם היום הזה (השם המדעי של הסוג הוא Bellis).

מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל (2018) "מכותרת ועד צמרת -200 מלים על 200 צמחים" הוצאת פרדס. חיפה. 250 עמ'

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.