קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
חלבלוב (שם מדעי: Euphorbia) הוא סוג צמחים ממשפחת החלבלוביים. חלק ממיני החלבלוב הם עצים בשרניים המזכירים קקטוס, וחלקם עשבים חד-שנתיים ושיחים רב-שנתיים. פרחי החלבלוב ערוכים בתפרחות, הנראות כאילו יוצאות מתוך פרח אחד בודד - כוסית. כל כוסית עטופה בעלים מאוחים, ולכל פרח היוצא מתוכה אבקן אחד. במרכז הכוסית נמצאת שחלה בת שלוש מגורות הנישאת על עוקץ ארוך.
הפרחים היוצאים מתוך כוסית אחת ובמרכזה - העוקץ צילם: Alvesgaspar
מיני הצמח ושימושיהם[]
רבים ממיני החלבלוב משמשים כצמחי-נוי. בארץ ישראל גדלים בר כ-35 מינים שרובם עשבי-רעל. מהשרף הצורב של המין E. resinifera הנפוץ במרוקו מפיקים את התכשיר Euphorbium ששימש בעבר כסם הקאה וכסם משלשל, וכיום הוא מקובל בוטרינריה. המין E. antisyphilitica הנפוץ במקסיקו מכיל ענפים המכוסים בשכבת שעווה (קנדליליה) המשמשת כחומר בידוד בעבודות חשמל וכחומר להכנת לכה לצביעה.
חלבלוב השמש[]
צילם:נעם עביצל
חֲלַבְלוּב הַשֶּׁמֶשׁ - חלבלוב השמש הוא עשב רע בעל מוניטין בינלאומיים. הוא נרשם כצמח מזיק ב-50 ארצות וב-23 גידולים שונים, במיוחד בירקות ובדגניים, שם מתערבבים זרעיו הרעילים ביבול הדגן. צמח בודד יכול לייצר כמה מאות זרעים העשויים לנבוט מיד לאחר הבשלתם ולפתח, בתנאים נוחים, כמה דורות בשנה אחת. הזרעים יכולים לשמור על חיוניותם בבנק הזרעים שבקרקע אפילו 90 שנה. שם המין "חלבלוב השמש" בא לציין שהתפרחות עוקבות אחר מהלך השמש במשך היום. שמו של הסוג בלועזית הוא Euphorbia, לזכר אאופורביוס − רופא יווני בן המאה הראשונה לספירה שהכיר את המוהל החלבי של הצמחים, הידוע בתכונותיו הרפואיות המרובות. נוזל זה רעיל ביותר ליונקים ומגע העור עמו עלול לגרום לצרבות ולדלקות. אכילת הצמח עלולה לגרום לדלקות קשות ואפילו למוות. מכאן כמה משמותיו האנגליים, שפירושיהם "חלב השֵד", "חלב האישה המשוגעת" ו"חלב הזאב". לאחרונה נמצא שימוש ייחודי במיני חלבלוב, כולל חלבלוב השמש. בתעשייה הננו-טכנולוגית מייצרים חלקיקים זעירים בשיטות כימיות מסובכות, יקרות ועתירות אנרגיה. נמצא שבמוהל החלבלוב נמצאים פולימרים ייחודיים היוצרים תנאים מתאימים לייצור חלקיקי כסף זעירים ואחידים באיכות טובה. תהליך ייצור זה פשוט וחסכוני יותר מהשיטות המקובלות. פרחי החלבלוב הם חד-מיניים ומצויים בתוך כוסית (פרח נקבי אחד וכמה פרחים זכריים) שארבעת שוליה הרחבים הם צופנים. הפרח הנקבי מתבלט בשחלתו התפוחה ובצלקת הפונה הצידה, וכך נמנעת האבקה עצמית.
מתוך: אמוץ דפני ונעם עביצל "מכותרת ועד צמרת- 200 מלים על 200 צמחים" הוצאת פרדס. חיפה לרכישה: contact@pardes.co.il על אודות הספר: http://www.pardes.co.il/…