Family Wiki
Advertisement

הנחיות מעשיות לשאלת חלום[]

הנחיות מעשיות לשאלת חלום מתועדות מאוחר יותר במסמכים של גניזת קהיר. בתווך ההיסטורי שבין "השבעת שר החלום" לבין זמנם של מסמכי הגניזה הללו, אפשר למצוא התייחסות לעניין זה במקורות משניים (או "חיצוניים") שאינם מאגיים על-פי טבעם. "שאלת חלום" נמנית עם העוונות הרבניים, שעניינם שימוש בכשפים ובשמות (טהורים וטמאים), שעליהם הצביעו קָרָאִים כגון סַלְמוֹן בן יְרוּחָם, סַהְל בן מַצְלִיחַ ודָּנִיֵּאל אַלְקוּמִיסִי בכתבי הפולמוס האנטי-רבניים שכתבו בשלהי האלף הראשון ותחילת האלף השני לספירה. ואמנם, ללא קשר לשאלה הערכית (והפולמוסית) של העוון הכרוך בדבר, ברי, כי שימוש בפרקטיקה זו אכן נהג בקרב יהודים בעת ההיא. עדות יפה לכך מצויה באיגרתו המפורסמת של רב האי גאון לחכמי קַיְרואן (בתוניס של היום), שנכתבה בראשית המאה האחת-עשרה. באיגרתו התייחס רב האי במפורש לעניין זה, שנזכר בשאלת החכמים והיה מוכר גם לו. כך כתבו לו החכמים: וכן בשאלות חלום היו כמה זקנים חכמים וחסידים אצלנו יודעים אותם ומתענים כמה ימים, לא אוכלים בשר ולא שותים יין ולנים במקום טהרה ומתפללים וקוראים פסוקים ידועים ואותיות במספר ורואין חלומות נפלאים כמות נבואה. ויש מהם מי שהיו בימינו וידענו אותם, היה לכל אחד צורה ידועה לזה זקן ולזה בחור יתראה לו ויגיד לו פסוקים שיש בהם אותו ענין שישאל עליו.

( (תשובות הגאונים החדשות, ערך שמחה עמנואל, עמ' 126 חכמי קירואן מתארים אפוא מציאות חיה, שבה אנשים מוכרים להם ("היו בימינו וידענו אותם")

יודעים את הסודות של מעשה "שאלת חלום" וזוכים בזכותה לחלומות התגלות ולמידע, לעתים מפי דמות קבועה המופיעה בחלומותיהם ("לזה זקן ולזה בחור"). דומה כי מקום מרכזי בשיטת המענה בחלום תפסו פסוקים נחלמים (או נמסרים), עניין שנזכר במקומות רבים בתלמוד הבבלי (למשל, ברכות נו עא, סנהדרין פב עא, חולין קלג עא, סוטה לא עא). תשובת רב האי מלמדת, כי שימוש בשאלת החלום נהג גם בסביבתו הבבלית והיה מוכר לו. מכל מקום, בכל הנוגע לדמות המתגלה בחלום דעתו לא נחה. וכך הוא כתב: והזכרתם בשאלתכם שאילת חלום וכי יש אצלכם מי ששואל וראה כמו נבואה, גם זה רחוק. ושמענו כי היה גם הֵנָּה מי שרואה תשובות מוכיחות למה ששואל אבל עכשיו לא ראינו אלא למי שתובעין סימנין כגון לתלמידי חכמים אם יהיה כך ופסוקין מן הענין הנתבע. ויש אנשים שחלומותיהם חדין וברורין כששואלים שאילת חלום מחלומות אחרים, ויש עתים שהתשובה ברורה ופעמים שהיא מסותמת ופעמים שאין תשובה אלא יהי פחד על השואל [...] אבל זה שאמרתם לכל אחד צורה ידועה, בעל חלום שיבוא אליו, לזה זקן ולזה בחור, שמענו כי היה כן אבל אנו לא ראינו זאת ולא אמר לנו מי שראה כן, וראינו נוסחים שיש בהם כן ואמרו לפנינו אנשים כי נִסום פעם ושתים ולא עלו בידם. ( (תשובות הגאונים החדשות, עמ' 138-137

רב האי הבחין בתשובתו בין שני אופנים של קבלת מידע בחלום. האחד מושתת על קבלת סימנים ופסוקי מקרא; האחר – על הופעת דמות המשיבה לחולם תשובה ברורה לשאלתו. לדבריו, האופן הראשון יכול בהחלט לשמש מקור אמין של ידע. אולם היו לו ספקות בנוגע ליעילותו של האופן האחר. הוא לא שלל את עצם הרעיון של זימון דמות להופיע בחלום ואף לא הביע התנגדות עקרונית לכך. אך כעדותו, לא הוא ואף לא מי ממכריו פגש אדם שהדבר עלה בידו; ולהפך, מי ממודעיו שניסה לבצע זאת נכשל.

כ 200- שנה מאוחר יותר פסק הרמב"ם, בן זמנה ומקומה של גניזת קהיר, בגנות שאלת החלום באופן חריף ובלתי-מתפשר. הקשרם של הדברים, מכל מקום, שונה ממה שמצאנו עד כה, שכן הרמב"ם לא כרך את המעשה במלאכים אלא במתים, וליתר דיוק – בדרישה במתים. וכך הוא כותב: איזהו דורש אל המתים, זה המרעיב את עצמו והולך ולן בבי(ת) הקברות, כדי שיבא מת בחלום ויודיעו מה ששאל עליו. ויש אחרים שהם לובשים מלבושים ידועים ואומ(רים) דברים ומקטירין קטרת ידועה וישינים לבדן, כדי שיבא מת פלוני ויספר עמו בחלום. (משנה תורה, עבודה זרה יא יג)

ככזה, נאסר זימון המתים לחלום מכלל האיסור המקראי על דרישה במתים (דברים יח, ט-יג). סוגיית ההתגלות של מלאך בחלום נדונה על-ידי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ב, מב. וראו כלל הדיון שם, מא-מו). היא נקשרת שם בנבואה וככזו היא אינה מעוררת בעיה כלל. יתרה מזאת, בהתמלא התנאים המכינים הנחוצים, התגלות כזו היא ביטוי לדרגה גבוהה של נבואה. עם זאת, בלא שיתמלאו תנאים אלה לא תיתכן כלל התגלות נבואית של מלאך לאדם, וכל חיזיון מלאכי, בין בהקיץ ובין בחלום, אינו אלא אשליה.

אף שהרמב"ם לא דן במפורש בדפוס המוכר לנו של שאלת חלום, הרי דבריו בנוגע לזימון המת בחלום, מצד אחד, ולהתגלות אמת נבואית בחלום, מצד אחר, שעה שהם נכרכים ביחסו השולל והלעגני לכישוף בכלל ולכוחם הביצועי של לחשים והשבעות בפרט, אינם מותירים ספק בנוגע לעמדתו גם בנושא זה.

כידוע, השקפות אינטלקטואליות רמות אינן מותירות על ההמון רושם רב במיוחד. קובץ הסיפורים ההגיוגרפי הידוע כשבחי הרמב"ם, שבו מוצג הבולט והחריף שברציונליסטים היהודים כבעל נסים וכשפים, הוא אולי הדוגמא המרהיבה ביותר לכך. צנועה יותר היא עדות הגניזה, שהיא במוקד ענייננו.

מתוך המאמר: יובל הררי, חלום, מלאך ואוצר: על לחש לשאלת חלום בגניזת קהיר - זמנים מספר 118, אביב 2012 ניתן לקריאה בקישור זה

Advertisement