נשיכת חמור[]
רש"י, מלמד אותנו, מהו ההבדל בין נשיכת חמור להכשת נחש ארסי: "כל הנשוך - אפילו כלב או חמור נושכו, היה ניזוק ומתנוונה והולך , אלא שנשיכת נחש היתה ממהרת להמית , לכך נאמר כאן 'וראה' ראייה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר: 'והביט', 'וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט' (במדבר כא, ט), שלא היה מת מהר להתרפות אלא אם כן מביט בו בכוונה" (במדבר כא, ח). כתוצאה מנשיכת חמור, הננשך לא היה מת מיד אלא "ניזוק ומתנוונה והולך", כלומר, נהיה חולה ונחלש עם הזמן [8]. במילים אחרות, המוות שעשוי להיגרם מנשיכת החמור, בהעדר טיפול אנטיביוטי מתאים, הוא לא מיידי, אלא מתחיל תהליך הדרגתי של התדרדרות רפואית עקב הזיהום מהנשיכה. לעומת זאת, מוות לאחר הכשת נחש ארסי (בהעדר טיפול מתאים) הוא מהיר יחסית, כתוצאה מהתפשטות הארס בגוף האדם [9]. כאמור, המדרש שרש"י הביא (לעיל), ציין שהקללה שהחמור ממית בנשיכתו נלמדת מהכשת נחשים ארסיים הממיתה. על פי רש"י (במדבר, שם), הפשט בדברי רש"י בפרשתנו, שהקללה "וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם" (שם), היא שיהיו נשיכות חמור, שיגרמו למוות מהיר יחסית, בדומה למוות מהכשת נחש ארסי.
יש לציין, שנמצאה עדות עתיקה לביות החמור בישראל, משנת 2700 לפני הספירה. בחפירות שערכו חסקל גרינפילד ועמיתיו, הם מצאו שרידי חמור ביתי, שנקבר מתחת לחצר בית עתיק, באתר ארכיאולוגי ישראלי בשם תל צָפִית [10] (תל א-סאפי בערבית המזוהה עם גת – עיר פלישתית). רש"י ציין בפירושו שהובא לעיל: "כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית" (שם). איני יודע באיזו תקופה מדובר, בה היו מיקרים של נשיכות חמור בבני אדם, שהסתיימו במוות מהיר יחסית (על פי המבואר לעיל). אולי מדובר בתקופתו של רבי עקיבא - שחי מזמן חורבן בית שני (70 לספירה) ועד למרד בר כוכבא - שהעיד (תלמוד בבלי פסחים, שם), כי החמור מסוכן ושובר עצמות בנשיכתו. כאמור, נשיכות חמור, הגורמים לשברים פתוחים או חבלות ראש הן מסוכנות יותר ועשויות לגרום למוות מהיר, בפרט בתקופות קדומות, בהעדר טיפול מתאים.
המרוא: אורן סעיד תורה ומדע]