הרב מרדכי ברלין מבט על הלכות חנוכה - תשע"ה
בבית שני כשמלכו יוון, גזרו גזירות על ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם, ובבנותיהם; ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטימאו הטהרות. וצר להם לישראל מאוד מפניהם, ולחצום לחץ גדול, עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו, והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה--עד החורבן השני.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בחמישה ועשרים בחודש כסליו היה. ונכנסו להיכל, ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד; ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים--עד שכתשו זיתים, והוציאו שמן טהור.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מלילי חמישה ועשרים בכסליו, ימי שמחה והלל; ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים, בכל לילה ולילה משמונת הלילות. וימים אלו, הן הנקראין חנוכה. והן אסורין בספד ותענית, כימי הפורים; והדלקת הנרות בהן, מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
לפי משנה תורה לרמב"ם, ספר הזמנים הלכות חנוכה פרק ג
ראו גם:הרב דניאל שילה מאי חנוכה - מועד חידוש ריבונות ישראל
המקור בתלמוד[]
במסכת שבת, במשנה שדנה בנושא:"במה מדליקין ובמה אין מדליקין..." הובא איזכור למצוות הדלקת נרות חנוכה:"ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך ..." (כ"א.ב')
ובהמשך הובא ההסבר למקורו של החג:" מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה..." (שם)
וכן גם מובאות הדעות לגבי המיקום הנדרש להצבת הנרות.
בדברי הימים[]
בספרי החשמונאים מסופר על טיהור בית המקדש וחנוכתו בכ"ה כסלו, קביעת חג שמונת ימים באותה שנה, וקביעת החג לשנים הבאות על ידי יהודה המכבי ו'קהל ישראל'.
- "ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה, ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים. ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם, ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'."
- ורוח ה' צלחה על יהודה המכבי ועל אנשיו, וילכדו את העיר ואת המקדש. (ב) ויהרסו את המזבחות ואת בתי הגילולים אשר הקימו הגויים בחוצות העיר. (ג) ויהי אחרי טהרם את הבית, ויעשו מזבח חדש, ויוציאו אש מן האבנים אשר ליקטו, ויקריבו את קורבנם לה' מקץ שנתיים ימים. (ד) ויקטירו ויערכו את הנרות, ויתנו את לחם הפנים על שולחן ה'. (ה) וככלות כל אלה נפלו על פניהם ויתחננו אל ה' אלוהים לאמור: (ו) אנא ה' שומרנו לנצח מצרה כזאת אשר באתנו. (ז) ואם חטאנו לך, יסרנו כחסדך, ואל תתננו עוד בידי זרים המחרפים את שם קודשך. (ספר חשמונאים ב', י', א')
יוסף בן מתתיהו מספר על חנוכה וקורא לו 'חג האורים':
- "ולאחר שטיהרו בקפדנות הכניס בו כלים חדשים: מנורה, שולחן, מזבח, עשויים זהב... אף הרס את המזבח ובנה חדש מאבנים שונות שלא סותתו בברזל. ובעשרים וחמישה לחודש כסלו, שהמוקדונים קוראים לו אפלאיוס, הדליקו נרות במנורה והקטירו על המזבח...
- וקרה המקרה ודברים אלה נעשו לאחר שלוש שנים באותו יום, שבו נהפכה עבודת-הקדש של היהודים לעבודת-שיקוץ טמאה. כי בית המקדש שהושם על ידי אנטיוכוס, עמד בשממונו שלוש שנים: שאותם דברים אירעו בבית המקדש בשנת מאה ארבעים וחמש, בעשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, באולימפיאדה המאה וחמישים ושלש, ובית המקדש נחנך באותו יום, עשרים וחמישה בחודש אפלאיוס, בשנת מאה ארבעים ושמונה, באולימפיאדה המאה וחמישים וארבע...
- ויהודה חגג עם בני עירו את חידוש הקורבנות בבית המקדש במשך שמונה ימים, ולא הניח שום צורה של שמחה, אלא היטיב לבם בזבחים מפוארים שעלו בדמים מרובים. וכיבד את אלוהים בשירי תהילות ומנגינות עלי נבל ושימח את העם. וגדולה כל כך הייתה חדוותם על חידוש מנהגיהם, שניתנה להם הרשות לאחר זמן רב, בלי שציפו לכך, לעבוד את אלוהיהם, עד שחוקקו חוק לדורות אחריהם לחוג את חידוש העבודה במקדש במשך שמונה ימים.
- ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו חג האורים (=חג האש). ונראה לי, שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות (לעבוד את אלוהינו) הופיע לנו בלי שקיווינו לה." (קדמוניות היהודים, (ספר י"ב)
הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים[]
מאת הרב רא"ם הכהן אתר צומת
שאלה: כידוע, עיקר מצוות נר חנוכה היא בבית הפרטי. האם יש מקום להדליק נרות חנוכה במקומות ציבוריים שאינם בית כנסת על מנת לפרסם את הנס והאם מברכים על הדלקה כזו?
מקור ההדלקה בבית הכנסת[]
ראשית יש לברר מה מקור המנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת ומה הם גדריו. מצוות נר חנכה הינה מצווה התלויה בביתו של האדם. בברייתא בגמרא בשבת (כא,ב) הגדרת המצווה היא: "נר איש וביתו". ומקום ההדלקה מובא שם: "על פתח ביתו מבחוץ". גם מדברי הרמב"ם ברור שהקשר המצווה הוא בבית (הלכות חנוכה ג,ג; ד,א).
בגמרא אין זכר להדלקה בבית הכנסת. אכן כך כותב בספר המנהיג (הלכות חנוכה): "ויראה לי דאין חיובא בבית הכנסת להדליק נר שלחנוכה כי אם בבית שאדם דר בו". בספר שיבולי הלקט (קפה) יצא כנגד המנהג להדליק בבית הכנסת: "וגם אנו נוהגין להדליק בבית הכנסת ולא ידענו שורש וענף למנהג הזה. ומורי ר' יהודה אחי שני נר"ו היה נמנע מלהדליקה שלא לברך עליה וכן דעתי נוטה כי מאחר שכל אחד ואחד מדליק בביתו מה צורך להדליק בבית הכנסת". למרות ערר זה, גם במנהיג וגם בספר הדברות (הוא בעל העיטור) ובריטב"א ובעוד ראשונים מובא שנהגו להדליק בבית הכנסת. כך נפסק גם בשו"ע (תרעא). כלומר, מדובר במנהג שהונהג לאחר תקופת התלמוד אך היה כבר מוכר לראשונים.
גדר ההדלקה בבית הכנסת[]
על מנת להסיק מההדלקה בבית הכנסת להדלקה בציבור בכלל, יש צורך לברר מה הם גדרי המנהג ומדוע בכלל נתחדש עניין זה שאינו מופיע בגמרא. בעניינים אלו מצינו כמה דעות בראשונים. הכלבו (מד) הביא שלושה טעמים א. להוציא מי שאינו בקי; ב. הדור בפרסום הנס. ג. זכר למקדש. הריב"ש (קיא) ראה במנהג מנהג ותיקין והרחיב וביאר: "משום פרסומי ניסא, כיוון שאין אנחנו יכולין לקיים המצוה כתקנה כל אחד בביתו, שהיא להניחה על פתח ביתו מבחוץ... ומדליק כל אחד בפתח ביתו מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא כי אם לבני ביתו לבד, לזה הנהיגו להדליק בבהכ"נ... בזה, שהוא לפרסם הנס בבהכ"נ ברבים, מברכין עליו". גם הריטב"א בשבת (כג,א) ראה את הסיבה העיקרית בפרסום הנס: "ונהגו להדליק בבתי כנסיות כדי לעשות פרסומי ניסא במקום הרבים". גם המנהיג (לעיל) פתח בדמיון למקדש וסיים בפרסום הנס "לפי שכולם מתקבצים".
הדלקה במקום ציבורי[]
לאור זה, אם הטעם היה רק הדמיון של בית הכנסת למקדש, בודאי לא היה מקום להרחיב את המנהג. אולם, אם נקבל את השיקול של פרסום הנס במקום רבים בודאי יש מקום להרחיב את ההדלקה גם לאירועים ציבוריים. כאמור הריב"ש כתב על מציאות שבה קשה להדליק בפתח הבית ועל כך יש להוסיף שבמציאות שבה חלק מן האומה אינו מקיים את כל המצוות יש ערך מיוחד בפרסום הנס בציבור. עוד יש לציין כי במציאות העירונית, גם מי שמדקדק בהדלקת נרות - לא תמיד נראים נרותיו בפרהסיה. לענ"ד יש להוסיף שכיום שנהגו בהרבה מקומות להדליק במקומות ציבוריים, ועשו זאת על פי תלמידי חכמים גדולים, ממילא יש להנהגה זו תוקף. כשם שבתקופה מוקדמת נתחדשה ההדלקה בבית הכנסת למרות שאינה מוזכרת בגמרא.
סיכום[]
מלכתחילה, אם מדליקים בציבור, כדאי שיתפללו במקום ההדלקה ובכך יתקרבו לדין בית הכנסת (כך ראיתי שנהג הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א). ברם, אם מדובר במקום ציבורי שלא שייך לערוך בו תפילה, בוודאי יש לסמוך על שיטת הריטב"א ושאר הראשונים שראו בפרסום הנס את עיקר ההנהגה בבית הכנסת. ולכן, גם בהדלקה ציבורית יש להדליק בברכה ולפרסם את הנס.
הלכות חנוכה - בן איש חי[]
ראו ערך:חנוכה - הלכות - בן איש חי
התורה נקראת אור והמצוה נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, והיינו כי הנר כולל שלשה דברים ביחד הוא עצמו והפתילה והשמן שבתוך הנר, ואם יחסר אחד מהם לא יעשה הנר פעולתו, וכן נמי האור יש בו שלשה גוונים כנגד שלשה הנז', ולכן בחנוכה נעשה להם הנס באור המנורה שהיא משולשת בכללי ושמן ופתילה, וגם האור שלה משולש בשלש גוונים לרמוז שזכו לנס זה על אשר היתה עבודת הקודש אצלם שלימה במחשבה ודיבור ומעשה
כולל 28 הלכות
הקריאה בתורה[]
ראשון ליום השמיני של חנוכה, במנגינה אשכנזית ובהברה ישראלית (מדוברת)
בתפילת שחרית אומרים בשמונת ימי החנוכה "הלל שלם" וקוראים בתורה בפרשת "חנוכת המזבח" [(במדבר ז, א[1] - שם ח, ד)]. הטעם לקריאת פרשה זו, כי מלאכת המשכן במדבר סיני הסתיימה בכ"ה בכסלו. בשבת חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון קוראים את פרשת השבוע ובספר השני קוראים למפטיר את הקריאה של חנוכה.
חג החנוכה כחג הסוכות[]
ספר החשמונאים מתיחס לקשר בין שני החגים:
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ) ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה. (ספר חשמונאים ב', י', א')
חנוכה לעומת פורים[]
משמעות חג החנוכה - ד"ר צחי הרשקוביץ
משמעות חג החנוכה - ד"ר צחי הרשקוביץ
ד"ר צחי הרשקוביץ מעלה קושיה לגבי מקומם של שני החגים: חנוכה - מכונה על-ידי הרמב"ם:"מצוות נר חנוכה, מצווה חביבה היא עד מאוד. וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה - שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק" - מה שלא נאמר על אף חג אחר.
בחנוכה אומרים בהם הלל שלם. יחד עם זאת, אין לו זכר במקרא (ספרי המכבים הם ספרים חיצוניים). הרמב"ם רואה חשיבות באמירת הלל בחנוכה ולכן ההלכות הקשורות באמירת הלל מופיעות עם דיני חנוכה.
חנוכה זו דוגמא קלסית איך העם יכול להחזיר לעצמו את המלכות ועל כך כתב הרמב"ם:" והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה - עד החורבן השני:". לא לשווא הציונות ראתה בהם את המודל.
לעומת זאת, פורים - הוא למעשה זכרון ל"שואה" שעלולה להתחולל בעם ישראל המתבולל בגולה, כמובן, אין זה נושא להלל, יחד עם זאת "מגילת אסתר" נכללת במקרא. וחז"ל אמרו:"שאין אומרים הלל בפורים הוא ש"קריתה זוהי הללתה" כלומר בקריאת המגילה מקיימים גם את מצות ההלל", כלומר משקף את "הלל" של חג הפורים ! (מגילת אסתר לעומת הלל היא ללא אזכרת שם ה' ונאמרת בישיבה). המסקנה היא, שאין לנו מה לשמוח בחג הפורים: רצו לבזוז את היהודים ולהרוג אותם אך לא הצליחו! והסיבה לכך היא ההתבוללות. והמסקנה התבוללות יכלה להביא אותנו להשמדה.
המסקנה היא שעלינו ללמוד לקח מחג פורים ולחגוג את חג החנוכה. הרמב"ם כתב כל לעתיד לבוא, חג הפורים יימשיך להתקיים ומגילת אסתר תשאר - את חנוכה לא נחגוג !!! (יש גם גירסה שגם את חנוכה נחגוג)
חנוכה בשדה הקרב[]
(תערוכה במוזיאון יהדות איטליה בירושלים)
.jpg){kind=link}
חנוכיה שעוצבה על ידי חייל יהודי בצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה. בסיסה הוא קסדה צבאית אליה הולחמו פנכות לשמן. האותיות FI משמאל וMT מימין הן ראשי תיבות לפרנץ יוזף ומריה תרזה.
כנראה מיהודי טריאסטה או סביבה שהיו בתחום השליטה של האימפריה האוסטרו הונגרי.
באדיבות מוזאון יהדות איטליה בירושלים
הערות שוליים[]
- ↑ כ"ה למנהג האשכנזים [(הגהה באו"ח סי' תרפד סעיף א)], אך דעת השו"ע [שם] שמתחילין מברכת כהנים, שכן הנס נעשה ע"י הכהנים [(ט"ז שם ס"ק ב, מובא במ"ב שם ס"ק ב)]. מנהג מקצת מקומות שקוראים לגבאי לעלות לתורה בקריאה זו במקום הכהן.