המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


שמאל למעלה:מושב לכיש, ימין למטה:מושב אמציה, 3.5 ק"מ צפונה ממנו:חרבת בית לויה

ההויקיפדיה העברית[עריכה | עריכת קוד מקור]

קובץ:בית לויה.jpg

מבט מאזור הכנסייה הביזנטית בחורבת בית-לויה

קובץ:PikiWiki Israel 7908 Hirbat Beit Loya.jpg

פסיפס על רצפת כנסייה ביזנטית בחורבת בית-לויה

חורבת בית לוֹיָה היא אתר ארכאולוגי בו שרידי ישוב קדום, בראש גבעה בדרום השפלה, כ-3.5 ק"מ מצפון למושב אמציה. במקום נמצאו שרידי ישוב מתקופת הברזל, תקופת בית שני, התקופה הביזנטית והתקופה הממלוכית בארץ ישראל. במקום נמצאה כתובת עברית משלהי תקופת בית ראשון ובה ההופעה המוקדמת ביותר של השם העברי "ירושלים".

צילום אויר המקור:אתר רשות העתיקות

בתקופת הברזל[עריכה | עריכת קוד מקור]

יש המזהים[1] את חורבת בית לויה עם בית לְבָאוֹת המוזכרת בספר יְהוֹשֻׁעַ[2] כאחת מערי שבט שִׁמְעוֹן (שקיבל את נחלתו בתוך נחלת יְהוּדָה[3]). אמנם בחפירות שנערכו בתל בשנת 1961 על ידי יוסף נוה התגלו שתי מערות קבורה מתקופת הברזל, אך יש הטוענים שלפי סדר המקומות המופיעים בתיאור נחלת שִׁמְעוֹן מסתבר אתר דרומי יותר לבית לְבָאוֹת, כמו תל שוקת[4].

קובץ:Khirbet Beit Lei inscription A.jpg

כתובת עברית על קיר אבן גיר של מערת קבורה בחורבת בית לויה - ובה איזכור "ירושלם". מוצגת כיום במוזיאון ישראל.

באחת מהמערות הללו התגלו מספר כתובות בכתב העברי הקדום משלהי המאה ה-6 לפנה"ס, במצבי שימור שונים[5][6]. מנהל החפירה, פרופסור נוה, הציע לקרוא את הכתובת כך: "(השם) אלהי כל הארץ, הרי יהד (יהודה?) לו לאלהי ירשלם".

יש חילוקי דעות לגבי קריאה כזאת[7] אך נראה שבכל מקרה מדובר בהופעה המוקדמת ביותר של השם העברי ירושלים[5]. הכתובת מוצגת כיום במוזיאון ישראל.

מורמונים מימנו את החפירות במקום בשנת 2008[8] כיוון שלפי מסורת שלהם מדובר בבית לחי, שממנה הפליגה משפחת הנביא לחי לאמריקה מעט לפני חורבן בית ראשון, ככתוב בספר מורמון[9].

שרידי היישוב מתקופת בית שני ומהתקופה הביזנטית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בחפירות שנערכו במקום נמצאו שרידי יישוב גדול מהתקופות ההלניסטית והביזנטית. היישוב נמצא לצד דרך רומית שקישרה בין מרשה ובית גוברין לבין לכיש וחברון ובסמיכות לאדמות השפלה הפוריות[10]. במקום נמצאו שרידי תעשייה חקלאית הכוללים מספר בתי בד, גת מרוצפת פסיפס, ומספר אולמות קולומבריום (לגידול יונים לצורכי מאכל, דשן, ופולחן - כולל בבית המקדש בירושלים), אחד מהם מהגדולים בארץ ישראל.

האדמה במקום היא של סלע קירטון פריך המקל על חפירה ובנייה תת-קרקעית. מלבד מערכות מגורים, בורות מים, מערת פעמון, ומערות קבורה, גם חלק מהמתקנים החקלאיים שהוזכרו למעלה וששרדו (כולל בית בד והקולומבריום) הם תת-קרקעיים. הירידה אל בית הבד היא בגרם מדרגות חצוב. המזוזות והמשקוף מעוטרים בעיטור אטי מפואר. על אחת המזוזות חרוטות שתי מנורות בעלות שבעה קנים ומנורה נוספת חרוטה במרכז המשקוף שמעל לכניסה. במקום נמצאו מתקני סחיטה שלמים, אגן חצוב, ים וממל ומעל מרכז הים, התגלתה בתקרה גומחה שאליה הותאמה ככל הנראה קורת עץ. ריצפת בית הבד הוסרה מאוחר יותר ונחצבה לעומק של כ-3 מ' עם גרם מדרגות נוסף. במילוי העפר שם נמצא מטבע מימי אגריפס השני (מאה 1 לספירה) וכן חרסים משלהי ימי הבית השני[11]. בסמוך לבית הבד מובילות 7 מדרגות מטויחות אל אחד ממספר מקווי טהרה יהודים חפורים שהתגלו באתר. בסמוך נמצאת כמו כן כניסה למערכת מסתור מאוחרת יותר מתקופת מרד בר כוכבא.

הכנסייה הביזנטית והפסיפס[עריכה | עריכת קוד מקור]

קובץ:PikiWiki Israel 7912 Hirbat Beit Loya.jpg

כתובת ברכה בפסיפס כנסיית בית לויה

בחלק המערבי של האתר נמצאים שרידי כנסייה נוצרית מהתקופה הביזנטית (הוקמה בשנת 500 לספירה לערך[12]) ולידה שרידי מבנים נוספים - כולל בית-בד ומשטח דריכה של גת. רצפת האולם של הכנסייה מכוסה ב"שטיח" פסיפס גדול ששרד היטב, עם קישוטים וציורים של פירות, עופות, יונקים, ודמויות דייגים. בכניסה לאולם המרכזי הפסיפס כולל כתובת ברכה ביוונית, ובאולם עצמו ציור של אמפורה ממנה יוצאים שריגי גפן היוצרים מדליונים ובתוכם ציורים. הפירות המתוארים כוללים רימון, ענבים בצבעים שונים, תאנה, ולפי המשוער גם דובדבן, מלון, תפוח, אתרוג, ואולי גם עוזרר ופגות שקמה. הפירות מעוצבים בסגנון שרווח אז במרחב (למשל הדובדבנים הדומים בעיצובם לאלה שנמצאו בווילה מהמחצית ראשונה של המאה השישית בארגוס שביוון[10]. לכן לא ברור שכל הפירות הללו אמנם גודלו באזור.

קובץ:סל פגות שקמה בפסיפס כנסיית בית לויה.jpg

סל (ובו פגות שקמה כנראה) בפסיפס כנסיית בית לויה

במרכז הסיטרה הצפונית של האולם מצוירת אוניית מפרש בעלת משוטים ובה זוג דייגים, שאחד מהם תפש דג בחכתו. במרכז הסיטרה הדרומית מופיעים הדיגים עם שללם. מכאן ההשערה שתושבי היישוב עסקו גם בדיג או לפחות במסחר בו. בסיטרה הדרומית מצוירים גם עופות שונים, יונקים, פרחים ורימונים.

קובץ:PikiWiki Israel 7910 Hirbat Beit Loya.jpg

הדמות היחידה ששרדה את האיקונוקלאזם בפסיפס כנסיית בית לויה

רוב דמויות האדם, החיות והדייגים הושחתו באופן שיטתי בעידן האיקונוקלאזם הביזנטי או המוסלמי המאוחר יותר[13] בשל האיסור על עשיית פסל או תמונה, ומולאו אחר כך באבני פסיפס.

מצפון-מזרח לכנסייה הביזנטית נחפרה (כבר בראשית המאה ה-20 על ידי רוברט מקאליסטר מההקרן לחקר ארץ ישראל[14]) קפלת תפילה ביזנטית תת-קרקעית מהמאות ה5–8 לסה"נ.

תקופה הממלוכית[עריכה | עריכת קוד מקור]

על ראש הגבעה של האתר נמצאו שרידי בנייה רבים ובהם מבני מגורים, מתקנים וטרסות חקלאיות מימי הביניים המאוחרים המתוארכים לתקופה הממלוכית. באתר נמצאה גם אורווה תת-קרקעית (כנראה לחמורים[11]) המשוערת גם כן לתקופה הממלוכית. לאורווה מובילות מדרגות רחבות, ובה שישה אבוסים וביניהם קדחים ששימשו כנראה לקשירת החמורים, שוקת קטנה, וגומחות לנרות.

הגישה לאתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

חורבת בית לויה היא אתר ארכאולוגי פעיל שעדיין לא הוסדר לציבור. במקום מערות רבות ובורות שרבים מהם עדיין לא סומנו או נחסמו. האתר נמצא בלב שטח אש צבאי ולכן יש צורך בתיאום כניסה[15]. הגישה הנוחה לאתר היא ברכב גבוה (או רגלית או באופניים) ב"דרך הפטרולים" (סימון שבילים אדום) אליו ניתן להיכנס מצפון מכביש 35 כ-6 ק"מ מזרחית לצומת בית גוברין, או מדרום דרך כביש 358 כחצי קילומטר מזרחית למושב אמציה. במעלה הגבעה של בית לויה ישנה חנייה נוחה ליד אתר החפירות.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. יש להזין הערת שוליים בתבנית
  2. ספר יהושע, פרק יט, פסוק ו
  3. יְהוֹשֻׁעַ י"ט באתר עַלַמַּפָּה
  4. יש להזין הערת שוליים בתבנית
  5. 5.0 5.1 שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
  6. "שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
  7. שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
  8. Beit Lehi Foundation באתר http://beitlehi.org
  9. Khirbet Beit Lei and the Book of Mormon: An Archaeologist’s Evaluation באתר https://rsc.byu.edu
  10. 10.0 10.1 חורבת בית לויה: פסיפס כנסייה ביזנטית, בורות מים, קולומבריה ובתי בד בשפלת יהודה באתר מטיילים עם ענת
  11. 11.0 11.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם ארכ
  12. הכנסייה הביזנטית בבית לויה מצגת של ד"ר אורן גוטפלד באתר http://beitlehi.org
  13. יש להזין הערת שוליים בתבנית
  14. שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
  15. תאום טיולים בשטחי אש באתר מטיילים עם ענת

תבנית:Coord/display/title

רשות העתיקות[עריכה | עריכת קוד מקור]

אורן גוטפלד 13/03/2009 דוח ראשוני] בחודשים מאי ואוקטובר 2008 נערכה עונת החפירות השלישית בחורבת בית לויה שבחבל לכיש (רישיון מס' 27/2008-G; נ"צ — רי"ח 193150-400/607975-8100; רי"י 143150-400/107975-8100; ר' חדשות ארכיאולוגיות צ: 50-48). החפירה, מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובמימון Beit Lehi Foundation, Utah, USA (א' רד, ג' רד וג' קימבר), נוהלה על ידי א' גוטפלד בעזרת י' קלמן (עזרה בניהול חפירה), א' אקר, פ' בצר, ב' גורדון ומ' הבר (ניהול שטחים), ש' פרייליך (מנהלה), ע' ימים (מדידות), נ' סנה (צילום), ב' ג'ונסון (עיבוד ממצא כלי חרס), מ' לביא (שימור), Sky Balloon (צילום אוויר) והשתתפו בה מתנדבים מארה"ב, סטודנטים מהאוניברסיטה העברית ופועלים מהכפר ח'רס שביהודה. סייעו מרשות העתיקות: ג' אבני (מנהל תחום חפירות וסקר), י' ישראל (ארכיאולוג מחוז אשקלון), י' דגן (מנהל ענף סקרים), ז' נגר (תחום שימור) וא' גנור וא' קליין מהיחידה למניעת שוד.

חורבת בית לויה נמצאת במזרח חבל לכיש על גבעה בגובה של 400 מ' מעל פני הים (איור 1). האתר (כ-50 דונם) נסקר לראשונה על ידי רא"ס מקליסטר

(PEFQSt 1901: 226-230). בשנת 1962 נחפרו על ידי י' נווה שתי מערות קבורה מתקופת הברזל 2 בחלק המזרחי של האתר (חדשות ארכיאולוגיות ב: 5-4; ידיעות כז: 265-235). בשנים 1972–1973 ערך י' דגן סקר באתר (מפת אמציה [109, כרך 1]: אתר 103). בשנים 1979–1983 חקרו י' טפר וי' שחר את המערות באתר (מערכות-המסתור בשפלת יהודה, תל-אביב 1987: 136-131), ב-1983 וב-1986 חפרו באתר י' פטריך וי' צפריר כנסיית בזיליקה ולצדה בית בד, גת ומערת קבורה (Ancient Churches Revealed 1993: 265-272). בשנת 2005 התחדשו החפירות באתר בראשות המחבר מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בסקר שערכה המשלחת הנוכחית התגלו שבע מערות קולומבריום, חמישה בתי בד, שני מקוואות, שתי אורוות, מחצבות, בורות מים רבים ומחילות תת-קרקעיות. במרכז האתר חורבה ובה שרידי יישוב המתוארך לימי הביניים, בנוי על שרידי יישוב מהתקופות הביזנטית, הרומית הקדומה וההלניסטית.

כתבה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אתר ככר השבת מיום 4 באוגוסט 2009 מסר כי ב'חרבת בית לויה התגלה בחפירות האוניברסיטה העברית בירושלים בראשותם של ד"ר אורן גוטפלד ויעקב קלמן "מקווה טהרה מימי בית שני. במהלך העבודות החלו להיחשף ממצאים מרשימים בהם מקווה טהרה ענק מימדים מן התקופה ההרודיאנית, בפתחו של בית בד מונומנטאלי ומרשים, שניהם תת-קרקעיים."

ארכיאולוג מחוז אשקלון והנגב המערבי ברשות העתיקות, יגאל ישראל, סיפר כי באתר נחשפו גם גתות רבות, מערות קולומבריום, בתי בד, וכן מבנה ציבור עם פסיפס ובו אוניות ובעלי חיים. באחד מבתי הבד נחשפו שתי מנורות בעלות שבעה קנים. המנורות היו חרוטות על מזוזות הכניסה, ומנורה נוספת במרכז המשקוף שמעל לכניסה.

על המקווה, שנבנה מתחת לפני הקרקע סמוך לפתחו של בית הבד, הוא בגודל של לא-פחות מעשרה מטר עומק, שבעה מטר רוחב ושבעה מטר אורך. אל תחתיתו מובילה מערכת מדרגות ארוכה, לרוחב כל הבריכה, ועל טיח הקירות נראה בבירור קו המים, למרות אלפיים ומאתיים השנים שחלפו. ישראל הבהיר כי הצמדת המקווה לבית הבד מעידה על ההקפדה בדיני טהרה בעת עשיית שמן, שיועד אולי גם לשימוש בבית המקדש.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.