שילה - בו חגגו בט"ו באב צילם:דניאל ונטורה

בט"ו באב התרחש האירוע המתואר בספר שופטים. לאחר ששבטי-ישראל השמידו כמעט כליל את שבט בנימין נותרו בו 600 איש. היות והשבטים נשבעו כי לא יתנו את בנותיהם לאנשי השבט, לא נותרה ברירה בידי ההנהגה והועלתה ההצעה הבאה:

וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה. ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר: לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. כא וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת, וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ; וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן. וְהָיָה כִּי-יָבֹאוּ אֲבוֹתָם אוֹ אֲחֵיהֶם לרוב (לָרִיב) אֵלֵינוּ, וְאָמַרְנוּ אֲלֵיהֶם חָנּוּנוּ אוֹתָם--כִּי לֹא לָקַחְנוּ אִישׁ אִשְׁתּוֹ, בַּמִּלְחָמָה: כִּי לֹא אַתֶּם נְתַתֶּם לָהֶם, כָּעֵת תֶּאְשָׁמוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן, וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם, מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ; וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם, וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם. וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ; וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם, אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ. [1]

במשנה הובא פירוט על מהות האירוע:"אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בני ירושלים יוצאין בכלי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. וכל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחונות בכרמים. וכך הן אומרות, שא נא בחור עיניך וראה, מה אתה בורר לך; אל תיתן עיניך בנואי, אלא תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר, "צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו" (שיר השירים ג,יא): "ביום חתונתו", זה מתן תורה; "וביום, שמחת ליבו", זה בניין בית המקדש. יהי רצון שייבנה בימינו.[2]

במבוא ל"מדרש איכה" כבר הביאו אירועים אחדים לט"ו באב: ר' שמואל בר נחמני ואמרי לה משמיה דר' שמואל בר יצחק

  1. יום שהותרו ,'שבטים לבא זה בזה שנא' /במדבר ל"ו/ וכל בת יורשת נחלה וגו וכתיב / שם, ל"ו/ ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר וגו', וכי אפשר לבת ;שתירש שתי מטות? אלא אמור מעתה אביה משבט אחד ואמה משבט אחר
  2. רבנן אמרי יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל, דכתיב /שופטים כ"א/ ארור ... ;נותן אשה לבנימין אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים,
  3. רב מתנה אמר יום שנתנו... הרוגי ביתר לקבורה,
  4. ר' אליעזר הגדול אמר ניחא בחמשה עשר מכאן ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה, ואמר יסיף,
  5. ר' אבין ור' יוחנן אמרי יום שביטל החפר מן מתי מדבר, א"ר יסיף ר' אבין ור' יוחנן אמרי יום שביטל החפר מן מתי מדבר, א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה משה מוציא ,כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן לשחרית היה מוציא כרוז ואומר קומו והפרישו המתים מן החיים והיו עומדים ומוצאין עצמן חמשה עשר אלף בפרוטרוט /מספר מדויק/ , חסרו שש מאות אלף, ובשנת הארבעים האחרון עשו כן ומצאו עצמן שלמים. אמרו: דומה שטעינו בחשבון; וכן בעשור ובאחד עשר ובשנים עשר ושלשה עשר וארבע עשר, כיון דאיתמלא סיהרא /התמלא הירח/ אמרו דומה שהקב"ה ביטל .אותה גזירה מעלינו וחזרו ועשאוהו יום טוב

הלכה יומית[עריכה | עריכת קוד מקור]

הלכה יומית מפיסקי מרן עובדיה יוסף

תוספת בלימוד התורה מיום ט"ו באב בהלכה הקודמת ביארנו שיום ט"ו לחוד ש אב, יום גדול הוא לישראל, ולכן אין או מרים בו תחנון ונפילת אפים. בגמרא במסכת תענ ית (דף ל א) תניא, רבי אליעזר הגדול אומר, מחמשה ע שר באב והלאה, תשש כוחה של חמה, כלומר, מתחיל היום להתק צר ונעש ים הל ילות ארוכים, ולא היו כורתין עצים למערכה (לעבודה בבית המקדש) מפני שאינם יבשים, ויש לחוש שמא מחמת לחלוחית שבהם יש בהם ת ול עים, ועץ שהתל יע פסול למערכה. אמר רב מנשיא, מכאן ואילך (כלומר מיום ט"ו באב) דמוסיף (מי שמו יף בל ימוד התו רה) יוסיף, כלומר יוסיף ל ו ה' יתברך חיים על חייו , כמו שנאמ ר "כי בי ירב ו ימי ך וי וסי פו לך שנות חיים". ומאן דלא יוס יף (ומי שלא י וסי ף ב תלמו דו) יסיף, כלומר ימ ות ח "ו בקיצור י מים ושנים.

ועל כן כתב מרן הרב שליט"א, שיש להזהר להוסיף בלי מודהת ורה בלילה מיו ם ט"ובאב, וכמו שאמרו בגמרא במסכת עירו בי ן (דף סה) לא נברא הלילה אלא לגירס א,כלומר ללימוד ת ורה, וכמו ש אמ רו ב מדרש רבה , אמר רב י יוחנ ן, אין רי נה של תורה אלא בלילה, שנאמר "קומי רוני בלי לה". וכן פסק הר מב"ם (בפ"ג מהל' ת"ת הי"ג) "אין אדם למד רו ב חכמתו אלא בלילה , לפיכך הרוצ ה לז כו ת לכתרה של תו רה, יזהר ב כל ליל ותיו ,ולא יאבד אף אחד מהם ב אכילה ו שתיה ו שיחה ו כיוצא ב זה, אלא בת למ וד ת ורה וחכמה,וכמו שאמרו חכמים אין רינה של תורה אלא בלילה." נהירנא, כשהיה מ רן הרב שליט"א מכתת רגלי ו בלי לות חו דש אל ול מעיר לע יר להרבות תורה ויר אה ביש ראל, וה יה ח וזר ל בי תו בשעו ת הלי לה ה מאוחרות, לא היה מבטל תלמודו, והיה משלי ם על ח שבון שעות השינ ה שלו א ת כל הזמ ן ש נדרש לו לסדרי הלימוד הרגילים שלו, וכל זאת מפני מה שהזכרנו."י


ועל כן חובה ק דושה על כל אד ם, לראות איך לקבוע לעצ מו זמן יו תר לל ימו ד התורה ב ל י ל ו ת ה ח ו ר ף , ש ל א י פ ו ל ח ל י ל ה ב ק ל ל ת ר ב ו ת י נ ו . ו א ף ע ל ה נ ש י ם ח ו ב ה ק ד ו ש ה , להפציר בבע ליה ן בדרכי נ ועם וב שפה רכה, שירבו ב תורה ויראת ה', ורב שכרן מ אד מאד, כמו שביארנו במק ום אחר. ואף ה ן יראו לל מוד בעצמן דינ ים השי יכ ים ל הן, אשר חובה עליהן ללומדם, כפי שביארנו גם כן. ובדרך אג ב נזכיר כאן ממה ש כתב מרן הרב שליט"א בהקדמ ת ספרו "טהרת הב ית" על הלכות נדה, אשר נתח בר במסירות נפ ש בימים שהיה מוטל על הרב עו ל ה צי בו ר הרב ה מאד, וכה כתב שם : אזכרה ימי ם מק דם , עם לבב י אשי חה ועלה במחשבה ל פנ י ל מעט בהופעותי ברבים כדי להתמסר יותר לעריכת כל חי בו רי אשר עמי בכתובים, כי מתי אעשה גם א נכי לביתי, ואם אין אני ל י מי לי ? ורעיוני על משכבי ס ליקו (כלומר נרדם מתוך מ חש בה זו), והנה בחל ומי בליל ה ההו א, ראיתי את הג און רבי יו סף חיים מבבל זצ"ל (מחבר "בן איש חי") אשר בא ל בקרנ י ב בי תי, ופניו מאי רות כז והר החמה . נכנס לחדר הס פרי ה, והתישב על י ד השלח ן, ראה ל פנ יו את א חד מחיבורי, והתחיל לעיין בו אחת ה נה ו אחת הנה, וכשסיים אמ ר, טוב מ אד. ושאל אותי, האם אנ י מ משיך להופיע ולדרוש ברבים ב דברי תורה ומוסר, כאשר הי תה באמנ ה איתי, עניתי ו אמרת י, כי עד יין אני מ משיך בי מים א לה להו פיע ברב ים ב דרשות כאשר חנ ני ה', ובדרך כלל א ני מופ יע ביחד עם עמיתי הרב הגדול רבי יהו דה צד קה שלי ט"א (זצ"ל, שהוא קרובו של רב י יוסף חיים). אך התאונ נתי לפ ניו שדבר ז ה מפריע לי בהמשך הכנ ת ח יב ורי להוצי אם לאור, שמוני נוטרה (שומר) את הכרמי ם, כרמי שלי ל א נטרת י. ענה דוד י ואמ ר לי , בסבר פני ם יפות, טוב אשר תאח וז מ זה וגם מז ה אל תנח ידי ך,(כלומר המשך לעס וק ב חיבוריך אך אל תפסיק את הופעותיך בציבור), כי יש נ חת רוח מאד לפ ני ה' יתברך בזיכוי הרבים ששומעים דב רי תורה ומ וסר וח וז רים בתשובה. וכל אחד שח וז ר בת שו בה הוא עולם מלא. ואיקץ והנה חלום

ט"ו באב מי יודע ?[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת חיים אקשטיין (מתוך מעייני הישועה לפרשת ואתחנן תשע"א)

ט"ו באב מי יודע ? מאת חיים אקשטיין - מעלון לשבת מעייני נישועה

מאת חיים אקשטיין - מעייני נישועה

מאת: חיים אקשטיין - מעייני נישועה

בנות ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת : הרב אברהם בלס, שוחרי ירושלמי

היות ואנחנו זוכים לאחרונה לשלוח את דף הקשר בימי רביעי, הרי שמתבקש שנתייחס בדף קשר זה לט"ו באב. לא היו ימים טובים לישראל כטו באב וכיום הכפורים (משנה אחרונה של מסכת תענית) משנה זו מתארת את ט"ו באב כחג השידוכים שבו בנות ישראל היו חולות בכרמים ויוצאות בבגד שאול כדי לא לבייש את מי שאין לו. הנימוק - כדי שלא לבייש מראה לנו את הכיוון של המשנה. דווקא בשעה שאנו מנסים לבנות את עם ישראל – להוסיף משפחות בישראל יש להיזהר מאוד שלא לבייש.

כדי להגיע למציאות של זהירות בכבוד הנשים יש לדאוג גם למציאות בה לא ימנעו מלהשאיל.

כל הכלים (הבגדים) חייבים טבילה. בפשטות סיבת טבילת הבגדים היא נושא טומאה וטהרה, אולם התלמוד הירושלמי מסביר שטבילת הבגדים עניינו הוא חיזוק הצד החברתי. בפועל יהיו כאלו שלא ישאילו בגדים חדשים, אבל אם מדובר בבגדים מכובסים, הרי שכל הבנות תשאלנה בחפץ לב. רואים שהתלמוד הירושלמי מקדיש חשיבה ומדריך כיצד לשפר את הצד החברתי.

היות והנושא הוא חברתיות. התלמוד הירושלמי אינו מסתפק בקומת הבסיס ומציב אידיאל חברתי עצום ומרתק. החולות בכרמים באופן טבעי עושות את כל המאמצים למצוא בן זוג. וכל אחת מדגישה את מעלותיה. התלמוד הירושלמי מפתיע ואומר שהנאות, אותן שהסיכויים שלהן למצוא בן זוג היו גבוהים ביותר היו אומרות – בחור שא עיניך למשפחה. פירגון לשמו – דאגה לחברות. איזו אצילות נפש. איזו דגם של חברה בריאה מציב הירושלמי.

ועוד הארה בנושא החברתי. התלמוד הבבלי מתאר שבת מלך השאילה מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן וכן הלאה. לדעת הבבלי יש כאן הנצחה של המעמדות. לעומת זאת לדעת הירושלמי יש כאן הדדיות בת כהן גדול שואלת מבת מלך, ובת מלך שואלת מבת כהן גדול. יש כאן מאמץ שלא להדגיש את הבדלי המעמדות.

ואם מדובר על בנות ישראל (שחולות בכרמים), הרי שישנו עוד ירושלמי חשוב.

הירושלמי (נדרים ט, ט) אומר שבנות הכוונה היא לחכמי התורה. ובהמשך המאמר כתוב שעיקר עניינם הוא שהם מסבירים את טעם ההלכה. מדוע קוראים לחכמי התורה בנות. בגלל שבנות שייכות הרבה יותר מבנים בכל מה ששייך לעבודת הרגש – תפילה, ציפייה, אמונה. אישה תפקידה להכניס את הצדדים הפנימיים לתוך עולם המעשה. וזה עיקר העניין של בני התורה – להכניס נשמה (עומק, משמעות וכיוון) לתוך עולם המעשה – למצוא את הטעם של ההלכה.

מקורות: תלמוד ירושלמי תענית ד, ז

כל הכלים טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. ר' ינאי בי ר' ישמעאל אמר ואפי' נתונים בתיבה נתונים בתיבה ואת אמר הכן. מתוך שאת עושה כן הוא משאילן: ומה היו אומרת שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כ"ג בתו של כ"ג שואל' מבתו של מלך הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה".

תלמוד ירושלמי נדרים ט, ט:"כתיב בנות ישראל אל שאול בכינה וגו'. ר' יודה ור' נחמיה חד אמר בנות ישראל ממש ... וחרנה אמר: בנות ישראל בניות שבישראל סנהדריות של ישראל היה רואה כת חבירים ומאכילן ומשקן. ומה תלמוד לומר המעלה עדי זהב על לבושכן שהיה שומע טעם הלכה מפי חכם ומקלסו".

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תבנית:הערות שולייo

  1. ספר שופטים, כ"א, י"ט-כ"ד
  2. מסכת תענית,ד',ד'
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.