Family Wiki
תגית: sourceedit
תגית: sourceedit
 
שורה 55: שורה 55:
 
*[http://www.amptavolara.it שמורה ימית]
 
*[http://www.amptavolara.it שמורה ימית]
 
*[http://www.cinematavolara.it פסטיבל סרטים]
 
*[http://www.cinematavolara.it פסטיבל סרטים]
  +
* [http://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Tavolara ויקישיתוף]
*[http://www.fotw.net/flags/it-tavol.html דגל האי]
 
 
[[קטגוריה:נפת אולביה-טמפיו]]
 
[[קטגוריה:נפת אולביה-טמפיו]]

גרסה אחרונה מ־17:41, 15 בפברואר 2015

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

ערך זה נכתב במקורו על-ידי דניאל ונטורה בויקיפדיה העברית - 1 במאי 2008

מראה האי מהדרום

טבולרה (Tavolara) הוא אי קטן בסמוך לחוף הצפוני של סרדיניה. הוא בנוי ממצוקי סלע גיר. אורכו 5 ק"מ ורוחבו ק"מ. רובו מוקף מצוקים תלולים מלבד הקצה שלו. הנקודה הגבוהה באי היא 565 מטר מעל פני הים. באי גרים משפחות בודדות - כולן בני משפחה אחת אשר אביהן הגיע לאי בראשית המאה ה-19. הוא זכה להכרה כמלך וממלכתו נחשבה לאחד מהממלכות העתיקות של אירופה. בבית הקברות של האי, בו קבורים אבות המשפחה, המצבות מעוטרות ב"כתר מלכות".

באי שתי מסעדות לאירוח תיירים. הים מסביב לאי נוח לספורט ימי. העיר ממנה מקבלת האי טבולרה שירותים נמצאת ב"יבשת" האי סרדיניה ושמה אולביה , אחת מבירות נפת אולביה טמפיו. לאי מגיעים מנמל דייגים קטן בשם Porto San Paolo בחוף סרדיניה , המצוי מעבר למצר ים צר, בין טבולרה לבין סרדיניה. עוד שני איים קטנים לידו: מולרה (Molara) ומולרוטו (Molarotto).

בשנת 1962 עזבה רוב אוכלוסיית האי את מקומה בעקבות הקמת בסיס נאט"ו והתגברות סכנת הקרינה בשל התחנות שהוצבו באי. כמו כן, הוגבלה כניסת התושבים למחצית האי. באי מוצבת אנטנה לשידורים עבור צוללות.

שמורת הטבע[]

בשנת 1997 הוכרזו האי וסביבתו כשמורהימית. בכך הוגבלה פעילות האדם באזור.

Area Marina Protetta Tavolara - Punta Coda Cavallo.jpg


עמוד סלע טבעי מצוי על חוף האי והוא דומה ל"אדם". הוא מכונה בשמות: "the Stone Sentry" ו-"Pope's Rock".סלעים נוספים דומים לשער טבעי: "Ulysses' Bow". באי יש גם מערה עם שרידים של האדם הקדמון: "Grotta del Papa".

גלריה[]

קשרים חיצוניים[]

מהכתבה:"בספר "טבולרה - אי המלכים", שכתב ארנסטו ג'רמיה, הממונה על יחסי הציבור של הממלכה, מתואר ג'וזפה ברטולאוני כ"פיראט חביב, ספק רועה, ספק מבריח". ובכל זאת, חיפש עזים ומצא מלוכה. השמועות על האי הפראי והעזים בעלות שיני הזהב הגיעו גם לאוזניו של מלך סרדיניה קרלו אלברטו. כדי להתרשם במו עיניו יצא המלך למסע אל האי בשנת 1836. הוא פגש כאן את פאולו, בנו של ג'וזפה, ולא הצליח להסתיר את התפעלותו מהאי הנהדר."