עריכת הדף "טקס הכנסת ספר תורה לזכרם של בני משפחת קרצנר בכפר אדומים"

[[קובץ:כפר_אדומים_מבט_כללי.png|thumb|650px|מרכז|כפר אדומים מבט כללי - [http://kfar-adumim.org.il/ אתר הישוב]]]
'''טקס הכנסת ספר תורה לזכרם של בני משפחת קרצנר''' התקיים  ביום שלישי ראש חודש סיוון (19/5/15), בבית הכנסת שבמבנה הרב תכליתי בכפר אדומים.

ספר התורה חודש והוקדש לזכרם של יקירינו:
: מרים ומנחם קרצנר
: משה יוסף קרצנר
: שולמית ויצחק קרצנר
: צפורה ושלמה אביבי

במקור, ספר התורה נכתב לזכרו של משה יצחק קרצנר שנפל במלחמת השחרור על-ידי אימו מרים ז"ל.
[[קובץ:הכנסת_ספר_התורה_מעלה_אדומים_01.jpg|thumb|200px|ימין|מוטי קרצנר עם ספר התורה]]
==תולדות המשפחה==
[[קובץ:יהודי_סוצבה_1.png|ימין|thumb|350px|
[http://www.jewish-heritage.org.il/Uploaded_Files/documents/%D7%99%D7%90%D7%A1%D7%99%20%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA%20%D7%91%D7%A1%D7%95%D7%A6'%D7%91%D7%94.pdf המקור]]]
ראש המשפחה הידוע היה דוד ישראל ברל, נפטר בשנת 1936 בסוצ'אבה, בוקובינה רומניה. 
{{ש}}'''ראו כאן''':[[הקהילה היהודית בסוצ'אבה]]
: אשתו הראשונה הייתה שרה דיכמן. הצאצאים שלה: - מרים, אשר הקדישה את ספר התורה לבית הכנסת בקרית שמואל, אֶלָה  שנישאה לצבי בלייכר, להם בן ובת יעקב ושרה, טוני (טפצי) ונתן (נוצי) שנפטרו בבוקובינה לפני השואה. 
: אשתו השנייה הייתה אסתר שכטר ולה היו שלוש בנות: טובה, שרה ורחל. בנה של טובה יספר בהמשך את תולדות המשפחה בארץ ישראל.
: מרים נישאה למנחם קרצנר, שנספה בשואה. להם היו ארבע בנים:
* משה יוסף, שנפל במלחמת השחרור - על שמו הוקדש ספר התורה. עוד פרטים עליו הקישו כאן [[משה-יוסף קרצנר]]
* יצחק בנימין שנישא לשולמית מרים לבית ונטורה, אשר בנה מוטי גר בכפר אדומים, בו יהיה ספר התורה
* צפורה שנישאה לשלמה אביבי, אשר משפחת המורחבת נכחה בטקס.
* ותבל"א  שרה נישאה לדוד אופנהיימר ולה בן - זאב - שנכח בטקס, ובת שלומית.

תודה לאסתר סון לבית גרינברג, בתה של רחל, בת אסתר שכטר,  על עדכון הפרטים.

=הטקס=
'''התהלוכה יצאה מבית  משפחת מלכיאל ומיכל סופר, (מיכל היא בתו של מוטי קרצנר)''' בדרך פרת בליווי מוזיקלי, וקבלת פנים של הספרים הוותיקים לכבודו, דברי תורה מפי הרב גולדמן רב הישוב, הכנסת ספר התורה להיכל וקריאה בו, תפילת מנחה וערבית ודברי המשפחות'''

<gallery widths="220" position="center" columns="3" spacing="small">

התהלוכה בכפר אדומים.jpg|התהלוכה בכפר אדומים
בבית מיכל.jpg|בבית מיכל
התהלוכה בכפר אדומים 02.jpg|התהלוכה בכפר אדומים
</gallery>

==דוד מייזלמן - תולדות המשפחה בארץ ישראל==

דברים לזכרם של הדודה מרים קרצנר ובנה משה (מושקו) 
[[קובץ:דוד_מייזלמן.jpg|thumb|ימין|300px|דוד מיזלמן נושא את דבריו בבית הכנסת]]

משפחה יקרה .אני חש כבוד רב להשתתף באירוע הכנסת ספר התורה לבית הכנסת בכפר אדומים לזכרם של אנשים כל כך יקרים לנו.{{ש}}
הזיכרון האישי שלי חוזר לגיל חמש .לפני שבעים שנה קלטתי שהיה רשע גדול בעולם שמת ושהייתה מלחמה שנגמרה והתחלנו לחוש את יציאת אירופה כאירוע גדול. גרנו בקרית מוצקין בבית קטן ובו שני חדרים בכל חדר גרה משפחה .משפחת בורוביצקי בחדר אחד ובחדר השני המשפחה שלנו אבא, אמא  מקלחת אחת ובית שימוש אחד.לאט לאט התחילו להגיע דודות: הראשונה הגיעה הדודה רחל שבתחילת דרכה גרה אתנו באותו החדר. מיד לאחר מכן הצטרף אחי חקי שנולד בחנוכה תשכ"ה. {{ש}}

===בואה של דודה מרים===
[[קובץ:אוטובוס_קו_14_בשדרות_השופטים,_על_רקע_הבתים_הנבנים.jpg|thumb|ימין|300px|זו קריית מוצקין שהכרנו לראשונה - אוטובוס קו 14 בשדרות השופטים, על רקע הבתים הנבנים - [http://www.motzkin.co.il/Grushkevich-Museum/Pages/Galery.aspx?album=%2fGrushkevich-Museum%2fDocLib1%2f%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%9D+-+%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%94&requestID=21031102122012 המקור]]]
בעודי עולה לכתה א' הגיעו הדודה מרים וילדיה מושקו שנקרא משה יוסל זכר כולם לברכה ושרה תיבדל לחיים ארוכים . רחל עזבה מהר את החדר מרים  שרה ומושקו השתכנו בו עד שנמצאה להם דירה ב"בתי השבים" בקרית מוצקין. את איציק וציפורה הכרנו זה מכבר. הם ביקרו בביתנו לא פעם. זה ממקווה ישראל וזאת מפנימיית "כפר חסידים". .במחשבה של אדם מבוגר אני שואל עצמי ומתפעל מהנכונות של השכנים שלנו ,משפחת בורוביצקי להסכים כי ישכנו בדירה הצפופה והקטנה עוד שלוש נפשות בלי להסס ובלי להתנגד ובלי לריב .. כמובן מאליו. ויותר מכך.. שרה ואברהם בורובייצקי השאירו בפולין את כל משפחתם ,ועוד כתבו להם שבארץ קשה להסתדר. ומוטב שיישארו שם.. מה חשו וחשבו כשאליהם לא חזר ולו בן משפחה אחד.?. 

הדודה מרים נכנסה חיש מהר לעניינים ,אני זוכר אותה עם סינר במטבח מבשלת ואופה .. ואמא שלי קצת הוזזה הצידה ואת מקומה במטבח הצר תפסו השתיים ,השכנה שרה ומרים.. זו מצד ימין של הכיור וזו מצד שמאל. השיש הימני היה שלנו והשמאלי שלהם. שטיפת הכלים הייתה לעיתים משותפת. היה ברז אחד . רק מים קרים . זו מסבנת וזו שוטפת מין מאבק סמוי על המשאב.. הבחנתי שהדודה מרים הייתה איטרת יד ימין.. 

===בחדר אחד===

במושקו ניכר היה שהוא דומה בתווי פניו לאיציק פנים צנומים, הבגדים "משם": מכנסי צמר אפורים חולצה עם שרוולים ארוכים, פולובר וכובע קסקט כזה שרק עולים חדשים חבשו איציק היה כבר עם בגדי חקי וכשמלחמת השחרור הלכה וקרבה הופיע במדים עם כובע קסקט גם איציק ומושקו כמו אמם מרים היו איטרי יד ימין. אני לא זוכר כמה ימים גרו אתנו בחדר. הכול מעומעם בזיכרוני קטעי תמונות : מושקו עם גרזן מתקין עצים להסקת  תנור החימום שהיה באמבטיה והופעל בעץ  והלך עם פח להביא נפט מהשכן שושני לצורך הפעלת הפרימוסים. וכשמחלק הקרח הגיע ,יצא ועזר להביא הביתה שליש בלוק קרח. לקראת שבת 11 איש צריכים להתקלח לא פשוט. הדודה מרים עוטה מטפחת ראש ומדליקה נרות שבת. ובשבת  אחרי הצהרים רכונה על ספר שלימים נודע לי שהיה "צאנה וראינה"....ברקע היו ריחות נעימים של עוגות , חלות ומאכלי שבת  ששודרגו מאז הגיעה הדודה מרים ונכנסה לפעולה. במוצאי שבתות השכן אברהם בורוביצקי ערך הבדלה. מושקו החל לעבוד בבית החרושת "נמליט" לייצור מרצפות במפרץ חיפה ושרה החלה לעבוד בבית החרושת של אחים פורת "שחר" לייצור שוקולד וממרחי שוקולד. .בשעות הפנאי עזרה לי בהכנת שעורי הבית. אחרי ימים לא רבים עברה המשפחה ל"בתי השבים" ברחוב" יעל "בקרית מוצקין וגם משפחת בורוביצקי עזבה לקריית שמואל . הדודה מרים רכשה מגרש והחלה לבנות את הבית בסמטת "האמוראים".צבי וולך דאג למושקו שילך ללמוד תפסנות ..אני זוכר שהיו שבתות שהגיעו להתארח  לסירוגין  דני ונטורה שלמד בכפר בתיה  וגם ינקו . הדודה מרים נטלה מהם את בגדיהם כיבסה גיהצה, תיקנה וגם פינקה במאכל ומשקה. 

===במלחמת השחרור===
[[קובץ:Remember_for_moshe_Kerzner_ASHEM_ICOM_DAMO.jpg|thumb|ימין|250px|תמונות מביקור באתר המשוער של "גשר משה"]]
בינתיים פרצה מלחמת השחרור . איציק הופיע כשעל כתפיו דרגות קצין.. מושקו  גויס לחיל ההנדסה וכל פעם שהגיע הביתה לחופשה שרנו לו  את שיר החבלנים : "במשעול התלול היורד אל הכפר שוב צועדת כתת חבלנים". בניית הבית בקרית שמואל הושלמה ,והמשפחה עברה לגור שם.. עדיין לא עדכנו את הכתובת. ידענו שאנחנו במלחמה קשה. כולם היו מגויסים. ידענו  ששלמה אביבי ,  איציק ומושקו  וגם  אבא שלי גויסו כולם למלחמה . כל יום הופיעו מודעות אבל  בעיתונים ולוחות המודעות. חשנו גאווה אבל גם  חרדה עצומה..

איציק שרת בקרבות ב"מקווה  ישראל" יחד עם  דודו אופנהיימר ואחר כך עבר להרי ירושלים לואדי פוקין ,כך סיפר לנו.. מושקו הספיק ללמד אותי איך מפעילים פתיל ביטחון ,בחצר הבית בקרית שמואל. .הוא  נלחם בסביבות בית נבאללה .בואדי סראר הידוע כנחל שורק.

אני בן תשע בכתה ג' זוכר ליל חורף קשה . ברקים ורעמים וגשם זלעפות.. דפיקות בדלת ביתנו. שאלו על גב קרצנר.. בדלת עמדו "המבשרים " . אמא שלי שאלה רק "מי"? וענו לה משה יוסף אבא נסע עם המשלחת לקריית שמואל להביא למשפחה את הבשורה.

למחרת נסעו האמא מרים והאחות שרה לירושלים ,להביא את מושקו לחיפה.. באוטובוסים.. הייתה הפוגה בקרבות ונתנו להם עדיפות בנסיעה.. במקביל איציק ושלמה טיפלו מירושלים בסדרי הבאתו של מושקו . את הלילה בילו מרים ושרה בבית של ציפורה ושלמה. ציפורה הייתה אחרי לידה של עמי. 
הדודה מרים הייתה אשה מיוחדת : החיים לא פינקו אותה ,בלשון המעטה: .בגיל 12 התייתמה מאביה.. האב נישא בשנית לאשה שהביאה שלוש בנות : את אמי ,טובה את שרה ורחל זכרן לברכה. .במלחמת העולם גרשו אותם מהבית לגלות הנוראה בטרנסניסטריה. את רחל, מרים ומנחם קרצנר  וילדיהם שרה ומושקו . שם איבדה מרים את אמה ואת בעלה במחלה ובמגפה.

===דודה מרים===
[[קובץ:Izik_mam_e_family.jpg|thumb|ימין|300px|בצד שמאל: דודה מרים]]
בכל תקופת המלחמה גרו 11 נפשות בחדר שנפח יהודי הקצה להם ללא שירותים וללא מים..השרותים היו דלי בחדר ואת המים נאלצו לשאוב מהנהר. בקושי רב קיימו את עצמם. בתום המלחמה  כשחזרו הביתה הכול היה חרב : הבית נבזז ולמעשה הדרך היחידה הייתה לעלות ארצה. הדודה מרים הייתה אשה מאמינה ,יראת שמים ,שכל ההתנסויות הקשות שהחיים העמיסו עליה את כבדם לא היטו אותה מהאמונה והיראה.

הדודה מרים ,לא למדה מקצוע ולא עבדה מימיה ,אבל לא היה יום שלא עבדה בו.. אני זוכר את דמותה כאשה צנועה ושקטה . מעולם לא הרימה קול על איש. הייתה לה הבחנה חדה לאנשים ולמצבים.. הייתה נדיבה והרבתה לעשות צדקה , מתן תרומות  וגמילות חסדים בסתר.

כמעט  מידי יום ביומו הייתה פוסעת ברגל מקרית שמואל לביתנו בקרית מוצקין. מתייצבת .  ונכנסת  מיד לעבודה. מבשלת ומסדרת ..אמא שלי נאלצה לצאת לעבודה והדודה מרים הגיעה מבלי שהתבקשה ,בהתנדבות, במשך  שנים רבות. מחלתו של אבי הלכה והתגברה והיא סעדה אותו  בימי חוליו הרבים והקשים. .בעיניה היה הדבר מובן מאליו. אחרי הצהריים הייתה מנמנמת ולפנות ערב פסעה חזרה  לביתה בקריית שמואל.

מרים  זכורה כאשה צנועה  אבל נהגו בה כבמלכה.. זכתה למעמד במשפחה .. הייתה בדרך כלל עצובה ומהורהרת . מפעם לפעם. עלה חיוך על פניה והייתה מפטירה הערה מלאת חכמה וניסיון חיים.   אשה שהתמודדה בשקט ובאיפוק . על אף שהתנסתה ביתמות , באלמנות ושכול  של מלחמות ומחלות,  ידעה להתמודד עם כל  אלה, ויותר באצילות רבה. ללא הנחייה ,ללא טיפול פסיכולוגי ,או סוציאלי.

''' הפשטות הייתה מהותה, אבל נהגה  באצילות כמלכה.  ואיזו ממלכה  יפה הקימה : של בנים ובנות נכדים ונינים .ראויים היא ומשפחתה שכבר איננה  להיזכר . ואתם  צאצאיה וממשיכי דרכה ראוי שתדעו ותזכרו לדעת לאיזו ממלכה יפה ומכובדת אתם משתייכים . יהא זכרם ברוך.''

== שלמה וצפורה אביבי==
דברי בנם משה {{ש}}
[[קובץ:or zaruaa  - synagogue built by Ha Rav Amram ABURBEH Jerusalem 1926.jpg|ימין|ממוזער|250px|טקס הנחת אבן הפינה לבנין בית הכנסת לעדת המערבים 'אור זרוע' שכונת נחלאות ירושלים תרפ"ז 1926 - כאן באו בברית נישואין שלמה וציפורה אביב = צילם:עמא ]]
שלמה וצפורה אביבי , הורינו היקרים הכירו בכפר עציון. אבא , בן [[הרב עמרם אבורביע]] זצ"ל נצר לשושלת רבנים מ[[יהדות טטואן|טטואן]] שבמרוקו הספרדית נולד ב1921 בעיר העתיקה בירושלים, שם גדל והתחנך, הצטרף להגנה, שירת כנוטר במשטרת הישובים העבריים (JSP) ומשם הגיע לשרת בכפר עציון.

אמא , נולדה ב 1924 למנחם ומרים קרצנר ז"ל בעיירה סוצ'בה שברומניה . במלחמת העולם השניה 
נשלחה לארץ ביחד עם אחיה יצחק (איציק) באמצעות עליית הנוער. הוריהם מנחם ומרים ז"ל הצליחו 
לשלוח אותם בטרם גורשה המשפחה עם יהודי העיירה למחנה ריכוז בטרנסניסטריה. אבי המשפחה 
מנחם לא שרד את תלאות המחנה ונפטר . עם עלייתה לארץ הגיעה אמא למקווה ישראל. ובשלב 
מסויים נשלחה לסייע למתיישבים הראשונים שהקימו את כפר עציון. 

===כפר עציון===
[[קובץ:בתי_מגורים_בכפר_עציון.jpg|thumb|350px|ימין|כפר עציון, לפני הקמת המדינה, בתקופה ששלמה וצפורה אביבי היו שם]]
שם בכפר עציון הצטלבו חייהם של אבא ואמא ומאז לא נפרדו. לא בכדי בחר הקב"ה מזווג הזיווגים את כפר עציון כמקום מפגשם של אבא ואמא. כפר עציון , המקום המסמל יותר מכל את האחיזה של עם ישראל בארץ ישראל בדור התקומה ואת ההקרבה שהייתה כרוכה בכך, היווה את נקודת החיבור  בין הבחור הספרדי בן ירושלים שנקרא גם "בן ציון" כמקובל בבן בכור למשפחה ספרדית בירושלים. והבחורה, פליטת המלחמה מרומניה, 

שעלתה להקים את ביתה בארץ ישראל. כל אחד במסלול חייו ושניהם ביחד חוו את הארועים המרכזיים בתולדות עמנו בדור הקודם. ביחד הקימו את ביתם בשכונת "בית וגן" בית קטן מוקף גינה ושם גדלו את 4 ילדיהם. אבא היה איש חינוך מורה ומנהל ואמא עקרת בית. נסיבות החיים הובילו את המשפחה לטנג'יר שבמרוקו, שם במשך 3 שנים שמש אבא כשליח הסוכנות הקים וניהל במקום בית ספר יהודי וגם אימן את צעירי הקהילה בנשק להגנה עצמית.

===אשקלון===
[[קובץ:Synagogue_Edot_HmizrachTorat_Moshe_Barnea_Ashkelon_11.jpg|thumb|320px|ימין|250px|בית הכנסת תורת משה בנוסח עדות המזרח באשקלון בו מתפפלים חלק מבני המשפחה]]
עם השנים נתמנה למפקח על בתי ספר דתיים בדרום. והיה ממקימי מערכת החינוך באשקלון. ולשם העתיק את מגוריו. שם גם נולד ילדם החמישי.  בין עיסוקיו הציבוריים שימש אבא כממונה על החינוך בועדה הקרואה שניהלה את ענייני העיר אשקלון.  וכן יסד וניהל בית כנסת. כל השנים שמשה אמא עזר כנגדו וניהלה את משק הבית. 

'''כל השנים חיו אבא ואמא בצניעות. באהבה גדולה ובהרמוניה - לא גבה ליבם ולא רמו עיניהם. ובתוך עמם ישבו. זכרם היקר חקוק לעד בליבנו'''.

==יצחק ושולמית קרצנר==
כאן דברי בתם  חנה  פרידמן.

לדבר על אמא ואבא באירוע מיוחד שכזה זו משימה מורכבת. התלבטתי מאיפה להתחיל וניסיתי לחשוב מה הם היו רוצים שנספר עליהם. לא הם בכלל לא יכולים להאמין שבשבת המשפחתית האחרונה שהיינו ביחד היינו עשרות צאצאים שהם העמידו. הם לא היו מאמינים איך ספגנו לתוכנו את הדברים שנאמרו ואת הדברים שמעולם לא נאמרו והיו באוויר , אבל היו חזקים מכל מילה שנאמרה. אבא ואמא הנחלתם לנו דרך חיים, כל אחד מכם בדרכו , ולא מעט בזכות הדרך בה ראינו את החיים המשותפים שלכם.

לא היו לכם חיים קלים, קרית שמואל אליה עברתם לאחר כארבע שנות נישואים לא היה המקום הטבעי לכם ובעיקר לא לאמא. אבל למרות זאת יצרתם סביבכם חוג חברים ששימשו לנו בחיי היום יום משפחה מורחבת. למרות תקופות של מחסור ידעתם לבלות בערבי תקליטים (ולצעירים בקהל שלא יודעים תקליט מהו נסביר בהמשך), ידעתם להוציא אותנו באמצע יום לימודים כי יש פנצ'ר במתקן קירור בקרית שמונה וזו הזדמנות לטיול , הרבה יותר משמעותי  מיום לימודים.

===תבונת הכפים===
[[קובץ:מחלבת_תנובה_בתל_יוסף.jpg|thumb|300px|ימין|מחלבת תנובה בתל יוסף, אחד המקומות שנהנו שרותו של יצחק קרצנר - [http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000736413 גלובוס]]]
אבא אגר במחסן שבנה מכונות כביסה אינספור כי הן בוודאי תשמשנה כחלקי חילוף ואכן לא עבר יום בו אבא לא נקרא לתקן מכשיר חשמלי כזה או אחר שהפסיק לעבוד , והוא בתבונת הכפיים המיוחדת שלו ובדרכו השקטה פתר כל בעיה וכמובן תמיד ללא כל תמורה.

הבית שהקימו אבא ואמא היה בית פתוח לכל ובכל זמן. ערכי הסובלנות, הכנסת האורחים היו מאבני היסוד שלו. לא תמיד היה קל לנו כילדים להסביר איך פתאום הופיעו אורחים בשבת ובחג ואני זוכרת את עצמי מסבירה לחברות שלי שהם היגיעו ברווח בין שבת לחג וכמובן כולם קיבלו את ההסבר הגאוני הזה כי בקרית שמואל רוב האנשים לא העזו להודות בקיומם של קרובים לא דתיים.

===ה"נקודה" האיטלקית===
[[קובץ:Ark_Kiryat_Shmuel.jpg|thumb|ימין|ארון הקודש בבית הכנסת המרכזי בשכונה - משנת 1756 (ה'תקט"ז) - הובא מרג'ו אמיליה (איטליה)- הויקיפדיה העברית. שולמית קרצנר סייע בפענוח הוראות ההרכבה מחדש]]
האיטלקים שהסתובבו אצלינו בלי סוף החל מכאלו שבאו ליום יומיים ועד צעירים – סוג של בני דודים – שהתנחלו לחודשים. אני זוכרת שאחת מהן נעלמה ,ולאחר פניה למשטרה שלא כל כך סייעה ,היא מצאה את דרכה חזרה. אבא , שהיה כשרוני ביותר לשפות, השתתף במאמצי האירוח, דיבר איטלקית שוטפת ולעיתים דייק אף יותר מאמא, ותמיד האיר פנים לכל.

==="העסק הקטן"===
[[קובץ:העסק_הקטן.jpg|thumb|ימין|"העסק הקטן" - "מעשה אבות סימן לבנים"[http://www.ciim.co.il/category/%D7%94%D7%A7%D7%A8%D7%9F-%D7%9C%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D/ המקור]]]
החנות של אמא ללבני נשים, שנפתחה לאחר שאמא, בעקבות מחלתה ,זיהתה צורך מיוחד לנשים החולות בסרטו השד , הפכה לקבוצת התמיכה הגדולה ביותר בקריה ובקריות מסביב כשהמושג קבוצת תמיכה טרם הומצא. היום היו קוראים לזה בטח ה"חזית בקפה".

כולנו אבא והילדים התגייסנו למשימה, לא מפריעים ,מפנים חדר, ומוטי שמגיע כחייל מחופשה קצת נבוך אבל גם הוא מעודד.

אבא ואמא, היום ממבט מרחוק אנו רואים כמה קצרים היו ימי חייכם. אז , כשאנחנו בשנות השלושים והארבעים לחיינו קבלנו כמובן מאליו את הזכות שניתנה לנו לטפל בהורינו. היום כשחלקנו עברנו את השישים ואחרים מתקרבים לשישים ,לא ברור לנו מה נפל עליהם. אבא איבד כבר בגיל 65 חלק מיכולותיו הקוגנטיביות ואמא בגיל 64 כבר לא היתה איתנו.

מאמא נפרדנו בבת אחת, מכיוון שעל מוות לא מדברים, רק הבטחה שנתתי לה, שאדאג שלא תסבול הכינה אותנו למה שצפוי. מאבא נפרדנו בשלבים, כל פעם מעוד משהו עד הסוף המוחלט.

אנחנו עומדים כאן היום צבא של צאצאים , קשה להאמין איך זוג אחד הוליד עם רב. ביננו הילדים שלכם, הנכדים שלכם והנינים שלכם שאותם לא זכיתם להכיר , אבל הם מכירים אתכם היטב, כולנו אוכלים פסטשוטה ביום שישי בצהריים וכולנו יודעים שהמשפחה היא הערך המשמעותי ביותר.

'''הנצחה מיוחדת זו בספר התורה שפותח ב"בראשית" ומסתיים במלה ישראל , הוא כל הסיפור בראשית הייתם אתם ואנחנו עומדים כאן כחלק מעם ישראל שכל כך חשוב היה לכם להיות חלק משמעותי ממנו.'''
[[קטגוריה:משפחת קרצנר]]