טרור משפטי נגד ההתנחלות - מאת:אליקים העצני 7 נובמבר 2011 (מתפרסם ברשות המחבר)

הבג'צ הוא הזירה העיקרית במתקפת הטרור המשפטי של השמאל נגד ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. לכאורה, מדובר במחלוקות שדבר אין להן עם מלחמת האזרחים הקרה הקורעת את העם, ואשר תוצאותיה יכריעו את גורל חבלי הארץ ששוחררו במלחמת ששת הימים ואת גורל ירושלים. לכאורה, זו שאלה משפטית של קביעת בעלות: האם מגרון, עמונה או גבעת אסף אכן הוקמו על אדמה ערבית פרטית. אלא, כל מי שמנסה לטעון ברצינות שכביכול זו הבעיה - איננו תמים, כי אם מיתמם, גם אם קוראים לו בני בגין. מפני שלאמיתו של דבר הצדק והמשפט אינם כאן אלא מסך עשן שמאחוריו מתנהלת מערכה להריסת כל ההתיישבות היהודית שמעבר לקו הירוק.

שרשרת מלוכדת נכרכת מסביב לצווארה של ההתיישבות. חולייתה הראשונה הן העמותות למיניהן, ממומנות ע"י מדינות אירופיות, ארגונים זרים וסוכנויות השפעה, כולן זרות ועוינות, ובראש כולם הקרן החדשה לישראל, שכסף רב מוזרם אליה ע"י איל ההון היהודי, עוכר ישראל ג'ורג' סורוס האמריקני. ההובלה בארגונים האלה היא בידי יהודים, ורק כמה מן הארגונים כמו "עדאלה" הם ערביים, אך גם עימם עובדים ראשים יהודים הרסניים.

רבים מן המשפטנים שהתמקמו בכל פינות מערכת המשפט הישראלית – בפרקליטות האזרחית והצבאית, בייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה השונים וחשוב ביותר – במינהל האזרחי ביהודה ושומרון, במחלקת הב'גצים, ובכלל במשרד המשפטים – נשלחו בתחילת הקריירה שלהם לארצות הברית במימון נדיב של עמותות, מאלה שהקרן החדשה לישראל השריצה תחת כל מיני כותרות, ושם הוכשרו לתפקד במשרות המשפטיות שלתוכן היו עתידים להתברג בארץ, כחפרפרות החותרות בהתמדה למטרת העל המשותפת : הבאת חורבן על מפעל ההתנחלות היהודי, שכל עוד הוא עומד על תילו אי אפשר להסיג את ישראל מן "השטחים הכבושים" ולממש את מטרת העל: מדינה פלסטינית בגבולות 67'.

לצד המתקפה הערבית האלימה היוצאת מעזה והמתקפה הפוליטית באו"ם, תוצרת רמאללה, מובילים יהודים מתקפה שלישית, בירושלים, בית המשפט העליון, באמצעות העמותות החתרניות וכביכול בשם החוק והצדק. מי שרואה כאן רק טיעון משפטי-פורמאלי ומתעלם מן המניעים והמטרה, היושרה שלו מעוררת גיחוך.

אדרבה, יבוא השר בני בגין ויסביר את הפרשה הבאה: בהתנחלות ברקן שבשומרון בנה משרד השיכון בטעות שכונה על אדמה פרטית, הפעם של יהודי, משה זר הידוע. כאשר הופיע האיש והוכיח את בעלותו, לא עלה על דעת המדינה, כלומר על דעת אותם הפרקליטים המטפלים היום בגבעת אסף, או על דעת דומיהם, להרוס את השכונה הזאת. מה עשו? את מה שמקובל בתוך הקו הירוק: הציעו לבעלים פיצוי – בכסף או בקרקע אחרת, וכך הווה. וכאן יש לתמוה על שוחרי החוק והמשפט, אשר כמו שיילוק מתעקשים עכשיו על אומצת הבשר החי, ולשאול: מה ההבדל בין ברקן לגבעת אסף?

ועוד סוגייה של יושר מועלית כל הזמן ע"י שרים וח'כים, נאמני א"י: מדוע סכסוכי בעלות על קרקעות – בישראל של הקו הירוק נידונים בבתי משפט אזרחיים רגילים, ורק תביעות ערביות (ועמותות יהודיות פרו-ערביות) נגד יהודים ביהודה ושומרון דנים בהן בפני בג"צ דווקא? לו פנה תובע ישראלי בתביעת בעלות על קרקעות בישראל לבג"צ, הלא זורקים היו אותו מכל המדרגות! ועוד: מה הוא שמושך אותו בג"צ, שתיקים מחכים אצלו לפעמים במשך שנים, להשחית את זמנו היקר דווקא על התיקים האלה?

להצגת חומרת השאלה הזאת, הנה כמה מילות רקע. ביהודה ושומרון נוהג ממשל צבאי, הכפוף לכללי המשפט הבינלאומי. על פיהם, לתושב השטח הכבוש אין זכות לפנות בעתירה אל בתי המשפט של המדינה הכובשת, אלא רק לבתי המשפט הצבאיים שהכובש הקים בשטח הכבוש. אחרי מלחמת העולם השנייה, גרמני תושב איזור הכיבוש האמריקני לא היה יכול לפנות אל בית המשפט העליון האמריקני בוושינגטון (ה-Supreme Court) כדי לקבל שם סעד נגד שלטונות הכיבוש הצבאי האמריקאי. לעומת זאת, ישראל פתחה בפני ערביי יש"ע את שערי הבג'צ שלה, לפנים משורת הדין הבינלאומי. היתה זאת יוזמתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, לימים נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר.

אם חשב, שבגלל זה יינתן לנו ציון טוב "בעולם", הרי שטעה. מכל מקום, לישראל מותר להתגאות בצעד היוצא מן הכלל הזה. אולם, עד הין? ספק, אם גם שמגר התכוון שערביי יש"ע יקבלו גישה לבג"צ אפילו באותם המקרים שישראלים בישראל לא היו זוכים לכך!

ועדיין אין זה הכל. דווקא לאחר שמגיעים לבג"צ, מגיע גם המלכוד לשיא. בג"צ אינו שומע ראיות. עדים אינם נחקרים בפניו שתי וערב. בג'ץ גם נוהג להתייחס למה שנאמר ונטען מטעם המדינה כדברים הנאמרים בתום לב וללא פניות

לצערנו, אין זה כך בעתירות הנוגעות להתנחלויות ולמתנחלים. כאן, שולטת בכיפה המגמתיות הפוליטית של הפרקליטות הישראלית המשרתת כמעט בגלוי את העניין הערבי-פלסטיני, גם על חשבון זכויות אלמנטאריות של המתיישב היהודי. ואם לא די בכך, פעמים רבות, רבות מדי, גם הבג"צ אינו מסתיר את אהדתו ואת נטייתו לטובת הצד הערבי. עד כדי כך, שיהודים רבים מוקירים את רגליהם מן מבית המשפט הגבוה לצדק, לאחר שנואשו מלקבל שם צדק.

עמדת הפרקליטות נחשבת כידוע כ-"עמדת המדינה", ועמדה זו אמורה להיקבע ע"י מי שמושל עפ"י החוק במדינה, וזו הממשלה. אלא, בדרך כלל זו מליצה בלבד, כי השלטון אינו מתעניין ואינו מתערב. התעלמות שלטונית זאת יצרה הרמוניה יהודית פרו-פלסטינית בין פרקליטות בעלת נטייה שמאלנית בדרך כלל לבין בג'ץ "נאור" וממילה מוטה לטובת הכביכול "חלשים", וכל זה על כתפיו הדלות של המתנחל היהודי, שאת סבלו וקורבנותיו אף אחד לא מוכן לתנות. אם מוסיפים על כך תקשורת העוינת ממילא את האינטרס היהודי ביש'ע ובירושלים, נוצר משולש קטלני, המאיים על קיומו של מפעל ההתנחלות. מפני הסכנה הזאת יעמדו לעם ישראל רווח והצלה אך ורק מן הכנסת והממשלה, שיש בהן רוב לאומי. הרוב הזה חייב לבוא לידי ביטוי, ובכך יוחזר לדמוקרטיה הישראלית איזונה הפנימי.

נוכח הסכנה המיידית של הרס יישובים ועקירת מאות אנשים, נשים וטף, נכנסה סוף סוף הדמוקרטיה הישראלית לפעולה: הנושא נדון בפורומים שונים בליכוד, בש"ס, בישראל ביתנו, במפד"ל והוברר לכולם, שמדובר בלא פחות מאשר חזרה כללית לקראת הגירוש הגדול. הבעיה הופנמה הפעם ע'י השרים וראש הממשלה, והממשלה... משלה! כלומר, הפרקליטות הביאה בפני בג'ץ את העמדה האוטנטית של המדינה - לחפש פתרונות של צדק, אולם במגמה להציל את היישובים ולא להחריבם.

הממשלה טענה בפני בג'ץ, שלסכסוך שהובא בפניהם יש היבט פוליטי, לא רק משפטי, שהיא חייבת להתחשב בו, וכמה זה נכון! הנה דוגמה: הקורבנות המיועדים של הגירוש החדש פגועים וממורמרים, ובעיקר מנוכרים מן השלטון. הם כואבים עדיין את טראומת הגירוש של 2005 וגם סובלים בקביעות אטימות, עריצות ואכזריות מצד השלטונות, ודי להזכיר את הגירושים וההריסות בקור, בדמי הליל, של אנשים, נשים ותינוקות. גילויי השנאה מצד כוחות אכיפה של השלטון כבר דחפו צעירים מבולבלים לעשות מעשי טירוף כמו הבערת מסגדים או פגיעה בערבים חפים מפשע, כדי "להתנקם", כביכול, בשלטונות היהודיים. מה יעשו, וכמה יצטרפו אליהם, אם צה'ל והמשטרה יחריבו עכשיו יישובים שלמים?

השאלה קשה במיוחד על רקע המתרחש במחנה הערבי, שם המצב מתוח. זה כמה זמן, שרמאללה מנסה להצית את השטח. זריקות האבנים ובקבוקי התבערה מתרבות וכבר תבעו, ליד קרית ארבע, שני קורבנות אדם. מספר הדקירות הולך ורב. רמאללה מנסה לייצר מוקדים נוספים מדגם בלעין, נעלין ונוה צוף. נחוצה להם הבערת השטח כגיבוי למהלכיהם באו"ם. חבית חומר הנפץ הערבית מחכה לגפרור יהודי כדי להתפוצץ. פרובוקציה ממשלתית נגד מתיישבים יהודים עכשיו עלולה לשמש כגפרור הזה. האליטות הישראליות, כפי שהן מגלות יותר ויותר רגישות כלפי הערבים, כך אטימותם כלפי המתנחלים היהודים מחמירה והולכת. האם מישהו נתן את דעתו לשאלה, מה גרם לידיים יהודיות לחבל רכבים של צה"ל, מתוך תחושה שהם הם האוכלוסייה הכבושה ואלו כוחות הביטחון של ישראל הם כוחות הכיבוש! שזה המצב, בעקבות אוסלו, לא רק על גבי הנייר, אלא גם המציאות?!

שהרי משפטית – אין יותר ערבים ביהודה ושומרון הנשלטים ע'י הממשל הצבאי, כולל באזור C, היכן שהיישובים היהודיים מצויים. גם הערבים המעטים המתגוררים כאן, כפופים לשלטון האזרחי של רמאללה, להוציא רק ענייני תכנון ובנייה. יוצא, שהחקיקה הצבאית ודיני הכיבוש הבינלאומיים אינם חלים עוד על הערבים ביו"ש, ומי הוא זה שעדיין כפוף לדיני הכיבוש ? המתנחלים היהודים! ואכן, יותר ויותר חשים מתנחלים שהמנהל האזרחי וכן קצינים בצה"ל ובמשטרה מתייחסים אליהם – במקרה הטוב כאל מטרד, ובמקרה הרע כאלו אכן הם הם האוכלוסייה העוינת, אשר חוקי הכיבוש תפורים עליהם – עליהם, ולא על האוכלוסייה הערבית שנכבשה במלחמה!

רק מתוך הרגל השמאל עדיין אוהב לקרוא "הלאה הכיבוש"! אבל מי שיותר ויותר חש שהוא ולא אחר מתאים לו לזעוק "הלאה הכיבוש", אלה הם המתנחלים היהודים. האם לא הגיע הזמן לעצור את התהליך האסוני הזה בטרם פורענות? האם אין זו חובתו של השלטון להריץ תסריטים של מצבים צפויים כדי למנוע עלייה על מוקש? למשל, מה יהיה לאחר שיבואו בלילה ויעקרו ממיטותיהם אלף יהודים על תינוקותיהם ואת בתיהם יהרסו על ראשיהם – איזה קרע ייקרע בנפש העם, איזו תהום תיפתח בין שלטון יהודי עוקר ומגרש לבין יהודים עקורים ומגורשים? איך יתפקדו מעתה כובשים יהודים עם נכבשים יהודים? ומה תהיינה ההשלכות -

לשלטונו של נתניהו,

לתפקודו ולשלמותו של צה"ל,

ליכולתה של החברה היהודית הישראלית להמשיך ולחיות ביחד,

על הירידה מן הארץ והעלייה אליה,

על יציבות הדמוקרטיה הישראלית ,

על שלטון החוק,

על מוראל הלחימה של האויב והחלשת כוח ההתנגדות שלנו.

הנה כמה מן השיקולים ששלטון אחראי מצווה עליהם לפני שהוא מפעיל כוח.


רבים מן האחראים לפשע הגירוש של שנת 2005 מתחרטים היום על מה שעשו – מחיילות וחיילים פשוטים ועד לגנרלים ולפוליטיקאים, הנושאים באחריות העליונה.

המועמדים לבצע את הפשע הבא, שיהיה גדול כמה מונים, אנא ישאו את בושתם ואת חרטתם כשיתגלו הנזקים הנוראים, והם יהיו הפעם בלתי הפיכים?



אליקים העצני

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.