יהדות אומבריה נוסדה במאה ה-13, כאשר בנקאיים מרומא הוזמנו בזה לאחר זה אל ערי הסביבה. המרכזים החשובים היו פרוג'ה וצ׳יטה די קאסטלו בהן נמצאו ארכיונים ציבוריים עם מסמכים המעידים על קיום הקהילות. בתי כנסת לא נמצאו באזור, חוץ ליוצא מהכלל בספולטו שם קיים מבנה ברחוב : רחוב הקרוי : via S.Gregorio dell Sinagoga העשוי להיות מזוהה עם בית כנסת. בשאר המקומות, התפילה התקיימה בבתים פרטיים. מאז אין באומבריה קהילות יהודיות. בערים אחדות יש עשרות בודדות של יהודים. על האינטרסים היהודיים, בעיקר שמירת בתי קברות ממונה הקהילה היהודית ברומא.

האתר המשוער של בית הכנסת בספולטו

היישוב היהודי[עריכה | עריכת קוד מקור]

לפי הזמנת שליטי המחוז, הגיעו היהודים לאומבריה במטרה לפתוח דלפקים למתן הלוואות - לימים "בנקים". הבנקאי הוזמן לפתוח "דלפק" בעיר. במשא ומתן נקבע כי יוכל להביא עוזרים, ועל מנת לאפשר את קיומם של שירותי הדת, הגיע מספר המתיישבים ל"מניין". בביתו של הבקאי הורשה להפעיל בית כנסת, בהמשך הורשה לבצע שחיטה כשרה ובעיקר ניתן רשות לקבור את מתי הקהילה באזור נםרד מחוץ לעיר (תושבי המקום נהגו לקבור את מיתיהם בעיר). בצורה כזאת הוקמו עשרות קהילות במחוזות אומבריה, לציו ועוד.

המסמך הראשון המזכיר יהודים הוא משנת 1287. בשנת 1322 הגיעה לאומבריה קבוצה של יהודים מרומא. הם סבלו מהטרדות אשר כללו שריפה של ספרי התלמוד שלהם. בשנת 1569 גורשו היהודים מהמחוז כמו שנהגו במדינת האפיפיור.

קהילות יהודייות קטנות היו בערים: פרוג'ה, ספולטו, אסיזי, טודי ואורבייטו. שרידים יהודיים משמעותיים יש רק בשתי הערים הראשונות:

  • פרוג'ה - יש בית כנסת בבית פרטי וחלקה ליהודים בבית הקברות.
  • ספולטו - במרכז ההיסטורי של העיר יש רחוב הקרוי : via S.Gregorio dell Sinagoga. קיים מבנה ברחוב העשוי להיות מזוהה עם בית הכנסת.

אסיזי שימשה מקלט לפליטים יהודים במלחמת העולם השנייה, כאשר קבוצה של איטלקים, בעיקר כמרים, שפעלה במסגרת המחתרת באסיזי הצילה פליטים יהודים שהגיעו לעיר. איש ממאות היהודים שהסתתרו בעיר ובסביבתה לא הוסגר לגרמנים.

סיומה של תקופה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביום 26 בפברואר 1569 פיוס החמישי פירסם את הבולה אפיפיורית "Hebraeorum gens sola quondam a Deo dilecta" לפיה כל היהודים במדינת האפיפיור, שכלל את מחוז אומבריה עד העיר בולוניה הצטוו לצאת מהמדינה לגטו רומא או לאנקונה. הצו לא חל על היהודים תחת שלטון בית מדיצ'י במחוז טוסקנה, שלטון בית אסטי (este) במחוזות מארקה ואמיליה-רומאניה וכן לצפון איטליה. ואזורים אלו עברו חלק מיהודי אומבריה.

מאז, לא היו יהודים כלל בערים: Ravenna, Fano, Camerino, Orvieto, Spoleto, Viterbo, Terracina. בשנת 1586 האפיפיור Sixtus V, ב"בולה" : Christiana pietas הרשה ליהודים לחזור לערי מדינת האפיפיור תמורת תשלום גבוה, כולל לבולוניה . אך זה היה לזמן קצר, כי בשנת 1593 האפיפיור קלמנט ח גרש את היהודים שוב מהמדינה. ‏‏[1]

מהויקיפדיה האיטלקית[עריכה | עריכת קוד מקור]

קהילות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בתי כנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • בצלאל רות, תולדות היהודים ברומא, הוצאת מסדה, תל אביב, 1962 עמ' 76
  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • Ariel Toaff The Jews in Umbria The Jews in Umbria, The Jewish Quarterly Review LXXXVIII ,January April 1998 339-343


הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]


להוסיף בערך המתאים: במצ'רטה(Macerata) שבמארקה הייתה ישיבה בראשות ר. יחיאל טרבוט בן הזקן.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.