המקור: אתר דעת

הערת פתיחה: אבי ז"ל היה מחלוצי הקהילה היהודית באורוגוואי. אני נולדתי שם, ולאחר שנים רבות של לימודים ופעילות בארץ ובעולם אף זכיתי לשמש בה כרב ראשי. אין ספק אפוא שאני קרוב אצל קהילה זו יותר מאשר שאר המקומות שעליהם אני כותב. למרות כל זאת, אני מקווה לא לחרוג מדרכי במדור זה ולספר את סיפורה של קהילה נאה זו בדרך של ריחוק וקירוב גם יחד.

בית הכנסת במונוידאו

תולדות הקהילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

הגעתם של היהודים לאורוגוואי, ארץ שכולה מהגרים אירופים, וקליטתם במדינה ובתרבות המקומית היתה נוחה וטבעית. המדינה קיבלה בסבר פנים יפות את המיעוטים השונים, וביניהם את היהודים, ובמשך המאה האחרונה השתלבו אלה במדינה בכל תחומי החיים והתרבות.

המשיכה של יהודים לאורוגוואי נבעה לא רק ממדיניות ההגירה הפתוחה ששררה במדינה עד שנות השלושים, אלא גם מהפרדת הדת מהמדינה, שנקבעה כאן הרבה לפני מדינות אחרות באמריקה הלטינית. את מזג האוויר הנעים ואת המצב הכלכלי היציב יש לציין כגורמים חיוביים נוספים. גורם נוסף שאסור להתעלם ממנו היה הטעות: יהודים רבים ממזרח אירופה ומרכזה ביקשו להגר ל"אמריקה", ובעוד מילה זו בעיניהם היתה שם נרדף לניו­יורק, לאחר ההפלגה גילו שמי שמכר להם את אמריקה לא מכר להם אלא את בואנוס איירס או מונטבידאו... עוד נמשכו לכאן יהודים ספרדים, אשר הגיעו מתורכיה ומארצות הבלקן; עבורם היתה גם שפת המדינה, הספרדית הדומה ללאדינו, יתרון מובהק. הגירתם של היהודים לאורוגוואי היתה במספר גלים. ראשוני היהודים הגיעו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בתקופת המשבר הכלכלי העולמי של ראשית שנות השלושים. גלי האנטישמיות שהתעוררו באירופה לקראת סוף שנות השלושים הביאו את הגל הבא של המהגרים היהודים, והגל האחרון היה זה של ניצולי השואה, שבאו לאורוגוואי לאחר מלחמת העולם השנייה. כבשאר מחוזות ההגירה, גם לאורוגוואי לא הגיעו המשפחות, ברוב המקרים, בהרכב מלא מן ההתחלה. ראשית נשלח האב כדי להכיר את הארץ החדשה ולהשיג בה עבודה ודיור. רק לאחר חודשים, ולעיתים שנים, הצטרפו בני המשפחה אל ראשה וחזרו לחיות חיים משפחתיים.

"גן העדן"[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר שהגיעו ראשוני היהודים למדינה נפוצו בריכוזים היהודיים השמועות על "גן העדן" שנמצא בין נהר אורוגוואי לאוקיינוס האטלנטי. משפחות רבות הזמינו את קרוביהן שנשארו מעבר לים ואף עזרו להם להגיע על ידי האישורים והוויזות הדרושים ועל ידי התמיכה הכלכלית והאישית הדרושה להתחיל חיים חדשים. המהגרים היהודים אשר הגיעו לאורוגוואי ללא שפה, ללא כסף, ללא מקצוע וללא הכרות עם התרבות המקומית, היו צריכים למצוא דרך מקורית להתפרנס בתנאים אלו. כדרכם של יהודים, הראש היהודי החל לעבוד שעות נוספות, והם פיתחו תחום חדש שלא היה מוכר כלל והפך במהרה למקצוע היהודי בה"א הידיעה: "קלאפער" או "קואנטניק". פירושו של קלאפער הוא "דופק בדלתות", ותרגומו של קואנטניק הוא "בעל החשבונות". במילים פשוטות, מדובר כאן על רוכלות מדלת לדלת תוך מכירה בהקפה – שיטה שהיתה חדשה לחלוטין בחלק זה של העולם. הם יצרו מעין "כרטיסי אשראי" לבני המקום, וכך הביאו לשוק הסחורות המקומי מושג חדש של קנייה בתשלומים אשר הקל על הציבור. יהודים רבים התפרנסו מדרך מכירה זו, עד אשר צמחו והצליחו לפתוח חנויות ובתי חרושת. עד היום הכינוי ליהודים בפי בני המקום הוא "קלאפער" או "קואנטניק", וגם... "רוסים" ו"פולנים". בונים קהילה

הקמת התשתית[עריכה | עריכת קוד מקור]

המשימה הראשונה אשר עמדה בפני היהודים אשר הגיעו למדינה היתה הקמת תשתית לחיים יהודיים מלאים. קשה לתאר את המאמצים העילאיים שעשו המהגרים היהודים הראשונים להקמת מוסדות אלו. בפרק זמן קצר נבנו בתי כנסיות, בתי ספר, ארגוני צדקה וחסד, בתי ספר ובתי עלמין, למרות שמצבם הכלכלי של מייסדיהם לא היה עדיין שפיר. בשנת 1909 הוקם המוסד היהודי הראשון באורוגוואי, הלא הוא "עזרה" ­ אגודה לעזרה וחסד בין היהודים המהגרים. בשנת 1911 הוקמה אגודת "דורשי ציון" אשר מטרתה היתה לשמר את התרבות היהודית ואת היידיש בקרב היהודים. בשנת 1916 הוקמו הקהילות, האשכנזית והספרדית, ואחריהן קמה קהילה הונגרית; שלושתן אורתודוקסיות. גם קהילה של יוצאי גרמניה הוקמה בעיר, קהילה ייקית הנמנית על הזרם הקונסרבטיבי. עד אמצע המאה העשרים התגוררו רוב היהודים בשכונה יהודית דמוית שטייטל, בשם גואס או ווילה מוניואס. השכונה קיימת עד היום, אך היא ריקה מתושביה היהודים אשר עברו להתגורר בשכונות חדשות יותר על שפת ימה של העיר. השכונה היתה מעין גטו יהודי מרצון: יהודים חיו בשכנות זה לזה, קיימו חיים יהודים ובעיקר הווי חברתי יהודי הן בימות השבוע והן בשבתות וחגים, ובין רחובות השכונה ניתן היה לנשום את ריחה של העיירה היהודית. השפה היידית נשמעה ברחבות השכונה, ולא פחות מארבעה עיתונים בשפה זו יצאו לאור: שלושה עיתונים יומיים ­ פאלקסבלאט (עיתון העם), אינעט (היום) ואונזער פריינד (ידידנו) ­ ואחד שבועי: דער מאמענט (הזמן הזה).

בתי הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בין בתי הכנסת המיוחדים בעיר, אציין את "בית הכנסת הראשון" שנבנה על ידי היהודים האשכנזים הראשונים שהגיעו למונטבידאו ואת בית כנסת "ועד העיר" אשר שימש בית ועד לחכמים תחת הנהגתו של אחד הרבנים החשובים אשר היו בעיר, הרב אהרון מילבסקי, אשר הוסמך על ידי שני גדולי הדור ההוא ­ הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והרב חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל ­ ופעל רבות למען חיזוק יסודות הדת בעיר. בית הכנסת של הקהילה הספרדית בנוי לתלפיות בסגנון בתי הכנסת של תורכיה. למרות שהוא נמצא בשכונה שליד הנמל, הוא מהווה אבן שואבת למי שרוצה לראות את יהדות אורוגוואי בתפארתה בתחילת המאה, ולאחרונה אף הוכר כמונומנט היסטורי בעיר.

הקהילות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ארבע הקהילות שנזכרו לעיל חיות וקיימות גם היום, למרות הירידה באוכלוסייה היהודית. על הקהילות הוותיקות נוספה בשנים האחרונות קהילה נוספת, "קהילת יבנה", המהווה אבן שואבת לקירוב לבבות לצעירי הקהילה ולכל מי שמבקש להצטרף לשיעורי תורה ולחיי קהילה תוססים, בהנהגתו של הרב הצעיר צבי אלון. אלון הוא בוגר מכון "שטראוס­עמיאל", וכאלה הם גם שני הרבנים של הקהילות הוותיקות יותר: רבה של הקהילה הספרדית הרב מרדכי קורטז ורבה של הקהילה האשכנזית, שהוא גם הרב הראשי לאורוגוואי, הרב שי פרוינדליך.


החכם שושוני[עריכה | עריכת קוד מקור]

קשה לכתוב על קהילת אורוגוואי מבלי לחשוף את הקוראים ולו במעט לאחת הדמויות המיוחדות אשר עברו דרכה, הלא הוא "פרופסור שושני". זהו שמה או כינויה של דמות מסתורית אגדית אשר נחשבת למורם ורבם של הפילוסוף עמנואל לוינס, הסופר אלי ויזל, פרופ' שלום רוזנברג ועוד מאות תלמידים ברחבי העולם. תולדות חייו ושמותיו של שושני נעלמים מאיתנו ויש הערכות שונות לגבי זהותו האמיתית, אבל הנעלם מרובה על הידוע. הוא עצמו דאג להסתיר את פרטי חייו האישיים עד כדי כך שנהג שלא לעלות לתורה כדי שלא יזכירו את שם אביו. בשנת 1957 הגיע שושני לאורוגוואי ושם התגורר עד פטירתו בשנת 1968. על מצבתו בבית הקברות היהודי באורוגוואי נכתב:

"הרב והחכם שושני ז"ל – לידתו
וחייו סתומים בחידה".
תלמידו פרופ' שלום
רוזנברג, הרואה בו את
מורו המובהק, נוהג תמיד
לומר: "העולם נחלק

ףלשניים: אלו שהכירו את

שושני ואלו שלא הכירהו".

שושני היה גאון יחיד בדורו ואולי בדורות. הוא ידע בעל פה, ישר והפוך, את התורה כולה, וגם הידע המדעי היה פרוש לפניו כשמלה. מזקני הקהילה באורוגוואי שהכירוהו ולמדו אצלו שמעתי שכאשר לימד מעולם לא היה ספר מונח לפניו. הוא ידע את כל הספרות התורנית בעל פה ממש. זקנים אלו סיפרו לי ואף נשבעו בנקיטת חפץ שהם עדים לכך ששושני למד את שפת המדינה, הספרדית, תוך שלושה ימים, מתוך קריאה במילון.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.