בית הכנסת של הקהילה היהודית בקיטו, אקוודור

בעיר הבירה קיטו, השוכנת בגובה 2,850 מטר מעל פני הים, גרים כיום כ־500 יהודים בקהילה קטנה עם היסטוריה מעניינת. כמו כן יש קהילה קטנה ומאורגנת של כ־100 יהודים בעיר גווייקיל וכן כמה עשרות יהודים בערים אמבטו וקואנקה.

הקהילה בקיטו היא דוגמה טובה לקהילה קטנה העושה כל מאמץ לקיים חיי קהילה פעילים ולדאוג לעתידה. לקהילה יש מרכז קהילתי ענק, בית כנסת פעיל, שירותי כשרות ושחיטה, מקווה טהרה, גן ילדים, תנועת נוער ובית ספר ("אלברט איינשטיין"), אשר 98 אחוז ממנו הם תלמידים לא יהודים. בעבר הקהילה הייתה משויכת לזרם הליברלי והקונסרבטיבי ובשנים האחרונות חברי הקהילה החליטו שהם רוצים רב אורתודוקסי והם מעוניינים לקבל על עצמם עקרונות אשר יקרבו אותם יותר לזהות היהודית ולמסורת ישראל סבא.

תולדות הקהילה=[עריכה | עריכת קוד מקור]

היהודים הראשונים שהגיעו לאקוודור לא עשו זאת מרצונם החופשי. ראשוני היהודים החלו להגיע לאקוודור בעיקר מגרמניה ומעט ממזרח אירופה בעקבות עליית השלטון הנאצי בגרמניה בשנת 1933 והפוגרומים באירופה. חלקם חשבו שאקוודור תהיה מדינת מעבר בדרכם לארה"ב. יהודים המשיכו להגר למדינה בעקבות חוקי נירנברג בשנת 1935 ולאחר ליל הבדולח ב־1938. בין השנים 1945־1942 הגיעו למדינה ניצולי שואה. גם יהודים מאיטליה הגיעו למדינות אמריקה הלטינית וביניהן לאקוודור בשנת 1938, לאחר ההכרזה על חוקי הגזע. גם חוק הקווטה (מכסה) אשר נחקק בארה"ב בשנת 1924 וקבע את מכסות ההגירה חייב יהודים רבים למצוא יעדי הגירה אחרים, וגרם ליהודים להגיע למדינה. בתקופות אלו גרו באקוודור כ־5,000 יהודים.

לפי עדויות רבות ששמעתי מזקני הקהילה, המעבר מגרמניה לאקוודור לא היה קל. הניסיון לגור במדינה לא מפותחת וענייה, בין ג'ונגלים לתושבים אינדיאנים, לא היה פשוט עבור הציבור שגדל במרכז אירופה. ההבדלים התרבותיים, מזג האוויר, השפה והאוכלוסייה המקומית לא הקלו על קליטת היהודים ולא מעט עזבו את המדינה.



Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.