יהדות בולגריה

הועתק מהויקיפדיה העברית - גירסת 15 דצמבר 2008 (עם תוספות שנמחקו לאחר מכן)

בית הכנסת בסופיה - נבנה על ידי הקהילה הספרדית בשנת 1909 בסגנון "נאו-מורים" צילם: Martyr

יהדות בולגריה יסודה מהתקופה הביזנטית, כאשר הגיעו אליה הרומניוטים.

רצפת פסיפס עתיקה שנמצאה בשרידי בית כנסת בעיר העתיקה בפלובדיב מהמאה ה-2 או המאה ה-3 מהווים את השריד היהודי העתיק במדינה. יהודים נוספים הגיעו לבולגריה במאות ה-14 וה-15 מאירופה: מגרמניה: בוואריה ובוהמיה ומהונגריה. אולם, התרומה החשובה לגידולה של יהדות בולגריה הייתה ממגורשי ספרד שמצאו מקלט באימפריה העות'מאנית, אשר חצי האי הבלקני נמנה על שטחה. בשנת 1640 היו בבולגריה שלוש קהילות נפרדות: רומניוטים,האשכנזים והספרדים - כאשר הבכורה לאחרונים.

באמצע המאה ה-19 הגיעה לבולגריה תנועת ההשכלה. הוקם בה בית ספר "אלייאנס איזראליטה אוניברסל", אשר שילב את ההשכלה והתרבות של המערב בחינוך יהודי מסורתי. לתנועה הציונית הייתה השפעה רבה ובקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 השתתפו שלוש משלחות מבולגריה. בשואה ניצלו רוב יהודי בולגריה: 38,000 מתוך 50,000, 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה ניספו בשואה. אחרי מלחמת העולם השנייה הגרו מרבית יהודי בולגריה למדינת ישראל.

הרב אליהו בירנבוים, ממכון שטראוס עמיאל אשר בקר בסופיה, בירת בולגריה, בסוף 2008 מספר כי יהדות בולגריה מונה 6,000 נפש, מחציתם בעיר הבירה ומחציתם ב-19 קהילות. בית הכנסת פעיל ומתקיימות בו תפילות שלוש פעמים ביום. קיים בית אבות יהודי, עיתון דו-שבועי ובית עם. חינוך יהודי ניתן ל-300 ילדים יהודים ,בכיתות נפרדות בבית ספר ממלכתי רגיל. רב הקהילה הוא הרב בכור כחלון, הפועל בתמיכת הג'וינט.

אקטואליה ביקור בסופי - 2014

הרב יהודה בירנבוים ביקר בשבת פרשת בשלח בקהילת בלגרד ופורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' אדר א תשע"ד, 7.2.2014 בזכות שירת הלאדינו. הוא סיפר על שלושה יהודים שפגש המייצגים את מצב הקהילה היום:

1. יצחק הגיע לגיל בר-מצוה ועלה לתורה . הוא מציין "קשה לתאר את ההתרגשות של בר המצווה, של אמו ושל קהל המתפללים". אולי מסמל את התהליך של התחדשות החיים היהודיים על אדמת בולגריה.
2. סימון בן ה־25 שחזר ליהדות. סימון עלה מבולגריה לארץ-ישראל עם הוריו בהיותו ילד. לאחר סיור במזרח, החליט לגלות את השורשים בבולגריה, גילה בה את היהדות, החליט לעשות ברית מילה ולחזור ליהדות.
3. מר בנבנישתי מיוצאי ספרד הותיקים הוביל את שירת "אין כאלוהינו" בבית הכנסת בניב לאדינו, בקול נעים ובבטחה: "נו אי קומו נוסטרו דיואס, נו אי קומו נסטרו ראי, נו אי קומו נוסטרו סלבדור"…יהדות

תולדות הקהילה

עדות כתובה ראשונה היא כתובת עתיקה בלטינית בה מופיע שמו של יוסֵי, ראש בית הכנסת (archisynagogos Joseph) ומנורה , מהמאה ה-2. הכתובת נמצאה בעיר היוונית העתיקה אוֹאֶסקוּס (Oescus) - כיום הכפר גִיגֶן (Gigen) ליד העיר ניקופול, שהייתה מושבה רומית בגבול הצפוני של בולגריה של היום, ליד הגשר על הדנובה המוביל לרומניה של היום.

האיזכור הבא לקיום יהודים בבולגריה הופיע בפקודה של תאודוסיוס הראשון (346 -395), קיסר רומי והשליט האחרון של האימפריה הרומית המאוחדת משנת 379 כי יש לגרש את היהודים ולהרוס את בתי הכנסת שלהם בחבלים איליריה - חבל ארץ במערב הבלקן ולאורך חופיו המזרחיים של הים האדריאטי ותראקיה - חבל ארץ בפינה הדרומית מזרחית של חצי האי הבלקני באירופה. "אוצר ישראל" מביא גירסה הפוכה: במחוזות הצפוניים היהודים נרדפו ואילו בממלכתו הוא ציווה "שלא להפריע את היהודים ממנוחתם ובתי הכנסיות שלהם" ‏‏

בשנת 681, לאחר שהוקמה האימפריה הבולגרית הראשונה, יהודים שברחו מהאימפריה הביזנטית התיישבו בבולגריה. בין השאר, לאו השלישי, קיסר ביזנטיון (717-741), גרש מארצו יהודים לבולגריה.

במהלך שלטונות של המלך בוריס הראשון (czar Boris I) אשר שלט בשנים (852–889), היה ניסיון להמיר את דתם של בולגרים-עובדי אלילים ליהודים. אך בסוף המירו דתם לנצרות הבולגרית האורתודכסית אשר הוקמה במאה ה-9. שמות רבים של שושלת המלוכה הבוגרית קומיטופולי (Comitopuli) (976 - 1016) נשאו שמות יהודיים כמו: סמוייל, משה ודויד, אשר עשויים להצביע על שורשים יהודיים.

סבורים כי סוחרים יהודים מבולגריה, היו אלא שהגיעו לכוזרים במאה ה-7, וכתוצאה קבלו עליהם את דת משה .

קיימת סברה כי הנצרות הבולגרית, בסופו של דבר, היא שילוב של אמונות דתיות (syncretistic mixture) של הנצרות, היהדות ועבודת אלילים אותו מקור ממחיש זאת בצרור השאלות, 116 במספר, שנשלחו לאפיפיור ניקולאס הראשון הגדול שכיהן בשנים 858-867. לדוגמא אחדות מהן:

1. איך לנהוג בפרי הביכורים.
2. איזה יום יהיה למנוחה: שבת או יום ראשון.
3. איזה בהמות וחיות מותרות באכילה.
4. האם על הנשים לכסות את שערות ראשם בעת התפילה

נזיר אשר נשלח בשנת 863 ,בתקופת הקיסר הביזנטי "מיכאל ה-3", במטרה להמיר את דת המקומיים לנצרות, התערב בקהילה היהודית ועשה שימוש באלף בית העברי בעת תירגום התנ"ך לשפה המקומית.

בשנת 967 יהודים התיישבו בעיר ניקופול מהרפובליקה של רגוזה ומאיטליה. יהודים מעיר זו הורשו לסחור עם הקיסרות הבולגרית השנייה על ידי איבן אסן השני. גם בימי מסע הצלב הגיעו יהודים לעיר הזאת, לחוף הים האדריאטי. היישוב היהודי היה עתיק בעיר ונהגו לקרוא בה מגילת אסתר בשני ימי הפורים לזכר קדמונה של הקהילה . ידוע מעיר זו חכם יהודי בשם טוביה בן אליעזר.

לפי מחבר ספר היסטוריה רומית בשם ניסתור, בשנת 1120 ניסו יהודי בולגריה והכוזרים לגייר את הדוכס ולאדימיר. הוא סירב בטענה שאין להן מדינה ‏‏ .

הצאר, איבן אלכסנדר הבולגרי נשא לאישה יהודיה בשם שרה ((Czarina Theodora), אשר התנצרה ושמה הומר לתאודורה. היה לה השפעה רבה בחצר המלוכה עד כי הצאר היה שראש מלכויות הבלקן. הוענק לה התואר שתרגומו:" שוררת על כל הבולגרים ןהיוונים אוצר ישראל. הצארית הגנה על היהודים והם היו שווי זכויות לבולגרים. היא האריכה ימים רבים וראתה בחורבן הממלכה הבולגרית. אך זכרונה נשאר לברכה בשירים המוניים . ציור שלה משנת 1356 נמצא בשנת 1848 באוסף בבריטניה .

בשנת 1352 הכנסיה החליטה לנדות את הכופרים וגזרה דין מוות על שלושה יהודים, אשר נרצחו על ידי ההמון למרות פסק דינם שבוטל על ידי הצאר." בשנת 1366 גורשו היהודים מהונגריה והתקבלו בבולגריה. הם הקימו קהילה יהודית אשכנזית עצמאית בעיר. הם גם גזרו כי מי שבא לעיר לא יוכל לשאת אישה מבנות המקום, אלה לאחר שלוש שנים, כאשר יהיה ברור שהוא לא נשוי לאחרת. בין הבאים היתה משפחת ר' שלום מנוושטט, אשר הקים ישיבה בעיר טורנו ותלמידו ר' דוסא היוני אשר חבר פירוש על רש"י בשנת 1430 .

הכיבוש העות'מאני

קובץ:Bulgaria-CIA WFB MapHeb.PNG

מפת בולגריה

בשנת 1393 נפלה העיר הראשית וליקו טרנובו (Veliko Tărnovo) לידי האימפריה העות'מאנית. היהודים בעיר שהיו נאמנים לבולגרים גורשו ממנה. בעיר קיים אזור המכונה בית הקברות היהודי. כיבוש בולגריה על ידי הטורקים הושלם בשנת 1396 ונשאר בתוקפו עד סוף המאה ה-19.

העיר ניקופול נחשבה למרכז יהודי חשוב. אך קהילות יהודיות היו גם במקומות הבאים: סופיה, פלבן, פלובדיב, וידין (Vidin), סיליסטרה (Silistra), ג'אמבול (Yambol) וסטרה-זגורה (Stara Zagora).

משנת 1470 הגיעו לבולגריה יהודים שגורשו מבאווריה. השפה שלהם - Judeo-German - נשמעה היטב ברחובות סופיה . הם בנו לעצמם בית כנסת עצמאי. סידור מיוחד בנוסח אשכנז הודפס בסלוניקי בשנת 1548-50 על-ידי ר' בנימין הלוי אשכנזי מנורנברג, אשר היה גם רבה של הקהילה האשכנזית.

בשנת 1494 הגיעו לבולגריה מגורשי ספרד. הם הגיעו מסלוניקי, דרך מקדוניה ואיטליה דרך רגוזה ןבוסניה. בשנת 1500 בערך היתה בעיר משפחה נודעת בשם הרומי רופוס, שמה הופיע בשו"ל רשד"ם ח"מ ד' "אוצר ישראל". שמה שובש כנראה לשם "רוביסה". וכך עד 1640 היו שלוש קהילות נפרדות בסופיה: הרומניוטים, האשכנזים והספרדים. רב אחד היה לכולם, הרב ר.לוי ב חביב, אשר התגורר בפלבן.

בניקופול התגורר 13 שנה (1523-1536) יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. הוא ייסד בעיר ישיבה וכתב את ספרו בית יוסף. בית הכנסת ע"ש רבי יוסף קארו בעיר, נהרס. אבל עדיין מצוי במקום מעיין שיש האומרים שר' קארו נהג שם לטבול.

במאה ה-17 תנועת השבתאות הגיעה לבולגריה. מטעמה פעלו נתן העזתי וסמואל פרימו.

מרכז סחר יהודי חשוב היה בעיר "Pazardzhik". הסוחרים היהודים של העיר ניהלו את במסחר בין טורקיה, ולאכיה - דרום רומניה היום, מולדביה - אף היא מרומניה היום, רגוזה - היום דוברובניק וונציה. בעיר היה יריד הלבשה בו סחרו מבדים שייבאו מבלוניקי. סוחרים יהודים השתתפו גם בהתקוממות נגד הטורקים בנת 1688. בעיר סאמוקוב היה ליהודים בעלות על מכרות ועיבוד דעורות.

אישיות ידועה מבין היהודים היה באקיש (Bakish), אשר ייסד את שיטת המטבע באימפריה העותמאנית.

עצמאות בולגריה

ארצות חצי-אי הבלקן נכבשו על ידי רוסיה מיידי האימפריה העות'מאנית , תוך שנה אחת, שנת 1877. במקומות רבים היהודים סבלו הרבה מהמלחמה. בעיר קאחאנליק (כנראה קאזליק) "התנפלו על היהודים איזה פראים בולגרים ויהרגו בהם הרג רב ויטמאו את נשיהם ובנותיהם" .

היהודים היססו האם להמשיך לגלות נאמנות לשליט הנוכחי - הטורקי או לשליט החדש - הבולגרי, הנתמך על ידי הרוסים.

בשנת 1878 הטורקים נסוגו מסופיה. בעיר שררו מהומות, גניבות והצתות. היהודים הקימו יחידה לכיבוי אש ומנעו נזק לרכושם. רבה של העיר, גבריאל מארקדו אלמוסלינו (Gabriel Mercado Almosnino) קבל את פני הגנרל הרוסי שהגיע לעיר. בערים אחרות, כמו וידין, קאזליק וסביסלוטוב, נאלצו היהודים לנוס והגיעו לאדירנה ולקונסטנטינופול.

הנדבן היהודי הברון הירש, חברת כל ישראל חברים ויהודי אירופה ואמריקה שלחו תרומות לעזרת יהדות בולגריה. בעזרת התמיכה יכלו להתקיים עד אשר חזר השלום למדינה.

בקונגרס ברלין נחתם ביום 13 ביולי 1878 הסכם לפיו הוקמה בולגריה. סעיפי ההסכם העניקו שויון זכויות ליהודים. בשנת 1879 התכנסה האספה המכוננת של המדינה החדשה בטירנובה - עיר הבירה הישנה. בין נבחריה היה רבה של העיר, הרב אלמוסלינו. האסיפה שערכה חוקה קבעה כי היהודים ייקבלו את כל הזכויות.

בשנת 1880 נקבעה תחיקה הקובעת את דרך ארגונה של הקהילה היהודית. בראש כל קהילה נבחר ועד, אשר בכוחו היה להטיל מיסים. כי הורשתה הקהילה להקים בתי ספר פרטיים. הממשלה אליו שילמה משכורת לרב של סופיה, כולל להחזקת ביתו ולשכר המזכיר - סך של 10,000 פראנק. ראשון הרבנים היה הרב אלמוסלינו. אחריו שרת הרב משה טאגיר, אשר חבר גם ספר נגד המתנגדים לתלמוד. בשנת 1886 נבחר לרב דר' דאנקוויץ, 1891 - ר' מרדכי גרינוואלד ומשנת 1895 עד לתחילת המאה ה-20 הרב מרדכי עהרפרייז .

היהודים אף שותפו במועצות הערים. ובפועל היה בעל עיר נבחר יהודי במועצה. יחד עם זאת, בבית הנבחרים - "הסאבראניי" - לא היה ליהודים ציר בשל מספר המועט בכל עיר ועיר. בשנת 1890 נבחר יהודי אחד לציר, נאבי מהעיר רובריג, בעל קרקעות, אך בחירתו נפסלה מפני שהיה יליד רוסיה. העם לא היה שותף למגמה הליברלית כלפי היהודים ומנע מיהודים רכישת קרקע וגרם לפגיעות בנפש .

בשנת 1885, כאשר פרצה מלחמה בין סרביה ובולגריה, לראשונה, היהודים גוייסו לצבא הבולגרי. בין מפקדי הצבא היו יהודים, כך למשל מוזכרים השמות: משה נרתי(פיליפופולי), מורינו גראסיאני (שומלה) ואברהם ישראל ריפיט (רוסנוק) . נוהג זה נמשך גם במלחמת העולם הראשונה. בצבא היו גם רופאים יהודים. במהלך הלחימה היו אנשי צבא שהצטיינו ועל כך הביעו תודה להם ולעמם.

האנטישמיות פרצה לפעמים במדינה. די היה בעלילה והרדיפות החלו. כך היה בשנת 1891 בעיר ראצה, 1903-בלום ובשנת 1904 בקיוטיופול. שויון הזכויות לא היה מלא. היה די שיטות על מנת לשמור על ההפליה נגד יהודים: הם לא התקבלו לאקדמיות צבאיות, לבנקים ממלכתיים ולמשרות ציבוריות. בשנת 1902 החלו להוציא לאור בטאונים אשר גינו את היהודים. בתגובה יהודי בולגריה ייצאו בבטאון משלהם "משאוועמשקא פראווא". הופעתו פסקה כאשר העתונות האנטישמית חדלה מלפעול.

לתנועה הציונית הייתה פעילות רבה בבולגריה. כמעט בכל עיר היה ועד. היו שעלו לארץ ישראל והקימו בה מושבות כמו בהר טוב "על מסילת הברזל יפו-ירושלים" ליד בית שמש - היום.

בשנת 1908 היו קהילות יהודיות פעילות, עם בתי כנסת ב-34 ערים. בארבע ערים היו בתי כנסת שבהם התפללו בנוסח אשכנז: וארנה, סופיה וסיליסטרה. לפי "אוצר ישראל" מספרם הגיע ל-30,410 נפש ובינהם 800 אשכנזים. בקהילת סופיה היו 8,000 יהודים.

בשנת 1936 הוקם ארגון אנטישמי בשם "Ratnik". ההזדהות עם התנועה הנאצית. אומצה תורת הגזע והתאוריות הנילוות.

בשנים של טרום מלחמת העולם השנייה, מספר היהודים עלה מ-16,000 בשנת 1920 ל-48,565 במפקד 1934. מחצית היהודים גרו בעיר הבירה סופיה. רוב היהודים עסקו במסחר והיו בעלי עסק עצמאי.

יהדות בולגריה במלחמת העולם השנייה

בשנות השלושים של המאה העשרים התחזקו הקשרים שבין בולגריה ובין גרמניה הנאצית. תנועות פאשיסטיות, זכו לפופולריות כאשר קראו להחזרת שטחי בולגריה שנלקחו ממנה במלחמת הבלקן. המסרים של תנועות אלו כללו גם תמיכה במשטר הנאצי הגרמני ואנטישמיות. גם המלך בוריס השלישי ששלט אז בבולגריה, השתייך למשפחה ממוצא גרמני ונטה, באופן טבעי, לצד הגרמני. ב-20 בספטמבר 1939 נופצו חלונות ראווה בחנויות היהודים במרכז סופיה. למרות מחאת הארגון המייצג של היהודים בבולגריה, תגובות המשטרה והשלטונות לאירוע היו מתונות ביותר.

בספטמבר 1939 גורשו מבולגריה כ-4,000 יהודים שהיו בעלי נתינות זרה ו-400 פליטים יהודים חסרי נתינות נשלחו לגבול הטורקי ולאחר סבל רב ומעשי התעללות מצד שומרי הגבול מצא חלק מהם את דרכו אל אניית המעפילים סלבדור [2] אשר טבעה בדצמבר 1940 מול חופי טורקיה ורוב נוסעיה טבעו. הממשלה הבולגרית גם הודיעה לגרמניה כי אין לה התנגדות לכך שיהודים בעלי נתינות בולגרית, שנמצאו באותה עת במדינות אירופה שנשלטו על ידי הנאצים, יגורשו למזרח.

ב-23 בינואר 1941 נחתם ופורסם "החוק להגנת האומה", חוק שפגע בזכויותיהם האזרחיות של יהודי בולגריה והגביל את פעולותיהם החברתיות והכלכליות. היוזמה לחוק החלה עוד ביולי 1940 והובילו אותה שר הפנים הבולגרי פטר גברובסקי וראש המחלקה המשפטית במשרדו אלכסנדר בלב. קדמה לפרסום החוק פעילות נרחבת של ראשי הקהילה היהודית שיצאו בצורה מאורגנת, אך חשאית, למסע שכנוע כנגד החוק הצפוי. הם הצליחו לגייס יהודים בעלי השפעה שנפגשו עם כל חברי הפרלמנט והשרים וניסו לשכנעם להתנגד לחוק. צעדים אלו נחלו הצלחה חלקית בכך שחלק מדעת קהל, בייחוד מצד האינטליגנציה הבולגרית (כגון ארגון עורכי הדין וארגון הרופאים), התנגד בפומבי לחוק. מצד שני היו גופים וארגונים אחרים אשר תמכו בחוק ובסופו של דבר, לאחר דיונים סוערים באספה הלאומית, חתם המלך על החוק. בנוסף לכל ההגבלות שהיו בחוק, גויסו כחודש לאחר קבלתו, כל הגברים היהודים בגילאים 20-40 למחנות של עבודות כפייה שעסקו בסלילת כבישים בחלק המזרחי של המדינה. במקביל, הורעו מאוד תנאי חייהם של יהודי בולגריה. הוטלו עליהם איסורים שונים שמנעו למעשה את השתתפותם בכל הפעילות הכלכלית, החברתית והתרבותית במדינה.

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה אל ההסכם התלת צדדי שבין גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית, בדומה לרומניה, הונגריה וסלובקיה שהצטרפו לברית זאת בנובמבר 1940. בתמורה להצטרפותה סופחו אליה שטחי תראקיה ומקדוניה שנלקחו מיוון ומיוגוסלביה שנכבשו על ידי הגרמנים. בתחילת 1942, בעקבות ועידת ואנזה הוחל במשרד הפנים הבולגרי בתכנון הטיפול ב"שאלה היהודית" בדומה לפתרון הסופי שתוכנן על ידי הנאצים לשאר אירופה. לשם כך הפכה המחלקה שבראשות בלב ל"נציבות לעניינים יהודיים" והחלה בפעולות מסודרות ונרחבות לגירוש היהודים למחנות ההשמדה בפולין. מטרה נוספת של השלטונות הבולגריים הייתה השתלטות על הרכוש שהיה ברשות היהודים. תחילה עמדו להיות מגורשים 12,000 יהודי מקדוניה ותראקיה שכאמור סופחו לבולגריה ולא נחשבו כנתינים בולגרים.

קובץ:אבישי טייכר 007.jpg

לוח בצד כנסיית סופיה הקדושה בסופיה לכבוד המלך בוריס השלישי ואשתו שפעלו להצלת יהודי בולגריה

בינואר 1943 חתם אלכסנדר בלב, בשם ממשלת בולגריה, על הסכם חשאי עם גרמניה, להעברת 20,000 יהודים ל"אזורים הגרמניים במזרח". בהסכם לקחה על עצמה ממשלת בולגריה את כל הנושא הלוגיסטי של הגירוש כולל ההוצאות הכרוכות בו וכולל תשלום לגרמניה על כל יהודי מגורש. כוונתו של בלב הייתה להשלים את מספר היהודים שבהסכם על ידי משלוח של יהודים מבולגריה גופא. הוכנו רשימות שמיות של 2,000 מיהודי הערים הסמוכות למקדוניה, בהן רוכזו כבר יהודי מקדוניה ותראקיה ושל 6,000 יהודים משכבת העילית ומנהיגות יהודי בולגריה. הכנת הרשימות התבצעה בסודיות גמורה שכן היה ברור שקיימת התנגדות בקרב העם הבולגרי ובקרב נציגיו בפרלמנט למהלכים אלו.

ב-4 במרץ 1943 החל מבצע גירושם של יהודי תראקיה ומקדוניה והם נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. שילוח 8,000 יהודי בולגריה הראשונים למזרח תוכנן לליל ה-9 במרץ. למרות מעטה הסודיות, דלפה הידיעה דרך מספר מקורות והגיע לידי הנהגת הקהילה היהודית. אחד ממנהיגי הקהילה פנה אל סגן יו"ר הפרלמנט, דימיטר פשב שהיה בן כיתתו וידידו וסיפר לו על התוכנית הסודית. לאחר שפשב וידא את אמיתות הידיעות (שעמדו בניגוד לסיכום שהיה ידוע להנהגה הבולגרית) הוא זימן למשרדו ב-9 במרץ כמה חברי פרלמנט ממתנגדי תוכנית הגירוש ואת שר הפנים גברובסקי שהיה פטרונו של בלב. הוא חשף בפניו את גילוי המזימה ודרש ממנו לבטל את מבצע הגירוש תוך כדי איום בקיום דיון בפרלמנט שיביא להפלת הממשלה. גברובסקי נאלץ להורות על "דחייה זמנית" של הגירוש ועל עצירה מיידית של כל הפעולות שעמדו להתבצע באותו ערב בכל רחבי בולגריה.

הצלחתם של פשב ותומכיו עודדה אותם להמשיך במאבק והם יזמו עצומה שעליה חתמו אנשי ציבור רבים שהיו מזוהים עם תמיכה במדיניות הממשלה, עצומה שקראה לממשלה להפסיק את הצעדים נגד היהודים ולהתחייב שלא לגרשם. בעקבות העצומה והדיון הציבורי שהיא עוררה, פוטר דימיטר פשב ממשרתו כסגן יו"ר הפרלמנט ולמעשה סיים בכך את חייו הפוליטיים.

גם הכנסייה בבולגריה התנגדה לאורך כל המלחמה לצעדי השלטונות כנגד היהודים. "הסינוד הקדוש" (הגוף העליון של הכנסייה בבולגריה), בראשותו של המטרופוליט סטפן, יצא כנגד "החוק להגנת האומה" ב-1940 ויזם תיקון בנוסח החוק שהקל במקצת על היהודים. במרץ 1943 כשנודעה התוכנית לגירוש היהודים נפגש המטרופוליט סטפן עם המלך ודרש ממנו לבטל את הגירוש תוך שהוא מאיים כי במידה והתוכנית תתממש, הוא יורה לפתוח את כל המנזרים לקליטת פליטים יהודים. פעולות דומות נעשו גם על ידי המטרופוליט קיריל בעיר פלובדיב. באפריל 1943 קיבל "הסינוד הקדוש" החלטה המצהירה כי התורה הגזענית עומדת בניגוד לנצרות וכי הכנסייה לא תוכל שלא לסייע ליהודים הנרדפים.

באפריל 1943 נפגש המלך בוריס עם ריבנטרופ בברלין וסיכם איתו כי יהודי סופיה יגורשו אל כפרים וערי שדה בפרובינציות מרוחקות וזאת, כצעד מקדים לפני הגירוש למזרח. כך רצה המלך לנווט בין הלחץ מצד גרמניה ובין ההתנגדות הפנימית בבולגריה לתוכנית הגירוש. הגירוש אל הכפרים התבצע כמתוכנן ב-25 במאי, אך הגירוש למזרח נדחה שוב ושוב עד אשר הפך ללא אקטואלי. ההחלטות על דחיית הגירוש למזרח התקבלו, בין היתר, על רקע הטיית הכף בחזיתות העיקריות במלחמה לטובת בעלות הברית. באוגוסט 1943 מת המלך בוריס לאחר פגישה במטהו של היטלר שבו הביע את סירובו להכרזת מלחמה כנגד ברית המועצות ולהסגרת יהודי בולגריה. יש הסוברים שהוא הורעל בידי הנאצים אולם אין תימוכין לתאוריה זו. בדצמבר 1943 הותר ליהודי סופיה לחזור לבתיהם.

באוגוסט 1944 בוטלו החוקים נגד היהודים ופורקה "הנציבות לענייני יהודים". חודש אחרי כן, נכבשה בולגריה על ידי הצבא האדום ובולגריה הכריזה מלחמה על גרמניה. לאחר המלחמה לקחה לעצמה המפלגה הקומוניסטית הבולגרית את הקרדיט על הצלת יהודי בולגריה למרות שלמעשה היו אלו דווקא החוגים השמרניים (פשב והכנסייה) שהובילו את המאבק כנגד הגזענות ותוכנית הגירוש.

יהדות בולגריה תחת השלטון הקומוניסטי

לאחר שב-1944 כבש הצבא האדום את בולגריה מידי הצבא הגרמני ובשנת 1946 הוחל המשטר קומוניסטי בבולגריה והיא הפכה לחלק מהגוש המזרחי אשר היה תחת השפעת ושליטת ברית המועצות. במחצית השנייה של 1948 הוחל בהעלאתה של יהדות בולגריה לישראל. גל העלייה מבולגריה נמשך עד 1956 וכלל את רוב יהודי בולגריה, כ-45,000 במספר. ממשלת בולגריה קיבלה כסף עבור כל יהודי שעלה לישראל ופעולה זו מומנה על ידי ארגון הג'וינט. ממעט היהודים אשר נותרו בבולגריה לא נמנע לקיים אורח חיים דתי ולשמר את מוסדות הקהילה.

לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 נעשו מאמצים על ידי הקהילות היהודיות שנותרו בערים המרכזיות בבולגריה, סופיה ופלובדיב, לשקם את בתי הכנסת הקיימים ואת מוסדות וחיי הקהילה היהודית.

יישובים שבני התפוצה לקחו חלק בהקמתם

• הרטוב - מושבה שהוקמה על ידי עולים מבולגריה ב-1895 וניטשה ב-1948
• צור משה - היישוב הוקם על ידי עולים מיוון שאליו הצטרפו עולים מבולגריה
• כפר הנגיד - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1949
• יפו - החל מאמצע 1948 ובמשך שנות ה-50 המוקדמות, רבים מיהודי בולגריה התיישבו בעיר. בין הגופים הבולטים שהוקמו אז ואשר מזוהים עם יהודי בולגריה, ניתן לציין את מקהלת צדיקוב ואת מכבי יפו.
• בית חנן - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1929
• רמת השופט - הוקם על ידי עולים מבולגריה, פולין, ליטא והונגריה בשנת 1941
• גנתון - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1952
• יד מרדכי - עולים מבולגריה הצטרפו לישוב בשנת 1949
• אורים - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1946
• עברון - עולים מבולגריה הצטרפו לישוב זמן קצר לאחר הקמתו
• ספסופה - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1949
• מסילות - הוקם על ידי עולים מבולגריה ופולין בשנת 1938
• כפר הס - לאחר הקמת המדינה קלט היישוב עולים רבים מבולגריה
• חוגלה - היישוב הוקם על ידי עולים מבוגריה, רוסיה ופולין
• חצור אשדוד - הצטרפו לישוב עולים מבולגריה לאחר הקמתו
• תלמי יחיאל - הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מבולגריה ורומניה
• כפר ברוך - הוקם על ידי עולים מבולגריה, הקווקז, כורדיסטן ורומניה בשנת 1926
• ציפורי - היישוב הוקם על ידי עולים מבולגריה וטורקיה בשנת 1949
• גאליה - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1948
• כפר אהרון - הוקם על ידי עולים מבולגריה בשנת 1953. כיום הוא בשטח נס ציונה.

בית חב"ד

בית חב"ד קיים בבירת המדינה בסופיה. הוא פועל עבור יהודי המקום ותיירים מזדמנים. הפעילות של חב"ד ליובאוויטש החלה בשנת ה'תשס"א (2001).

בית חב"ד נחנך בדירה שכורה בי"א ניסן ה'תשס"א. בשנת ה'תשס"ב נרכש בנין. ושנה לאחר מכן, בחודש אדר ה'תשס"ג נחנך בית חב"ד במרכז העיר הוא "המרכז היהודי הקהילתי (על שם משפחת) רוהר חב"ד" .

במרכז פועלים: בית כנסת, גן ילדים, מועדון לצעירים, מסעדה כשרה, ספריה, משרדים, שיעורים , אולפן עברית , מועדון קשישים. נערכות בו פעילויות בחגים ובשבתות. מופעלת בו מערכת פירסומים בשפה הבולגרית הכוללת ירחון חודשי, עלונים וספרי יהדות שונים .

בחודש תמוז ה'תשס"ח נחנך במרכז מקווה טהרה. בחנוכתו שולבו אירועים יהודיים נוספים לכבוד שבע שנות פעילות חב"ד בבולגריה. באירוע נוכח הראשון לציון הרב הראשי לישראל רבי שלמה משה עמאר. היה זה גם הביקור הראשון של רב ראשי לישראל בבירת בולגריה.

לקריאה נוספת

• הרב אליהו בירנבוים, הציונות שלא נזקקה לשואה, מקור ראשון , 5 בדצמבר 2008

לקריאה נוספת

• מיכאל בר-זוהר הרכבות יצאו ריקות: ההצלה הנועזת של יהודי בולגריה מהשמדה, אור יהודה: הד ארצי, 1999. (תורגם מן האנגלית)
• הרב אליהו בירנבוים, הציונות שלא נזקקה לשואה, מקור ראשון , 5 בדצמבר 2008

קישורים חיצוניים

• סיפורה של יהדות בולגריה במלה"ע ה-2, מתוך אתר "יד ושם"
• הקהילה היהודית בורנה אתר בית התפוצות
• אתר "שלום" - ארגון קהילות בולגריה (אנגלית ובולגרית)
• כולנו בולגרים - אתר הבית של יהודי בולגריה
• ז'קלין סופרמן, החקיקה האנטי-יהודית בבולגאריה, 1940-1942, והתגובות עליה, פורסם בפעמים, 27, תשמ"ו 1986, עמ' 143-168. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה.
• שלמה שאלתיאל, צמיחתה של התנועה הציונית בבולגריה ודרכה לכיבוש ההגמוניה בקהילה היהודית - 1895-1920, פורסם בשורשים במזרח קובץ ה, תשס"ג 2002, עמ' 112-131. קובץ שהוקדש לנושא הרעיון הלאומי בפזורה הספרדית
• שלמה שאלתיאל, פועלי ציון בבולגאריה 1912-1910 - חלוצת הציונות הסוציאליסטית במזרח, פורסם בפעמים 40, תשמ"ט, עמ' 76-93. חוברת שהוקדשה לראשית הציונות באימפריה העות'מאנית ובסביביה. באתר מה-יא"ה.
• תולדות יהדות בולגריה (אנגלית)
• האופטימיסטים: סרט על השרדות יהדות בולגריה בתקופת השואה (אנגלית)

הערות שוליים

(מהויקיפדיה העברית)

יהדות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אלבניה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גרמניה · דנמרק · הולנד ·הונגריה · צ'כיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · מולדובה · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קפריסין · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ · טורקיה ראו גם: יהדות אשכנז · מזרח אירופה