Family Wiki
Advertisement

קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

על העיר ראו כאן:ברצלונה

נמל ברצלונה - תצפית מהר היהודים - "מונז'ואיק" צילם:אבי אביב

יהדות ברצלונה היתה קהילה חשובה ומפורסמת בימי הביניים. היא התבססה והתרחבה ומנתה מספר אלפי בני אדם. היא גם הפכה למרכז תרבותי ודתי יהודי, והוציאה מתוכה רבנים חשובים כגון רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (רשב"א) (1235 - 1310) יליד העיר, נחשב לגדול חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, ומגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות ואת רבנו אהרן הלוי מברצלונה (הרא"ה). בנוסף, למדו בעיר ופעלו בה רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (ריטב"א), רבי נסים בן ר' ראובן (הר"ן) ורבי שמואל הסרדי.

תולדות הקהילה[]

אף שנראה כי היהודים הראשונים הגיעו לקטלוניה שבספרד זמן לא רב לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, העדויות הראשונות על התיישבות יהודית משמעותית בברצלונה הן מן המאה ה-9 לספירה. בתקופה זו החלה להתבסס בעיר קהילה יהודית גדולה אשר קברה את מתיה על גבעה סמוכה, הנודעת היום כמונז'ואיק (הר היהודים). מאותה תקופה יש עדויות על חליפת מכתבים בין חכמי ברצלונה לגאוני[בבל, ובהם עמרם גאון.

חיסולה של הקהילה[]

ההידרדרות במצבם של יהודים החלה עם התפשטות "המגפה השחורה" החל ב-1347, כאשר כמו במקומות נוספים האשימו אותם בהפצתה. ההמונים צבאו על החודריה (הרובע היהודי - מהמילה "חודאוס") וניסו לערוך פרעות ביהודים. שומרי המלך הגנו על שערי הרובע אבל לא הגנו על אותם יהודים שעקב עיסוקם יצאו מהרובע.

ב-1367 הואשמו יהודי הקאל של ברצלונה בחילול "לחם הקודש". השלטונות סגרו את כל תושבי הרובע היהודי בבית הכנסת, בלי לספק להם מזון או מים, בצפיפות רבה וללא מקום מסודר לעשיית הצרכים, עד שעל פי דרישתו של האינפנטה (צאצא המלך) דון חואן, ממלא מקומו של המלך דון פדרו, הקהילה הסכימה לשלם קנס אדיר שרושש את כל אנשי הקהילה ולהקריב שלושה יהודים חפים מפשע שהסכימו להודות בביצוע הפשע וכעונש הועלו על המוקד. במהלך התקופה יהודים נושלו ממשרות ציבוריות וחויבו לשאת סימנים שיזהו אותם כיהודים.

ב-גזירות קנ"א החריב המון מוסת על ידי הכנסייה את החודריה כולה וטבח בתושביה, על חורבות בית הכנסת הוקמה כנסייה בה הוכרחו הניצולים הבודדים להתנצר וב-1397 הכריז המלך על ביטול החודריה. מאז שנה זו רדיפות היהודים הוחמרו, עד שב-1492 כחלק מגירוש ספרד גורשו שארית היהודים מברצלונה.

חידוש הישוב היהודי[]

היישוב היהודי בברצלונה חודש רק בראשית המאה ה-20 לאחר שהתיישבו בה יהודים מטורקיה, [יוון, ארצות הבלקן וצפון אפריקה, והאוכלוסייה גדלה כשקלטה פליטים ממזרח אירופה שהגיעו אליה במלחמת העולם הראשונה ולפני מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום חלו עליות וירידות בכמות היהודים, אולם נשמר רצף התיישבות. כיום מתגוררים בברצלונה בין 3500 ל-5000 יהודים בשלוש קהילות עיקריות: אורתודוקסית, רפורמית וחב"ד, וזוהי הקהילה היהודית הגדולה בספרד.

ההיסטוריה של הקהילה היהודית בברצלונה[]

מאתר הקהילה

המקור: אתר הקהילה

המסמך העתיק ביותר התייחסות קטלאנית ליהודים במאה X קטלוניה, לפיה הרוזן Bofarull לרכוש את כל אדמות היהודים שנהרגו בברצלונה במהלך המצור וחורבן הבאים של העיר על ידי המנהיג הערבי מנסור בשנת 986.

החל מהרבעון המאה הי"ג היהודי היו מאורגנים כבר לשתי קהילות: האחת, נסיכות של אוכלוסיות מקובצות טורטוסה, ליידה, חירונה, ברצלונה וערים נוספות שכמעט, השני כולל את המחוזות של רוסיון ו סרדיניה שבו אוכלוסיות קובצו Puigcerdá, Ena ו Collioure, בין היתר. עיר הבירה של הקהילה נסיכות היה בברצלונה והקהילה של רוסיון היה פרפיניאן.

היהודים קטלאנית הזמן הצטיין במתמטיקה, פיזיקה, אלכימיה, גיאוגרפיה, רפואה וכירורגיה. מטבע שנטבע ברצלונה גזברים וראשי היו אמיתיים.

השכונות היהודיות, בשאר חלקי חצי האי האיברי נקראו קהילות יהודיות, אשר היא מילה ממוצא ערבי בשיחות קטלוניה המכונה. יש הסבורים כי מילה זו באה עברית, קהל: הקהל, אלא נראה באים הלטינית, Callum: הרחוב. הקריאה של ברצלונה במאה הי"א הכבושים פינה אחת של העיר הרומית במאה מוגבלת אמצע י"ב ממזרח לכביש הישן מתוך גופן (כיום סנט Honorat) וחלק הכבושים של הקרקע שעליה היא כיום דה בפאלאא Generalitat, להגיע צפונה ברחוב סנטה אולאליה. כדי Banys מערב Nous סטריט דרומה Castell נואו, שם ביקשו מקלט ליהודים בשעת סכנה.

יהדות הקצבים, האופים הקברות שלהם.

תקשורת בין יהודים לנוצרים היה סך חופשי במהלך היום, אבל כשירד הלילה, את הדלתות של השיחה צריכה להיות סגורה.

במאה השלוש עשרה, בעקבות המועצה הלאטרנית, נאלצים היהודים ללבוש תפרים בולטים לעין מעל פני המים. בקטלוניה, זה היה מעגל של צהוב ואדום. לאחר מכן, יהודי הופך עיר אחרת, לזיהוי בקלות טרף קל הזעם של האוכלוסייה. דו קיום מופרת לעתים קרובות על ידי האלימות נגד יהודים.

לבסוף, בשנת 1391, לאחר קמפיין אנטי יהודית הושק על ידי ולנסיה ויסנטה פרר, אנשים של ברצלונה, בסיוע איכרים מהסביבה, החלה מתקפה על שיחות ב -5 באוגוסט, נהרס לחלוטין.

שנת 1391 מציינת את תחילתו של היעלמות הדרגתית של הרבעונים קטלאנית יהודית, אשר, בגלל הפוגרומים והמרות נאלץ נמצאים הושמדה באכזריות. לבסוף, צו הגירוש של היהודים מן הכתר של קסטיליה ואראגון בשנת 1492 מגיעה לסיומה בפרק עצום פורה בהיסטוריה היהודית.

זה ייקח חמש מאות עד שוב כדי ליצור קהילה יהודית בברצלונה. בינתיים, ישנם ניסיונות ביישן ידי כמה מלכים ופוליטיקאים כדי לקדם את ההתיישבות של היהודים הזרים בחצי האי האיברי. הבולטת ביותר היו אלה של דון פדרו דה ורלה המלך אלפונסו XII ב בסוף המאה התשע עשרה.

בשלהי המאה השמונה עשרה, הציע דון פדרו דה ורלה, שר של המלך קרלוס הרביעי, לחזק את הכלכלה על ידי עידוד הקמת סוחרים יהודים הולנדים קאדיז וסביליה, אשר נאלץ לבטל את צו הגירוש בשנת 1492, אך המלך לא החליט לעשות את הצעד הזה.

בשנת 1802 היה ניסיון חדש, נכשלו. השר גודוי מתוכננת כניסה של יישובים יהודיים קאדיז, על תשלום של סכום כסף שישמש לשלם עבור המלחמה נגד בריטניה. הוא נכשל וב 1808 חזר ואישר את הצו של ההוצאה.

בעוד חצי האי לא היו קהילות יהודיות הרכוש ספרדית באפריקה בטטואן, סאוטה ומלילה אם יש להם והם יוכלו לסחור עם חצי האי, אך לא להתיישב בה.

בשנת 1881, המלך אלפונסו XII הוא מודאג לגבי המצב של היהודים ברוסיה, אומר "....... יקבל את העברים מרוסיה, abriéndoseles דלתות אשר המולדת שלו לשעבר. "

המאה העשרים - החלו כבר את המאה העשרים, המלך אלפונסו XIII, סבו של המלך הנוכחי, התערב באופן יעיל במהלך מלחמת העולם הראשונה לטובת יהודי בולגריה, תורכיה פלסטין, נותן את הקטגוריה מוגן של ספרד. לכן, הם מתחילים להתיישב דרך קבע בברצלונה יהודי הבלקן, טורקיה מאוחר יותר בפולין ושאר מדינות מרכז אירופה.

החוקה הכתובה הראשונה של הקהילה של ברצלונה, משנת 1918. במקור, הקהילה של ברצלונה היה בעיקר ממרכז אירופה, אבל בשנת 1921, בשל גרקו, טורקית המלחמה הגבירה את בואם של היהודים בטורקיה.

בשנת 1928, מ.ח. השכירות מגדל במפגש הרחובות Balmes ואת פרובנס, זה להיות המרכז הראשון הקהילה היהודית ביבשת בספרד מאז האינקוויזיציה. מאז ועד היום, מפתחת בחיי הקהילה סובלים את התנודות של אירועים בעולם.

בשנת 1931 רכש מתחם בית הקברות הקהילתי בבית הקברות העירוני של לס קורטס.

בשנת 1933, יהודים מטורקיה כבר רבים מספיק כדי ליצור ארגון משלהם שנקרא אגודת Ajim (אגודת אחים).

בשנת 1936 מלחמת האזרחים הספרדית פרצה. בעוד שממשלת הרפובליקה בכל עת מופרע היהודים שנטלו חלק יהודים רבים חזרו למדינות שלהם ברצלונה בבית.

הושלם בשנת 1939 מלחמת האזרחים, קבוצות פשיסטיות פשטו על מרכז הקהילה ובית הכנסת חולל. מאז, חיי קהילה הולכת המחתרת, לוקח מקום פעילויות דתיים וחברתיים בבתים פרטיים. מצב זה נמשך עד 1946.

במהלך מלחמת העולם השנייה בשנת 1940, הממשלה מאפשרת מעבר של פליטים יהודים אל מעבר לגבול בהרי הפירנאים. זה הגביר מאוד את האוכלוסייה היהודית של ברצלונה.


רבי אליהו בירנבוים: על יהדות ברצלונה[]

במוסף השבת בעיתון מקור ראשון ביום י"ח באייר תשס"ח כתב הרב על "הסימטאות שספגו הרבה תורה". המאמה מופיע באתרדעת של ישיבת הר הרצוג והוא סיכם:" היהודים החיים כיום בבירתה של קטלוניה אינם צאצאי היהודים ההם, שמילאו את בתי המדרש שלה בימי תור הזהב והיו עדים לוויכוחו של הרמב"ן. ובכל זאת, משהו נותר באוויר'. בכתבה נכתב בין השאר:
תולדות יהודי ספרד - במשך תקופה של כארבע מאות שנה היו ברצלונה וספרד כולה זירת צמיחתם של בתי מדרש בתחומי ההלכה, ההגות, המוסר, הפילוסופיה והקבלה, פרשנות המקרא ודקדוק עברי, פיוט ושירה. עד תחילת המאה ה-12 התקיים בספרד שלטון מוסלמי. שלטון זה היה בדרך כלל סובלני כלפי הקהילה היהודית הגדולה בספרד. בתקופה זו היה בחצי האי האיברי הריכוז הגדול ביותר של יהודים ביבשת אירופה. היהודים התפרסו בכל רובדי החברה הספרדית-נוצרית. הקהילות היהודיות בחצי האי זכו למעמד משפטי מוכר בחוקי הממלכות הנוצריות בקסטיליה, באראגון, בנווארה ובפורטוגל. הם נהנו מחופש דת ומאוטונומיה שיפוטית. תרבות היהודים שגשגה, מצבם הכלכלי היה טוב והם זכו לרכוש השכלה גבוהה. תקופה זו כונתה "תור הזהב של יהדות ספרד", ובמהלכה כתבו יהודי ספרד שירים, פואמות ומאמרים פילוסופיים ודתיים.

השינוי ביחס ליהודים החל לאחר ניצחונה הצבאי של הרקונקיסטה, הכיבוש החדש הנוצרי במאה ה-13, שביקשה לשים קץ לפלורליזם התרבותי בספרד - נוצרי, מוסלמי ויהודי - ולכונן בה חברה אחת, הומוגנית, תחת שלטון הצלב הנוצרי.

החל מהמאה הארבע עשרה מצבם של יהודי ברצלונה וספרד הורע באופן משמעותי. צווים אנטישמיים רבים יושמו על ידי המונרכיה והכנסייה הקתולית, ויהודים רבים המירו דתם לנצרות בעודם שומרים בסתר על יהדותם, על מנת להימנע מרדיפה. ב-Ash Wednesday (יום הצום הראשון שלפני פסחא) בשנת 1391 פרצו ברחבי הארץ פרעות שהובלו על ידי הכנסייה. הפרעות, שנזכרו בתולדות ישראל כגזרות קנ"א, הגיעו לברצלונה בתחילת אוגוסט, ואלפי יהודים נרצחו או הוכרחו להמיר את דתם. החיים היהודיים בברצלונה נגדעו כבר אז – מאה ואחת שנים לפני הגירוש הסופי של יהודי ספרד כולה.

מה שנותר היום בברצלונה הוא אך שריד של התרבות היהודית העשירה מימי תור הזהב בספרד. ברצלונה נותרה ריקה מנוכחות יהודית למשך למעלה מחמש מאות שנה, עד שיהודים ספרדים ואשכנזים הגיעו וחידשו בה את החיים היהודיים. כמובן, הקהילה היהודית בברצלונה איננה המשכה של הקהילה המפוארת שקודם הגירוש, שהצמיחה חכמים דגולים ויצרה אסכולות תורניות. ועדיין, חידוש הקהילות היהודיות בברצלונה וספרד הוא סמל ודוגמא למעגליות המופלאה של ההיסטוריה.

עולם התורה בברצלונה

דמויות רבות מעולמנו הרוחני והתורני נולדו ופעלו בברצלונה. רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, תלמיד רבינו יונה והרמב"ן, נולד בברצלונה שבספרד בשנת 1235, ונפטר בה בשנת 1310 לאחר שהיה רבה של הקהילה וראש ישיבה והשיב על שאלות הלכה אשר הופנו אליו מכל העולם היהודי - מספרד, מפורטוגל, מצרפת, מאשכנז, מתורכיה, מצפון אפריקה, מאיטליה ומארץ ישראל. על חכמי העיר נמנו גם הרמב"ן, הריטב"א (רבי יום טוב בן אברהם אשבילי), הר"ן (רבינו ניסים), הריב"ש (ר' יצחק בן ר' ששת( ורבי אהרון הלוי מברצלונה, שכנראה חיבר את 'ספר החינוך'.

העיר ברצלונה ידועה גם בגלל "ויכוח הרמב"ן" הנקרא גם "ויכוח ברצלונה", אשר התקיים ב-20 ביולי 1263. עד היום עומד על תילו ברובע העתיק של ברצלונה הבניין שבו הגן הרמב"ן על היהודים והיהדות. ויכוח ברצלונה הוא אחד משלושת הוויכוחים הגדולים שנערכו בימי הביניים בין יהודים לנוצרים. הראשון היה ויכוח פריז ב-1240, השני ויכוח ברצלונה ב-1263, והשלישי ויכוח טרטוסה ב-1413.

מטרתם של ויכוחים אלו היתה להביא להתנצרותם של היהודים. הצעד הראשון לכך היה עריכת ויכוחים פומביים בין הרבנים לכמרים כדי להוכיח שהנצרות היא הדת האמיתית. לצורך כך, המלך והכמרים חייבו לא פעם את היהודים לשמוע בבתי הכנסת את הדרשות של הכמרים. ההשתתפות בוויכוחים אלו היתה כרוכה בסכנה ממשית, הן פיזית והן רוחנית. אם הרב הפסיד (כלומר, אם הוכח כביכול שהיהדות אינה נכונה), היו כופים על היהודים המרת דת המונית; כמובן, כאשר הרבנים ניצחו והוכיחו את שקריותה של הדת הנוצרית, התוצאה היתה לא פעם גזירות קשות נגד היהודים.

ויכוח ברצלונה נערך ביוזמת מלך אראגון, ג'יימס הראשון, ובו התווכח הרמב"ן עם הנזיר פאבלו קריסטיאני, יהודי שהמיר את דתו לנצרות. הפולמוס נמשך ארבעה ימים, שבהם המתינה הקהילה היהודית בברצלונה בדאגה לתגובת המלך. בסוף הפולמוס העניק המלך ג'יימס לרמב"ן סכום כסף גדול על רהיטותו, וציין בחגיגיות שמעולם לא שמע מישהו שטען בצורה כל כך מוצלחת עבור מטרה כל כך לא צודקת. למרות מילותיו הטובות של המלך וניצחונו של הרמב"ן, לאחר שהרמב"ן כתב את הדברים ב"ספר הוויכוח", הוא הואשם על ידי הכנסייה ב"חילול הקודש", ונאלץ לברוח מספרד (1267). הרמב"ן החליט לשים פעמיו לחורבותיה השוממות של ירושלים, ולחדש בה את החיים היהודיים.

המצב היום הקהילה מתמודדת כיום עם רמת התבוללות גבוהה מאוד. דור הביניים והצעירים בקהילה משולבים בחברה הספרדית המקומית ומרגישים בבית. תופעה זו כרוכה גם בהיחלשות הזהות היהודית ובנסיגה מהאמונה היהודית וממסורת ישראל סבא. הקהילה בברצלונה עושה מאמצים מרובים לשמור ולחזק את הזהות היהודית של צעיריה. הקהילה מחזיקה בית ספר יהודי יומי שבו לומדים ילדי הקהילה, תלמוד תורה הפועל בימי ראשון ותנועת נוער לצעירים. בימים אלו הקהילה מסיימת את בנייתו של בית ספר חדש, מפואר ומרשים, המסמל את העמדת החינוך היהודי וההמשכיות היהודית בראש סדר העדיפות של הקהילה.

רוחות עבר עד היום ניתן למצוא אנשים מקומיים הפונים לקהילה, טוענים שהם צאצאי אנוסים ומבקשים להשתתף בשיעורי תורה ובתפילות בבית הכנסת. אנשים אלו יודעים לספר על מנהגים יהודיים שונים אשר עברו מדור לדור במשפחתם ללא הסבר, עד שמישהו מהמשפחה גילה להם שהם צאצאי יהודים ושהמסורות המשפחתיות הן למעשה שרידי מנהגים יהודיים. הקהילה מנסה לבדוק כל מקרה לגופו, ובמידה שהאנשים כנים ברצונם, משלבים אותם בתפילה ובקהילה. לפני שנים אחדות זכיתי להכיר זוג אנוסים, נורית ויצחק, אשר לאחר שנים של חיפוש ומאמצים סיימו את שיבתם לעם ישראל על פי ההלכה, הצטרפו לקהילה היהודית בברצלונה והיום הם מהווים סמל ודוגמא לזהות יהודית ולחיים יהודיים ואף לוקחים חלק בהנהגת הקהילה.

גם היום לא קל להיות יהודי בברצלונה. למרות, ואולי דווקא בגלל, יחסה של ספרד ליהודים במשך ההיסטוריה, האנטישמיות לא הגיעה לקיצה בספרד, והיא נחשבת לאחת המדינות האנטישמיות ביותר באירופה. אמנם כיום, בהיותה חלק מהאיחוד האירופי, מקובל פחות להציג דעות אנטישמיות ברבים (אלא אם הן מחופשות לאנטי-ציונות), אך בתוך החברה הספרדית עדיין רווחות הטענות כי היהודים "שולטים בכלכלה העולמית", וכמובן אשמים בהריגתו של אותו האיש. למרות הכל, לקהילה היהודית יש יחסים מצוינים עם כל הגורמים הממשלתיים ולא מורגשת אנטישמיות ברחובות העיר

Advertisement