המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


בית הכנסת של ג'נובה נמצא Via Bertora Giovanni 6 - טלפון:010 839 1513

IMG_1466

IMG 1466

חגיגת יום העצמאות בקהילה היהודית בג'נובה

Comunita' Ebraica di Genova –. Sinagoga e Comunita' via Bertora 6, 16122 Genova Tel. +39 0108391513 – Fax +39 0108461006. E-mail:info@cegenova.it. מאתר מוקד - יהדות איטליה


יהדות ג'נובה מונה כ-700 נפש. בעיר לה ספציה נמצאים עוד 70 נפש (לפי הויקיפדיה האיטלקית). הנהגת הקהילה לפי אתר מוקד: rav Giuseppe Momigliano, capo rabbino della , ו- Presidente della Comunità Amnon Coen ו- comunità ebraica di genova ו- Moshe Haiym Polacco, Consigliere della Comunità ebraica di Genova. המקור


  • ilsecoloxix באתר זה ביום 9 ביולי 2012 רב הקהילה הסביר את מצבה של הקהילה, הכוללת כ-400 נפש במשך 3 דקות.

בית הכנסת[עריכה | עריכת קוד מקור]

(מהויקיפדיה האיטלקית}

הכניסה לבית הכנסת צילם:utente Michele.V

פנים בית הכנסת - מקור התמונה - מוקד - פורום יהודי איטליה

בית הכנסת של ג'נובה נחנך בשנת 1935 והוא נמצא Via Bertora Giovanni 6, (phone:010 839 1513) הוא אחד משלושת בתי הכנסת שנבנו בתקופת השלטון הפשיסטי (השנים האחרים בטריאסטה ובליבורנו)


פרויקט בניית בית הכנסת הופקד בידי האדריכל Francesco Morandi שיצר מבנה מסיבי ובטון מרובע ומעליו כיפה מרכזית גדולה ופינת ארבע חצאי כיפות. חלונות צרים בחלק העליון לפתוח על הקירות. בחזית נמצא הפורטל הנרחב ומעל לוחית עם התמונה המצוירת של לוחות הברית והכתובים בעברית: "כי בתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (האם 56:7). מעל לפורטל יש חלון ורד עצום על החלון המתאר את מגן דוד.


פנים בית הכנסת הוא בצורת אמפיתיאטרון, עם שתי גלריות צורה חצי עיגול גבוהה. במוקד ארון הקודש ותיבת החזן וקריאה בתורה. כל הריהוט הוא מודרני. בשנת 1959 הונח שלוש שמשות, את עבודתו של עמנואל לוצאטי, המתאר את הסמלים של שנים עשר שבטי ישראל והמנורה. המקור: Annie Sacerdoti, Guida all'Italia ebraica, Marietti, Genova 1986.




פנים בית הכנסת מאתר הפייסבווק של הקהילה -צ 31 דצמבר 2012

תולדות הקהילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

ביתם של סוחרים יהודים בגנובה המקור: מאמרו של Alberto Rosselli

קבוצות קטנות של יהודים נכחו בגנואה במיוחד מאז 1658, כאשר העיר הפכה לנמל חופשי. באזורים שהוקצו להם כגטו הצליח על ידי שלושה ריכוזים שנעלמו: vico del Campo, piazza dei Tessitori ועל via Mura della Malapaga. בתחילת המאה העשרים פיתוח תעשייתי מיוצר גידול מהיר של אוכלוסייה, בכמה שנים יותר מ -2,500 יהודים הגיעו לעיר .

ראו תרשים ישן של הרובע היהודי (התרשים השני)

Alberto Rosselli מתאר STORIA DELL’ANTICO GHETTO הנה המבוא:
Passeggiando per vico del Campo, piccola arteria dell’ingarbugliato centro storico genovese, non è difficile notare sulle facciate di alcuni palazzi seicenteschi strane nicchie vuote. Ci troviamo nel cuore dell’antico ‘ghetto’ ebraico della Lanterna, luogo di pittoreschi ed oscuri ricordi, memoria edilizia trascurata che riemerge da un lontano passato. In un periodo come quello che stiamo vivendo, caratterizzato da fenomeni di razzismo ed antisemitismo, andare a rivisitare il ‘Campo degli Ebrei’ serve forse per meglio comprendere la storia della comunità ebraica genovese e i rapporti che questa ebbe nei secoli, con il resto della città.

הפשיטה של 3 נובמבר 1943[עריכה | עריכת קוד מקור]

אבן זכרון לרב של גנואה בימי מחלמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השניה, בזמן השלטון הגרמני, התרחש בבית ההכנסת אחת האירועים הטרגיים של שואת יהדות איטליה. כוחות האס.אס. פרצו לבית הכנסת ואילצו את custode הגבאיBino Polacco , תחת האיום להרוג את ילדיו, לכנס את חברי הקהילה, לכאורה לפגישה בבית הכנסת.

אלה שהגיעו למפגש נלכדו ונשלחו למחנה ההשמדה באושוויץ, כולל הרב Riccardo Pacifici ומשפחת הגבאי עם הילדים בני שנתיים וארבע שנים.

באתר יהדות רומא נכתב ביום 31 ינואר 2012 כי בגלריה מאציני בעיר הוצבה אבן זכרון אשר עוצבה על ידי גונטר דמניג הגרמני (והוצבה ברחבי אירופה) - כדי להזכיר לרב הראשי של גנואה, ריקרדו פצ'יפיצ'י ראובן גורש ונרצח באושוויץ, בקום שבו הוא נעצר ב -3 בנובמבר של 1943.

הטכס - שאורגן על ידי הקהילה היהודי בגנואה, מכון גתה גנואה, מרכז התרבות פרימו לוי, הקהילה של Sant'Egidio, תחת החסות של עיריית גנואה - נכח ראש העיר, מרטה Vincenzi, סנטור אנריקו מוסו, סגן ראש העיר, פול Pissarello , הרב הראשי יוסף Momigliano ונכדו של הרב פצ'יפיצ'י, הנשיא הנוכחי של קהילת יהודי רומא.

הטקס נגע ללבו של נשיא הקהילה היהודי ברומא זוכר את סבו, אך מעל לכל לזכור גם את מחוות של נדיבות וחוסר אנוכיות שאפשרו ליהודים רבים להינצל: "הסבא והסבתא שלי, האבא שלי והדוד שלי היו בברכה למנזר" אלא גם "מי שנסגר מאחורי דלתות או לשים ברחוב שנגמר כסף ולא יכל עוד לשלם מי שגונן עליו." אבל, הוא הזהיר הנשיא פצ'יפיצ'י, היה מעל לכל "האדישות של מי שהסתובב תוך השארת שטח פתוח למי שלא היו רוב כפשיסטים, בוז לאיטלקי ומלשינים נאצי פשיסטים".

"היום - הוא הוסיף - המצב שונה מאז, אבל האדישות פותחת את הדלת לחזרה של שואה השנייה". האדישות של הזמן "היא לא שונה מזו של היום וההיסטוריה, ראובן פצ'יפיצ'י הגירוש של 323 יהודים ממחוז ליגוריה יהיה לנצח על מצפונם של המלשיניםמגנואה הנאצית וליגוריה.

מפות עתיקות של הרובע היהודי[עריכה | עריכת קוד מקור]

Akko ebrea voltera16ancona genova.jpg


פרטים במאמרו של חיים ויטו וולטרא עכו, ערי נמל אחרות ורבעים יהודיים שבתחומן

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.