המקןר: הרב אליהו בירנבוים יהדות אלפי השנים

סיכומו של הרב:"ערכה הגדול של המשפחה הוא אולי הסוד המשמר את הקהילה היהודית בגרוזיה ומותיר אותה במשך כל הדורות ללא התבוללות. המקומיים רואים בהם אחים לכל דבר, ואפילו הנאצים והסובייטים לא אינו להם רע. יהדות הפלאים

גרוזיה (או כפי שמקובל כיום לומר – גיאורגיה, ג'ורג'יה, או ווריאציות אחרות) יושבת, יחד עם אחיותיה הקווקזיות, ארמניה ואזרבייג'אן, על קו התפר שבין אסיה לאירופה. גרוזיה הייתה לאורך ההיסטוריה צומת דרכים בין אסיה לאירופה, והקהילה היהודית שבה, היא יחודית באופיה ומנהגיה.



עוד מבית ראשון[עריכה | עריכת קוד מקור]

יהדות גרוזיה היא אחת מעדות ישראל העתיקות ביותר בעולם. מסורות רבות מדברות על קדמותו ורציפותו של הישוב היהודי בגרוזיה. על-פי מקורות גרוזינים, התיישבו אבות אבותיהם של בני עדה זו בגרוזיה במאה השישית לפנה"ס, לאחר חורבן בית ראשון וגירוש היהודים מארץ ישראל על ידי נבוכדנאצר. יהודים נוספים הגיעו לגרוזיה לאחר חורבן בית שני. היהודים הראשונים שהגיעו היו ככל הנראה צאצאים של גולי בבל אשר הוגלו מארץ ישראל בשנת 586 לפני הספירה, לאחר חורבן בית ראשון. הטקסט הגרוזיני העתיק ביותר כולל את המשפט הבא: "אז כבש נבוכדנאצר המלך את ירושלים ויהודים שנמלטו ממנה באו אל כארתלי". כארתלי הוא שמו של חבל ארץ בליבה של גרוזיה.


כ-50 שנה לאחר גלות בבל כבש כורש מלך פרס את המרחב כולו, כשבבל והקווקז גם יחד תחת שלטונו. כורש אפשר ליהודים לצאת מבבל – לא רק לארץ ישראל, אלא גם לגרוזיה. לאחר חורבן בית שני, הוגלה עם ישראל מארצו על ידי האימפריה הרומית וחלק מהגולים הגיעו לגרוזיה והצטרפו לאחיהם אשר היו שם מתקופת בית ראשון.


הרקע ההיסטורי של יהודי גרוזיה מסביר את הקשר העמוק אשר היה קיים מאז ועד היום בין העדה הגרוזינית וארץ ישראל מחד, כמוקד לגעגועים וכמיהה רוחנית, ועם חכמי בבל ומאורח יותר בגדאד לצורך הוראה וההלכה.


חלקה של ההיסטוריה היהודית בגרוזיה לוט בערפל ואין עד כה מחקרים היסטוריים על ראשיתה ודרכה של הקהילה. אגדות, סיפורים ומסורות בעל פה, הן חלק אינטגראלי ואף נחוץ לצורך השלמת הפזל ההיסטורי של הקהילה.


מסורות בעל פה העוברות בקרב יהודי גרוזיה מדור לדור, מייחסות את מוצאם לעשרת השבטים צאצאי היהודים ממלכת יהודה שהוגלו על ידי נבוכדנאצר.


לטענה זו יש גם מעט סימוכין במחלוקת הקיימת בתלמוד (סנהדרין צ"ד, עמ' א') על מקומם של עשרת השבטים: "להיכן גלו? מר זוטרא אמר לאפריקי". יש המסבירים ש"אפריקי" המוזכרת בתלמוד כאן ובמקומות אחרים אינה 'רפקיה' שלנו, אלא 'אבריקי' – שם יווני ל'איבריה', היא מלכות גרוזיה הקדומה. גם ממצאים ארכיאולוגים תומכים בהימצאותם המוקדמת של יהודים בגרוזיה. ליד העיר מצחיתה, נמצאו מצבות מהמאה השלישית הכתובות בארמית ועברית.


כאשר שואלים את בני הקהילה היום, צעירים ומבוגרים כאחד על הרקע ההיסטורי הארוך בגרוזיה, הם משיבים: "זו לא אגדה, זו היסטוריה והיא אמת לאמיתה". הם חשים מאד גאים ובטוחים בהיסטוריה המיוחדת שלהם והיא מהווה עד היום חלק מהזהות היהודית החזקה של היהודים בגרוזיה


גיור קווקזי[עריכה | עריכת קוד מקור]

עם זאת, קיימת גם השערה אחרת באשר למקורם של יהודי גרוזיה. לפי השערה זו, יהודים אלה הם גרים: הם בני העם הגרוזיני-הג'ורג'י, אשר אימצו לעצמם את הדת היהודית, בדומה לכוזרים בימי הביניים ולסובוטניקים בעת החדשה (מה שמעלה מיד את השאלה, האם בהרי הקווקז יש סגולה מיוחדת המושכת ליהדות?). באופן פרדוקסלי, יש מעין תמיכה בטענה זו דווקא על ידי המסמכים של הצבא הנאצי, אשר התלבט כיצד להתייחס ליהודים אלה ודן אותם בסופו של דבר כבני העם המקומי – החלטה שהצילה אותם ממחנות ההשמדה. יצויין, שגם הגויים בגרוזיה התייחסו לאורך כל הדורות ליהודים בני המקום כאחיהם לכל דבר. עובדה זו עשויה לחזק את השערת הגיור, שהרי מדובר באחיהם, אך גם להחליש אותה: לא פעם כאשר קבוצה מקומית מתגיירת, הדבר אינו מתקבל בעין יפה.


יהודי גרוזיה מוזכרים גם בספרי מסעות של נוסעים בתקפות ימי הביניים. מרקו פולו, עבר שם בשנת 1272 ומציין "כי היהודים יושבים בטיפליס [=טביליסי] אבל מספרם אינו גדול". רבי בנימין מטודלה, הנוסע האגדי, מונה את יהודי גרוזיה ('ארץ גורון הנקראים גרגנין, היושבים על נהר גיחון, והם הגרגשי...') בין אלה אשר "ראש הגולה נותן להם רשות בכל הקהילות האלו לשום על כל קהל וקהל רב וחזן". הרי לנו עדות שבסוף המאה י"ב כבר היו יהודים אלה תחת השפעת המרכז היהודי בבבל. גם הראב"ד ב"סדר הקבלה" מונה את יהודי "ארץ הגרגשי שנקראת גרגשתאן" ברשימת הקהילות הנאמנות ליהדות הרבנית


המצב היום[עריכה | עריכת קוד מקור]

כאשר שאלתי יהודים מקומיים על מספר בני הקהילה, נעניתי בזהירות רבה בתשובה המסורתית לפיה כשדוד המלך ניסה לספור את היהודים הוא הביא עליהם מגיפה. כשבדקתי בכל זאת, מתברר שיש בגרוזיה כיום כעשרת אלפים יהודים. רובם חיים בטביליסי הבירה, ואחרים בערים אחרות וכפרים קטנים. יש לזכור שבשנות ה-70 היו 100,000 יהודים בגרוזיה, רובם יהודים גרוזינים ומיעוטם אשכנזים אשר הגיעו לאחר הכיבוש הרוסי. כיום חיים יותר ממאה אלף יהודים שעלו מגרוזיה במדינת ישראל ועוד כחמישים אלף בערים אחרות בארצות הברית ואירופה.


בית הכנסת הגדול בטביליסי, בניין מפואר ויפה, שוכן כבוד באזור שהיה לב ליבה של השכונה היהודית בשנים עברו וכיום הוא אזור תיירותי ברובע העתיק של טביליסי. בית הכנסת נבנה בין השנים 1895 ל-1903. בית הכנסת מעוטר בציורים צבעוניים ובצבעי זהב. כיום זהו בית הכנסת המרכזי הפעיל בטביליסי (בית הכנסת האשכנזי נמצא בשיפוצים). בעבר היו בגרוזיה יותר מ-30 בתי כנסיות בנויים לתלפיות ופעילים, בודדים מהם עדיין נמצאים בכפרים מחוץ לעיר הבירה. עוד פועלים בטביליסי בית ספר "תפארת צבי" אשר הוקם בשנת 1991 לאחר נפילת הקומוניזם ולומדים בו כ-120 תלמידים וכן גן ובית ספר של חב"ד.


במשך השנים, לא הייתה בגרוזיה הגבלה על מקום מגוריהם של היהודים, מעולם לא היו שכונות סגורות ליהודים (גיטו), אולם היהודים בחרו להתגורר בשכונות עם חבריהם ומשפחתם ותמיד קרוב לבית הכנסת. חלק מהיהודים התגוררו בערים הגדולות: כותאסי, טביליסי, באתומי ופותי וחלק בכפרים או ערים קטנות: אוני, זורמי, אחלטזחה, רוסטבה, קוטסי, גורי. השתלבותם של היהודים בגרוזיה ניכרת גם בפוליטיקה המקומית: שר הביטחון הגרוזיני, דוד קזרשווילי, הוא יהודי. גם בעבר, עוד בימי עצמאותה של גרוזיה ב1921, היו בין חברי הפרלמנט שלושה יהודים, אחד מהם רב.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.