יהדות טורקיה

(הועתק מהויקיפדיה העברית - 6 פברואר 2009 בטרם ביצוע מחיקה מסיבית)

שרידי בית הכנסת בסרדיס - המאה ה-4 לפה"ס צילם:en:User:Aussieturk79

בית הכנסת "נוה שלום" צילם:Aussieturk79

בית הכנסת שהיה למוזיאון צילם:צילם:Yusuf Pinhas

יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות ביותר באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון, שני אזורים שטורקיה מהווה חלק מהן. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים באסיה הקטנה ויש עך כך עדויות היסטוריות. שרידי בית כנסת מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצאו בעיר סרדיס, בירתה של ממלכת לידיה הקדומה. שמה של סרדיס היה "Sfard" , אולי "ספרד" המוזכרת בספר עובדיה שנאמר: "וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב )מקור:א', כ"א). תקופה הביזנטית הייתה באסייה הקטנה ובארצות הבלקן קהילה יהודית רומניוטים אשר הגיע מארץ ישראל.

האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל. הם היו במשך 300 שנה לגורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. ארבע ערים באימפריה: איסטנבול, איזמיר, צפת - בארץ ישראל וסלוניקי - ביוון, היו למרכזה של יהדות ספרד. בשנת 1900 מנתה יהדות ספרד 300,000 נפש. רובם היגרו למדינות העולם: ליבשת אמריקה, לארצות המזרח התיכון ולארץ ישראל. היום הקהילה היהודית מונה 27,000 יהודים. פעילים במדינה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. לקהילה היהודית באיסטנבול בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר - בית ספר יסודי.

אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל להכשרת רבנים לקהילות יהודיות בתפוצות, מדווח בשבועון מקור ראשון בספטמבר 2008 כי: "היהודים במדינה הטורקית, המוסלמית-חילונית" חוששים לביטחונם. דרישות ביטחון גבוהות בכניסב לבתי כנסת, משרדי הרבנות ובניני הקהילה - תופעה שהחמירה לאחר שני הפיגועים בבית הכנסת "נוה שלום" שבאיסטנבול. מחשש לביטחונם, אין יהודי טורקיה נוהגים לשוחח בשפתם הלדינו ורק זקני הקהילה עדיין שומרים על השפה.

אקטואליה:בית כנסת מהתקופה העות'מאנית באיסטנבול

בית הכנסת היסטורית באיסטנבול נפתחה מחדש בתפילת הבוקר בוצעה בפעם הראשונה ב -65 שנים - צעד משמעותי נוסף לקהילה היהודית של טורקיה.

תפילה, תפילה שבוצעה שלוש פעמים ביום, בוצעה מוקדם ב -8 בינואר בבית הכנסת İştipol בBalat, שכונה בצד האירופי של איסטנבול על החוף של קרן הזהב, וטן דיווח יומי.

"זוהי האחריות שלנו כדי להגן על המקום הקדוש הזה. בואו נגיע לכל מקומות פולחן כולל זה להביע את תודתנו לאלוהים לרחמים ויפיו, "אמר של טורקיה הקהילה יהודית הרב הראשי יצחק חליוו לאחר התפילה.

"מי ייתן ושלום ישרור על פני המדינה שלנו, כמו גם את העולם כולו. היום הוא יום של החג. אלוהים מברך שמחה לאנשים בימי החג. תן לנו לבוא למקום הזה של פולחן בשמחה ותפילה ", הוסיף הרב: יצחק חליווא.

בית הכנסת נבנתה בשנת 1694 עבור מהגרים יהודים שהגיעו לאיסטנבול מהעיר שטיפ המקדונית. זה נפגע קשה בשריפה בשינה 1899 ושופץ על סדר סולטן עבדול חמיד השני. אבל זה כבר סגור עבור 65 שנים.

בין אלה שהשתתפו בפתיחת בית הכנסת İştipol היו נשיא הקהילה היהודית בטורקיה יצחק איברהימזאדה Minority Foundations Representative Laki Vingas, יחד עם כמה מחברי הקהילה היהודית.

הפתיחה הגיעה כשנה לאחר הכנסת הגדולה, בית הכנסת השנייה בגודלו באירופה ממוקמת במחוז הצפון מערבי של אדירנה, נפתחה מחדש לאחר שיפוץ בסוף מרץ 2015.

בית הכנסת שהפכה לזמן קצר שנוי במחלוקת מושל מחוז אדירנה Dursun Sahin אמר לכתבים בשנה שעברה כי לא ייפתח מחדש לפולחן כמתוכנן, אבל במקום להיות הפכו למוזיאון, בתגובה לפשיטה הצבאית הישראלית על המסגד אל-אקצה בירושלים בזמן.

Sahin מאוחר יותר הציע "התנצלות", בטענה כי הצעתו "לא הייתה שום קשר" ליהודים תורכי.

ארבעה חודשים לאחר קבלת הערות כותרתו של המושל, בית הכנסת נפתחה מחדש לשימוש של הקהילה היהודית, בטכס שראה את השתתפותם של פקידי הממשלה, כמו גם Sahin.

פתיחתו מחדש התקבלה בברכה על ידי הקהילה היהודית הטורקית בארוחת אפטאר שבירת צום ב -21 ביונים 2015, כהוקרה לשיקום בית הכנסת ההיסטורית אדירנה על ידי ההנהלה הכללית של יסודות. בסביבות 700 איש נכח בארוחת אפטאר.

• המקור

אקטואליה: יהדות טורקיה מחפשת מקלט:בספרד !

צביקה קליין מאתר Nrg כתב בגלל האנטישמיות: יהדות טורקיה מחפשת מקלט - שליש מהקהילה היהודית בטורקיה חולמים להשיג אזרחות ספרדית. בין השאר נכתב:

• יהודים טורקיים רבים הינם צאצאים למגורשי ספרד, המבוגרים שבהם אף דוברים עדיין את שפת הלאדינו, ומכאן נובע הקשר למדינה שהכריזה לאחרונה כי תפתח את שעריה לצאצאים של יהודים שיוכיחו כי קרובים משפחותיהם גורשו מספרד.
• בקהילה היהודית המזקדנת של טורקיה גרים כ-17 אלף בני אדם, כשעל פי הדיווחים, כ-5,000 מהם הגישו לאחרונה בקשה לאזרחות ספרדית. גורמים בקהילה מספרים כי למרות שדרכון של האיחוד האירופאי הוא יתרון מצויין למי שחפץ לנסוע לחו"ל, חלקם מחפשים "תוכנית ב'" להמשך חייהם, מחוץ לגבולות מולדתם

בימי האימפריה העות'מאנית

הפניה לערך מורחב:היהודים באימפריה העות'מאנית

אוניה שנשלחה להציל יהודים מספרד בשנת 1495 המקור:Geagea

בית כנסת "חמדת ישראל" צילם:Aussieturk79

בית הכנסת הראשון בטורקיה, "עץ חיים" הוקם בעיר בורסה אשר עברה בשנת 1324 לשלטון העות'מאנית . בית כנסת הקיים עד היום, למרות שהקהילה היהודית במקום מונה רק 140 נפש.

הסולטן באיזיט השני , פרסם הצהרה ובה הוא בקש ממושלי האימפריה "לא לסרב לכניסת יהודים או לגרום להם קשיים, אלא לקבל אותם בסבר פנים יפות". הוא העניק לפליטים רשות להתיישב בתחומי האימפריה והעניק להם אזרחות עות'מאנית. ואכן הם באו לאיסטנבול, איזמיר ואדנה. פליטים אלה סייעו לקידומה של המדינה. בין השאר הקימו את בית הדפוס הראשון במדינה. דוד ושמואל איבן נחמיאס יסדו את בית הדפוס בשנת 1493 באיסטנבול.

לפי סיפור עממי, הסולטן הטורקי הכריז על העדר התבונה של פרננדו השני מלך ספרד: "אתם קוראים לפרננדו מלך חכם, אך בגרשו את היהודים הוא הופך את המדינה שלו לענייה ואת שלנו לעשירה!". היהודים פיתחו יוזמות עיסקיות, הרחיבו את המסחר עם ארצות אחרות, לא מעט בזכות יוצאי ספרד שגם הם עברו לגור בערי הנמל האגן ההים התיכון. השליטים הטורקיים לא סמכו על נאמנות הנוצרים וכך המסחר עם ארצות אירופה התנהל רק על ידי יהודים.

הקהילות היהודיות העיקריות ברחבי האימפריה העות'מאנית היו בערים אלו: איסטנבול, סראייבו - היום עיר הבירה, והעיר הגדולה ביותר במדינת בוסניה והרצגובינה, סלוניקי - העיר השנייה בגודלה ביוון ומערי הנמל החשובות שבה, אדירנה בחלק האירופאי של טורקיה - ליד הגבול עם יוון ובולגריה, ניקופוליס ביוון, ירושלים וצפת בארץ ישראל, דמשק בסוריה, במצרים ובפנים טורקיה באנטוליה בבורסה העיר, טוקט (Tokat) ואמסיה. הקהילה באיזמיר הוקמה מאוחר יותר. על תרומת היהודים שהגיעו מספרד לגודל האוכלוסייה ניתן ללמוד מעובדה כי בזכותם מספר המשפחות היהודיות בירושלים עלה מ-70 ל-1,500 ובצפת מ-200 ל-3,000 ובכך הייתה למרכז היהודי הגדול בארץ. בדמשק היו 500 משפחות. ובאיסנבול היית הקהילה של 30,000 נפש עם 44 בתי כנסת !

החסות בשיטת ה"מילט"

Ketubah from The Ketubot Collection of the National Library of Israel

יהדות טורקיה חיו בסובלנות תחת השלטון העות'מאני, אשר החיל את שיטת ה"מילט" על עדות המיעוטים ברחבי האימפריה. השיטה דגלה באוטונומיה פנימית ודתית לכל עדה דתית. החכם באשי מונה למנהיג העדה ולו היו סמכויות מלאות כלפי בני העדה. על היהודים לא חלו הגבלות על חייהם או עיסוקם , חוץ מתשלום "מס הגולגולת", לבוש חיצוני, רכיבה על סוסים ומניעת השתתפות בשירות צבאי שחל על כל אלא שאינם בני דם האיסלם.

היו בין יהודי טורקיה שהגיעו למשרות בכירות, כמו בימיו של מהמט השני שר הכספים חכים יעקוב פאשה (Hekim Yakup Pasa) ובימי מורט השני הרופאים: משה חמון (Moses Hamon) ואברהם דה-קסטרו.

בימי מהמט הרביעי נפגעה הקהילה היהודית בעיר בעקבות הופעתו של שבתי צבי אשר עוררה מחלוקת בקהילה ופוררה את אחידותה. במאות ה-18 וה-19 ירדה חשיבות יהדות טורקיה. דמות יוצאת דופן הייתה של דניאל דה-פונסקה (Daniel de Fonseca) שהיה נשיא בית הדין של הרופאים ונטל חלק בפעילות פוליטית. בשנת 1887 היו חמישה יהודים חברי הפרלמנט הטורקי.

בעת החדשה

בין המאות ה-16 וה-17, הייתה הקהילה היהודית בטורקיה אחת מן הקהילות הפורחות ביותר במזרח התיכון. בקונסטנטינופול בלבד התגוררו קרוב ל-30,000 יהודים, חלקם הגיעו למשרות ולעמדות בכירות בחצר הסולטאן - רופאים, בנקאים, יועצים ופקידי ממשל. דוגמאות לכך הם דון יוסף נשיא, דונה גרציה וסלומון אבו יעיש - שלושתם נוצרים חדשים פורטוגזיים, שחזרו ליהדות, והגיעו לתהילה בטורקיה. הם היו בעלי השפעה רבה בחוגי השלטון העות'מאני, ואף קיבלו תוארי דוכסות מהסולטאן.

במלחמת העולם הראשונה נחלה טורקיה מפלה, ויהודים רבים שחיו בתחומיה חוו חילופי שלטון ונתינות. אלה שבטריטוריות באזור הבלקן הפכו לנתיני המדינות השכנות, ואלה שחיו באזור המזרח התיכון השונים עברו למנדט של בריטניה או צרפת. ארץ ישראל, שהייתה חלק מהאיפריה העות'מאנית, עברה למנדט לידי בריטניה. במהלך מלחמת העולם השנייה שמרה טורקיה על נייטרליות, ובכך ניצלו אלפי היהודים ששהו בה.

עם הקמת של מדינת ישראל, וגם לפניה, עלו רובם של יהודי טורקיה לארץ ישראל. בסך הכול עלו לישראל כ-55,500 יהודים. כיום יש בטורקיה כ-17,400 יהודים.

בהיותה של טורקיה מדינה גדולה יחסית, ליהודים בערים שונות בטורקיה היו מנהגים שונים במקצת; כך, לדוגמה, יהודי העיר אורפה מכונים אורפלים והם מהווים עדה נפרדת, על אף היותם חלק מיהדות טורקיה.

אנטישמיות בטורקיה

בני ציפר הציג‏‏ את שורשי האנטישמיות בטורקיה, כפי שתיאר באוזניו דניס אוז'לוו, חבר הקהילה היהודית שם:

עד לסוף שנות ה-40, האנטישמיות בטורקיה נטפלה לסטריאוטיפ של היהודי העשיר, המנצל את העם, ובאה על כן משמאל. אט אט תפסה את מקומה שנאת יהודים מהטיפוס הדתי. האנטישמי הטורקי של ימינו משוכנע שכל רעיון הרפובליקה החילונית שאימץ מייסד טורקיה המודרנית, מוסטפה כמאל אתא-טורק, הוא מזימה יהודית, שכן אתאטורק היה כידוע (אין לזה שחר, כמובן) ממוצא יהודי, וכל האליטה השלטונית שלו היו "דונמה", כלומר יהודים שהתאסלמו מטעמי נוחות.

בהמשך מאמרו מביא ציפר תיאוריית קונספירציה נוספת המזינה את האנטישמיות בטורקיה:

אחרי שהסולטן הטורקי עבד-אל-חמיד סירב לבקשתו של הרצל להקים מדינה יהודית בפלשתינה, החליטו היהודים לנקום בסולטן בכך שדחפו את תנועת הטורקים הצעירים בשעתה, שרוב חבריה היו כידוע יהודים חשאיים ומומרים לאיסלאם (אין לכך שחר, כמובן) להדיח את הסולטן. אתא-טורק גמר את המלאכה בכך שהכריז על הרפובליקה הטורקית כחילונית, לנוחות אחיו היהודים, ומאז האליטה השלטונית עוברת מיד ליד בתוך אותה קליקה קריפטו-יהודית.

יישובים שהוקמו על ידי בני התפוצה בארץ ישראל

• קיבוץ הגושרים - הוקם ב-1948 על ידי גרעין עולים מטורקיה.
• היישוב אלרואי, מהיישובים המרכיבים את קריית טבעון הוקם בין היתר על ידי עולים מטורקיה יוצאי כורדיסתאן.
• גבע כרמל - הוקם על ידי עולים מטורקיה ותוניסיה בשנת 1949
• קיבוץ נחשולים - הוקם על ידי עולים מטורקיה וילידי ישראל בשנת 1948
• גבעת ניל"י - הוקם על ידי עולים מטורקיה, תוניסיה ועיראק בשנת 1953
• כרם בן זמרה - הוקם על ידי עולים מטורקיה בשנת 1949
• ציפורי - הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מטורקיה ובולגריה
• קיבוץ גבולות - הוקם על ידי עולים מטורקיה ורומניה בשנת 1943
• קיבוץ גזית - הוקם על ידי עולים מטורקיה, פולין, ארגנטינה ורומניה בשנת 1950
• בורגתה - הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מטורקיה ומרוקו
• יהוד - עיר בבקעת אונו הוקמה ב 1948 על חורבות הכפר הערבי יהודיה על ידי עולים מטורקיה, ברובם מאיזמיר שאליהם הצטרפו עולים מתימן ב 1950 ומפולין ב 1953.

בתי כנסת בתורכיה

בית הכנסת "עץ חיים"

בית כנסת זולפריס - היום מוזאון צילם:Yusuf Pinhas

פנים בבית הכנסת האשכנזי

שוקם בית כנסת באֶדירנֶה שבטורקיה

חנוכת בית הכנסת - שרות רויטרס

אתר הארץ מדווח מפי סוכנות רויטר כי על שיקום בית כנסת בעיר אֶדירנֶה שבטורקיה

אֶדירנֶה מצויה בחלק האירופאי של טורקיה (ראו שמאלה למעלה), סמוך לגבול הבולגרי: כ-200 ק"מ מערבה מהעיר איסטנבול (מכז המפה) וכ-600 ק"מ מערבה מעיר הבירה אנקרה (ימינה במרכז).

בכתבה נאמר כי בעיר נשאר יהודי אחד, רפעת מיטראני. בילדותו הוא למד עברית בגני בית הכנסת ובשנות ה–70 שלח את ספר התורה של בית הכנסת לאיסטנבול, לאחר שהקהילה הצטמצמה לכדי שלוש משפחות בלבד. ב–1975 פתח מיטראני את שעריו וסילק את קורי העכביש כדי להתחתן שם עם בת זוגו שרה. "רק אני נשארתי. תהליך ההתפוררות של הקהילה שלנו היה אטי", מספר מיטראני, בן 65, שמשפחתו נמלטה לאדירנה לפני יותר מ–500 שנה.

בזכות מיזם שעלה 2.5 מיליון דולר ונמשך חמש שנים, שוקמו הכיפות המצופות עופרת והיכל פנים בית הכנסת המפואר. ביום חמישי האחרון הוא נפתח מחדש ויהיה לבית הכנסת הראשון שנפתח בטורקיה זה שני דורות. ואולם, זה יהיה בית כנסת בלא מתפללים.

הערה שקבלתי: אדירנה נקראת ע”ש אדריאנוס שמה המקורי היה אדריאנופוליס...אירוניה של ההיסטוריה נחנך בית כנסת בעיר הנושאת את שמו של הקיסר שהכרית את הישוב בארץ ישראל בעקבות מרד בר כוכבא.

עדת המאמינים במשיח השקר

הרב אליהו בירנבוים במסגרת המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון" סיפר על עדת המאמינים במשיח השקר וכך הוא סיכם את הכתבה:" כמו אנוסים של פעם חיים באיסטנבול תחת מעטה חשאיות בני כת ה'מאמינים', הלא הם צאצאי מאמיני שבתי צבי שהתאסלמו לפני מאות שנים. בין השאר הוא כתב:

• הדונמה הם קהילה של צאצאי החסידים והמאמינים של שבתי צבי, שנטש את היהדות והתאסלם לקראת סוף המאה השבע עשרה. מעטים מאוד יודעים שקהילה זו חיה וקיימת עד ימינו אנו, כפי שיודעים בעיקר החיים בתורכיה כיום - יהודים ומוסלמים.
• שלוש מאות וחמישים שנה חלפו מאז ימיו של שבתי צבי. העם היהודי עבר מאז הרבה מאוד: חסידות, השכלה, ציונות וחילון; שואה ותקומה. ובמשך כל השנים הללו רוחשת לה כגחלים עוממות קהילת השבתאים הקטנה תוך שמירה על מוצאה היהודי, על אמונה ייחודית ועל מנהגים ומסורות רבות, המבדילים את חבריה משכניהם המוסלמים ה'רגילים', שבהם לא התערבו עד לחילון של המאה העשרים. מ'שמע ישראל' ועד ברכות שונות, מברית מילה ועד בתי קברות מיוחדים, שמרה קהילה קטנה זו על זהותה.
• לאחר חודשים רבים של המתנה ודיונים, נציגי המאמינים – כך הם מכנים את עצמם - באיסטנבול הסכימו לקבל את פניי ולקיים שיחות פנים אל פנים כדי להסביר לי על אמונתם ועל אורחות חייהם. אין זה מובן מאליו: אחד מיסודות דתם הוא שמירה על סודיות אמונתם. השיחה עם שגרירי הקבוצה היתה מרתקת. היא נמשכה שעות ארוכות - למעשה יממה שלמה, משעות הבוקר המוקדמות עד השעות הקטנות של הלילה. חלק מהשיחה נסבה על ההיסטוריה של הכת והרקע להקמתה, חלקה האחר על אמונה ותיאולוגיה, ועוד שמעתי באותה שיחה על דרך חייהם ושמירת המצוות אצלם. לא מעט דיברנו על הרגשות המעורבים של המאמינים ביחס לזהותם ולמעמדם כלפי העולם היהודי והמוסלמי. בשורות אלו אציג חלק מהדו שיח המרתק אשר קיימתי עמם.
• כאשר פגשתי את מארחיי, שאלתי אותם לשמם וכן כיצד יש לקרוא לקבוצה שלהם, האם לכנות אותם "דונמה"? הם השיבו: "אל תשתמש בשם זה...". השם דונמה מהווה עבורם שם גנאי, כפי שהשם "מרנוס" (בספרדית: שוק חזיר) מהווה שם גנאי עבור האנוסים בספרד ובפורטוגל. ועדיין, זהו השם הנפוץ בין המוסלמים, ומשמעותו – ההפוכים או ההופכים. כוונתם היתה לאנשים אשר שינו והחליפו את דתם. היהודים קראו להם בדרך כלל מינים או "יהודים ישנים" (בשפה התורכית, כלומר יהודים לשעבר). אולם השבתאים עצמם מקפידים לקרוא לעצמם ה"מאמינים", או בלאדינו - "לוס מאמינים", כדי להדגיש קבל עם ועדה שהם בעלי האמונה הנכונה והאחרים אינם אלא טועים. הם ביקשו ממני לקרוא להם "מאמינים" ואף הדגישו בפניי שכיוון שהם בעלי האמונה היהודית האמיתית ואנחנו לא, הם המאמינים ואנחנו הכופרים.
• המרכז העיקרי של הדונמה היה בסלוניקי, שהיתה חלק מהאימפריה העותמנית. לאנשי הקהילה היתה השפעה של ממש על החיים החברתיים והכלכליים עד 1924. כתוצאה ממעבר אוכלוסייה עקב הסכם לוזאן, השבתאים עברו לתורכיה, בעיקר לאיסטנבול ולאיזמיר. הגירה זו גרמה להתמוטטות המוסדות הקהילתיים ולעלייה בהתבוללות בתוך החברה התורכית, והקטינה במידה ניכרת את מספר האנשים אשר השתייכו לכת השבתאים. אחרי המעבר לתורכיה מילאו אנשי הקהילה תפקידים חשובים בבניית האימפריה התורכית החדשה. מלבד כמה קבוצות מאמינים, הם קיבלו על עצמם את הזהות החילונית התורכית המודרנית, ושימשו כאנשי ממשל, כעיתונאים, כאקדמאים וכו' למען המדינה. השבתאים נחשבו כבעלי השפעה בתהליך המהפכה התורכית והקמת הרפובליקה החדשה.

את הכתבה במלואה תוכלו למצוא בקישור לעיל

אנחנו אנשים מיוחדים

• כתבה שנייה על יהודי "דומה"

תקציר: בלשון דומה לזו מספרות הסבתות לבני ה'דונמה', או כת ה'מאמינים', על זהותם החמקמקה כאשר הם מגיעים לבגרות. מעמדם הגבוה בחברה הטורקית רק מעצים את העוינות, ועתיד הכת בת מאות השנים לוט בערפל. מסע אל אחרוני השבתאים, חלק שני. להלן קטעים נבחרים מהכתבה:

• ד"ר אברהם אלקיים, החוקר את כת השבתאים, במאמרו "המאמינים השבתאים בשלהי ימי האימפריה ובתורכיה המודרנית" סבור כי "השבתאות היא דת חדשה, שאינה זהה לא ליהדות ולא לאסלאם ושמייסדה הוא שבתי צבי". על פי עמדתו השבתאים הם בני הדת השבתאית אשר בדו מליבם דת חדשה אשר איננה המשך רציף של היהדות המסורתית. אולם השיחות וההתכתבויות שניהלתי עם 'כת המאמינים' מגלה שלפי נקודת מבטם, הם אינם אלא "היהודים האמיתיים בעלי האמונה היהודית האמיתית".
• בעבר היו לשבתאים בעלי תפקידים של הנהגה רוחנית וקהילתית. בין בעלי התפקידים היו חכמים, רבנים, דרשנים, פייטנים וכן נשיא הקהל ובית דין של העדה. כיום יש בעדה רב ראשי ורבנים נוספים. זהותם של הרבנים כיום איננה ידועה מחוץ לעדה אבל הם נחשבים לבקיאים ומלומדים בכתבי הקודש, במסורות העדה והם יודעים כמעט בעל פה את הזוהר ומדברים ג'ודאו ספרדית, כלומר לאדינו. בנוסף על כך הרבנים נחשבים באופן סמלי נשואים לתורה, בדיוק כמו ה'אמירה'- שבתי צבי, למרות שבניגוד אליו הרבנים נישאים לנשים ויולדים ילדים.
• הרבנים ומוסדות הקהילה מתפרנסים ממיסים או דמי חבר שבני הקהילה משלמים כל חודש. תהליך איסוף המיסים נקרא "קסה". בכסף שנאסף הם משתמשים עבור הזקנים והנצרכים, להחזקת בית הספר של השבתאים, לשכר הרבנים, לטיפול בבית הקברות ולעיתים הכסף נתרם גם לבתי אבות יהודים ובתי חולים. בעבר היה בית ספר מיוחד לשבתאים בסלוניקי ואח"כ באיסטנבול. כיום יש שני בתי ספר הממומנים על ידי השבתאים - למרות שאין בהם רוב תלמידים מקרבם וגם לא תוכנית לימודים על פי אמונתם.

על בית הקברות

הביקור בבית הקברות של המאמינים היה עבורי חוויה מיוחדת עד כמה שביקור בבית קברות יכול להיות חוויה. מארחיי הסבירו לי שהם עושים עמדי חסד של אמת בכך שלוקחים אותי לביקור בבית הקברות, שכן הכניסה לבית הקברות מותרת רק לשבתאים ולבד לא יכולתי להיכנס למקום. ואכן כאשר הגענו למקום, שומר המקום שאל לזהותי ורק לאחר שמארחיי הסבירו את אשר הסבירו הורשתי להיכנס.

בית הקברות השבתאי נמצא ברובע אוסכדאר בחלק האסיאתי של איסטנבול, אולם כדי לא להזדהות כבית קברות יהודי או שבתאי, בית הקברות נקרא בפי כל: בית הקברות של יוצאי סלוניקי. שמו השני של בית הקברות הוא בולבולדרסי באוסקודר שמשמעותו הוא "נהר הזמירים" שכן לפי האגדה השבתאית המשיח ישוב כאשר ישמע את שירת הזמירים.

המאפיין את בית הקברות הוא שאין סימנים או תפילות של מוסלמים על המצבות. הקבורה היא לא לכוון מכה כמקובל בבתי קברות מוסלמים. על חלק מהמצבות יש כיתוב המסמל יותר מכל את אופייה של הדת השבתאית והמגלה שמדובר בבית קברות של מאמינים. אכן לאחר צעידה של מספר דקות מצאתי מצבה שכתוב עליה כך "שמרתי את סודי ונתתי לו לנום". סודם של השבתאים טמון בין אבני המצבות של בית הקברות המיועד לשבתאים בלבד.

באר שבע בית הכנסת לעולי תורכיה

ראו גם:באר שבע בית הכנסת לעולי תורכיה

ראו גם

• ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל
• המרכז למורשת יהדות טורקיה
• אורפלים

לקריאה נוספת

• אליהו בירנבוים, לפני שתשכח השפה, מקור ראשון, 12 ספטמבר 2008.

קישורים חיצוניים

• ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל - הגוף הגדול של יוצאי טורקיה בישראל
• התאחדות יוצאי טורקיה בישראל - הנציגות הנבחרת של יוצאי טורקיה בישראל

באתר מפעל התיעוד - יהודי ארצות האיסלאם (מה-יא"ה)

• יעקב ברנאי, לתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית בסוף המאה הט"ו ובמאה הט"ז, על סיפרו של אריה שמואלביץ בנושא ההיסטוריה של היהודים באימפריה העות'מאנית, פורסם בפעמים, 30, תשמ"ז 1987, עמ' 134-139
• טובה בארי, שלמה מזל טוב וניצני השפעתה של השירה הטורקית על השירה העברית, פורסם בפעמים, 59, אביב תשנ"ד, עמ' 76-65
• יוסף סדן, מומר בשרות חכמי-אסלאם עות'מאנים בחיבור פולמוסי מהמאה הט"ו-הט"ז, פורסם בפעמים, 42, חורף תש"ן, עמ' 91-104
• שמעון שוורצפוקס, כי"ח והחינוך היהודי בטורקיה, פורסם בפעמים, 48, קיץ תשנ"א, עמ' 143-144 על סיפרו של אהרן רודריג בנושא פעילותה החינוכית של חברת 'כל ישראל חברים' בטורקיה
• אליעזר בשן, "ראשית השתלבותם של יהודים ספרדים בקושטא במערכת המסחר של הבריטים", פעמים 48 (קיץ תשנ"א), עמ' 54-65. מתוך האתר של פרויקט מה-יא"ה (מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם), אוניברסיטת תל אביב

(מהויקיפדיה העברית)

יהדות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איטליה · אירלנד · אלבניה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · בריטניה · גרמניה · דנמרק · הולנד ·הונגריה · צ'כיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · מולדובה · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · ספרד · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קפריסין · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ · טורקיה ראו גם: יהדות אשכנז · מזרח אירופה