FANDOM


המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל


מול בית הכנסת יש גן עירוני, המהווה מקום מפגש פופולרי לצעירי הקהילה

Milano 2002

בית הכנסת, אשר ב-via della Guastalla 19,

Ebrei di Milano vittme della SOAH 1940-1945

לוח הזכרון לנספים בשואה בכניסה לבית הכנסת

בית הכנסת מילאנו

פנים בית הכנסת
המקור: מוקד - פורטל יהודי איטליה - כינוס

יהדות מילנו או כפי שהיא מכונה במקורות ובפי חבריה: ק"ק מילאנו היא הקהילה היהודית הצעירה ביותר באיטליה. היא הוקמה רשמית רק בשנת 1866. בית הכנסת, אשר בוויה דלה גאוסטאלה via della Guastalla, אשר הקהילה ממשיכה להפעיל ‏‏[1] , הוקם בשנת 1890. הקהילה מונה 7,000 נפש והיא השנייה בגודלה, אחרי יהדות רומא בת 15,000 נפש. יהודי שתי הקהילות מהווים 70% ממספר יהודי איטליה - 35,000‏‏[2]

במילאנו הוקמה אחת הקונסוליות הראשונות של מדינת ישראל, אשר בתחילתה התארחה במשרדו של ראש הקהילה דאז אסטור מאיר ‏‏[3]. הקונסוליה קיימה קשר הדוק עם הקהילה היהודית בעיר. מסיבות תקציביות הקונסוליה נסגרה. היום, במרכז התעשייתי והמסחרי הגדול באיטליה פועל רק נציג מסחרי של מדינת ישראל.

משנת 2005 מכהן כרב הקהילה הרב אלפונסו ארביב (Alfonso Arbib), איש חינוך, אשר הגיע לאיטליה מלוב בשנת 1967 ‏‏[4].

מידע מהאתר "יהדות איטליה המסתורית"עריכה

מילאנו הייתה מאז ימי קדם עיר בעלת חשיבות ניכרת. הקהילה היהודית שלה צמחה לפחות עד 1820. בשל מגבלות התנועה על יהודים במשך יותר משלושה ימים במילאנו, קהילות העתיקה מאז המאה ה-14. התיישבו בעיקר בערים השכנות כמו מונזה, Abbiategrasso, לודי או Vigevano. בהתחלה הקהילה של מילאן נולד מקטע אחד של מנטובה, היחיד שמעולם לא חדלה להתקיים במשך מאות שנים, עד אשר בשנת 1866 הקהילה של הבירה, עכשיו רבים יותר יצרו שלה "יהודי הקונסורציום".

מוסדות הקהילה העיקריים הם בשלושה מקומות מרכזיים. הראשון הוא בית הכנסת המרכזי Guastalla. מאז 1892 את התקיים בו המרכז הדתי של היהודים המתגוררים במילאנו. עוצב על ידי לוקה Beltrami, אחד האדריכלים הבולטים ביותר של התקופה. מהמבנה המקורי שרדה רק החזית, שכן המבנה המרכזי נהרס במהלך הפצצות מלחמת העולם השנייה. מאז שנות ה -50, בגלל מלחמות העצמאות של ישראל (ב-1948), מספר גדול של יהודים היגרו אל מילאנו מארצות ערב, בעיקר ממצרים, סוריה, לוב, לבנון, עיראק ואיראן. המהגרים החדשים הקימו בשנת 1986 מרכז קהילתי Montecuccoli 27.

שני מקומות חשובים נוספים: הספרייה Ambrosian, עם מורשתו של הקרדינל פדריקו בורומאו ו Braidense. בספריות אלו נשמר וכתבי יד רבים מוארים, incunabula ומגילות רבות של תורה אסתר Meghillot, אבל במיוחד בבניין השני הוא נציג של דו קיום הרמוני בין יהודים ונוצרים. Contribute a better translation Thank you for contributing your translation suggestion to Google Translate. Contribute a better translation: מילאן, למרות שיש כבר מאז ימי קדם עיר בעלת חשיבות ניכרת, זאת היתה הקהילה היהודית שלה לפחות עד 1820. ואכן, בשל מגבלות התנועה על יהודים במשך יותר משלושה ימים במילאנו, קהילות העתיקה מאז המאה ה 14. התיישבו בעיקר בערים השכנות כמו מונזה, Abbiategrasso, לודי או Vigevano. בהתחלה הקהילה של מילאן נולד מקטע אחד של מנטובה, היחיד שמעולם לא חדלה להתקיים במשך מאות שנים, עד אשר בשנת 1866 הקהילה של הבירה, עכשיו רבים יותר, יצרו שלה יהודי הקונסורציום.

למרות מצבה להיות קיים כמעט במילאנו המורשת היהודית עשוי אבנים השייכות לבית כנסת עתיק, או בתי קברות עתיקים, בנייני העיר חשוב לא פחות, אשר למעשה יכול להתאחד בשלושה מקומות מרכזיים. הראשון הוא בית המקדש המרכזי באמצעות Guastalla. זה מאז 1892 את המרכז הדתי של היהודים המתגוררים במילאנו. עוצב על ידי לוקה Beltrami, אחד האדריכלים הבולטים ביותר של התקופה, את המבנה המקורי יש עכשיו לבוא אלינו רק את החזית, שכן המבנה המרכזי נהרס במהלך הפצצות מלחמת העולם השנייה. בכל מקרה, המבנה החדש הוא דוגמה נהדרת של רציונליסט כי הארכיטקטורה אופייני שלאחר מלחמת העולם השנייה. הצעד המומלץ השני שלנו הוא מקום שיש מקורות בנייה עתיקה האחרונות. מאז שנות ה -50, בגלל מלחמות העצמאות, מספר גדול של יהודים באים בעיקר ממצרים, סוריה, לוב, לבנון, עיראק, איראן הגיעה יחד במילאנו. מאת הגירה זו נולד בשנת 1986 המרכז הקהילתי המקורי באמצעות Montecuccoli 27, של ספרד, טקס פרסי. כדי שזה קשור לבית כנסת, אשר ללא ספק ראויה לביקור שלה מורכב ומעניין מודרני רציונלי אלא גם עם הפניות המסורתית. לבסוף, הסיור הקצר שלנו של מילאן היהודי מסתיים בשני מקומות בהחלט יסוד נוצריות: הספרייה Ambrosian, אשר חייב את מורשתו של הקרדינל פדריקו בורומאו נפלא ואת Braidense. ריץ בספריות אלו הן למעשה שמר כתבי יד רבים מוארים, incunabula ומגילות רבות של תורה אסתר Meghillot, אבל במיוחד בבניין השני הוא נציג של דו קיום הרמוני בין יהודים ונוצרים.


Milano, pur essendo stata fin dall’antichità una città di notevole importanza, non ebbe una propria comunità ebraica almeno fino al 1820. Infatti, a causa del divieto di soggiornare per gli ebrei per più di tre giorni nel capoluogo lombardo, le antiche comunità presenti fin dal XIV sec. si insediarono per lo più in città limitrofe come Monza, Abbiategrasso, Lodi o Vigevano. All’inizio la comunità di Milano nacque come sezione di quella di Mantova, l’unica che non aveva mai cessato di esistere nel corso dei secoli, fino a quando nel 1866 la comunità del capoluogo, divenuta più numerosa di quella <>, costituì un proprio "consorzio israelitico".

Pur essendo praticamente inesistente a Milano un patrimonio ebraico monumentale fatto di pietre appartenenti ad antiche sinagoghe o ad antichi cimiteri, la città ospita ugualmente edifici di notevole importanza, che essenzialmente possono essere ricongiunti a tre luoghi cardine. Il primo è il tempio centrale di Via Guastalla. Questo rappresenta fin dal 1892 il centro religioso per gli ebrei residenti in Milano. Progettato dal Luca Beltrami, uno dei più eminenti architetti di quel periodo, ormai dell’originario edificio è giunto fino a noi solamente la facciata, in quanto il corpo centrale fu distrutto durante i bombardamenti della seconda guerra mondiale. In ogni caso, la nuova costruzione rappresenta un magnifico esempio di quell’architettura "razionalistica" tipica del secondo dopoguerra. La nostra seconda tappa consigliata è un luogo avente origini lontane, di recente costruzione. A partire dagli anni ’50, a causa delle guerre Arabo-Israelite, un grosso numero di ebrei provenienti in particolare dall’Egitto, Siria, Libia, Libano, Iraq, Iran confluirono a Milano. Da questa migrazione nacque nel 1986 un originale centro comunitario in Via Montecuccoli 27, di rito sefardita-persiano. A questo fu annessa una sinagoga, che senza dubbio merita di essere visitata per la sua complessa ed interessante struttura moderna-razionale ma avente anche richiami tradizionali. Infine il nostro sintetico tour nella Milano ebraica si conclude in due luoghi di fondazione strettamente cristiana: la biblioteca Ambrosiana, che deve il suo splendido patrimonio al cardinale Federico Borromeo e quella Braidense. In queste ricchissime biblioteche infatti sono custoditi moltissimi codici miniati, incunaboli e numerosi rotoli della Torà e Meghillot Ester, ma in particolare modo è rappresentativo nella secondo edificio l’armoniosa convivenza fra cultura ebraica e cristiana.


המקור

תולדות הקהילהעריכה

יש יסוד להשערה כי היו יהודים במילאנו כבר בימי הקיסרות הרומית, חלקם היו סוחרים ובעלי קרקעות. עמדו על כך שני היסטוריונים של יהדות איטליה: שלמה סימונסון ואטילו מילאנו ‏‏[5] . אולם המסקנות אינן בהירות כל צרכן.

הבישוף סנט אמבריוג'יו (Sant Ambrogio) ממילאנו, שחי במאה ה-4, בקש להצית את בית הכנסת בעיר. תאודור הגדול (Teodorico il Grande) מלך האוסטרוגוטים, אשר חי במאה ה-5, למרות שלא היה ידיד ליהודים, הגן על הקהילה היהודית ועל בית הכנסת. לודויג'ו השני (Ludovico II del Sacro Romano Impero), קיסר האימפריה הרומית הקדושה ציווה על גרוש היהודים בשנת 855 מכל רחבי איטליה.

במסמך "Sacramentum potestatis" שפורסם במילאנו במאה ה-13, נצטוו פקידי הממשל לגרש את היהודים ממילאנו והסביבה. בסוף המאה ה-16 היה הגירוש האחרון של היהודים מהעיר.

במאה ה-14 גברה ההגירה של יהודי אשכנז לצפון איטליה. בואם של הקהילות התקבל בברכה על ידי ג'אן גאליאצו ויסקונטי (Gian Galeazzo Visconti ) שהיה הדוכס הראשון של מילאנו, אבל מחוץ למילאנו. הם זכו, במקומות מושבם בערי צפון איטליה לאוטונומיה משפטית ודתית. הם הורשו להקים בית כנסת בתוך הערים ובתי קברות מחוצה להם. אשר לשהייה במילאנו, נקבע שהיא לא תמשך מעל לשלושה ימים. האיסור נמשך גם במאות הבאות. במשך תקופה קצרה הם הורשו לגור באכסניה נוצרית באזור Porta Romana והורשו לבשל את מאכליהם. בשנת 1580 הורשו היהודים לגור במבנה אחד, אך לתקופה שאינה עולה על 20 יום. בשנת 1591 בוצע גירוש כללי של יהודים ובעיר לא היו יהודים עד שנת 1683.

תחילתה של הקהילהעריכה

יש המייחסים את ייסודה של הקהילה לבעל אכסניה בשם אברהם בונדי קורינאלדי ( Abram Bondi Corinaldi). הוא הגיש בקשה בשנת 1778 לארח יהודים במלונו. בבקשה הוא הוסיף משאלה, להקים בית כנסת בנוסח יהודי איטליה, ללא סימנים חיצוניים בולטים. הבקשה נדחתה בטענה ש"הסובלנות הנוצרית בנושאים דתיים אינה כוללת את היהדות" ‏‏[6]

החל משנת 1820 התרחב היישוב היהודי בעיר, כחלק ממגמת העיור בכלל. היהודים נטו לאקדמיה, מקצועות חופשיים ומקצועות ייחודיים להם כמו: בנקאות, מסחר, טקסטיל ועיסוק באבני חן יקרות. מספרם של היהודים עלה מ-214 נפש בשנת 1848 ל-3,012 בשנת 1901 - כ-6 פרומיל מתושבי העיר. זה היה מספרם, כאשר הוקם בית הכנסת הגדול ברחוב ג'ואסטלה.

הקהילה היוםעריכה

Milano and Jews institutes

Milano and Jews institutes.wmv

בין שתי מלחמות העולם התפתחה קהילת מילאנו באופן נמרץ. לפני החלת חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938 היו בעיר 12,000 יהודים. מאז נמלט ממנה חלק ניכר מהקהילה. 866 הושמדו בידי הגרמנים ולאחר המלחמה ירד מספר היהודים בעיר ל-5,000. בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943, הופצץ בית הכנסת ונהרס בחלקו. בשנת 1953 שוקמה חזית הבניין. רק בשנת 1997 הושלם השיקום.

לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מילאנו מרכז מעבר ליהודים מאירופה לארץ ישראל, לארצות הברית ולקנדה. לאחר מכן קלטה פליטים יהודים רבים מארצות ערב: מצרים, סוריה ולוב ומאיראן.

מילאנו היא מרכז היהדות האורתודוקסית באיטליה. קיימים בה בית דין רבני ומערכת פיקוח על כשרות. בעיר כעשרה בתי כנסת ליוצאי אשכנז, לעדת חסידות חב"ד וליוצאי ארצות המזרח כמו יהדות לוב ויהדות איראן. רק בבית כנסת אחד מתקיימות תפילות יומיות. לקהילה מערכת ענפה של חינוך ותרבות ומוסדות לעזרה סוציאלית, כמו בית האבות "קאזה די ריפוזו דל קומוניטה אבריאקה די מילאנו". בטאון הקהילה "Mosaico" רואה אור דרך קבע.

בית כנסת Sinagoga Beth Shlomo קיים במרכז העיר:Galleria Vittorio Emanuele entrata da via Foscolo, 3 MM1 Duomo

קהילת מילאנו מטפלת בבית הכנסת ובמזיאון היהודי המצוי בעיר סביונטה (La sinagoga di Sabbioneta), במוזאון הדפוס בעברי (MUSEO DELLA STAMPA) ב"סונסינו" ( Soncino) ובבית הקברות היהודי ב"בוצולו" (ll cimitero ebraico di Bozzolo)


במרץ 2009 נחתם הסכם עם ממשלת מחוז לומברדיה לפיו בתי החולים במילאנו יאפשרו לחולים היהודים: ארוחות כשרות, ביקור של רב, התייעצות עם רופא "ידיד" וכניסת מתנדבים יהודים של הקהילה. מוקד - בטאון יהודי איטליה

מוזיאון זיכרון השואהעריכה

ראו ערך מורחב:המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו

במילאנו פועל משנת 1955 המכון המרכזי לדוקומנטציה יהודית בת זמננו (La Fondazione Centro di Documentazione Ebraica Contemporanea CDEC) בראשות מיכֶ‏ל צרפתי (Michele Sarfatti). המכון עוסק בתיעוד, חינוך ומאבק באנטישמיות.


רציף 22 בתחנת הרכבת המרכזית במילאנועריכה

Binario 22 milano

מהכתבה בבטאון יהודי מילאנו

Museom soah mikani

[1]

ראו ערך מורחב:רציף 22 בתחנת הרכבת המרכזית במילאנו
בתחנת הרכבת המרכזית של העיר "מילאנו צ'נטראלה" מוקם אתר זכרון ל-605 יהודי מילאנו, אשר נשלחו נשלחו בשנת 1944 מרציף 21 להשמדה. שמותם יופיעו על קיר הזכרון במנהרה העולה לרציף זה. האתר ישתרע על שטח של 7,000 ממ"ר. היוזמה להקמה באה מהמימשל האיטלקי והנהלת חברת הרכבות.

Il 26 gennaio nel cantiere del Memoriale della Shoah alla Stazione Centrale si è tenuto un reading di opere e testimonianze. Grande partecipazione di personaggi della cultura, dello spettacolo, della politica. Molti studenti e cittadini milanesi. Al Memoriale della Shoah, le voci e i suoni della deportazione Di: Ester Moscati 27/01/2012 Milano

“30.01.1944 Milano-Auschwitz” si legge sulla targa interrata su una delle banchine tra i binari, sotto quello che sarà il Muro dei Nomi: è la prima targa commemorativa dei convogli partiti dal Binario 21 della Stazione Centrale di Milano in direzione dei campi di concentramento. La prima di 20 targhe che ricorderanno tutti i convogli di deportati partiti dalla Stazione di cui si hanno finora notizie.

Dopo la posa della targa, ha inizio il reading di brani letterari sulla deportazione e sul genocidio, aperto da Liliana Segre che su quel treno del 30 gennaio 1944 fu deportata.

המוסדות היהודיים במילאנועריכה

ראו גםעריכה

פרטי אירוחעריכה

il telefono dell'Oratorio Ohel Jaakov di Via Cellini 2, è prefisso Italia + 025455076 presso il quale chiedere collaborazione. Altrimenti il telefono del rabbinato di via Guastalla è 0254124043, oppure 025512029, oppure 025512101

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ‏בעיקר בשבתות ובחגים‏
  2. ‏ על פי המידע הסטטיסטי של "popolazione ebraica allargata” יש באיטליה לפחות 45,000 יהודים‏
  3. ‏לימים ממקימי מפעלי נייר בחדרה
  4. עיתון קוריירה דלה סרה
  5. ‏ Shlomo Simonsohn, The Jews in the Duchy of Milan, Gerusalemme, 1982; Antoniazzi Anna, “Ebrei in Lombardia: quattrocento anni di storia”, in Bollettino della comunità ebraica di Milano, n.5/1987, pp.25-26; Attilio Milano, “Ebrei in Italia nei secoli XI-XII”, in Rassegna mensile di Israel, vol.XLIII, 1977, pp.563-637. ‏
  6. ‏ le sovrane prescrizioni sulla tolleranza cristiana in materia di religione non comprendevano gli ebrei‏