Family Wiki
Register
שורה 52: שורה 52:
   
 
==Sinagoga Norsa Torrazzo==
 
==Sinagoga Norsa Torrazzo==
  +
[[קובץ:Sinagoga_di_Mantova.jpg|thumb|ימין|שלט הזכרון לקרבנות השואה]]
 
Sinagoga Norsa Torrazzoהוא בית הכנסת של העיר. הוא הוקם בשנת 1513, שופץ בשנת 1751 ונמצא : via Govi 11
+
Sinagoga Norsa Torrazzoהוא בית הכנסת של העיר. הוא הוקם בשנת 1513, שופץ בשנת 1751 ונמצא : via Govi 11 (ראו מפה לעיל). בית הכנסת נחשב לאתר לאומי.
(ראו מפה לעיל). בית הכנסת נחשב לאתר לאומי.
 
   
 
בויקיפדיה האיטלקית נכתב: (בתרגום אוטומטי): בגטו העתיק של מנטובה היו שישה בתי הכנסת . כאשר בשלהי המאה התשע עשרה הוחלט על הריסת הרובע היהודי. בין השנים 1899 לבין 1902 הוא המשיך להעביר את ושחזור מדויק של אחד מהם בחצר של הבניין הנוכחי, אשר מאז 1825 היה בית אבות. בית הכנסת sinagoga Novi Torrazzo שהתפילה בו בנוסח איטלקי. הימצאותו היא הדרך היחידה כדי לשרוד עם הריהוט המקורי מהמאה השמונה עשרה. בתי כנסת אחרים נהרסו בתחילת המאה העשרים ואת הרהיטים שלהם אבדו או הועברו לישראל.
 
בויקיפדיה האיטלקית נכתב: (בתרגום אוטומטי): בגטו העתיק של מנטובה היו שישה בתי הכנסת . כאשר בשלהי המאה התשע עשרה הוחלט על הריסת הרובע היהודי. בין השנים 1899 לבין 1902 הוא המשיך להעביר את ושחזור מדויק של אחד מהם בחצר של הבניין הנוכחי, אשר מאז 1825 היה בית אבות. בית הכנסת sinagoga Novi Torrazzo שהתפילה בו בנוסח איטלקי. הימצאותו היא הדרך היחידה כדי לשרוד עם הריהוט המקורי מהמאה השמונה עשרה. בתי כנסת אחרים נהרסו בתחילת המאה העשרים ואת הרהיטים שלהם אבדו או הועברו לישראל.

גרסה מ־16:28, 19 בינואר 2011

Zohar

הדפסת ספר הזוהר במנטובה בשנת 1558

יהדות מנטובה הייתה בפריחה במאה ה-16, בתקופת שלטון הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga). מספר היהודים בעיר מנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו היהודים עבדו בשרות משפחת שליטי העיר בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי נשאר, כמו ברוב איטליה, בבנקאות ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה במטרה שיקימו מוסדות להלוואה בריבית, עיסוק שהיה אסור לנוצרים.

על בית הכנסת והקהילה היהודית בסביונטה ראו :סביונטה

"מסתורי היהדות"

עד המאה התשע עשרה, היה מנטובה הקהילה היהודית היחידה חשובה באזור, עם אמא דתיים הלהט התרבותי, אינטנסיבי הקהילה של מילאן. האזכור הראשון של יהודים מנטובה היא 1145. בשנת 1612 היהודים נכלאו בגטו ללבוש סימן מיוחד: עיגול צהוב על גברים שמיכה, סרט של צבע, נשים אותו. מותגים בוטלו בשנת 1708, תחת השלטון האוסטרי של מריה תרזה. הדלתות הגטאות נהרסו על ידי צבאות נפוליאון בשנת 1797.

היום זה עדיין אפשרי ללכת ברחובות הישנים של הגטו, באיתור האתרים היהודיים העיקריים. על Piazza Concordia, היו שלושה הכנסת בגרמנית (את דלת בית הכנסת בשנת 1588, כי Ostiglia של 1595, Beccheria באותה שנה). שתי הראשונות נסגרו בשנת 1846, השלישי בשנת 1900. אגב Bertani, בפינה גילדהול ברחוב, ישנם שני בתי כנסת טקס איטלקית: בית הכנסת Norsa Torrazzo של 1513 ובית הכנסת האיטלקי הגדול. הראשון נהרס בתחילת המאה העשרים, היה משוחזר בנאמנות על ידי גובי 11, והוא עדיין הקהילה בלבד, הגדול, עם זאת, נהרס בשנת 1938 ואת הריהוט הובאו לישראל כיום באקדמיה של Ponivez בני Beraq. השלישי והאחרון של הטקס האיטלקית, תיקים הכנסת של 1595, היא במקום להיות Bertani הפינה ויה סן פרנצ 'סקו די פאולה. זה נהרס בשנת 1929 ואת הריהוט שלו נלקחו בישראל שבו מעטרים את שלומי Echal, בבית הרבנות בירושלים

Fino all'Ottocento, Mantova è stata l'unica comunità ebraica importante nella regione, con intensa vita religiosa e grande fervore culturale, comunità madre di quella di Milano. La prima notizia di ebrei a Mantova è del 1145. Nel 1612 gli ebrei furono rinchiusi nel ghetto e a portare un segno distintivo: un cerchio giallo sul mantello gli uomini, un velo dello stesso colore, le donne. I segni distintivi furono aboliti nel 1708, sotto il governo austriaco di Maria Teresa. Le porte dei ghetti furono abbattute dalle armate napoleoniche nel 1797.

Oggi è ancora possibile ripercorrere le vecchie strade del ghetto, localizzando i principali luoghi ebraici. In piazza Concordia, vi erano le tre sinagoghe di rito tedesco (la sinagoga Porta del 1588, quella Ostiglia del 1595, quella Beccheria dello stesso anno). Le prime due furono chiuse nel 1846, la terza nel 1900. In via Bertani, angolo via Scuola Grande, si trovano due sinagoghe di rito italiano: la sinagoga Norsa Torrazzo del 1513 e la sinagoga Grande italiana. La prima, demolita all'inizio del Novecento, è stata ricostruita fedelmente in via Govi 11 ed è ancora l'unica della comunità; quella Grande, invece, fu demolita nel 1938 e i suoi arredi furono portati in Israele e sono attualmente nella Jeshivà Ponivez di Bené Beraq. La terza e ultima di rito italiano, la sinagoga Cases del 1595, si trova invece in via Bertani angolo via San Francesco di Paola. Fu distrutta nel 1929 e i suoi arredi furono portati in Israele dove ornano l'Echal Scelomò, sede del rabbinato di Gerusalemme

המקור


תולדות הקהילה

העיר כונתה על ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". דוע כי במאה ה-12 התיישב בה, לזמן מה, פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. בתקופת הרנסאנס חי בה הרב משה זכות, מראשי הקבלה הקוריאנית. הוא כלל בסידור התפילה של יהדות איטליה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת.

בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד, כאשר הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי נוסחי התפילה ולפי המשפחות.

באותה שנה, הדוכסות של העיר עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק עם האימפריה הרומית הקדושה. בעיר התחוללו מלחמות. חיילות לאנדסקנכט, חילות שכירים גרמנים הידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביאו איתם את מחלת הדבר. כמקובל בימי הביניים ממסד הכמורה יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא נמוך ביותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר פו, ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו.

במאה ה-17 החלה הירידה ההדרגתית במספרם של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה ‏‏[1].


ארון הקודש - ישיבת פוניבז' - בני ברק

בעת החדשה

מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. פליטים הגיעו לאיטליה מארצות מרכז אירופה והוקמה במנטובה קהילה אשכנזית. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי בית הבסבורג. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף בהסנהדרין של פריז.

בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר.

ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: via Governolo, piazza Bertazzoli, via Norsa ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו.

בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד בית קברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה.

"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובפנלים עם ציורים מהתנ"ך.

Sinagoga Norsa Torrazzo

Sinagoga di Mantova

שלט הזכרון לקרבנות השואה

Sinagoga Norsa Torrazzoהוא בית הכנסת של העיר. הוא הוקם בשנת 1513, שופץ בשנת 1751 ונמצא :  via Govi 11 (ראו מפה לעיל). בית הכנסת נחשב לאתר לאומי.

בויקיפדיה האיטלקית נכתב: (בתרגום אוטומטי): בגטו העתיק של מנטובה היו שישה בתי הכנסת . כאשר בשלהי המאה התשע עשרה הוחלט על הריסת הרובע היהודי. בין השנים 1899 לבין 1902 הוא המשיך להעביר את ושחזור מדויק של אחד מהם בחצר של הבניין הנוכחי, אשר מאז 1825 היה בית אבות. בית הכנסת sinagoga Novi Torrazzo שהתפילה בו בנוסח איטלקי. הימצאותו היא הדרך היחידה כדי לשרוד עם הריהוט המקורי מהמאה השמונה עשרה. בתי כנסת אחרים נהרסו בתחילת המאה העשרים ואת הרהיטים שלהם אבדו או הועברו לישראל.

אולם התפילה היא מערך מלבני. הקירות והתקרה מכוסים טיח (יציקות גבס של נאמן למקור, כי הם לא יכלו להתנתק), את תפארת לשחזר את Norsa מרגש או פסוקים ב עברית. האהרון והתיבה מול, אחד בצד שמאל, השני זכות של מקומות בשתי גומחות מונומנטלי, העלה על שלוש מדרגות מואר על ידי חלונות. הן בעלות מבנה דק של עץ מעוטר בדים רקומים. שתי שורות מקבילות של ספסלים, עץ כהה, מוזמן להתפלל על שני הצדדים. נברשות חשיל ברזל תלויים מהתקרה.

עזרת הנשים נמצאת על הקיר בכניסה וצופה אל הסלון עם עמודות המעקה הפתוח.

בית הכנסת Norsa Torrazzo הוא אנדרטה לאומית היא עכשיו באופן קבוע, הפתוח לקהל הרחב

בחצר למבנה שוכנים משרדי הקהילה היהודית והתאגדות לקידום התרבות היהודית .l'Associazione Culturale Mantova Ebraica. בכניסה שלט, שהוצב ב-25 אפריל 1998, הזכיר את "64 אזרחים יהודים" שגורשו מנטובה בתקופת השואה במחנות ההשמדה, שממנו לא חזר. בקומה העליונה יש הארכיון ההיסטורי העשיר, אשר מכיל מסמכים מ 1522 עד היום, כמו גם ספרים, כתבי יד מוסיקליים ציונים

ספר המצבות

ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיעוד של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה.

הספר כולל את סיפור תולדות הקהילות ותיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה, ביניהם בערים הבאות: בוזולו (Bozzolo), גזואולו (Gazzuolo), אוסטיאנו (Ostiano), פומפונסקו (Pomponesco), רוורה (Revere), בוצולוריוולורו מנטובנו (Boozzolorivarolo Mantovano), סביונטה (Sabbioneta ) - שם בית כנסת משוחזר המשמש מוזיאון, סרמידה (Sermida), ויאדנה (Viadana) ואדנדום (Addendum).

בניגוד לבתי הקברות הנוצרים, היהודים קברו את מתיהם רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו.

מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמה, הרב יהודה ממודינה כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... הייתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה.

רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר, הנכללים בחיבורו "תפתה ערוך".

לקריאה נוספת

  • יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008

באיטלקית

Annamaria Mortari e Claudia Bonora. ,diretta da Mauro Perani IL GIARDINO DEGLI EBREI CIMITERI EBRAICI NEL MANTOVANO , Casa Editrice Giuntina di Firenze, 2008

הערות שוליים