יהדות מנטובה

<googlemap width="300" height="300" lat="45.154795" lon="10.795307" zoom="18">45.154795, 10.795307 type="map" width="350" height="300" </googlemap>	<googlemap width="300" height="300" lat="45.154795" lon="10.7953074" zoom="12">45.154795,10.795307 </googlemap>
מבט מקרוב	מבט מעל

החץ על מיקום בית הכנסת ומשרדי הקהילה

מאכלים של יהודי מנטובה LA CUCINA EBRAICA DA CASALE A MANTOVA	סיור בעיר היפה

הדפסת ספר הזוהר במנטובה בשנת 1558

יהדות מנטובה הייתה בפריחה במאה ה-16, בתקופת שלטון הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga). מספר היהודים בעיר מנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו היהודים עבדו בשרות משפחת שליטי העיר בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי נשאר, כמו ברוב איטליה, בנקאות ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה במטרה שיקימו מוסדות להלוואה בריבית, עיסוק שהיה אסור לנוצרים.

שימושון

• אתר הקהילה

נשיא הקהילה Presidente della Comunità ebraica di Mantova : Fabio Norsa

קשר עם הקהילה:Fax +39 037632149 +39 0376321490 Mantova via G. Govi 11

e-mail: comebraica.mn@virgilio.it

• [פרטים על הארכיב ההיסטורי http://moked.it/mantovaebraica/archivio-storico/]
• אתר יהדות מנטובה בויקיפדיה האיטלקית

על בית הכנסת והקהילה היהודית בסביונטה ראו :סביונטה

משמאל: ארון הקודש, מימין:פנים בית הכנסת

"מסתורי היהדות"

עד המאה התשע עשרה, היה מנטובה הקהילה היהודית היחידה חשובה באזור, עם אמא דתיים הלהט התרבותי, אינטנסיבי הקהילה של מילאן. האזכור הראשון של יהודים מנטובה היא 1145. בשנת 1612 היהודים נכלאו בגטו ללבוש סימן מיוחד: עיגול צהוב על גברים שמיכה, סרט של צבע, נשים אותו. מותגים בוטלו בשנת 1708, תחת השלטון האוסטרי של מריה תרזה. הדלתות הגטאות נהרסו על ידי צבאות נפוליאון בשנת 1797.

היום זה עדיין אפשרי ללכת ברחובות הישנים של הגטו, באיתור האתרים היהודיים העיקריים. על Piazza Concordia, היו שלושה הכנסת בגרמנית (את דלת בית הכנסת בשנת 1588, כי Ostiglia של 1595, Beccheria באותה שנה). שתי הראשונות נסגרו בשנת 1846, השלישי בשנת 1900. אגב Bertani, בפינה גילדהול ברחוב, ישנם שני בתי כנסת טקס איטלקית: בית הכנסת Norsa Torrazzo של 1513 ובית הכנסת האיטלקי הגדול. הראשון נהרס בתחילת המאה העשרים, היה משוחזר בנאמנות על ידי גובי 11, והוא עדיין הקהילה בלבד, הגדול, עם זאת, נהרס בשנת 1938 ואת הריהוט הובאו לישראל כיום באקדמיה של Ponivez בני Beraq. השלישי והאחרון של הטקס האיטלקית, תיקים הכנסת של 1595, היא במקום להיות Bertani הפינה ויה סן פרנצ 'סקו די פאולה. זה נהרס בשנת 1929 ואת הריהוט שלו נלקחו בישראל שבו מעטרים את שלומי Echal, בבית הרבנות בירושלים

Fino all'Ottocento, Mantova è stata l'unica comunità ebraica importante nella regione, con intensa vita religiosa e grande fervore culturale, comunità madre di quella di Milano. La prima notizia di ebrei a Mantova è del 1145. Nel 1612 gli ebrei furono rinchiusi nel ghetto e a portare un segno distintivo: un cerchio giallo sul mantello gli uomini, un velo dello stesso colore, le donne. I segni distintivi furono aboliti nel 1708, sotto il governo austriaco di Maria Teresa. Le porte dei ghetti furono abbattute dalle armate napoleoniche nel 1797.

Oggi è ancora possibile ripercorrere le vecchie strade del ghetto, localizzando i principali luoghi ebraici. In piazza Concordia, vi erano le tre sinagoghe di rito tedesco (la sinagoga Porta del 1588, quella Ostiglia del 1595, quella Beccheria dello stesso anno). Le prime due furono chiuse nel 1846, la terza nel 1900. In via Bertani, angolo via Scuola Grande, si trovano due sinagoghe di rito italiano: la sinagoga Norsa Torrazzo del 1513 e la sinagoga Grande italiana. La prima, demolita all'inizio del Novecento, è stata ricostruita fedelmente in via Govi 11 ed è ancora l'unica della comunità; quella Grande, invece, fu demolita nel 1938 e i suoi arredi furono portati in Israele e sono attualmente nella Jeshivà Ponivez di Bené Beraq. La terza e ultima di rito italiano, la sinagoga Cases del 1595, si trova invece in via Bertani angolo via San Francesco di Paola. Fu distrutta nel 1929 e i suoi arredi furono portati in Israele dove ornano l'Echal Scelomò, sede del rabbinato di Gerusalemme

המקור

תולדות הקהילה

העיר כונתה על ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". דוע כי במאה ה-12 התיישב בה, לזמן מה, פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. בתקופת הרנסאנס חי בה הרב משה זכות, מראשי הקבלה הקוריאנית. הוא כלל בסידור התפילה של יהדות איטליה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת.

בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד, כאשר הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי נוסחי התפילה ולפי המשפחות.

באותה שנה, הדוכסות של העיר עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק עם האימפריה הרומית הקדושה. בעיר התחוללו מלחמות. חיילות לאנדסקנכט, חילות שכירים גרמנים הידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביאו איתם את מחלת הדבר. כמקובל בימי הביניים ממסד הכמורה יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא נמוך ביותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר פו, ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו.

במאה ה-17 החלה הירידה ההדרגתית במספרם של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה ‏‏.

ארון הקודש - ישיבת פוניבז' - בני ברק

מראה כללי

ארון הקודש

כתובת במרכז ארון הקודש

הכתר

בעת החדשה

מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. פליטים הגיעו לאיטליה מארצות מרכז אירופה והוקמה במנטובה קהילה אשכנזית. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי בית הבסבורג. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף בהסנהדרין של פריז.

בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר.

ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: via Governolo, piazza Bertazzoli, via Norsa ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו.

בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד בית קברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה.

"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובפנלים עם ציורים מהתנ"ך.

Sinagoga Norsa Torrazzo

שלט הזכרון לקרבנות השואה

Sinagoga Norsa Torrazzo הוא בית הכנסת של העיר. הוא הוקם בשנת 1513, שופץ בשנת 1751 ונמצא : via Govi 11 (ראו מפה לעיל). בית הכנסת נחשב לאתר לאומי.

בויקיפדיה האיטלקית נכתב: (בתרגום אוטומטי): בגטו העתיק של מנטובה היו שישה בתי הכנסת . כאשר בשלהי המאה התשע עשרה הוחלט על הריסת הרובע היהודי. בין השנים 1899 לבין 1902 הוא המשיך להעביר את ושחזור מדויק של אחד מהם בחצר של הבניין הנוכחי, אשר מאז 1825 היה בית אבות. בית הכנסת sinagoga Novi Torrazzo שהתפילה בו בנוסח איטלקי. הימצאותו היא הדרך היחידה כדי לשרוד עם הריהוט המקורי מהמאה השמונה עשרה. בתי כנסת אחרים נהרסו בתחילת המאה העשרים ואת הרהיטים שלהם אבדו או הועברו לישראל.

אולם התפילה היא מערך מלבני. הקירות והתקרה מכוסים טיח (יציקות גבס של נאמן למקור, כי הם לא יכלו להתנתק), את תפארת לשחזר את Norsa מרגש או פסוקים ב עברית. האהרון והתיבה מול, אחד בצד שמאל, השני זכות של מקומות בשתי גומחות מונומנטלי, העלה על שלוש מדרגות מואר על ידי חלונות. הן בעלות מבנה דק של עץ מעוטר בדים רקומים. שתי שורות מקבילות של ספסלים, עץ כהה, מוזמן להתפלל על שני הצדדים. נברשות חשיל ברזל תלויים מהתקרה.

עזרת הנשים נמצאת על הקיר בכניסה וצופה אל הסלון עם עמודות המעקה הפתוח.

בית הכנסת Norsa Torrazzo הוא אנדרטה לאומית היא עכשיו באופן קבוע, הפתוח לקהל הרחב

בחצר למבנה שוכנים משרדי הקהילה היהודית והתאגדות לקידום התרבות היהודית .l'Associazione Culturale Mantova Ebraica. בכניסה שלט, שהוצב ב-25 אפריל 1998, הזכיר את "64 אזרחים יהודים" שגורשו מנטובה בתקופת השואה במחנות ההשמדה, שממנו לא חזר. בקומה העליונה יש הארכיון ההיסטורי העשיר, אשר מכיל מסמכים מ 1522 עד היום, כמו גם ספרים, כתבי יד מוסיקליים ציונים

ספר המצבות

ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיעוד של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה.

הספר כולל את סיפור תולדות הקהילות ותיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה, ביניהם בערים הבאות: בוזולו (Bozzolo), גזואולו (Gazzuolo), אוסטיאנו (Ostiano), פומפונסקו (Pomponesco), רוורה (Revere), בוצולוריוולורו מנטובנו (Boozzolorivarolo Mantovano), סביונטה (Sabbioneta ) - שם בית כנסת משוחזר המשמש מוזיאון, סרמידה (Sermida), ויאדנה (Viadana) ואדנדום (Addendum).

בניגוד לבתי הקברות הנוצרים, היהודים קברו את מתיהם רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו.

מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמה, הרב יהודה ממודינה כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... הייתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה.

רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר, הנכללים בחיבורו "תפתה ערוך".

• ראו גם - כתבה של אגודת אהלי צדיקים על בית הקברות העתיק במנטובה - ביקור שנערך בתשע"ב

סיור בעקבות הגאטו

“Case popolari che si elevavano fino al quarto piano, palazzi signorili, sinagoghe, stretti vicoli, cortiletti, scale esterne, cunicoli e passaggi che univano vie e spiazzi, portici, botteghe, balconi con ringhiere di ferro battuto, colonnine di marmo e capitelli”. È questa pittoresca fotografia ad introdurci alla scoperta di un luogo che non c’è più, il ghetto di Mantova, l’area in cui gli ebrei della città virgiliana – per 200 anni seconda comunità d’Italia dopo Venezia – furono costretti a vivere per tre secoli. Le nostre guide in questo viaggio pieno di spunti, che parte dalle origini del domicilio coatto ebraico e arriva fino agli ultimi lavori di “sventramento” edilizio effettuati nei recenti anni Sessanta, sono Emanuele Colorni e Mauro Patuzzi (nell'immagine in basso), autori a quattro mani del volume C’era una volta il ghetto – Storia, immagini e guida di Mantova ebraica edito da Di Pellegrini. Un’opera godibile e fresca in cui, ad un campionario di immagini d’epoca (specie dei primi anni del Novecento, quando molte tracce del quartiere erano ancora in piedi), a documenti e mappe recuperate dopo lunghe ricerche negli archivi, si affianca un resoconto ricco di aneddoti della vicende che portarono alla costruzione, allo sviluppo e alla progressiva distruzione urbanistic. “Si iniziò alla fine dell’Ottocento con la constatazione da parte delle amministrazioni comunali delle precarie condizioni statiche ed igieniche della zona. Da allora e fino alla metà del secolo scorso – spiegano gli autori – si procedette di conseguenza a risanare interi isolati abbattendo i vecchi caseggiati esistenti e costruendo al loro posto nuovi immobili. Questi ultimi vennero però progettati senza tener conto dell’originaria fisionomia morfologica e culturale del quartiere in cui sorgevano modificando così in modo irreversibile intere aree”. Oggi del ghetto resta quindi un ricordo remoto, alla portata soltanto di occhi attenti e consapevoli. Un’idea, anche se evidentemente parziale, la si può ad esempio avere passeggiando in via Governolo oppure in via Umberto Norsa oppure ancora in piazza Sermide. Qua e là si possono ammirare porte‐ finestra dalla ringhiera in ferro battuto di derivazione sefardita‐spagnola, piccoli balconi, case a più piani, portali marmorei, cortiletti. Tante tracce, tanti piccoli e grandi indizi di un passato oggi sepolto non solo nelle fondamenta ma spesso anche nella memoria. “Mancava finora a Mantova – afferma Patuzzi – un libro che riguardasse non tanto la Comunità ebraica nei suoi aspetti religiosi e culturali quanto un qualcosa che descrivesse il contesto in cui si trovò lungamente a vivere. Si trattava di cucire assieme più tasselli. È stato un lavoro intenso ed entusiasmante”. L’idea di realizzare quest’opera nasce sulla scia delle passeggiate frequentemente organizzate dalla Comunità ebraica, con notevole successo di pubblico lungo l’itinerario della Mantova ebraica di un tempo. Tour che partono da piazza Erbe, di fianco alla rotonda di San Lorenzo, nel luogo dove si trovava uno dei portoni principali del ghetto e arrivano alla splendida sinagoga Norsa di via Govi, un autentico gioiello dell’architettura ebraica italiana, ricostruendo strade, palazzi e situazioni dal sapore antico. “Il ghetto non esiste più – sottolinea Colorni, già autore di numerose opere dedicata all’ebraismo mantovano – però oggi è comunque possibile tentare di ricostruirlo virtualmente con le parole e con una documentazione appropriata. Far rivivere la storia della comunità, per secoli attiva nel territorio e nel tessuto sociale cittadino, è una sfida importante per vari motivi. Innanzitutto per mostrare la complessità di una realtà vivace che ebbe varie anime. Pensatori e commercianti, ma anche osti, locandieri e quant’altro si possa immaginare. È un compito pressante soprattutto nel racconto alle nuove generazioni. Ai giovani abbiamo infatti il dovere di mostrare un’immagine né pietrificata né stereotipata dell’ebraismo. Solo così facendo potremo vincere il pregiudizio che in alcune sacche ancora resiste”. Il libro, in distribuzione da alcune settimane, è già alla seconda ristampa. Molti, racconta Colorni, nello sfogliarne le pagine e nell’osservare le fotografie pubblicate ritrovano un quid della loro gioventù: “Guarda qua, mi dicono commossi, guarda quella foto. È il cortile che attraversavo tutti i giorni per andare a trovare un amico, la piazza in cui giocavo a pallone, il vicolo in cui facevamo la posta alle ragazze”. Pagine indelebili dei ricordi dell’anima. Pagine del ghetto.

Italia ebraica, febbraio 2012

תרגום לעברית

"הדיור הציבורי הגיע עד לקומה הרביעית, בתים מפוארים, בתי כנסת, הסמטאות הצרות, חצרות, מדרגות חיצוניות, מנהרות ומעברים שחיבר רחובות ושטחים פתוחים, אולמות, חנויות, מרפסות עם מעקות ברזל יצוק, עמודי וכותרות" . זהו זה צילום נוף להציג אותנו לגלות מקום שכבר לא קיים, בגטו של מנטובה, האזור שבו היהודים לעיר של וירגיליוס - 200 שנים לאחר הקהילה השנייה של ונציה, איטליה - נאלצו לחיות שלוש מאות שנים. המדריכים שלנו למסע הזה מלא רעיונות, שעם המקורות של מעצר בית יהודי מגיע העבודות האחרונות של "לרוקן" את הבניין בוצע בשנות השישים שנים האחרונות, הם עמנואלה Patuzzi קולורני ואת מאורו (בתמונה למטה), המחברים נפח בארבע ידיים על הזמן בגטו - היסטוריה, תמונות ומדריך שפורסמו על ידי יהודי מנטובה צליינים. יצירה שיש בה טרי ומהנה, אוסף של תמונות משובח (במיוחד של המאה העשרים, כאשר עקבות רבים של השכונה עדיין עומד), מסמכים ומפות התאושש לאחר מחקר מקיף בארכיונים, לצד מדריך מלא אנקדוטות של האירועים שהובילו urbanistic, בנייה ופיתוח ומתקדמת הרס. "זה התחיל במאה ה 19 המאוחרות עם ממצא על ידי הממשלה המקומית התנאים הרעוע של היגיינה באזור סטטי. מאז ועד אמצע המאה שעברה - המחברים מסבירים - המשיכו ובכך להקטין בלוקים שלמים לשקם את המבנים הישנים הקיימים ובניית מבנים חדשים במקומם. השנייה, לעומת זאת, נועדו מבלי לקחת בחשבון את המראה המקורי של מחוז מורפולוגי והתרבותי שבו הם נבנו ובכך לשנות את זה באזורים שלמים באופן בלתי הפיך. " כיום, הגטו ולכן זיכרון רחוק, רק את הטווח של העיניים צלול ובהיר מחשבה. רעיון אחד, אם כי חלקית ככל הנראה, למשל, אתה יכול לקבל הולך ברחוב או דרך אומברטו Governolo Norsa Sermide או עדיין בכיכר. פה ושם אתה יכול לראות את מעקה החלון דלתות ברזל יצוק של הגזירה ספרדי, ספרדית, מרפסות קטנות, בתים עם כמה קומות, פורטלים שיש, חצרות. שירים רבים, רמזים קטנים וגדולים רבים של העבר לא נקברו רק היום היסודות, אך לעתים קרובות גם בזיכרון. "לא היה שום תאריך מנטובה - Patuzzi אומר - ספר המכונה לא כל כך את הקהילה היהודית בהיבטים הדתיים והתרבותיים כמו משהו שמתאר את ההקשר שבו היה לו זמן רב לחיות. הם לתפור יחד חתיכות יותר. זו היתה עבודה אינטנסיבית ומרגשת. " הרעיון של עשיית עבודה זו באה בעקבות טיולים תכופים שאורגנו על ידי הקהילה היהודית, עם הצלחה רבה בתוואי של העבר היהודי של מנטובה. טורס היוצא מפיאצה Erbe, בסיבוב הבא של סן לורנצו, במקום שבו הוא היה אחד השערים הראשיים של הגטו ולהגיע לבית הכנסת היפה בויה גובי Norsa, תכשיט אותנטי של יהדות איטליה, כבישים מחדש, בניינים מצבים עם טעם עתיק. "הגטו הוא לא יותר - מדגישה קולורני, מחבר יצירות רבות המוקדשים ליהדות מנטובה - אבל היום זה עדיין אפשרי לשחזר אותו כמעט גישש עם מילים ועם אישורים מתאימים. להחיות את ההיסטוריה של הקהילה, פעילים באזור במשך מאות שנים על אזרח חברתית, הוא אתגר גדול מכמה סיבות. ראשית, כדי להראות את המורכבות של המציאות, כי היו כמה נשמות תוססים. הוגים וסוחרים, אלא גם מונע, לפונדקאים וכל דבר אחר שאתה יכול לדמיין. משימה זו במיוחד הקשה בסיפור לדורות חדשים. לצעירים כי יש לנו חובה להראות תמונה או סטריאוטיפ או מאובן של היהדות. רק כך נוכל להתגבר על דעות קדומות שעדיין עומד כיסים מסוימים. " הספר, מופץ על ידי מספר שבועות, כבר המהדורה השנייה של הספר. רבים, אומר קולורני, ב מעיין דפיו ועל התבוננות בתצלומים שפורסמו מצאו לירות הנעורים שלהם: "תראה, אני אומר רגש, להסתכל על התמונה הזאת. אתה חוצה את החצר מדי יום כדי לבקר חבר, הכיכר שבה שיחקתי כדורגל, בסמטה שבה הבנות עשו את הדואר. " דפי זיכרון בל יימחה של הנשמה. דפי בגטו. יהודי איטליה, פבואר 2012

שיחזור ארון קודש מאיטליה משנת ש"ג (1543)

thumb|300px|right|שיחזור ארון הקודש משנת 1543 במוזיאון יהודי איטליה

במוזיאון יהדות איטליה ע"ש א. נכון בירושלים הוצג ביום ג' כסלו תשע"ב פעולת השיחזור של ארון הקודש.

תהליכי שימור של ארון הקודש ממנטובה בוצעו על-ידי אליצ'ה דיאס ומיכל בלנקט גנור מסטודיו אורו במימון קרן ירושלים

סטודיו אורו, במתחם מוזיאון יהדות איטליה, מציע את מומחיותו ברסטורציה ושימור חפצים דקורטיביים ויודאיקה, מסגרות מוזהבות ורהיטים. הסטודיו צבר מוניטין רב בשנות פעילותו ועובד לפי סטנדרטים בינלאומים מחמירים של שימור ורסטורציה. אליצ'ה ומיכל, מנהלות הסטודיו, רכשו את הנסיון והידע היחודי באוניברסיטאות המובילות בתחום מעבר לים

קרא עוד על המבצע של העברת ארונות הקודש מאיטליה

צילום בית הכנסת במנטובה - ארון הקודש במזרח - שני המושבים מצד ארון הקודש - בעתיד "יחתכו"

ארון הקודש בתהליך שיחזור - הצבע האדמדם - חלקי הריהוט שהוסרו

מתוך שלט ליד ארון הקודש. בעיר היו 6 בתי כנסת.

מניין ארון הקודש הזה ?

על יהדות מנטובה

מתוך תשקיף הית הכנסת בסביונטה

לקריאה נוספת

• יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008

באיטלקית

Annamaria Mortari e Claudia Bonora. ,diretta da Mauro Perani IL GIARDINO DEGLI EBREI CIMITERI EBRAICI NEL MANTOVANO , Casa Editrice Giuntina di Firenze, 2008