|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
החץ על מיקום בית הכנסת ומשרדי הקהילה
|
|
|
מאכלים של יהודי מנטובה LA CUCINA EBRAICA DA CASALE A MANTOVA |
סיור בעיר היפה |
הדפסת ספר הזוהר במנטובה בשנת 1558
יהדות מנטובה הייתה בפריחה במאה ה-16, בתקופת שלטון הדוכסות לבית גונזנה (Gonzaga). מספר היהודים בעיר מנטובה הגיע ל-3,000 ומעלה - כ7% מאוכלוסיית העיר. בתקופה זו היהודים עבדו בשרות משפחת שליטי העיר בתור רופאים, שחקנים ומוזיקאים. עם זאת עיסוקם המרכזי נשאר, כמו ברוב איטליה, בנקאות ומתן הלוואת בריבית. שכן, הסיבה העיקרית לכך שהורשו לגור בעיר הייתה במטרה שיקימו מוסדות להלוואה בריבית, עיסוק שהיה אסור לנוצרים.
שימושון[]
ביקור בבית הכנסת במנטובה - 1997
נשיא הקהילה Presidente della Comunità ebraica di Mantova : Fabio Norsa
קשר עם הקהילה:Fax +39 037632149 +39 0376321490 Mantova via G. Govi 11
e-mail: comebraica.mn@virgilio.it
- [פרטים על הארכיב ההיסטורי http://moked.it/mantovaebraica/archivio-storico/]
- אתר יהדות מנטובה בויקיפדיה האיטלקית
על בית הכנסת והקהילה היהודית בסביונטה ראו :סביונטה
"מסתורי היהדות"[]
עד המאה התשע עשרה, היה מנטובה הקהילה היהודית היחידה חשובה באזור, עם אמא דתיים הלהט התרבותי, אינטנסיבי הקהילה של מילאן. האזכור הראשון של יהודים מנטובה היא 1145. בשנת 1612 היהודים נכלאו בגטו ללבוש סימן מיוחד: עיגול צהוב על גברים שמיכה, סרט של צבע, נשים אותו. מותגים בוטלו בשנת 1708, תחת השלטון האוסטרי של מריה תרזה. הדלתות הגטאות נהרסו על ידי צבאות נפוליאון בשנת 1797.
היום זה עדיין אפשרי ללכת ברחובות הישנים של הגטו, באיתור האתרים היהודיים העיקריים. על Piazza Concordia, היו שלושה הכנסת בגרמנית (את דלת בית הכנסת בשנת 1588, כי Ostiglia של 1595, Beccheria באותה שנה). שתי הראשונות נסגרו בשנת 1846, השלישי בשנת 1900. אגב Bertani, בפינה גילדהול ברחוב, ישנם שני בתי כנסת טקס איטלקית: בית הכנסת Norsa Torrazzo של 1513 ובית הכנסת האיטלקי הגדול. הראשון נהרס בתחילת המאה העשרים, היה משוחזר בנאמנות על ידי גובי 11, והוא עדיין הקהילה בלבד, הגדול, עם זאת, נהרס בשנת 1938 ואת הריהוט הובאו לישראל כיום באקדמיה של Ponivez בני Beraq. השלישי והאחרון של הטקס האיטלקית, תיקים הכנסת של 1595, היא במקום להיות Bertani הפינה ויה סן פרנצ 'סקו די פאולה. זה נהרס בשנת 1929 ואת הריהוט שלו נלקחו בישראל שבו מעטרים את שלומי Echal, בבית הרבנות בירושלים
Fino all'Ottocento, Mantova è stata l'unica comunità ebraica importante nella regione, con intensa vita religiosa e grande fervore culturale, comunità madre di quella di Milano. La prima notizia di ebrei a Mantova è del 1145. Nel 1612 gli ebrei furono rinchiusi nel ghetto e a portare un segno distintivo: un cerchio giallo sul mantello gli uomini, un velo dello stesso colore, le donne. I segni distintivi furono aboliti nel 1708, sotto il governo austriaco di Maria Teresa. Le porte dei ghetti furono abbattute dalle armate napoleoniche nel 1797.
Oggi è ancora possibile ripercorrere le vecchie strade del ghetto, localizzando i principali luoghi ebraici. In piazza Concordia, vi erano le tre sinagoghe di rito tedesco (la sinagoga Porta del 1588, quella Ostiglia del 1595, quella Beccheria dello stesso anno). Le prime due furono chiuse nel 1846, la terza nel 1900. In via Bertani, angolo via Scuola Grande, si trovano due sinagoghe di rito italiano: la sinagoga Norsa Torrazzo del 1513 e la sinagoga Grande italiana. La prima, demolita all'inizio del Novecento, è stata ricostruita fedelmente in via Govi 11 ed è ancora l'unica della comunità; quella Grande, invece, fu demolita nel 1938 e i suoi arredi furono portati in Israele e sono attualmente nella Jeshivà Ponivez di Bené Beraq. La terza e ultima di rito italiano, la sinagoga Cases del 1595, si trova invece in via Bertani angolo via San Francesco di Paola. Fu distrutta nel 1929 e i suoi arredi furono portati in Israele dove ornano l'Echal Scelomò, sede del rabbinato di Gerusalemme
תולדות הקהילה[]
העיר כונתה על ידי יהודי העיר "מן-טובה" כמו שהארץ בה גרו נקראה "אי-טל-יה". דוע כי במאה ה-12 התיישב בה, לזמן מה, פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. בתקופת הרנסאנס חי בה הרב משה זכות, מראשי הקבלה הקוריאנית. הוא כלל בסידור התפילה של יהדות איטליה את המנהגים שחודשו על ידי חכמי צפת.
בשנת 1612 חל שינוי במעמד יהודי מנטובה, הדוכס החליט כי היהודים ירוכזו באזור אחד, כאשר הכניסה והיציאה ממנו יוגבלו לארבעה שערים. באותה עת היו באזור ששה בתי כנסת, לפי נוסחי התפילה ולפי המשפחות.
באותה שנה, הדוכסות של העיר עברה בירושה לענף צרפתי של המשפחה, אשר היה לו קשר הדוק עם האימפריה הרומית הקדושה. בעיר התחוללו מלחמות. חיילות לאנדסקנכט, חילות שכירים גרמנים הידועים באכזריותם, השתלטו על העיר, שדדו אותה עד היסוד והביאו איתם את מחלת הדבר. כמקובל בימי הביניים ממסד הכמורה יחד עם שליטי העיר האשימו את היהודים בהפצת המחלה. ההוכחה בידם הייתה שאחוז התמותה אצל היהודים הוא נמוך ביותר . במרוצת המלחמות, כ-600 יהודים נסו ומצאו מקלט בנסיכות "בוצולו" (principe di Pozzolo), היום בעיר בוצולו (Bozzolo) (MN). כאלף יהודים אחרים, ניסו להימלט דרך הנהר פו, ברפסודות מאולתרות, אבל נסחפו בזרמים העזים של הנהר וטבעו.
במאה ה-17 החלה הירידה ההדרגתית במספרם של היהודים במנטובה ומרביתם עזבו אותה [1].
ארון הקודש - ישיבת פוניבז' - בני ברק[]
![מראה כללי](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Poinivitz.jpg "Poinivitz.jpg (90 ק"ב)")
![ארון הקודש](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Haaron_hakodeas_2.jpg "Haaron hakodeas 2.jpg (47 ק"ב)")
![כתובת במרכז ארון הקודש](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Ketovet2.jpg "Ketovet2.jpg (76 ק"ב)")
![הכתר](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Keter.jpg "Keter.jpg (55 ק"ב)")
בעת החדשה[]
מראשית המאה ה-18 החלו יהודים לשוב לעיר. פליטים הגיעו לאיטליה מארצות מרכז אירופה והוקמה במנטובה קהילה אשכנזית. משנת 1791 הוקנו זכויות אזרחיות ליהודים בעיר. היה זה בעקבות העברת השלטון בעיר לידי בית הבסבורג. בסוף המאה ה-18 הגיע צבאו של נפוליאון בונפרטה לעיר. רב העיר, אברהם ויטה קולוניה (Abraham Vita Cologna) נבחר להשתתף בהסנהדרין של פריז.
בתהליך איחוד איטליה היו בין יהודי העיר אישים מפורסמים שנטלו חלק בהקמת ממלכת איטליה כמו: ג'יוספה פינצי (Giuseppe Finzi) וריברולו מנטובני (Rivarolo Mantovano). לאחר מלחמת העולם השנייה מספרם של יהודי העיר פחת והיום רק משפחות בודדות מצויות בעיר.
ניתן להבחין בשרידי הגטו העתיק באזור הרחובות: via Governolo, piazza Bertazzoli, via Norsa ו- piazza Sermide. הבנינים באזור שומרים על ייחודם מהעבר ולא שונו.
בעיר יש היום שני אתרים יהודים, מלבד בית קברות, שניהם במרכז הגטו ההיסטורי: בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת הנוכחי הוא במבנה של שלוש קומות אשר משנת 1825 שימש כבית אבות. בית הכנסת הוקם בשנים 1899 - 1902 והוא בקומה השנייה.
"בית הרב" הוא מבנה, שכנראה היה גר בו הרב. חזית המבנה מקושטת בקישוטים ובציורים בנוסח המאה ה-17 ובפנלים עם ציורים מהתנ"ך.
Sinagoga Norsa Torrazzo[]
שלט הזכרון לקרבנות השואה
Sinagoga Norsa Torrazzo הוא בית הכנסת של העיר. הוא הוקם בשנת 1513, שופץ בשנת 1751 ונמצא : via Govi 11 (ראו מפה לעיל). בית הכנסת נחשב לאתר לאומי.
בויקיפדיה האיטלקית נכתב: (בתרגום אוטומטי): בגטו העתיק של מנטובה היו שישה בתי הכנסת . כאשר בשלהי המאה התשע עשרה הוחלט על הריסת הרובע היהודי. בין השנים 1899 לבין 1902 הוא המשיך להעביר את ושחזור מדויק של אחד מהם בחצר של הבניין הנוכחי, אשר מאז 1825 היה בית אבות. בית הכנסת sinagoga Novi Torrazzo שהתפילה בו בנוסח איטלקי. הימצאותו היא הדרך היחידה כדי לשרוד עם הריהוט המקורי מהמאה השמונה עשרה. בתי כנסת אחרים נהרסו בתחילת המאה העשרים ואת הרהיטים שלהם אבדו או הועברו לישראל.
אולם התפילה היא מערך מלבני. הקירות והתקרה מכוסים טיח (יציקות גבס של נאמן למקור, כי הם לא יכלו להתנתק), את תפארת לשחזר את Norsa מרגש או פסוקים ב עברית. האהרון והתיבה מול, אחד בצד שמאל, השני זכות של מקומות בשתי גומחות מונומנטלי, העלה על שלוש מדרגות מואר על ידי חלונות. הן בעלות מבנה דק של עץ מעוטר בדים רקומים. שתי שורות מקבילות של ספסלים, עץ כהה, מוזמן להתפלל על שני הצדדים. נברשות חשיל ברזל תלויים מהתקרה.
עזרת הנשים נמצאת על הקיר בכניסה וצופה אל הסלון עם עמודות המעקה הפתוח.
בית הכנסת Norsa Torrazzo הוא אנדרטה לאומית היא עכשיו באופן קבוע, הפתוח לקהל הרחב
בחצר למבנה שוכנים משרדי הקהילה היהודית והתאגדות לקידום התרבות היהודית .l'Associazione Culturale Mantova Ebraica. בכניסה שלט, שהוצב ב-25 אפריל 1998, הזכיר את "64 אזרחים יהודים" שגורשו מנטובה בתקופת השואה במחנות ההשמדה, שממנו לא חזר. בקומה העליונה יש הארכיון ההיסטורי העשיר, אשר מכיל מסמכים מ 1522 עד היום, כמו גם ספרים, כתבי יד מוסיקליים ציונים
ספר המצבות[]
ביוזמת פרופ' מאורו פירני (Mauro Perani), מרצה ליהדות באוניברסיטת בולניה, ובמימון רשויות ממשלתיות ובנקים מקומיים יצא לאור כרך ובו תיעוד של המצבות ב-14 בתי קברות יהודיים במנטובה והסביבה.
הספר כולל את סיפור תולדות הקהילות ותיאור ותעתיק של 250 מצבות שנמצאות ב-14 בתי קברות בעיר ובסביבתה, ביניהם בערים הבאות: בוזולו (Bozzolo), גזואולו (Gazzuolo), אוסטיאנו (Ostiano), פומפונסקו (Pomponesco), רוורה (Revere), בוצולוריוולורו מנטובנו (Boozzolorivarolo Mantovano), סביונטה (Sabbioneta ) - שם בית כנסת משוחזר המשמש מוזיאון, סרמידה (Sermida), ויאדנה (Viadana) ואדנדום (Addendum).
בניגוד לבתי הקברות הנוצרים, היהודים קברו את מתיהם רחוק מהעיר. אולי בשל כך נשמרו.
מהמצבות ניתן ללמוד על הפיוט והשירה העברית. טובי המשוררים מאותה תקופה חיברו קינות ופיוטים אשר נכתבו על המצבות. לדוגמה, הרב יהודה ממודינה כתב למעלה מ-150 שירים למצבות, כולל למצבה שלו... הייתה זו פרנסה שכן משפחות עשירות נהגו לשלם עבור יצירות אלה.
רבי משה זכות שילב בדברים על המצבה מדרשי חז"ל אשר תיארו את ייסורי חיבוט הקבר, הנכללים בחיבורו "תפתה ערוך".
סיור בעקבות הגאטו[]
“Case popolari che si elevavano fino al quarto piano, palazzi signorili, sinagoghe, stretti vicoli, cortiletti, scale esterne, cunicoli e passaggi che univano vie e spiazzi, portici, botteghe, balconi con ringhiere di ferro battuto, colonnine di marmo e capitelli”. È questa pittoresca fotografia ad introdurci alla scoperta di un luogo che non c’è più, il ghetto di Mantova, l’area in cui gli ebrei della città virgiliana – per 200 anni seconda comunità d’Italia dopo Venezia – furono costretti a vivere per tre secoli. Le nostre guide in questo viaggio pieno di spunti, che parte dalle origini del domicilio coatto ebraico e arriva fino agli ultimi lavori di “sventramento” edilizio effettuati nei recenti anni Sessanta, sono Emanuele Colorni e Mauro Patuzzi (nell'immagine in basso), autori a quattro mani del volume C’era una volta il ghetto – Storia, immagini e guida di Mantova ebraica edito da Di Pellegrini. Un’opera godibile e fresca in cui, ad un campionario di immagini d’epoca (specie dei primi anni del Novecento, quando molte tracce del quartiere erano ancora in piedi), a documenti e mappe recuperate dopo lunghe ricerche negli archivi, si affianca un resoconto ricco di aneddoti della vicende che portarono alla costruzione, allo sviluppo e alla progressiva distruzione urbanistic. “Si iniziò alla fine dell’Ottocento con la constatazione da parte delle amministrazioni comunali delle precarie condizioni statiche ed igieniche della zona. Da allora e fino alla metà del secolo scorso – spiegano gli autori – si procedette di conseguenza a risanare interi isolati abbattendo i vecchi caseggiati esistenti e costruendo al loro posto nuovi immobili. Questi ultimi vennero però progettati senza tener conto dell’originaria fisionomia morfologica e culturale del quartiere in cui sorgevano modificando così in modo irreversibile intere aree”. Oggi del ghetto resta quindi un ricordo remoto, alla portata soltanto di occhi attenti e consapevoli. Un’idea, anche se evidentemente parziale, la si può ad esempio avere passeggiando in via Governolo oppure in via Umberto Norsa oppure ancora in piazza Sermide. Qua e là si possono ammirare porte‐ finestra dalla ringhiera in ferro battuto di derivazione sefardita‐spagnola, piccoli balconi, case a più piani, portali marmorei, cortiletti. Tante tracce, tanti piccoli e grandi indizi di un passato oggi sepolto non solo nelle fondamenta ma spesso anche nella memoria. “Mancava finora a Mantova – afferma Patuzzi – un libro che riguardasse non tanto la Comunità ebraica nei suoi aspetti religiosi e culturali quanto un qualcosa che descrivesse il contesto in cui si trovò lungamente a vivere. Si trattava di cucire assieme più tasselli. È stato un lavoro intenso ed entusiasmante”. L’idea di realizzare quest’opera nasce sulla scia delle passeggiate frequentemente organizzate dalla Comunità ebraica, con notevole successo di pubblico lungo l’itinerario della Mantova ebraica di un tempo. Tour che partono da piazza Erbe, di fianco alla rotonda di San Lorenzo, nel luogo dove si trovava uno dei portoni principali del ghetto e arrivano alla splendida sinagoga Norsa di via Govi, un autentico gioiello dell’architettura ebraica italiana, ricostruendo strade, palazzi e situazioni dal sapore antico. “Il ghetto non esiste più – sottolinea Colorni, già autore di numerose opere dedicata all’ebraismo mantovano – però oggi è comunque possibile tentare di ricostruirlo virtualmente con le parole e con una documentazione appropriata. Far rivivere la storia della comunità, per secoli attiva nel territorio e nel tessuto sociale cittadino, è una sfida importante per vari motivi. Innanzitutto per mostrare la complessità di una realtà vivace che ebbe varie anime. Pensatori e commercianti, ma anche osti, locandieri e quant’altro si possa immaginare. È un compito pressante soprattutto nel racconto alle nuove generazioni. Ai giovani abbiamo infatti il dovere di mostrare un’immagine né pietrificata né stereotipata dell’ebraismo. Solo così facendo potremo vincere il pregiudizio che in alcune sacche ancora resiste”. Il libro, in distribuzione da alcune settimane, è già alla seconda ristampa. Molti, racconta Colorni, nello sfogliarne le pagine e nell’osservare le fotografie pubblicate ritrovano un quid della loro gioventù: “Guarda qua, mi dicono commossi, guarda quella foto. È il cortile che attraversavo tutti i giorni per andare a trovare un amico, la piazza in cui giocavo a pallone, il vicolo in cui facevamo la posta alle ragazze”. Pagine indelebili dei ricordi dell’anima. Pagine del ghetto.
תרגום לעברית[]
"הדיור הציבורי הגיע עד לקומה הרביעית, בתים מפוארים, בתי כנסת, הסמטאות הצרות, חצרות, מדרגות חיצוניות, מנהרות ומעברים שחיבר רחובות ושטחים פתוחים, אולמות, חנויות, מרפסות עם מעקות ברזל יצוק, עמודי וכותרות" . זהו זה צילום נוף להציג אותנו לגלות מקום שכבר לא קיים, בגטו של מנטובה, האזור שבו היהודים לעיר של וירגיליוס - 200 שנים לאחר הקהילה השנייה של ונציה, איטליה - נאלצו לחיות שלוש מאות שנים. המדריכים שלנו למסע הזה מלא רעיונות, שעם המקורות של מעצר בית יהודי מגיע העבודות האחרונות של "לרוקן" את הבניין בוצע בשנות השישים שנים האחרונות, הם עמנואלה Patuzzi קולורני ואת מאורו (בתמונה למטה), המחברים נפח בארבע ידיים על הזמן בגטו - היסטוריה, תמונות ומדריך שפורסמו על ידי יהודי מנטובה צליינים. יצירה שיש בה טרי ומהנה, אוסף של תמונות משובח (במיוחד של המאה העשרים, כאשר עקבות רבים של השכונה עדיין עומד), מסמכים ומפות התאושש לאחר מחקר מקיף בארכיונים, לצד מדריך מלא אנקדוטות של האירועים שהובילו urbanistic, בנייה ופיתוח ומתקדמת הרס. "זה התחיל במאה ה 19 המאוחרות עם ממצא על ידי הממשלה המקומית התנאים הרעוע של היגיינה באזור סטטי. מאז ועד אמצע המאה שעברה - המחברים מסבירים - המשיכו ובכך להקטין בלוקים שלמים לשקם את המבנים הישנים הקיימים ובניית מבנים חדשים במקומם. השנייה, לעומת זאת, נועדו מבלי לקחת בחשבון את המראה המקורי של מחוז מורפולוגי והתרבותי שבו הם נבנו ובכך לשנות את זה באזורים שלמים באופן בלתי הפיך. " כיום, הגטו ולכן זיכרון רחוק, רק את הטווח של העיניים צלול ובהיר מחשבה. רעיון אחד, אם כי חלקית ככל הנראה, למשל, אתה יכול לקבל הולך ברחוב או דרך אומברטו Governolo Norsa Sermide או עדיין בכיכר. פה ושם אתה יכול לראות את מעקה החלון דלתות ברזל יצוק של הגזירה ספרדי, ספרדית, מרפסות קטנות, בתים עם כמה קומות, פורטלים שיש, חצרות. שירים רבים, רמזים קטנים וגדולים רבים של העבר לא נקברו רק היום היסודות, אך לעתים קרובות גם בזיכרון. "לא היה שום תאריך מנטובה - Patuzzi אומר - ספר המכונה לא כל כך את הקהילה היהודית בהיבטים הדתיים והתרבותיים כמו משהו שמתאר את ההקשר שבו היה לו זמן רב לחיות. הם לתפור יחד חתיכות יותר. זו היתה עבודה אינטנסיבית ומרגשת. " הרעיון של עשיית עבודה זו באה בעקבות טיולים תכופים שאורגנו על ידי הקהילה היהודית, עם הצלחה רבה בתוואי של העבר היהודי של מנטובה. טורס היוצא מפיאצה Erbe, בסיבוב הבא של סן לורנצו, במקום שבו הוא היה אחד השערים הראשיים של הגטו ולהגיע לבית הכנסת היפה בויה גובי Norsa, תכשיט אותנטי של יהדות איטליה, כבישים מחדש, בניינים מצבים עם טעם עתיק. "הגטו הוא לא יותר - מדגישה קולורני, מחבר יצירות רבות המוקדשים ליהדות מנטובה - אבל היום זה עדיין אפשרי לשחזר אותו כמעט גישש עם מילים ועם אישורים מתאימים. להחיות את ההיסטוריה של הקהילה, פעילים באזור במשך מאות שנים על אזרח חברתית, הוא אתגר גדול מכמה סיבות. ראשית, כדי להראות את המורכבות של המציאות, כי היו כמה נשמות תוססים. הוגים וסוחרים, אלא גם מונע, לפונדקאים וכל דבר אחר שאתה יכול לדמיין. משימה זו במיוחד הקשה בסיפור לדורות חדשים. לצעירים כי יש לנו חובה להראות תמונה או סטריאוטיפ או מאובן של היהדות. רק כך נוכל להתגבר על דעות קדומות שעדיין עומד כיסים מסוימים. " הספר, מופץ על ידי מספר שבועות, כבר המהדורה השנייה של הספר. רבים, אומר קולורני, ב מעיין דפיו ועל התבוננות בתצלומים שפורסמו מצאו לירות הנעורים שלהם: "תראה, אני אומר רגש, להסתכל על התמונה הזאת. אתה חוצה את החצר מדי יום כדי לבקר חבר, הכיכר שבה שיחקתי כדורגל, בסמטה שבה הבנות עשו את הדואר. " דפי זיכרון בל יימחה של הנשמה. דפי בגטו. יהודי איטליה, פבואר 2012
שיחזור ארון קודש מאיטליה משנת ש"ג (1543)[]
שיחזור ארון הקודש משנת 1543 במוזיאון יהודי איטליה-1
במוזיאון יהדות איטליה ע"ש א. נכון בירושלים הוצג ביום ג' כסלו תשע"ב פעולת השיחזור של ארון הקודש.
תהליכי שימור של ארון הקודש ממנטובה בוצעו על-ידי אליצ'ה דיאס ומיכל בלנקט גנור מסטודיו אורו במימון קרן ירושלים
סטודיו אורו, במתחם מוזיאון יהדות איטליה, מציע את מומחיותו ברסטורציה ושימור חפצים דקורטיביים ויודאיקה, מסגרות מוזהבות ורהיטים. הסטודיו צבר מוניטין רב בשנות פעילותו ועובד לפי סטנדרטים בינלאומים מחמירים של שימור ורסטורציה. אליצ'ה ומיכל, מנהלות הסטודיו, רכשו את הנסיון והידע היחודי באוניברסיטאות המובילות בתחום מעבר לים
קרא עוד על המבצע של העברת ארונות הקודש מאיטליה
![צילום בית הכנסת במנטובה - ארון הקודש במזרח - שני המושבים מצד ארון הקודש - בעתיד "יחתכו"](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Orginal_aron_hakodesh.jpg "Orginal aron hakodesh.jpg (1,005 ק"ב)")
![ארון הקודש בתהליך שיחזור - הצבע האדמדם - חלקי הריהוט שהוסרו](/he/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Haron_hakosesh_mesuczar.jpg "Haron hakosesh mesuczar.jpg (1.38 מ"ב)")
מניין ארון הקודש הזה ?
על יהדות מנטובה[]
מתוך תשקיף הית הכנסת בסביונטה
"חילו" בית הקברות[]
ערכים לא סחירים שיש להגן עליהם
} "תשומת הלב התקשורתית מופיעה שוב בבית הקברות היהודי העתיק במנטובה, במרכז פרויקט ההתחדשות העירונית של מנטובה הוב.כמה סוגיות קריטיות שעלו היו נושא הפגישה שהתקיימה בשעות האחרונות בין נציגי העירייה, איחוד הקהילות היהודיות האיטלקיות ואסיפת רבני איטליה."בישיבה ראש העיר הבהיר כי צפויים עבודות חפירה בסככה 2 תוך זמן קצר, שנבנו על שטח בית הקברות, בעומק של 1.4 מ 'עם מספר פילונים. התערבות זו מהווה חילול ברור של הקבורות העומדות בבסיס. ראש העיר הצהיר על נכונותו לבחון פתרונות חלופיים, כל עוד הם נקיים מעומסים כלכליים ובגין פרויקטים של בנייה שבמילא אינם מכבדים את הקבורות העומדות בבסיסה. ההתערבות בסככה 2 - מדווחת בפתק של נשיא הרבנים האיטלקיים הרב אלפונסו ארביב - היא גם רק חלק מפרויקט שמציג סוגיות קריטיות שונות "."ההכפלה החמורה הממשמשת ובאה - ממשיכה רב ארביב - מהווה לא רק עבירה על המסורת הדתית, אך לדעתנו היא גם בניגוד לחוקי המדינה על אילוצי בית הקברות ועל החוקים הספציפיים של המדינה בנושא קבורות יהודיות. הדחיפות מחייבת אותנו לפזר את הסודיות שקיימנו בנושא כרבנים ולהוקיע בפומבי את המצב, בבקשה להפסקת המיידי של העבודות ולעדכן את הפרויקטים בהתאם לנורמות הדתיות "."מה שעומד בפנינו - אומר נשיא האר"י - הוא בעיה דתית ואנושית רגישה ביותר: כבוד למתים הוא הבסיס של כל חברה ונוגע לרגשות עמוקים של נפש האדם. עיריית מנטואה בהחלט עשתה מאמצים לקחת בחשבון את הרגישות הזו, אנו מבקשים לעשות מאמץ נוסף ולהימנע ממה שמכל הבחינות יוגדר כהתנכלות ".נעמי די סגני, נשיא UCEI, מדבר על מנטובה הוב כ"פרויקט שאפתני שיש לו מטרותיו שיפור נוכחותה של קהילה יהודית מפוארת בשטח מנטואן, מהחשובים באיטליה בהיסטוריה, מסורת, חוקרים דמויות שהנפשו אותו במשך מאות שנים ". אבל זה גם אתגר שבכל שלב, "לא יוכל להשאיר כמה נקודות קבועות, החל מהקפדה, לא סחירה, של המרשמים היהודיים הנוגעים לקבורת המתים ולכבודם"."באיטליה - מוסיף די סגני - חוק ההסכם (101/89) מכיר בחשיבותם והגנתם של אתרים דתיים. בהתאם לכך, בכל התערבות שתצא לפועל נקראים המוסדות והמוסדות המעורבים לקחת בחשבון הן את החקיקה הנוכחית והן את הגישה הנורמטיבית הדתית. הכללים היהודיים שעליהם יש לפעול הם הכלולים על ידי הרבנות האיטלקית ובמיוחד על ידי האר"י, שתפקידו להגדיר באופן סמכותי את השאלות הנוגעות להלכה, ההלכה היהודית, באיטליה. ההזמנה והפנייה היא איפוא לחפש פתרונות ארכיטקטוניים והתערבויות תואמות, בטבלה המאגדת את הקומונה, UCEI, ארי, הקהילה היהודית המקומית, המפקח ".נשיא ה- UCEI מסכם: "שיפור אזור בית הקברות כאתר בעל עניין לאומי ועולמי והאתגר להפוך את מנטואה, הקהילה היהודית העתיקה שלה והמסורת הקבלית האינטנסיבית שהקרינה מעיר זו הידועה לציבור רחב עוד יותר. ברחבי העולם הם מהווים בסיס לפרוטוקול שנחתם באפריל 2018 עם הנהלת העיר. המרחב להמשיך בכיוון זה קיים, המגדיר פעולות ברורות להגנה על עקרונות וערכים הכרחיים ".
valori non negoziabili da tutelare"
Torna ad accendersi l’attenzione mediatica sull’antico cimitero ebraico di Mantova, al centro del progetto di rigenerazione urbana Mantova Hub. Alcune criticità emerse sono state il tema di un incontro che si è svolto nelle scorse ore tra rappresentanti del Comune, dell’Unione delle Comunità Ebraiche Italiane e dell’Assemblea dei Rabbini d’Italia. “Nell’incontro il sindaco ha chiarito che sono previsti in tempi brevi lavori di scavo nel capannone 2, costruito sull’area cimiteriale, in profondità di 1,4 m con l’impianto di numerosi piloni. Questo intervento costituisce un’evidente profanazione delle sepolture sottostanti. Il sindaco si è dichiarato disponibile a esaminare soluzioni alternative, purché senza aggravio economico e nel rispetto dei progetti di costruzione che sono comunque irrispettosi delle sottostanti sepolture. L’intervento sul capannone 2 – riferisce in una nota il presidente dei rabbini italiani rav Alfonso Arbib – è peraltro solo una parte di un progetto che presenta varie criticità”. “L’imminente grave profanazione – prosegue rav Arbib – costituisce non solo un’offesa alla tradizione religiosa ma a nostro parere è anche in contrasto con le leggi dello Stato sui vincoli cimiteriali e sulle specifiche leggi dello Stato sulle sepolture ebraiche. L’urgenza ci impone di sciogliere il riserbo che come rabbini abbiamo finora tenuto sull’argomento e a denunciare pubblicamente la situazione chiedendo l’immediata interruzione dei lavori e la revisione dei progetti nel rispetto della normativa religiosa”. “Quello che ci troviamo ad affrontare – afferma il presidente dell’Ari – è un problema religioso e umano estremamente sensibile: il rispetto dei morti è alla base di qualunque società e tocca sentimenti profondi dell’animo umano. Il Comune di Mantova ha sicuramente fatto sforzi per tenere conto di questa sensibilità, chiediamo di fare un ulteriore sforzo e di evitare quella che a tutti gli effetti si configurerebbe come una profanazione”. Noemi Di Segni, presidente UCEI, parla di Mantova Hub come di un “progetto ambizioso che ha tra i suoi obiettivi la valorizzazione della presenza di una gloriosa Comunità ebraica nel territorio mantovano, tra le più importanti d’Italia per storia, tradizione, studiosi e personaggi che l’hanno animata nel corso dei secoli”. Ma anche di sfida che, in ogni sua fase, “non potrà prescindere da alcuni punti fermi, a partire dall’osservanza, non negoziabile, delle prescrizioni ebraiche in materia di sepoltura e rispetto dei morti”. “In Italia – aggiunge Di Segni – la legge sull’Intesa (101/89) riconosce rilevanza e la tutela dei siti religiosi. Conformemente a ciò, in ogni intervento che si vorrà attuare, gli enti e le istituzioni coinvolte sono chiamate a tenere conto sia della legislazione vigente che dell’impostazione normativa religiosa. Le norme ebraiche cui attenersi sono quelle indicate dal rabbinato italiano e nello specifico dall’Ari, che ha il ruolo di definire autorevolmente le questioni inerenti l’Halakhah, la Legge ebraica, in Italia. L’invito e l’appello è quindi a ricercare le soluzioni architettoniche e interventi compatibili, in un tavolo che veda riuniti Comune, UCEI, Ari, Comunità ebraica locale, Soprintendenza”. Conclude la Presidente UCEI: “La valorizzazione dell’area cimiteriale come sito di interesse nazionale e mondiale e la sfida di far conoscere a un pubblico ancor più vasto Mantova, la sua antica Comunità ebraica e l’intensa tradizione cabalistica che da questa città si irradiò nel mondo intero, sono alla base del protocollo siglato ad aprile 2018 con l’amministrazione cittadina. Lo spazio per proseguire in questa direzione esiste, definendo azioni chiare a tutela di principi e valori irrinunciabili”.
לקריאה נוספת[]
- יעקב לאטס, ארכיון של אבן, מקור ראשון, 28 נובמבר 2008
Annamaria Mortari e Claudia Bonora. ,diretta da Mauro Perani IL GIARDINO DEGLI EBREI CIMITERI EBRAICI NEL MANTOVANO , Casa Editrice Giuntina di Firenze, 2008