הוילה שבנה רוטשילד בנאפולי במאה ה-19 - כאשר חודש הישוב היהודי בעיר - באחד החדרים היה בית הכנסת של הקהילה החדשה - היום:Museo Pignatelli, la villa museo della Riviera המקור

חידוש הישוב היהודי בנאפולי בעת החדשה החל כאשר משפחת רוטשילד החליטה על הקמת בנק בעיר. היה זה לאחר כ-300 שנה שלא היו יהודים בעיר, הם גורשו ממנה, יחד עם יהודי דרום איטליה על-ידי מלכי ספרד ששלטו בה, במקביל לגירוש ספרד.

ב-1821, לאחר הקונגרס לובליאנה רוטשילד החליט לעזור לפרדיננד הראשון מלך בית בורבון בממלכת שתי הסיציליות לממן את המלחמת בנאפולי והמלחמת סיציליה. פרדיננד הראשון העניק שוויון חוקי ליהדות נאפולי בשנת 1826.

קלמן (קארל) מאיר רוטשילד (1788-1855) התיישב בנאפולי שהייתה בירת ה"ממלכת שתי הסיציליות וייסד שם את סניף של העסק המשפחתי.

הבנקים שהוא ייסד היו:

  • הבנק נאפוליבשם "בנק שתי הסיציליות בנאפולי" (Reggenza del Banco delle Due Sicilie di Napoli )
  • הבנק מסינה בשם "הבנק המלכותי במסינה" (Casse di corte Messina)

בטאון יהדות נפולי "סולם" 95 מספר מיום 5 ביוני 2012 הביא את סיפורה של משפחת רוטשילד בנפולי.

מדברים על רוטשילד[עריכה | עריכת קוד מקור]

(תרגום אוטומטי)
כתב: Tonino Nocera בנאפולי, חיו ועבדו שניים מבני משפחת רוטשילד: קרל ובנו אדולף שלו. מייסד השולשלת של הבנקאיים מאיר אנשל רוטשילד אשר , נולד בפרנקפורט, החליט לשלוח את בניו לבירות החשובות ביותר של אירופה במטרה להרחיב את פעילות הבנק .

קרל נשלח נאפולי - אז העיר השלישית באירופה - הוא הגיע לעיר באביב של שנת 1821 לאחר הקונגרסים של מדינות אירוםה ב:Troppau ולובליאנה, שכונו "הברית הקדושה" שהחליטה להתערב צבאית כדי למגר את מהומות המוני=העם ולחזק את כס מלכותו של פרדיננד הראשון, מלך בורבון, אשר שלט בנפולי.

העלויות של התערבות החיילים האוסטרים לחזוק מלכות נאפולי, רעיון שהיה ביוזמתו של מטרניך, היו גבוהות ונחתם חוזה ההלוואה עם משפחת רוטשילד.

קרל רוטשילד נטל חלק במימון הפיתוח של רכבת בסיציליה והיה לו חוזה לאספקת טבק וירג'יניה וקנטקי למפעל טבק המלכותי של נאפולי.

פעילותו לא הוגבלה ממלכת שתי הסיציליות (דרום איטליה). לפי בקשתו של הדוכס הגדול של טוסקנה, ליאופולד השני, מימון ייבוש הביצות באזור Maremma טוסקנה. הלוואות ניתנו גם ב"מדינת האפיפיור" (מרכז-צפון איטליה).

קרל היה גם שותף לפריחת החיים התרבותיים בנפולי, שפרחו באותן שנים גם בזכות מוזיקאים כמו רוסיני ובליני, וציירים כמו מוריץ ד אופנהיים. בשנת 1841, בנה קרל בביתו וילה יפה ב:riviera di Chiaia Villa Pignatelli Acton. היא נבנתה על ידי סר פרדיננד אקטון. הוילה נמכרה בשנת 1860 על ידי משפחת רוטשילד כדי דיוק של Monteleone, הנסיך דייגו Aragona פיניאטלי קורטס. במעונו, אדלהייד קרל ואשתו אירחו ראשי האצולה שביקר בנאפולי הבינלאומי (בין השאר, הדוד האהוב של המלכה ויקטוריה, לאופולד של סאקס-Coburg, מלך בלגיה).

חדר של הווילה שימשה לפונקציות דתיות יהודיות.

קרל, אשר מונה גם אביר מסדר האמבט המלכותי של פרנסואה הראשון, הוא איבד את אדלה האהובה בשנת 1853. הוא מת כעבור שנתיים בגיל 67 שנים. בנאפולי העניינים נעשו על ידי הבן אדולף שלו. נפילתה של הבורבונים, עזב אדולף העיר והתיישבו על אגם ז'נבה, אך המשיך לשמור על קשר עם נאפולי, בשנת 1864 הרבה יותר כדי לממן את בניית בית הכנסת של העיר ומוסדות צדקה שונים בנאפולי.

מרי סופיה, אשתו של פרנסיס השני והמלכה האחרון של שתי הסיציליות, השתתפו, לפעמים בבית שלו בפריז. אדולף נפטר בשנת 1900 ללא יורשים, בעקבות אשתו ג'ולי שלו אותו בשנת 1907, הוריש את האחוזה כולה 2 בן דוד מוריס, בנו של אדמונד נכדו של הברון ג'יימס של פריז.


"מדברים על רוטשילד"[עריכה | עריכת קוד מקור]

a Napoli, vissero e operarono due Rothschild: Carl e suo figlio Adolph. Il capostipite Meyer Amschel Rothschild, per espandere le attività della banca nata a Francoforte sul Meno, inviò i figli nelle più importanti capitali d’Europa. Carl fu destinato a Napoli - allora terza città d’Europa - che raggiunse nella primavera del 1821. Con i Congressi di Troppau e Lubiana, la Santa Alleanza decise di intervenire militarmente per reprimere i moti carbonari e puntellare il traballante trono di Ferdinando I di Borbone. Le spese dell’intervento di truppe austriache sarebbero state sostenute dai Reali di Napoli che, su iniziativa di Metternich, stipularono un prestito con i Rothschild. Carl finanziò lo sviluppo ferroviario in Sicilia e ottenne un contratto per la fornitura di tabacco della Virginia e del Kentucky alla Fabbrica Reale del Tabacco di Napoli. Le sue attività non si limitarono al Regno delle Due Sicilie. Su richiesta del Granduca di Toscana Leopoldo II, finanziò il prosciugamento delle paludi toscane in Maremma; concesse prestiti allo Stato Pontificio. Carl fu anche un protagonista dalla vita napoletana che in quegli anni rifiorì anche grazie all’apporto di musicisti come Bellini e Rossini e di pittori come Moritz D. Oppenheim. Nel 1841, Carl fissò la propria residenza in una splendida villa sulla riviera di Chiaia: Villa Pignatelli Acton. Costruita da Sir Ferdinand Acton, la villa fu venduta nel 1860 dai Rothschild al Duca di Monteleone, il Principe Diego Aragona Pignatelli Cortes. Nella sua residenza, Carl e la moglie Adelheid ospitarono gli esponenti dell’aristocrazia internazionale che visitavano Napoli (tra gli altri, lo zio preferito della Regina Vittoria, Leopoldo di Sassonia-Coburgo, re del Belgio). In una sala della villa, gli ebrei residenti o di passaggio a Napoli celebravano le loro funzioni religiose. Carl, che fu anche nominato Cavaliere di Gran Croce del Real Ordine di Francesco I, perse l’amata Adelheid nel 1853. Morì due anni dopo, all’età di 67 anni. A Napoli gli affari furono portati avanti dal figlio Adolph. Caduti i Borboni, Adolph lasciò la città e si stabilì sul lago di Ginevra, ma continuò a mantenere contatti con Napoli, tanto da finanziare nel 1864 la costruzione della sinagoga della città e varie istituzioni filantropiche napoletane. Maria Sofia, moglie di Francesco II e ultima Regina delle Due Sicilie, frequentava, talvolta, la sua casa di Parigi. Adolph morì nel 1900 senza eredi; la moglie Julie lo seguì nel 1907, lasciando in eredità l’intero patrimonio al secondo cugino Maurice, figlio di Edmond e nipote del Barone James di Parigi.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.