הועתק מהויקיפדיה העברית יהודי ונציה וקשרי המסחר עם האימפריה העות'מאנית
התיישבותם של מיעוטים הזרים לקבוצה השלטת באיסטנבול עלו ובאו כתוצאה מהפכת איסטנבול למרכז סחר חשוב במהלך התקופה הביזנטית. הפיכת איסטנבול למרכז סחר ים תיכוני, המקשר בין העולם המוסלמי לעולם הנוצרי, התאפשרה באמצעות גיוס אנשי מסחר המתמחים בסחר בינלאומי כמו יוונים, ארמנים ויהודים. עם גירושם של יהודים מאיבריה במהלך המאה ה-15 והמאה ה-16, הגיעו קבוצות של סוחרים לתחומי האימפריה העות'מאנית וחיזקו את ענייני הסחר והכלכלה המקומית.
אישים יהודיים כמו דונה גרציה ודון יוסף נשיא השפיעו רבות על הכלכלה המקומית.
מצבם הפיננסי של היהודים הובילם לגבות מסוחרים זרים ריבית מופקעת במסגרת סחר חליפין ויחסיהם העקיפים והישירים עם המערב הובילו את יהודי איסטנבול לשלוט בסחר הבינלאומי.
היהודים זוהו עם פריחת המסחר בוונציה משום חריצותם, המצאותיהם, יחסיהם עם הזולת וטיב המשא ומתן אותו ניהלו. עיקר פועלו של היהודי התמצה בנסיעות ובפיתוח עסקים מעבר לים מכמה סיבות מרכזיות:
- היהודי אינו שוהה במקום מולדתו ולפיכך, אינו לוקח חלק בעיבוד האדמה או בתפקידים שלטוניים.
- הונו של היהודי לא הושקע בנכסים אלא במזומנים ובסחורות שניתן להעבירן בכל עת ברחבי העולם.
- עסקי המסחר לעיר ובעיקר לעיר היושבת לחוף ימים מורכבת מיצירת יחסי ידידות ומשא ומתן עם הגורמים המקומיים באמצעות העתקת בתיהם של הסוחרים לשווקים והעברת הון מתוך העיר למקומות שונים ואליה בדרך של יחסי גומלין.
בשונה משאר רציפי המזרח שיושבים בהם נציגים ציבוריים, ונציה לא שלחה קונסול מטעמה לטורקיה כדי למנוע העברת הון ישירות לידי הטורקים, היוונים או לנציגיהם הרשמיים. היהודים הגיעו לקונסטנטינופול והעבירו את הונם ורכושם מטעמי פרנסה ומרצונם להשתייך לרוב האומה היהודית שהתנהלה תחת שלטון טורקי. חוקרים רבים טענו כי, במאה השש עשרה היהודים היוו גורם מרכזי בכלכלה הוונציאנית והחזיקו בעמדת שליטה. ב-1625 הוערכו עסקי היהודים ב-100,000 דוקאטות בחישוב שנתי, וברגוסה הסוחרים היהודים היוו כ-60% מכלל אנשי העסקים.
בתקופות של מלחמה בין הוונציאנים לטורקים היהודים יצאו עם ידם על העליונה. במהלך מלחמות קנדיה candia והליגיון הוונציאני, פעילות המסחר בין ונציה לאיסטנבול לא פסקה על ידי שימוש בכלי שיט זרים. בעטייה של ברית השלום בין ונציה לאימפריה העות'מאנית נעשה סחר חליפין על בסיס סחר חופשי וב-1524 הוונציאנים נתנו תוקף לכך באמצעות חוק רשמי. הוויתור של הממשל הוונציאני בהקניית סמכויות לעות'מאנים להתערב בסחר בין ונציה ללבנט ניתן במטרה להגן על זכויותיהם בטריטוריה העות'מאנית ולאפשר לסוחרים לסחור בוונציה ולא בערי נמל יריבות כמו אנקונה. מכל מקום, הדדיות זו נתאפשרה על ידי יהודים שהיו ככל הנראה ממוצא איברי.
הסחר הימי של ונציה נפגע ממלחמת ונציה-טורקיה 1537-1540 והסנאט הורה על החרמת סחורות של טורקים ויהודים עות'מאנים. כל זאת הוביל להסחה של הסחר הוונציאני לאנקונה וב-1541 הסנאט חוקק חוק שיתקן מצב זה.כתוצאה מחקיקה זאת המבוססת על שיקולים מסחריים כל אותן סחורות שמקורן בבזנטיון או במדינות מערביות הוצאו מחוץ למעגל הסחר. כמו כן, הוטלו הגבלות מפורשת בנוגע ליהודים שהגיעו מהלבנט. אנשי המסחר היהודים נאלצו לגור לבדם ללא משפחותיהם והורשו לעסוק במסחר ימי רק ארבעה חודשים שהורחבו לבסוף לשנתיים. ב-1549 הוגבלה שהייתם בוונציה לתקופה של שנה כפועל יוצא של טענות שהופנו כלפיהם.
כתוצאה מהאירועים שפקדו את היהודים בוונציה, במהלך המאה השבע עשרה נמל ליוורנו שימש כתחנה מובילה בפעילויות הסחר שניהלו היהודים בין מערב אירופה לאימפריה העות'מאנית.
זהות[]
מעמדם הדו-ערכי של היהודים התבטא מחד בהיותם אזרחים ונציאנים ומאידך בהשתייכותם לקונסטנטינופול ולשטחי האימפריה העות'מאנית בכך שהעבירו מידע רגיש ליהודים ששהו בשטחים הללו. מעמדו הדו –ערכי של היהודי בא לידי ביטוי במקרה של דוד פאסי (David Passi) יהודי אנוס שנשאר נאמן ליהדותו וקיים בסתר את מצוותיה. פאסי היה סוחר ברגוסה, אשתו חייתה בפרארה (Ferrara), אביו בסלוניקי ודודו היה רופא בקונסטנטינופול. פאסי שימש כסוכן כפול בספרד ובוונציה וב-1570 סיפק מידע לסולטנים מתוך רשת של סוכנים שישבו בארמנות השליטים ברחבי אירופה. דמותו של היהודי פאסי אינה יוצאת דופן - להפך, היה מקובל בקרב אנשי הקהילה היהודית לנוע בין ונציה, קונסטנטינופול ואזורים אחרים תוך טענה למעמד מיוחד שתמך בקבלת חסינות מרדיפות ומתביעה מקומית. דוגמאות נוספות המציגות את מעמדו הדו-ערכי של היהודי התרחשו בפיסארו כאשר, סוחרים יהודים הכפופים לאפיפיורות נתקלו בקשיים מצד פיראטים מלטזים ובעקבות זאת, פנו לדוכס של נקסוס בקונסטנטינופול לצורך קבלת סיוע מהצי העות'מאני. במאה השש עשרה כתגובה לבעיות הפוליטיות והכלכליות שפקדו את קונסטנטינופול וסימון הקהילה היהודית כמטרה לנקם, יהודים רבים שקלו להגר או להגר מחדש לוונציה.
השאלה המרכזית שנותרה בעינה הייתה האם היהודים ונציאנים? עות'מאנים? או קבוצה מיוחסת? ניתן לטעון כי, ההשתייכות לקהילה הייתה מורכבת יותר מאשר התבססות על שיוך פוליטי או דתי. יהודים כמו דוד פאסי, חאסן פאסה ומומרים נוספים שישבו באימפריה העות'מאנית מראים כיצד גבולותיה של הדת טוטשו ויצרו זהויות מורכבות בתוספת למאפיינים משפחתיים, אתניים ודתיים שהיו לב לבם של הקהילה באותה התקופה. אם כן, היהודי ייצג את הזהות הרב ערכית שאפיינה את העולם הים-תיכוני שהתאפיין על ידי טשטוש הגבולות בין דת פוליטיקה וכלכלה.
רשימת מקורות[]
- Venetians in Constantinople: Nation, Identity, and Coexistence in the Early Modern Mediterranean (review) King, Margaret L., 1947- Renaissance Quarterly, Volume 60, Number 1, Spring 2007, pp. 155-156.
- Immigration and Assimilation in the Jewish Community of Late Venetian Crete (15th-17th Centuries) Schoenfeld, Andrew Jason. Journal of Modern Greek Studies, Volume 25, Number 1, May 2007, pp. 1-15.
- Dursteler, Eric, Venetians in Constantinople: nation, identity and coexistence in the early modern Mediterranean, Johns Hopkins university press, ser. 124, no. 002, 2006.
- Ravid, Benjamin, Studies on the Jews of Venice: 1797-1382, Hampshire, 2003.
- Mantran, Robert, Foreign Merchants & the Minorities in Istanbul during the Sixteenth & Seventeenth Centuries, 1982.
- בניהו, מאיר, תולדות העות'מאנים וונציה: קורות עם ישראל בממלכת טורקיה, ספרד וונציה, ירושלים, המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב, תשל"ו 1975- 1983
- לוצ'נו, טס, יהודי איטליה, הקונגרס היהודי העולמי, המחלקה לקהילות ספרדיות של ההסתדרות הציונית העולמית, תל אביב, 1978