דר' יעל ציגלר, יהושע בן נון, ממשרת משה רבינו למנהיג שבטי ישראל, בעת כיבוש ארץ כנען-0
יהושע בן נון ממשרת משה רבינו למנהיג שבטי ישראל מאת : דר' יעל ציגלר, ימי עיון בתנ"ך, מכללת הרצוג, אלון שבות תשע"ה.
המוטו: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה--אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל. הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹקיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.(תוספת שלא נכללה בשיעור)
הערת העורך - הייתי מוסיף הערה אחת, אולי "בגובה העיניים". שבטי ישראל בעת כיבוש ארץ כנען לא יכלו להרשות לעצמם מנהיג עצמאי, גיבור וחזק כנו כלב בן-יפונה או פנחס. היה חשוב כי תהיה "המשכיות" במנהיגות ולכן הדגש "לא יסור ימין ושמאל"
רק כך יכל לנווט את העם בדרכו לבניית מדינה. רק המוניטין שלו יכל לאפשר את "ספיגת" מפת העי, רמאות הגבעונים והחשוב מכל חלוקת הנחלות בין השבטים. יש רמז, עפ כלב בן יפונה שהדבר לא היה עובר בקלות. גם שבט אפרים עם היערות לא קבל בשקט את ההחלטה שלא לדבר על שבטי עבר-הירדן.עם המזבח על הירדן
רק ההמשכיות והמוניטין של משה רבינו אפשר לו לעבור תקופה זו בהצלחה
בטרם נבחר למנהיג[]
ictory O Lord, by John Everett Millais, the Amalekites defeated, as in Exodus 17:8-16, 1871 oil on canvas, at the Manchester City Galleries 1871 - ויקישיתוף
יהושע בן-נון מוכר לנו בתורה, בטרם המינוי שלו למנהיג, באירועים הבאים:
- נבחר להלחם בעמלק - ההקשר הצבאי.
- היה עם משה רבינו בעת "חטא העגל".
- היותו אחד מ-12 המרגלים.
האם יש לו דמות מנהגותית ? ה אם ניתן להבחין זאת בפועלו בהקשר המלחמה בעמלק, בגישתו לחוטאים לעגל, המסר שלו לעם בתור "מרגל" ובכלל בתור "משרת משה". בהקשר למסע המרגלים, דווקא נראה כי מי שהיה צריך להיות מנהיג היה כלב בן-יפונה.
המקרא מציין כי הוא פועל בתור משרתו של משה רבינו ונראה זאת כבר באירוע הראשון:
|
וַיָּבֹא, עֲמָלֵק; וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְׂרָאֵל, בִּרְפִידִם. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק; מָחָר, אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹeים, בְּיָדִי. וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ מֹשֶׁה--לְהִלָּחֵם, בַּעֲמָלֵק; וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר, עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ-אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ; וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, עַד-בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ, לְפִי-חָרֶב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר, וְשִׂים, בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ: כִּי-מָחֹה אֶמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וַיִּבֶן מֹשֶׁה, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר, כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה, בַּעֲמָלֵק--מִדֹּר, דֹּר. (שמות, י"ז,ח') | 
|
בהצגה הראשונה של יהושע במקרה, אין לנו כל פרטים אישיים עליו. הדגש הוא על היותו מחזיק ה"יד" של משה, מונח הנזכר שבע פעמים. במכילתא נאמר: "וצא הלחם בעמלק. רבי יהושע אומר, אמר לו משה ליהושע: צא מתחת הענן והלחם בעמלק. רבי אלעזר המודעי אומר, אמר לו משה ליהושע: יהושע, למה אתה משמר את ראשך ? לא לכתר ? צא מתחת הענן והלחם בעמלק.(מכילתא שמות י"ז, ט')
משה נוטל חסותו על יהושע בן-נון. משה מטיל את לילו על יהושע. יהושע אינו "מנהיג טבעי"
בסיפור המרגלים נקבל תופעה דומה. משה רבינו משנה את שמו:"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ". ורש"י ביאר:"התפלל עליו : יה יושיעך מעצת מרגלים. ואילו כלב בן-יפונה תפקד באופן עצמאי ועליו כבר נאמר:"וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ". כלב הוא הראשון, יהושע הצטרף אליו, יהושע מוזכר רק לצידו. כלב הוא חזק הוא המוביל. לעיתים רק כלב מוזכר. הרי כלב הוא משבט יהודה. מדובר באנטיתזה זה מזה.
עוד איזכור מעניין מספר דברים
|
|
זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, הוּא יִרְאֶנָּה, וְלוֹ-אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ-בָּהּ, וּלְבָנָיו--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה. לז גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם. לח יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה; אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי-הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת-יִשְׂרָאֵל.(א,ל"ח) |
|
- גם כאן יהושע מוזכר "העומד לפניך" דהיינו עבד משה. משה מחזק את יהושע והביא אותו תחת חסותו. וכך גם חוזר הביטוי דברים ג-כג/כח) "ואתחנן אל ה'… וצו את יהושע וחזקיהו ואמצהו". 17:00
יהושע התנהג כמו "משרת משה" במלחמת העמלק, בפרשת המרגלים וכן כאשר הוא עולה להר-סיני. הדגש הוא במיוחד בפסוק:" וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ; וְשָׁב, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. " (במדבר, ל"ג, י"א)
וכן הדבר בא לידי היטוי בפסוק הראשון בספר יהושע:"וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה--עֶבֶד ה'וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר". הוא דמות שמתאבקת באפר רגליו של משה רבינו. זו הסיבה להערצת דמותו של יהושע. עם זאת נשארת השאלה מדוע נבחר להיות מנהיג ?
על כשרון המנהיגות של יהושע[]
מעמד הר סיני מתן לוחות הברית בשער גן העדן בפירנצה - ראו היכן נמצא יהושע בן נון
הדרושה לו עזרה ממשה רבינו, כאשר הוא מדבר באופן עצמאי, משה רבינו מייד חולק עליו.
|
|
וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת-קוֹל הָעָם, בְּרֵעֹה; וַיֹּאמֶר, אֶל-מֹשֶׁה, קוֹל מִלְחָמָה, בַּמַּחֲנֶה. וַיֹּאמֶר, אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה, וְאֵין קוֹל, עֲנוֹת חֲלוּשָׁה; קוֹל עַנּוֹת, אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" שמות ל"ב, י"ז) |
|
ובתלמוד ירולשמי נאמר: "אומרים שכאשר אמר יהושע שיש קולות מלחמה במחנה, נזף בו משה: "אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול? ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. " (ירושלמי תענית ד, ה). מדובר כעין נזיפה כלפי יהושע. תורה תמימה רואה בהצגת אריכות הנושא, שעל יהושע "ראוי היה לו להשים לב להבין בין קול לקול מפני עתידת גדולתו שררתו, שלאדם בעל שררה וגדולה כזו ראוי שיהיה לו כשרון בחינת הקולות"
|
|
וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. כט וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.(במדבר, י"א, כ"ח) |
|
. משה מלמד את יהושע מסר מנהיגותי, עדיף שכולם יהיו נביאים-מנהיגים. במדרש אחר נאמר שאלדד ומידד אמרו:"משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ". יהושע שומע זאת, דואג לכבודו של משה, אך משה אינו שותף לדעתו של יהושע.
ולסיכום, נגיע לרגע בו יהושע יוכרז כמנהיג
|
|
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ, אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ, לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה; וְצִוִּיתָה אֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ, עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ, כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה': עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל-הָעֵדָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' , בְּיַד-מֹשֶׁה. (במדבר, כ"ז, ט"ו) |
|
הוא פונה אל "אלוהי הרוחות", החשיבות היא "הרוח". גם על כלב נאמר "רוח אחרת". אפילו אלדד ומידד יש להם "רוח". משה אינו בטוח ביורשו. אבל אז באה ההכרעה:"אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ". החשיבות היא ברוח המנהיגות. אך גם זה לא מספיק, הוא נדרש לתוספת "סמיכות הידים" - משה עושה זאת ובכך הוא מעביר לא את הסמכות. וכך נאמר בפסר דברים נאמר:"וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה--כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.(ל"ד,ט'). ליהושע נדרשה ה"סמיכה" כדי להכנס לתפקיד. ההדגשה היא שהוא "משרת משה" ונסמך על ידו.
על כלב בן-יפונה[]
המרגלים מציגים בפני בני ישראל מפרי הארץ. איור מאת גוסטב דורה - היכן כלב בן יפונה ?
השאלה עדיין נשארה פתוחה: מה הביא לבחירת יהושע בן-נון למנהיג ? האם בדברים הבאים האלה לא ניתן להכיר במנהיגות הטבעית של כלב בן-יפונה:"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ (במדבר י"ג, ל').
המרצה מנסה להסביר מדוע כלב בן-יפונה היה מתאים יותר להיות המנהיג: בפרשת המרגלים הוא ניחן "ברוח-אחרת" וכן מתפקד באופן עצמאי בפני העם, בן שבט יהודה. בספר יהושע, יהושע זוכה לנזיפה קלה:" וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד, לְרִשְׁתָּהּ." (י"ג,א').
ובפרק הבא אני נחשפים לכישוריו של כלב-בן-יפונה, עדיין כוחו במתניו והוא מוכן להשלים את כיבוש ארץ כנען. וכמובן, נציין את הגיבוי שהוא קבל מבני שבט יהודה.
|
|
וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים, עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ--בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ. ז בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי, בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ--לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ; וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עִם-לְבָבִי. ח וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי, הִמְסִיו אֶת-לֵב הָעָם; וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי, אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי. ט וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, אִם-לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ, לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד-עוֹלָם: כִּי מִלֵּאתָ, אַחֲרֵי יְהוָה אֱלֹהָי. י וְעַתָּה, הִנֵּה הֶחֱיָה יְהוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֶל-מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר; וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם, בֶּן-חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה. יא עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק, כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה--כְּכֹחִי אָז, וּכְכֹחִי עָתָּה: לַמִּלְחָמָה, וְלָצֵאת וְלָבוֹא. יב וְעַתָּה, תְּנָה-לִּי אֶת-הָהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי אַתָּה-שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי-עֲנָקִים שָׁם, וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת--אוּלַי יְהוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה. יג וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוֹשֻׁעַ; וַיִּתֵּן אֶת-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, לְנַחֲלָה. יד עַל-כֵּן הָיְתָה-חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, לְנַחֲלָה, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה--יַעַן, אֲשֶׁר מִלֵּא, אַחֲרֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. טו וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע, הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא; וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה, מִמִּלְחָמָה. |
|
מדוע נבחר דווקא יהושע בן-נון[]
מהותו של יהושע נובעת מהיותו משרת משה, הוא זכה מרוחו של משה רבינו. בשלב זה של הווצרות העם, אנו לא מחפשים מנהיג העצמאי, אין כוונה כי יכין מסלול עצמאי. לפי המדרש הבא, יהושע ממשיך את המשימה שמשה רבינו קבל על עצמו. תפקידו של משה היה אמור להיות המנהיג שיכניס את עם ישראל לארץ כנען. הוא מסויים את תפקידו של משה. כבר בספר שמות, משה רבינו זוכה לשמוע את הצפוי לעם, והכולל :"הֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה. "שמות, ו, ח,).
המדרש הבא מבמדבר רבא מציין סיבה חשובה, יהושע הוא זה שזכה לנבואה המיוחדת, בתור משרת משה:
|
|
דָּבָר אַחֵר, בְּיוֹם כַּלּוֹת, בְּיוֹם הָקִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בְּיוֹם כַּלּוֹת, בַּיּוֹם שֶׁכָּלוּ הַמַּזִּיקִין מִן הָעוֹלָם. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כז, יח): נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ וגו', מְדַבֵּר בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא שִׁמֵּשׁ אֶת משֶׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לג, יא): וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, לָמָּה נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כַּתְּאֵנָה, שֶׁרֹב הָאִילָנוֹת: הַזַּיִת, הַגֶּפֶן, הַתְּמָרָה, נִלְקָטִים כְּאֶחָת, וְהַתְּאֵנָה נִלְקֶטֶת מְעַט מְעָט. וְכָךְ הַתּוֹרָה, הַיּוֹם לוֹמֵד מְעַט וּלְמָחָר הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִתְלַמֶּדֶת לֹא בְּשָׁנָה וְלֹא בִּשְׁתַּיִם. עָלָיו נֶאֱמַר: נֹצֵר תְּאֵנָה. מַהוּ יֹאכַל פִּרְיָהּ, פְּרִי שֶׁל תּוֹרָה, מַלְכוּת וְשָׂרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, טו טז): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ] וגו' בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ. וְכֵן אֵרַע לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁלֹא יָרְשׁוּ בָנָיו שֶׁל משֶׁה מְקוֹמוֹ אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ יָרַשׁ מְקוֹמוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כז, יח): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וגו'. (משלי כז, יח): וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד, זֶה יְהוֹשֻׁע, שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת משֶׁה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, כְּמָה דְתֵימָא: לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל, וְאוֹמֵר (במדבר יא, כח): אֲדֹנִי משֶׁה כְּלָאֵם, לְפִיכָךְ כִּבְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה כָּבוֹד עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁכָּךְ אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ (במדבר כז, כא): וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים וגו'. וּלְפִי שֶׁשִּׁמֵּשׁ אֲדוֹנָיו, זָכָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה וגו', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר מְשָׁרֵת משֶׁה, לָמָּה נֶאֱמַר, לוֹמַר לָךְ לְפִי שֶׁהָיָה מְשָׁרֵת משֶׁה זָכָה לִנְבוּאָה, הֱוֵי יְכֻבָּד(י"ב,ט). |
|
בשלב זה נוכל לסכם שהוא ממשיך את תפקידו של רבו, כך אמרו חז"ל:"ולא כל הודך, מצינו למדים- פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה ". ללבנה אין מקור אור עצמאי. נחזור לתחילת ספר יהושע
|
|
וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה--עֶבֶד יְהוָה; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר. ב מֹשֶׁה עַבְדִּי, מֵת; וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, אַתָּה וְכָל-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. ג כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹ--לָכֶם נְתַתִּיו: כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי, אֶל-מֹשֶׁה. ד מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת, כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים, וְעַד-הַיָּם הַגָּדוֹל, מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ--יִהְיֶה, גְּבוּלְכֶם. ה לֹא-יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם-מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ, לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ. ו חֲזַק, וֶאֱמָץ: כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. ז רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה--אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל. ט הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. |
|
גם שבטים שנשארו בעבר הירדן המזרחי מדגישים זאת בהמשך הפרק:
|
|
וְלָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה--אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, לֵאמֹר. יג זָכוֹר, אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה, לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם, וְנָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת. יד נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם, וּמִקְנֵיכֶם, יֵשְׁבוּ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם, כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל, וַעֲזַרְתֶּם, אוֹתָם. טו עַד אֲשֶׁר-יָנִיחַ יְהוָה לַאֲחֵיכֶם, כָּכֶם, וְיָרְשׁוּ גַם-הֵמָּה, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם; וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם, וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. טז וַיַּעֲנוּ, אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר-צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה, וְאֶל-כָּל-אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ. יז כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁמַעְנוּ אֶל-מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ: רַק יִהְיֶה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה, עִם-מֹשֶׁה. יח כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יַמְרֶה אֶת-פִּיךָ, וְלֹא-יִשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר-תְּצַוֶּנּוּ--יוּמָת: רַק, חֲזַק וֶאֱמָץ |
|
ההקבלה בין מעשי יהושע לבין מעשי משה[]
מדרש תנחומא לפרשת תצווה, הצביע על הדמיון במקרים הבאים:
יהושע אינו סולל דרך עצמאית. אפילו, "משה העמיד גלגל חמה" - יהושע העמיד את השמש בגבעון - כמובן זה רחוק מן הפשט.
הצגה דומה יש בהשוואה בין אברהם אבינו לבין יצחק אבינו וכן בין אליהו הנביא ואלישע הנביא (תלמיד ורבו). אלישע הולך בעקבות אליהו. עם זאת, אלישע עושה "כפול" ממה שעשה אליהו. השוואה דומה בין משה ליהושע, האחרון עושה החצי, אפילו "של" נעל אחד ולא שתיים - יהושע הוא החצי של משה. פירוט על כך הובא ב"במדבר רבא":" א"ל הקב"ה קח לך את יהושע בן נון ועשה משה בטוב עין שנאמר (משלי כב) טוב עין הוא יברך משל למלך שאמר לבן ביתו תן לפלוני סאה של חטים הלך ונתן לו סאתים אמר לו הרי סאה משל מלך וסאה משלי כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה וסמכת את ידך עליו יד אחת מה עשה ויסמך את ידיו ויצוהו לקיים מה שנאמר טוב עין הוא יברך" (פרשת פנחס)
נסיים בפסוק מסוף ספר יהושע, המראה את הצלחתו של יהושע בן-נון:"וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד יְהוָה--בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים.". הוא החל כ"משרת משה" וסיים בתור "עבד ה'".