יובל לוי

יובל הדס לוי נולדה ביום י"ח תשרי תש"ם (28 ספטמבר 1999) בגבעת שמואל.

יובל לוי לקראת בר המצוה

על בית הכנסת

בית הכנסת צמח צדק הוא בית הכנסת של חב"ד ברובע היהודי בעיר עתיקה שבירושלים. הוא ממוקם בקומה שנייה ברחוב חב"ד, מול בית הכנסת החורבה במקום שכונה "חצר חב"ד". שמו המקורי של בית הכנסת היה "כנסת אליהו" על שם תורמי בית הכנסת. אך ייעודו היה לקהילת חב"ד מעת הקמתו. בשנת תרפ"ח שונה שמו של בית הכנסת על שם ספרו של ההרבי מליובאוויטש - צמח צדק.

במלחמת העצמאות עמד הבניין בלב איזור הקרבות אך לא נהרס. ביולי 1967 חודשו בו התפילות ולימוד התורה. היה זה בית הכנסת הראשון בו התפללו אחרי מלחמת ששת הימים. ראומ למטה תמונות של בית הכנסת

דרשה לבת המצוה

שמחת בית השואבה. ציור של האמנית דפנה לבנון העלה לויקיפדיה:משתמש:תמרה

בס"ד

ברוכים הבאים לבת המצוה שלי. אני מודה מאוד לכל האורחים על שבאתם מרחוק ומקרוב להשתתף עמי בשמחתי.

כידוע לכם, נולדתי בחול המועד סוכות. חג הסוכות הוא החג של השמחה, בו אנו נידונים על המים. כל התוצרת החקלאית של השנה נתונה על כף המאזניים. השפע האלוקי היורד מן השמים, עליו ביקשנו בתפילת הגשם אתמול, הוא הבסיס לפרנסתם של ישראל בכל ימות השנה.

מאחר והוריי בחרו בשמי, הרומז על המים, בחרתי לעסוק בדבריי בנושא המים.

וכך נאמר בספר דברים:"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לא כארץ מצרים היא ... והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה." מי הגשמים בארץ ישראל אינם דבר המובן מאליו. ברכת ה' לעם היושב בארץ "למטר השמים תשתה מים" רומזת על כך שאנו תלויים בגשמים, והקשר שלנו עם הקב"ה משפיע באופן תמידי וישיר על ירידת הגשמים בארץ. שלא כמצרים, ומדינות רבות בעולם, בהן הגשם אינו יורד כאות משמים, אלא באופן טבעי, וללא קשר עם הקב"ה, כאן בארץ ישראל הגשם הוא חלק ממערכת היחסים שלנו עם הקב"ה.

כך נוכל להבין טוב יותר את החשיבות הרבה שאנו מיחסים לתפילת הגשם בחג הסוכות. מכאן גם נובעת מצוות ניסוך המים בבית המקדש בחג הסוכות.

מצווה זו אינה מוזכרת בתורה, אך על פי המסורת, היא נמסרה "הלכה למשה מסיני". עם זאת, חז"ל מצאו רמז בתורה לניסוך המים, באותיות המיותרות בפרשת פנחס, בפסוקים העוסקים בקרבנות חג הסוכות. האותיות הלכאורה מיותרות יוצרות את המילה "מים", רמז לניסוך המים בחג הסוכות.

כיצד התקיימה מצוות ניסוך המים? כך מתארת לנו המשנה במסכת סוכה, פרק ד', משנה ט': בכל יום מימי חג הסוכות, עם שחר, היו יוצאים הכהנים והעם לשאוב מים ממעיין השילוח בצלוחית של זהב המכילה שלושה לוגים מים, שהם כחצי ליטר. שאיבת המים נעשתה בפומביות ובחגיגיות רבה, ולוותה בכלי נגינה. לאחר השאיבה, היו מגיעים לשער המים אשר בבית המקדש, שם תקעו והריעו בחצוצרות ובשופרות. הכהן היה עולה בכבש את מזבח העולה, והיה שופך את המים מצלוחית הזהב לתוך ספל כסף המנוקב בתחתיתו. וכן היה שופך יין לתוך ספל זהה, המנוקב אף הוא בתחתיתו. מהספלים היו נוזלים המים והיין על המזבח, וממנו לחלל המזבח.

ניסוך המים נעשה בחג הסוכות שבו מתפללים ונידונים על המים – על גשמי החורף של אותה שנה.

קרבן ניסוך המים, בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, הוא מעין קרבן ראשית, המכוון אל הבאות, אל העונה החדשה. וכך נאמר בתוספתא: "אמר רבי עקיבא: אמרה תורה הבא עומר שעורים בפסח כדי שתתברך עליך תבואה..., הבא ניסוך המים בחג הסוכות, כדי שיתברכו עליך גשמים".

במסכת סוכה, מתוארים נסיונות של הצדוקים לבטל את מצוות ניסוך המים, כיוון שהיא אינה מפורשת בתורה שבכתב, והם האמינו רק בתורה שבכתב. מתואר אף מקרה בו כהן צדוקי ניסך מים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל, בדומה לקרבן העומר, כי מצוות ניסוך המים תיעשה בציבור ובחגיגיות גדולה, כדי לשלול את דעתם של הצדוקים.

מכאן שחגיגות ניסוך המים היו בעסק גדול, עם כלי נגינה ושמחה גדולה.

עד כדי כך שמחה גדולה, שחגיגת ניסוך המים התרחבה לשמחת בית השואבה. המשנה במסכת סוכה מעידה שמי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. מטבע לשון זה, הועתק כידוע לשפה העברית של המאה העשרים ואחת, למי שמבקש להעצים תופעה ייחודית ותקדימית, שמי שלא היה עד לה לא ראה תופעה זו מימיו.

וכך מתארת המשנה את המעמד הנשגב: במוצאי יום טוב ראשון של חג ירדו לעזרת נשים (שבבית המקדש – להכין את שמחת בית שואבה), ומתקנים שם תיקון גדול (סידרו מקום לנשים למעלה, ולגברים למטה, והיתה שם גם פינת הנקה...), ומנורות של זהב בראשיהן... ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה... חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות...(שירים חסידים עכשויים...) והלויים בכינורות ובנבלים ובמצילתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר (תזמורת סימפונית מינימום...) על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמש עשרה שירי המעלות שבספר תהלים, שעליהן לויים עומדים בכלי שיר ואומרים שירה..."

חג הסוכות משלים בעצם את ראש השנה ויום הכיפורים ומוסיף נופך משלו. הסוכה בה אנחנו יושבים שבעה ימים מוסיפה קדושה לכל מעשה שאנו עושים בה, כגון אכילה, שתיה, שיחת חברים. אפילו שינה הופכת להיות מצוות עשה. לזה נוסיף את מימד השמחה של חג הסוכות, שהוא הוספת התעלות רוחנית שאנו שמחים בכך שה' דן אותנו לשנה טובה, עוטף אותנו בענני כבוד של סוכות, דואג לכל מחסורנו וממלא את כל עולמנו הגשמי והרוחני.

לא פלא, אם כן, שכיוון הקב"ה את חגיגת בת המצווה שלי, דווקא בחג הסוכות, כבת משבט לוי, שאוכל לכוון לאותה שירה ולאותה שמחה של מצוה. אני שמחה להצטרף היום לחברת הבוגרים, למעמדן של נשות עם ישראל, ומקבלת על עצמי את האחריות והבגרות שמעמד זה טומן בחובו. ולבסוף, אני רוצה להודות לכל האורחים שבאו לחגוג איתי בשמחת בת המצוה שלי. כמו כן, אני רוצה להודות להוריי היקרים שמלווים אותי ותומכים בי בכל צעדיי, ושעזרו לי בהכנות לבת המצוה שלי. תודה לאחיי ואחיותיי על תמיכתם ואהבתם. תודה רבה לסבא וסבתא שלי, שאהבתם הרבה ממלאת אותי תמיד. תודה מיוחדת לדוד שלי, הרב יצחק לוי, שעזר לי להכין את הסיור שבהמשך היום. במעמד זה, נזכור את את ממי ופפי שלא זכו לחגוג איתי בשמחתי היום, אך רוחם נמצאת איתנו מאוד.

תמונות מבית הכנסת

כתובת ההקדשה

ארון הקודש

הלומדים