יוזמה_אנושית_והתערבות_אלוהית_בסיפור_המקראי_-_ד"ר_יונתן_גרוסמן

יוזמה אנושית והתערבות אלוהית בסיפור המקראי - ד"ר יונתן גרוסמן

יוזמה אנושית והתערבות אלוהית בסיפור המקראי - ד"ר יונתן גרוסמן

יוזמה אנושית והתערבות אלוהית בסיפור המקראי - הרצאתו של ד"ר יונתן גרוסמן מהמחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

מתוך מרתון הרצאות בנוסח TED ומפגש היכרות עם הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למדעי היהדות שהתקיים ב- 26 ביוני 2013 באוניברסיטת בר-אילן.

Cquote2.svg וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי Cquote1.svg

(בראשית, כ"ד, י"ב- י"ד)

האם יש ניחוש או בחינת אופיה של הנערה ?
בימי קדם היה ניחוש כלי חשוב לקבלת החלטות על יציאה למלחמה (כמו מצב הכבד). במה שונה מקרה זה מתקדים אומות העולם.

חז"ל מציינים כי מדובר במקרה קלאסי.להלן:

Cquote2.svg דברי הרמב"ם הנ"ל ניתן להבין בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שהסימן שקבע לעצמו אליעזר, עבד אברהם, כדי לבחון אם רבקה ראויה להיות אשתו של יצחק, הוא בגדר הניחוש שהתורה אסרה אותו: "והיה הנער אשר אמר אליה: הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה, וגם גמליך אשקה, אתה הכחת לעבדך ליצחק, ובה אדע כי-עשית חסד עם אדני" (בר' כד יד).

לכאורה, טענה זו אינה חידושו של הרמב"ם. הרי מובא במסכת חולין (צה, ע"ב( : "אמר רב, כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש", וכפי שרב מציין, גם יונתן בן שאול נעזר בניחוש. מסופר בספר שמואל א )יד ט-י(, כי יונתן בן שאול הלך עם נושא כליו לתקוף את מחנה הפלשתים. כדי לבדוק אם הצלחת דרכו מובטחת, אמר למשרתו: "אם כה יאמרו אלינו: דמו עד הגיענו אליכם, ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם.ואם כה יאמרו: עלו עלינו, ועלינו, כי נתנם ה' בידנו, וזה לנו האות". למרות שהרמב"ם לא התייחס במפורש למעשה של יונתן בן שאול, אפשר להבין בפשטות, כי לפי דבריו גם מעשה זה היה אסור מדין ניחוש.

Cquote1.svg

מתוך הרצאתו של דר' אלסנדר קליין הסימן של אליעזר עבד אברהם: ניחוש או ניתוח אופי ?

תחילה יש קשר חיובי בין האופי לבין ההתנהגות. המרצה מציין כי חשוב הדיוק. נעקב אחרי הדברים: תחילה הוא רץ לקראתה, רש"י מציין כי :"(יז) וירץ העבד לקראתה -לפי שראה שעלו המים לקראתה": ואז:" וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; (וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ--וַתַּשְׁקֵהוּ-וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ;) רק כאן בא הדבר החשוב: " וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת. המרצה סבור שזו החמצה. לדבריו היה על הכתוב לכתוב ישירות: שתה ומייד להציע לגמלים. לדעתו הדיוק, אינו מושלם, לעומת זאת, אם נסכם את פרטי ההתנהגות, יש ביטוי לאופי שלה.

"כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב" - קודם כל השקיית הגמלים ורק אחרי היא נפנית לשי.

"וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ--לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא" - הוא מחכה לראות מה יקרה.

בשקט בשקט, מתחת לפני השטח, פולמוס סמוי נגד התפיסה האלילית, כי הניחוש הוא המכריע, אלה החסדים בהתנהגות רבקה .

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.