Family Wiki
Register
Advertisement
Dore jonah

יונה הנביא קורא לתושבי נינוה לחזור בתשובה - ציור של גוסטב דורה - המקור: הויקיפדיה האנגלית

יונה בן אמתי היה נביא בימי ירבעם בן יואש מלך ישראל. הוא כתב את ספר יונה, החמישי מתרי עשר בכתבי הקודש. לדעת "הסדר עולם" הוא אחד מבני הנביאים אשר אלישע הנביא שלח למשוך את יהוא בן נמשי למלך ישראל. לפי תני דבי ר' אלעזר, הוא היה בן הצרפתית שהחיה אליהו הנביא. אביו היה מהעיר "גתה חפר" בגבול נחלת שבט זבולון ואימו משבט אשר. אשתו הייתה בן העולות לרגל למרות שמדובר ב"מצות עשה שלא הזמן גרמא" כפי שנאמר:"ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בה חכמים מדלא מיחו בה חכמים אלמא קסברי מצות עשה שלא הזמן גרמא היא ודילמא סבר לה (מסכת עירובין,דף צ"ו,א', גמרא). נבואתו בימי ירבעם בן יואש מזכירה את מעשיהו בנינוה, שני המקרים נהפך הגורל "מרעה לטובה" כמו שכתוב במסכת יבמות.

ראו גם: זאב ח.ארליך (ז'אבו) יונה הנביא: במשהד, ביפו ובחלחול - "ארץ מקרא" במוסף השבת של מקור ראשון 21 בספטמבר 2007

שלושת השליחויות[]

ילקוט שמעוני מתאר את שלושת השליחויות של יונה הנביא וכן מביא את הסיבה לסירובו לצאת לנינוה:

וכך הדרשן פותח את מאמרו: ולמה ברח:

  • שפעם ראשונה שלחו להשיב את ערי ישראל, ועמדו (שמעו את) דבריו, שנאמר הוא השיב את ערי ישראל (להלן).
  • פעם שנית שלחו על ירושלים להחריבה, כיון שעשו תשובה עשה הקב"ה ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא החריבה וקראו אותו נביא השקר.
  • פעם שלישית שלחו אל נינוה להחריבה.

ממשיך הפרשן:" דן יונה בינו לבין עצמו ואמר יודע אני שהגוים קרובי תשובה הם ויעשו תשובה ומשלה רוגזי על ישרלא (וישראל מרוגזים עלי) ולא די שישראל קורין אותי נביא השקר, אלא אף עובדי אלילים קורין אותי נביא השקר. אברח למקום שאין כבודו שם"

למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקודש על נינוה שהייתה לאומות העולם[]

הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .

רבי דוד קמחי הרד"ק כתב בפירושו לספר יונה

Cquote2 ויש לשאול, למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש? וכולה על נינוה, שהיתה מאומות העולם, ואין בו זכר לישראל. ואין בכל הנביאים זולתה כמוה. ומשיב:
  • ונוכל לפרש, כי נכתבה להיות מוסר לישראל. שהרי עם נכרי, שאינם מישראל, היה קרוב לתשובה, ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם; וישראל, מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב, ואינם שבים מרשעם.
  • ועוד, להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא, שהיה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות וחי. ועוד, שהקיאו הדג.
  • ועוד, ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים: (פסוק א')
Cquote1

רבי יצחק אברבנאל הציג את אותה שאלה וסבור כי המטרה הייתה להוציא לפועל הגורל שנגזר על ממלכת ישראל.
וכך הוא הגדיר את השאלה. הקב"ה העניק את "היתרון והמעלה" להשגיח על עם ישראל, כפי שנאמר:" ה׳ בדד ינחנו כי הלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו" (פרשת האזינו). וזה היה תפקיד הנביאים בעם ישראל. הם לא נשלחו למצרים ולבבל למרות "שהיו אנשים רעים וחטאים".

והוא מפרט את תשובתו ותחילה הוא סוקר את תולדותיו: יונה היה משבט אשר והיה בן האלמנה שכלכלה אליהו הנביא. רבי יוחנן סבר כי היה משבט זבולון שכן הוא ניבא על מלך ירבעם בן יואש, כפי שנאמר בספר מלכים. היה חי לאחר שמלכות אשור הגלתה את שבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה בעבר הירדן וגם אחרי שגלו שבטי זבולון ונפתלי, אך לפני שסנחריב הגלה את מלכות שומרון.

ומה היה תפקידו של יונה הנביא. יצחק אברבנאל כתב:" שהיה גזור לפניו להחריב את מלבות ישראל שמרון ובנותיה מפני עוונותיהם על ידי אשור ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעת המעותות לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם כדי שינצל אשור מהכליה ויהיר. כלי זעמי של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל וכמו שאמר הוי אשור שבט אפי וגומר ומפני זה יצר, הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה ראש מלכות אשור וזה הטעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו לא מאהבת השם אותם וחשק בהם אלא כדי להצילם מהרעה כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל

גורל נינוה וגורל ממלכת ישראל[]

בספר יונה מובא תאור של מעשיהו היחידי, אשר מפורט לאורך כל הספר:"קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי" (א',ב'). יונה הנביא מוזכר בספר מלכים בתור הנביא בימי ירבעם (השני) בן יואש מלך ישראל:"הוּא, הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶרב',י"ד,כ"ה). המשכם של הפסוק - "כִּי-רָאָה ה' אֶת-עֳנִי יִשְׂרָאֵל, מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא-דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת-שֵׁם יִשְׂרָאֵל, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; וַיּוֹשִׁיעֵם, בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ." - מאפשר לחז"ל לייצור קשר בין גורלה של ממלכת ישראל לבין גורל העיר נינוה ןכך נאמר במסכת יבמות:"אמר מר: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר - שנית דברה עמו שכינה (למה כתוב שנית) שלישית לא דברה עמו (הרי מצאנו בספר מלכים גם פעם שלישית) והא כתיב (שנאמר בספר) (מלכים ב יד):" הוא השיב [את] גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא". אמר רבינא על עסקי נינוה, קאמר רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר (כאן נאמר) "כדבר ה' אשר דבר ביד עבדו הנביא" (המסקנה) כשם שנהפך לנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה" {(צ"ח,ב').

היכן קבור יונה[]

Tombeau du prophète Jonas a El-Mechhed, L'ancienne Gath-ha-Hepher

קבר יונה הנביא בגת חפר (כיום משהד), איור מספרו של ויקטור גרן משנות ה-80 של המאה ה-19

לפי המסורות השונות, קברו של יונה הנביא מצוי , לפי מסורות - לרוב מוסלמיות - במקומות הבאים:

  • בכפר הערבי "משהד" ליד נצרת - מזהים במסגד את קברו. ההר מזרחית לעיר כונה "הר יונה". ייתכן כי הכפר ממוקם ב"גתה חפר" - בגבול נחלת שבט זבולון, עיר מולדתו.

זאב וילנאי כותב במדריך הגליל, משנת 1954, כי קברו ידוע מהמאה ה-4. בימי הביניים היו יהודים רבים מבקרים בו ומשתטחים על קברו. רבי פתחיה בקר במקום בשנת 1180 וכותב על שומר הקבר: "וכשהיהודים באים הוא מקבל אותם בסבר פנים יפות, ואומר להם: יונה בן אמתי יהודי היה. לכך ראוי לכם לאכול משלו - ומאכיל הפירות ליהודים". הכפר נקרא "משהד", מהמילה "שהיד" - שמובנה קדוש - על שם קברו הקדוש של יונה. בקרבתו תורבה בשם :חירבת א-זרע - מקומה של גת-חפר המקראית.

  • ביפו - העיר ממנה יצא לשליחותו.
  • בחלחול - עיר בהרי יהודה
  • באשדוד - גבעה מזרחית לנמל המכונה היום גבעת יונה. היה במקום מקום קדוש לערבים בשם "נבי א-יונס" .

תכלית יונה הנביא היה למנוע את הגליית עם ישראל לאשור[]

הרב_יעקב_זיסברג_תכלית_יונה_הנביא_היה_למנוע_מנינוה_ממלכת_אשור_לחזור_בתשובה_ולגרום_להגליית_עם_ישראל

הרב יעקב זיסברג תכלית יונה הנביא היה למנוע מנינוה ממלכת אשור לחזור בתשובה ולגרום להגליית עם ישראל

תכלית יונה הנביא היה למנוע מתושבי נינוה - מלכת אשור- לחזור בתשובה ולגרום להגליית עם ישראל - שיעורו של הרב יעקב זיסברג בפני באי כולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים ה' אלול תש"פ

מראי מקומות

  1. רד"ק - ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי לאמר. זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב רוצה לומר חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל ית' לנינוה שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל יתברך וזהו מה שנאמר ויהי דבר ה' אל יונה שנית, שנית דבר עמו ולא שלישית והקשו ולא והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא ותרצו על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ולא שלישית, ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי רוצה לומר כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה ונביא זה היה משבט זבולון מן הנראה כי גת החפר היה שם עירו ובחלק זבולון היה כמו שכתוב גתה חפר עתה קצין,
  2. רד"ק (המשך)ויש לשאול למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש וכולה על נינוה שהיתה מאומות העולם ואין בו זכר לישראל ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם ועוד להודיע הפלא הגדול שעשה האל יתברך עם הנביא שהיה במעי הדג ג' ימים וג' לילות וחי, ועוד שהקיאו הדג ועוד ללמד שהאל יתברך חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם וכל שכן כשהם רבים:
  3. מלבי"ם - ויהי דבר ה' אל יונה אמרו חז"ל (בפ' החליל) שיונה בן אמתי היה מצד אמו משבט אשר והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו, ושאליהו החייהו, ומצד אביו היה משבט זבולון כמ"ש בספר מלכים יונה בן אמתי אשר מגת החפר, וגתה חפר היה בגבול זבולון (יהושע י״ט:י״ג), ומבואר במלכים שם שהוא היה אשר משח את יהוא (כמ"ש חז"ל) והוא נבא לירבעם בן יואש שישיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה, וכ"ז לא הועיל כי ישראל לא שבו בתשובה עד שהיו מוכנים לילך בגלות על ידי מלך אשור, וכבר היה אשור מושל עליהם, לכן אמר לו ה
  4. מלבי"ם - השאלות: לא מצאנו בשום מקום שישלח ה' נביא מבני ישראל בפרטות שילך אל מדינה מן האומות להחזיר אותם בתשובה, כי זה רק מיוחד לישראל שחלה בם השגחה האלהית כמ"ש חז"ל. ומקרא מפורש כי העמים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים וכו' ישמעו, ואתה לא כן וכו' נביא וכו' ומה נשתנה ענין נינוה ששלח אליהם את יונה?, ומדוע לא שמע יונה בקול ה' והיה לו לרוץ בשמחה להשיב בני אדם מדרכם הרעה, ומה בכך שאינם מבני ישראל?, ואיך עבר יונה על דברי ה' לכבוש נבואתו ונביא הכובש נבואתו חייב מיתה?. מדוע אמר וקרא עליה ולא פירש לו מה יקרא, ובפעם השני אמר וקרא עליה את הקריאה אשר אנכי דבר אליך?:
  5. מלבי"ם (המשך) קום לך אל נינוה וקרא עליה שישובו בתשובה ולא היה השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל להשיב את העכו"ם בתשובה, כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא רק בישראל, רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל שנתחייבו למקום, רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים למלאת גזרתו על ישראל, וגם כדי שלא יאמר המתלונן למה התביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, רצה ה' להראות שאשור יש לו זכות יותר מישראל שהם שמעו לדברי הנביא ועשו תשובה וישראל הקשו ערפם משמוע, וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל. וכבר כתב הרי"א שמטעם זה אמרו חז"ל שיונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב ושנתן נפשו עבור ישראל, (כמ"ש במכילתא פ' בא), כי בזה היה תלוי הצלת ישראל וכבודם בשני הטעמים הנזכרים. והנה בפעם הראשון לא שלח על ידו נבואה מיוחדת כמו בפעם השני שא"ל קרא עליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך שהוא מה שקרא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, שאז לא נחתם עדיין גז"ד זה, ולא שלחו בתורת נביא מודיע גזרת עליון, שאם היה שולחו בענין כזה לא היה עובר על דברי ה', שנביא הכובש נבואתו חייב מיתה. רק א"ל קרא עליה סתם, היינו שיקרא באזניהם דברי מוסר ותוכחה להשיבם מעונותיהם, ובאר לו כי עלתה רעתם לפני, שעת תרבה הרעה במדה גדושה תעלה הרעה לפני ה' לקטרג, ואז בא רעתם וקטגה עליהם, ובעת יחתם גז"ד אז תרד הרעה שהיא הגזרה הנחרצה מלמעלה למטה. ואז עדיין לא נחרץ גז"ד, רק הרעה קטרגה עליהם, ושלחו להוכיחם, לא להודיעם גזר דינם, ולכן חשב יונה שבזה אינו בכלל נביא הכובש נבואתו כי לא נשלח לנבאות רק להוכיח ועובר רק על מצות עשה שצוהו ה' להוכיח, ולכן.
  6. אברבנאל - השאלה הראשונה במ"ש ה' ליונה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, כי מה לו לש"י עם נינוה אם רבו פשעיה לשישגיח בה וישלח עבדיו הנביאים להוכיחה ולישרה הלא הוגד מראש שזהו היתרון והמעלה שעשה הקב"ה אל עמו ואל נחלתו ישראל להשגיח בהם בפרט או בכלל בהשגחה עליונה נפלאה כמ"ש (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמנם שאר האומות הם תחת ממשלת המשרתים אשר חלק ה' אותם לכל העמים ולכן היו בעם ישראל נביאים שהם כלי ה' ושלוחיו להוכיחם ולישרם לא עשה כן לכל גוי ומה ראה ית' א"כ לשלוח את יונה אל נינוה עיר הכשדים לא עשה כן למצרים ולבבל ושאר המדינות הגדולות שהיו אנשיהם רעים וחטאים לה' מאד:
  7. אברבנאל (המשך) - הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שעצת ה' לעולם תעמוד ודבר אלקינו יקום לעולם ושלכן היו הנביאים מאמינים בנבואותיהם ומיעדן על העתידות שיראו לדעתם באמת כי לא איש אל ויכזב, ושכבר קרה הלכה למעשה מיונה בן אמתי שצוהו הש"י להנבא לא על עמו כי אם על נינוה ראש מלכות אשור, ושיונה לא רצה ללכת להנבא שמה לפי שהיה יודע הרעות והגליות שהיה עתיד לעשות בשבטי ישראל ולכן כלתה נפשו שתכלה אומת אשור ונינוה ראש מלכותה תתך עד כלה ולזה ברח מלכת שמה, והשם אשר לו נתכנו עלילות הטיל רוח סערה בים עד שהוצרכו המלחים להטיל את יונה הנפש החוטאת אל הים וגם שם לא הונח לו כי הדגה אשר בים שבלעו שמרו כאישון עינו עד שהוכרח יונה להתפלל אל ה' והוציאהו משם והלך לעשות שליחותו כי לא יפלא מהש"י דבר והכל בידו כחומר ביד היוצר לכל אשר יחפוץ יטנו:
  8. אברבנאל (לשאלה הראשונה) - ויהי דבר ה' אל יונה בן אמתי וגו' עד ויראו המלחים וגומר. אמרו חכמים ז"ל בפרק החליל (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א) שיונה בן אמתי היה משבט אשר ושהוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו והוא היה המת שהחיה אליהו אבל רבי יוחנן אמר שהיה משבט זבולון כי הוא ניבא על ירבעם בן יואש כמו שכתוב בספר מלכים (ב יד, כה) כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר והמקום הזה בחלק זבולון היה כמו שכתוב משם גתה חפר, אמר רבי לוי יפה למדנו רבי יוחנן אמו היתה מאשר ואביו מזבולון שנאמר (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון וירכתו עד צידון ירך שיצא ממנו עד צידון היתה וכתיב (להלן ג) וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש הוי והוא לחוף אניות יהיה מה שיהיה הנה אלישע הנביא סמכו לנביא ושלחו למשוח את יהוא בן נמשי ומפני שנתאמתו דבריו תמיד לכן נקרא בן אמתי. ויצא לנו מזה שהוא היה ממלכות אפרים קודם שהחריב סנחריב את שומרון ואחר שהחריבו אנשי אשור את שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהיו מעבר לירדן וגם אחרי שגלו זבולון ונפתלי, ואין ספק שהיו כל שאר השבטים הנשארים יראים ופוחדים ממלך אשור שיבוא על שומרון ויחריבה כאשר עשה לאחיהם שכבר גלה, ולהיות הפחד הזה בלב חכמיהם של ישראל לכן נמשך בענין יונה מה שמבאר בספור הזה והוא שהשם יתברך צוה ליונה (ב) שילך אל נינוה העיר הגדולה ששם ישבו כסאות למלכי אשור והיא ראש מלכותם, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש עיר גדולה לאלקים שהיו אנשי נינוה תמיד יראי אלקים מימים קדמונים רק עתה בימי יונה התחילו לעשות הרע בעיני השם יתברך ולולי שהיו קודם לזה אנשים צדיקים לא היה השם יתברך מצוה לנביאו להישירם, אבל זה אינו נכון ולא אמתי בעיני ופירוש עיר גדולה לאלקים יתבאר אחר זה:

ואין ראוי לפרש וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני שהיה זה עצם הקריאה אבל אמר שיקרא עליה מה שגזר השם מההפכה אם לא ישובו בתשובה כי זה כולו נכלל באומרו וקרא עליה והוא על דרך קרא בגרון אל תחשוך (ישעיה נח, א) שיוכיחם ויפחידם ושהיה זה לפי שעלתה רעתם לפניו יתברך, ולא היה זה להיותו משגיח בהם בהשגחתו העליונה כמו בישראל ולישרם ולהציל מפגע אלא מפני שהיה גזור לפניו להחריב את מלכות ישראל שומרון ובנותיה מפני עוונותיהם על ידי אשור, ולכן היה משתדל יתברך להציל את אשור מהרעה המעותדת לבוא עליהם בעבור החמס אשר בכפיהם כדי שינצל אשור מהכליה ויהיה כלי זעמו של הקדוש ברוך הוא להחריב בו את ישראל וכמו שאמר הוי אשור שבט אפי וגומר, ומפני זה רצה הקדוש ברוך הוא לישר את נינוה ראש מלכות אשור וזה טעם שליחות יונה אל נינוה לקרא אליה כי עלתה רעתם לפניו לא מאהבת השם אותם וחשק בהם אלא כדי להצילם מהרעה כדי שיהיו מעותדים נכונים למועדי רגל של ישראל, והותרה בזה השאלה הא':

וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ: יונה הנביא בירושלים?[]

מאת: ד"ר איל דודסון, מכללת הרצוג, מכללת אורות ישראל (מובא ברשותו האדיבה)

יונה הנביא בספריה הלאומית

בקומת הקרקע של בית הספרים הלאומי בגבעת רם מוצב פסל של לווייתן ובתוכו חלל פעור עם שרפרף לישיבה.

הספרייה נועדה לחוקרים עסוקים וטרודים בהוויות העולם, אבל פרנסיה התחשבו גם בבטלנים שכמותי, ששאלו את עצמם מה עניין לווייתן אצל ספרייה, ומה היה חטאו של זה שנענש לשבת בתוך הכוך הנזירי. לכן נעצרתי מול שלט ההסבר. ראשית, למדתי שזוהי יצירתה של האומנית הדסה גולדויכט, ובהמשך הוסבר, בין השאר, כך:
במיצב זה הלווייתן נמשל אל הספרייה עצמה, ואילו יונה הנביא המוכל בתוכו דומה לקורא או לחוקר הבא אל שעריה ומגלה את סודות מטמוניה. המבקרים בספרייה מוזמנים להיכנס אל הלווייתן ולשהות בבטנו, במעין אולם קריאה פרטי. בספר יונה הנביא מתואר כמי שעבר ממצב של בריחה מהאל למצב של קבלה והבנה של שליחותו. בטן הדג משמשת אפוא כחלל של שינוי והתחדשות. גם מבקרי הספרייה עוברים תהליך של השתנות – המחקר והלימוד המתרחשים באולמות הקריאה מסוגלים לשנות את נפשו ואת דרכו של הקורא באופן העמוק ביותר.

אחרי שנזכרתי למה בכלל הגעתי לספרייה, ויתרתי על ההזמנה לשהות בבטן הלווייתן. ובכל זאת, הרהרתי לעצמי, מדוע בחרה גולדויכט נביא כה לא-ירושלמי כמו יונה ובעל חיים כל כך לא-ירושלמי כמו לווייתן לפאר דווקא את המוסד המזוהה כל כך עם ירושלים? הלא יונה בן אמיתי היה מגת חפר שבגליל התחתון, בתחומי ממלכת ישראל, כך שלא היינו מצפים 'לפגוש' אותו בבירת ממלכת יהודה?

יונה הנביא בחלחול

המסגד על קבר יונה הנביא (נבי יונס) בכפר חלחול, תאריך לא ידוע (מקור: דוד בנבנישתי, אתר ישראל הנגלית לעין, אוסף יד יצחק בן צבי).

גם המסורות הקדומות, שהשאירו בידינו אפשרויות רבות לזיהוי קברו של יונה (בכפר משהד שבגליל התחתון המזוהה עם גת חפר; בעיירה חלחול שמצפון לחברון; בכפר בית אומר שמצפון לחלחול; בגבעת יונה באשדוד, על גדתו הדרומית של נחל לכיש; בכפר צרפנד שמצפון לצידון בחוף לבנון, המזוהה עם צרפת המקראית; ואפילו ליד נינוה, בימינו העיר מוסול שבעירק) – פסחו על ירושלים. אם כן, מה ליונה ולירושלים?

אז זהו, שטעיתי. לפי מסורות חז"ל יונה הכיר היטב את ירושלים ופעל בה. קודם שיצא לשליחותו המפורסמת לנינוה נשלח יונה לירושלים והזהיר גם אותה מפני חורבן קרוב, אלא שבזכותו חזרו אנשי ירושלים בתשובה והחורבן נמנע. נבואותו לא התקיימה אפוא, ולכן לעגו לו וכינו אותו נביא שקר (פרקי דרבי אליעזר, י). אבל לא היה זה ביקורו היחידי של יונה בירושלים:

אמר ר' יונה [!]: יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת[ה] עליו רוח הקודש (ירושלמי, סוכה פ"ה ה"א).

במקור נוסף ציינו חז"ל שגם אשתו של יונה נהגה לעלות לרגל לירושלים (בבלי, עירובין צו ע"א). מסורות אלה מעלה תהיות, שכן יונה פעל בזמנו של ירבעם בן יואש מלך ישראל (מלכים ב יד, כג-כה). לא רק שהאיסור שהטיל ירבעם בן נבט על תושבי ישראל לעלות לירושלים עוד היה בתוקף, אלא שיהואש בן יהואחז, אביו של המלך בזמנו של יונה, היה היחידי מבין מלכי ישראל שפגע באופן ממשי בירושלים בירת יהודה, ויש להניח שעקבות ההרס והביזה נכרו היטב בימיו:

וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָו. וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, ויבאו (וַיָּבֹא) יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה. וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה (מלכים ב יד, יב-יד).

הכתוב טרח לציין את גבולות הפגיעה של מלך ישראל בחומת ירושלים, ותחם אותה בין שערים שאינם מוכרים ממקורות נוספים – שער אפרים ושער הפינה. פרשן המקרא רלב"ג (ר' לוי בן גרשום, פרובנס, 1344-1288) התייחס לכך בפירושו על הפסוק:

ידמה שהיה שם שער, היה נכנס בו שבט אפרים בבואם לירושלים. ושער הפִּנה היה שער אשר הוא סמוך לבית ה', והוא נקרא שער פִּנה כי הוא היה הפנה והיסוד לקדושת ישראל.

נראה שהבסיס לפירושו של רלב"ג ביחס לשער אפרים היה תרגום יונתן למילים "בשער אפרים": "בתרע שבטא דאפרים" – בשער שבט אפרים. על כל פנים, לפי פירוש זה, שמו של השער מעיד על כך שבני שבט אפרים, שהיו נתיני ממלכת ישראל, לא צייתו לאיסור שהטיל ירבעם בן נבט וסירבו לעלות למקדשי העגלים שבנה בדן ובבית אל. שמו של שער הפינה (ולא ברור אם יש קשר ל"שער הפינים", הנזכר בזכריה יד, י), מרמז על כך שהמורשת האלילית שניסו מלכי ישראל להטמיע בהם לא הצליחה לחלל את אמונתם המקורית. לפי זה, הרס החומה בידי יהואש מלך ישראל היה סמלי, ונועד לפגוע בקו המחבר בין שבטי ישראל לבין קדושתם ולנתק אותם בכוח מירושלים ומבית המקדש.

על רקע הפרשנות הזו יש לבחון מחדש את המדרש על עלייתו של יונה לבית המקדש: מסתבר שהוא לא היה היחידי מבין אנשי ממלכת ישראל שביקשו להמשיך ולדבוק בירושלים.

לדברי חז"ל אפילו המלחים שנאלצו להשליך את יונה למים עלו לבית המקדש שבירושלים:

ראו המלחים את כל האותות והנפלאות הגדולות שעשה הקב"ה עם יונה, מיד עמדו והשליכו איש את אלהיו בים, שנאמר: מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ (יונה ב, ט), וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם [...] (פרקי דרבי אליעזר, י).

וכל שנותר לקוות הוא שלא תימצא מסורת המזהה את קברו של יונה בקומת הקרקע של הספרייה הלאומית בגבעת רם.

קישורים חיצוניים[]

Advertisement