בקישור זה מצאתי פרטים היחידות העבריות שלחמו בצבא הבריטי - להלן 5 מתוך 6 היחידות היה השתתפו בהצלת יהודי איטליה (חסרה לי יחדיה 460)

להלן תחילת המאמר:

היחידות העבריות בצבא הבריטי היוו מראשית היווסדן את כור ההיתוך של העולים החדשים מהגלויות השונות, עם בני הארץ. מקום בו המכנה המשותף לכולם היה השפה העברית והרוח העברית הלאומית. מראשיתה, אופיינה ההתנדבות העברית לצבא הבריטי, בחתירתה להבלטת ייחודה הלאומי בתוך המסגרת הזרה בה הם היו נתונים. מאמץ זה בא לידי ביטוי במאבק על השפה העברית, על הדגל הכחול לבן, על סמל ועל הרשות לשיר את ההימנון. השפה העברית דחקה את לשונות האם של המתנדבים והפכה להיות לשפה רשמית למחצה בצבא, כך שביחידות "מעורבות", פורסמו הפקודות בשתי השפות. לעומתן, היחידות שהפכו ליחידות עבריות – היו גאות כי כל הפקודות על מגרש המסדרים הן על טהרת העברית והשבת הונהגה כיום המנוחה הרשמי ביחידה. המוטיב המרכזי שהיה משותף לכולן היה הרצון לקחת חלק פעיל בחזית. בעיני הישוב סימלו היחידות העבריות את התרומה למאמץ המלחמתי.

הפלוגות הראשונות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתוך הפירסום לעיל

פלוגת חפרים 401[עריכה | עריכת קוד מקור]

פלוגת החפרים הראשונה. גיוסה החל בדצמבר 1939 ובפברואר 1940 הושלמה הקמתה והיא נשלחה נשלחה דרך מצרים לצרפת. הפלוגה הייתה מעורבת מ – 750 יהודים, מרביתם עולים חדשים, ו- 300 ערבים. בסוף מאי 1940 הורה המטכ"ל הבריטי למפקדת חיל המשלוח לפנות מצרפת את מרבית היחידות העורפיות והבלתי לוחמות. תפקידה של פלוגה 401 היה לחפות על נסיגת היחידות הבריטיות בחצי האי בריטאן מאזור העיר ראן לנמל סט. מלו. עם השלמת הפינוי הפליגה הפלוגה לאנגליה. הפלוגה עזבה את בריטניה בתחילת אוגוסט 1940, ולאחר הפלגה מסביב לאפריקה הגיעה למצרים, באמצע ספטמבר אותה שנה ב- 15 באוקטובר 1940פוצלה הפלוגה. 270 איש התנדבו ליחידת הקומנדו 51 והשאר הפכו לפלוגת חפרים 601.

פלוגת חפרים 601[עריכה | עריכת קוד מקור]

הפלוגה הוקמה באוקטובר 1940 - יהודים וערבים, מחיילי פלוגת החפרים 401, שלא התנדבו ליחידת הקומנדו 51 . בפברואר 1941הועברה הפלוגה למדבר המערבי. והתמקמה בסולום (גבול מצרים - לוב). לאחר כיבושה של טוברוק הועברה הפלוגה לנמל שבעיירה. החפרים עסקו בעבודות פריקה כאשר הנמל היה נתון כל העת להפצצות מן האוויר. במרץ 1941 עמדה הפלוגה להישלח ליוון במסגרת חיל המשלוח הבריטי. קבוצת חלוץ שלה הגיעה ליוון והתמקמה באזור אתונה-פיראוס, אולם התפתחות הקרבות שינתה את התוכנית ושאר הפלוגה נשאר במדבר המערבי. עד סוף שנת 1941 הפכה הפלוגה ליהודית כולה. באפריל 1942 פורקה ושרידיה הועברו ליחידות אחרות, בעיקר לגדודי חיל הרגלים שקמו באותה עת.

(המשך בקישור לעיל)

הפלוגות שעזרה ליהודי איטליה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פלוגת הובלה 650[עריכה | עריכת קוד מקור]

650 , היתה פלוגת ההובלה העברית האחרונה שהוקמה, General Transport Coy. R.A.S.C. 650 פלוגה בסתיו 1942 . מפקדה היה יהודי בריטי בשם מייג'ר צ'רקהם (חכם), וסגנו היה שמואל נאמן (שהיה גם המפקד מטעם ה"הגנה"), שהחליפו בפיקוד על היחידה באפריל 1944 . היחידה חנתה בארץ ישראל וביצעה שיירות מחיפה לעיראק. בשיירות אלו הוברחו לעיראק שליחים של המוסד לעלייה ב', ההגנה ו"החלוץ", וכן משדר אלחוט לאנצו סירני, שפעל כשליח המוסד לעליה מבגדד ושירת את המחתרת החלוצית בעיראק עד מלחמת העצמאות. בדרכן חזרה לארץ הבריחו שיירות הפלוגה מעפילים מעיראק, רובם עריקים יהודים מחיילי הצבא הפולני החופשי בפיקודו של גנרל אנדרס, שהגיעו מברית- המועצות דרך אירן ועיראק לארץ-ישראל ולמצרים ואחר-כך לחזית איטליה. בספטמבר 1943 יצאה הפלוגה לאיטליה והשתתפה בנחיתה של בעלות הברית בראש החוף בסלרנו. הייתה זו יחידת ההובלה השניה שנחתה בסלרנו, ועסקה בימיה הראשונים בעיקר בהובלת הגייסות של הקורפוס העשירי אל קו החזית וממנו. חלק אחר של היחידה עסק בהובלת תחמושת ואספקה אחרת, מחופי הפריקה בסאלרנו אל מצבורים קדמיים יותר. עם נסיגת הגרמנים לקו הנהר וולטורנו, שמצפון לנאפולי, והתייצבות החזית שם, השתנו משימותיה של היחידה. פלוגה 650 עסקה עתה בפינוי שגרתי של רציפי הנמלים, ומדי פעם בהובלת חומרי גישור ליחידות הנדסה של המחנה החמישי. במתקפת האביב של מאי-יוני לא השתתפה אף אחת מיחידות ההובלה העבריות, למעט חלק מפלוגה 650 בפיקודו של נאמן, שנחת בראש החוף באנציו, שמדרום לרומא והשתתף בקרבות שהתנהלו בו. לקראת המתקפה על הקו הגותי, קודמה הפלוגה צפונה. פעילי היחידות חילקו בינם את השטחים ששוחררו באיטליה מבחינת האחריות לאיתור יהודים והגשת סיוע ראשוני להם. הפלוגה קיבלה על אחריותה את אזור פירנצה- ליבורנו. בשלהי 1944 הגיעה הפלוגה בעקבות מתקפת הקיץ של בעלות הברית לארצו. שם עבדה בעיקר בסיוע ליחידות ההנדסה בהובלת חומרי ביצורים וציוד גישור ובתפקידים מקומיים שגרתיים. מפקד היחידה, שמואל נאמן, סיים את תפקידו ואת מקומו תפס קצין יהודי אחר, אדי כהנוב, שהיה מוותיקי הקצינים הארצישראליים. באפריל 1945 בעקבות מתקפת הקיץ האחרונה של בעלות הברית, הופעלה היחידה במסגרת טור ההובלה ה- 86 . עם תחילת ההתקדמות הועברה לפירנצה. לאחר כיבוש בולוניה עברה לעיר זו, ומשאיותיה פעלו בכל עמק הפו וצפון איטליה. מדי פעם נשלחו שיירות לדרום, להביא אספקה ישירות לנמל נאפולי. באוגוסט 1944 השתלבה הפלוגה בהסעות של חיילי המחנה השמיני אל אוסטריה וממנה. בבולוניה אימצה הפלוגה את חוות ההכשרה בנונאנטולה, והייתה אחראית לתחזוקתה ולהדרכתה. הפלוגה פעלה בתחילת 1946 במרכז ובצפון איטליה ובסיסה בבולוניה. בפברואר הועברה לקפואה שבדרום איטליה. כאחת היחידות העבריות הצעירות, היא קלטה שרידי יחידות ותיקות שפורקו, וכן חיילים ארצישראלים שהועברו אליה לאחר ששירתו ביחידות בריטיות. ביוני 1946 פורקה הפלוגה.

פלוגת הנדסה 739[עריכה | עריכת קוד מקור]

739 בפיקודו של מייג'ור קראן. הפלוגה Artisan Works Coy.,R.E. בדצמבר 1940 הוחל בהקמת הפלוגה הורכבה מטירונים וקצינים זוטרים ארצישראליים. הפלוגה הייתה לכאורה מעורבת עם ערבים, אך לאמיתו של דבר היוו בה היהודים רוב מכריע, ועובדת קיומה של קצונה יהודית עשתה אותה למעשה ליחידה עברית. הפלוגה הועסקה בתחילה בעיקר במשימות בינוי המחנות, שהיו אזרחיות באופיין. בהמשך המלחמה, התאמנה גם במשימות של הנדסה קרבית. באפריל 1941 היא קיבלה את ציודה של פלוגה 738 , שהועברה למצרים והחלה להתאמן כיחידת הנדסה. מיוני 1941 עבדה הפלוגה בבניית ביצורי הגבול הצפוני בגליל, באזור מרג' עיון שמצפון למטולה. בראשית 1943 מונה הקצין היהודי, טוביאנסקי למפקד הפלוגה, שריכזה רבים מן המתנדבים הוותיקים שהתגייסו בחודשים הראשונים למלחמה, ליחידות בריטיות ולחיל החפרים. באוגוסט 1943 יצאה הפלוגה למצרים ובאוקטובר הועברה לברינדיזי באיטליה. הפלוגה נשארה באזור זה ועסקה בהקמת מתקני קבע שונים ואחזקתם. בפברואר 1944 עברה לנאפולי ובמשך חודשים עבדה בתחזוקת בתי חולים באזור. בראשית 1944 מונה מייג'ר אטלס כמפקד הפלוגה. בברינדיזי פגשו אנשי הפלוגה בפליטים יהודים מיוגוסלביה שחולצו מן האי ויסי. פעילי היחידות חילקו בינם את השטחים מבחינת האחריות לאיתור יהודים והגשה להם סיוע ראשוני. הפלוגה קיבלה על עצמה את האחריות למרחב שבין אנקונה לרימיני. הניסיון שרכשה היה מרובה, והרמה שהגיעו אליה הייתה גבוהה ומצאה את ביטויה בהערכת המפקדות הממונות. במאי 1945 לאחר ניצחון בעלות הברית, הועברה הפלוגה למילאנו וסביבתה. בתחילת 1946 נשלחה לארץ להתפרק.

פלוגת מובילי המים 148[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם ערך מורחב: פלוגת מובילי המים 148

הוקמה בקיץ 1941 , והורכבה בחלקה מחיילים וותיקים מיחידות ,((PAL) WATER TANKS) הפלוגה הובלה אחרות. היא התארגנה והתאמנה ליד קהיר. באוקטובר היא יצאה למדבר המערבי והשתתפה בין 18 שהביא לשחרורה של טוברוק (Operation Crusader)' בנובמבר לבין 30 דצמבר 1941 במבצע 'קרוסייידר וכיבושה מחדש של קירנייקה. היא הייתה זו הפלוגה העברית היחידה שהשתתפה במבצע זה. בנובמבר 1941 חצתה הפלוגה את גבול מצרים-לוב והמשיכה להתקדם עם המחנה השמיני כשהיא מובילה מים למצבורי האספקה הקדמיים שלו.

במחצית הראשונה של שנת 1942 פעלה הפלוגה במדבר המערבי, בפיקודו של מייג'ר ידין פרומקין, כיחידה עברית בודדת ושכוחה כמעט, ובתנאי שירות ותעסוקה קשים במיוחד. לאחר כניעת טוברוק ביוני 1942 השתלבה היחידה במנוסה הכללית של המחנה השמיני, ומדי פעם מצאו אנשיה את עצמם מול סיורי החלוץ הגרמני. במשך חודשי הקיץ והסתיו של שנת 1942 היא המשיכה להוביל מים ליחידות השונות בחזית אל עלמיין ובמהלך המרדף אחרי רומל אל קירנייקה וטריפוליטניה עד לטריפולי. בסוף אוגוסט 1943 הופרדה בטריפולי, קבוצה בפיקודו של יצחק ("סאקו") ספקטור מן הפלוגה, על-מנת להשתתף בנחיתה בסלרנו שבדרום-איטליה. בתחילת ספטמבר 1943 , תחת הפגזות והפצצות נחתה בחוף והייתה ליחידה העברית הראשונה שהגיעה לאיטליה, שם פעלה במסגרת הקורפוס ה 10- ולאחר מכן תחת מפקדת נפת סלרנו.

בסוף החודש חברה אלי שאר הפלוגה, ופעלה במסגרת המחנה האמריקני החמישי בחזית. עם כיבוש נאפולי הועברה הפלוגה לשם. בעקבות מתקפת הקיץ של בעלות הברית ב- 1944 הגיעה הפלוגה לפירנצה ונותרה בעיר תקופה ממושכת.

בפירנצה סיפקה הפלוגה מים לאוכלוסייה האזרחית בשבועות הראשונים לאחר השחרור, עד ששוקמה מערכת אספקת המים האזרחית. לפלוגה היה חלק נכבד בשיקום קהילת יהדות פירנצה. הם החלו בפעולות ההצלה מיד עם שחרורה של העיר והמשיכו בכך עד אחרי המלחמה. הם דאגו לצרכים הגשמיים: קורת גג, ביגוד ומזון. עברו לסיוע באיתור המשפחות והמשיכו פעולות תרבות. המטרה הייתה לארגן את הנוער להקנות לו את השפה העברית, ההווי הארץ ישראלי ולהכשירו לעלייה לארץ ישראל. במבני בית הספר ליד בית הכנסת חודשו הלימודים. במקביל, טיפלו חיילי הפלוגה בהוצאת ילדים יהודים ממנזרים בעיר. גולת הכותרת של פעילות הפלוגה הייתה בארגון סרטיפיקטים לבאי ההכשרות ובני משפחתם. וכך רובם הגיעו לארץ ישראל בPrincess Kathleen Jewish Pioners.

במתקפה האחרונה של בעלות הברית באיטליה, שהחלה באפריל 1945 , הופעלה היחידה במסגרת טור ההובלה ה- 13 בגזרה המרכזית של החזית. בדצמבר 1945 פורקה הפלוגה, והללו בתוכה שלא הגיע עדיין תורם . להשתחרר עברו לפלוגת ההובלה 650

פלוגת הובלה 178[עריכה | עריכת קוד מקור]

178 על מנת לשרת את יחידות הבינוי General Transport Coy. R.A.S.C. בפברואר 1941 הוקמה הפלוגה של חיל ההנדסה הבריטי באזור התעלה והמדבר המערבי. בעקבות המתקפה הבריטית במדבר המערבי בחורף 1941-1940 , הועברה במרס 1941 מערבה, לאזור בנגזי, ופוצלה לקבוצות קטנות שעבדו עם יחידות בריטיות שונות. כאשר החלה התקפתו של רומל באפריל 1941 , הובילו משאיות היחידה גייסות שנסוגו מבנגזי מזרחה לעבר טוברוק. היחידה נשארה בטוברוק הנצורה, אך מכיוון שלא הייתה לה תעסוקה של ממש במתחם הנצור, הוחלט לפנותה מטוברוק וביולי 1941 הגיעו אנשיה לאלכסנדריה. פלוגת ההובלה 178 הייתה היחידה העברית הראשונה שזכתה למפקד יהודי-ארצישראלי, מייג'ור ולסלי אהרון. לאחר החזרתה למצרים היא פעלה כיחידת הובלה לעבודות בשירות חיל ההנדסה. מחלקה אחת נשלחה לעקבה, שם עסקה בסלילת כביש ומסילת ברזל. בספטמבר 1941 נשלחה הפלוגה לקינה שבמצרים עלית, והועסקה בעיקר בסלילת הכביש מנמל סאפאגה שלחוף ים סוף אל עמק הנילוס. לאחר כשנה של שירות במצרים עילית חזרה פלוגה 178 למדבר המערבי בעקבות הניצחון באל-עלמיין, והשתתפה בהתקדמות לעבר לוב וטוניסיה. באפריל 1943 היא הועברה הפלוגה מבנגזי לטריפולי בשיירה בה הובילה תחמושת, ציוד נחיתה ויחידות שנועדו להצטרף לכוח המתוכנן לפלישה לדרום אירופה. לקראת הפלישה לסיציליה, הפליגה הפלוגה במאי 1943 לאי מלטה. כאן עסקה בעבודות שגרתיות בשביל יחידות הנדסה באי. בדצמבר 1943 הועברה הפלוגה לפויג'י שבאיטליה, והחלה לעבוד שם עם יחידת ההנדסה באיזור. משימתה העיקרית הייתה קשורה בתחזוקת שדות התעופה בסביבת פויג'י. בתחילת מאי 1944 קודמה הפלוגה לעבר החזית והוצבה בוואסטו שמצפון לטרמולי, שם עסקה בהובלת תחמושת עד קווי החפירות. באמצע אוגוסט 1944 היא קודמה צפונה לאנקונה לקראת המתקפה על הקו הגותי. באוקטובר הגיעה הפלוגה לארצו וסביבתה, שם רוכזו מרבית יחידות ההובלה העבריות. בעיני היישוב סימלו היחידות העבריות באיטליה באותה תקופה את גולת הכותרת של השתתפותו במאמץ המלחמתי. לאחר בואה של החטיבה היהודית הלוחמת לאיטליה בסוף 1944 , הוחלט בינואר 1945 לצרף אליה את פלוגת הובלה 178 כפלוגת ההובלה העצמאית שלה. לשם כך האדם שלה לתקן הנדרש מפלוגת הובלה של עוצבת שדה. בתקופת ההתארגנות חנתה הפלוגה ברומא, התאמנה וקלטה חיילים מפלוגות הובלה עבריות אחרות. בעת שהותה של החי"ל בחזית, נותרה פלוגת ההובלה שלה בעיירה ראוונה וחלק ממנה נשלח לגדוד תותחי השדה של החי"ל, להוביל אותו באימוניו ולהעבירו מאוחר יותר לחזית. בשלהי אפריל נקראה הפלוגה לפעול במסגרת ריכוז התובלה של המחנה השמיני בקווי האספקה שלו, ונותקה לזמן מה מהחטיבה. ביוני 1945 היא הועברה תחת פיקוד קצין ההובלה של הקורפוס החמישי, ומלבד תחזוקה שוטפת של הבריגאדה, הוטלו עליה משימות שונות, כגון הסעת שבויים משוחררים של בעלות הברית, שהובילו את אנשיה לעיתים קרובות לאוסטריה ופעמים הרחק עד מיינץ שבגרמניה ולמארסיי שבצרפת. הפלוגה גילתה פעילות רבה בקשירת קשרים עם יהודי המקום במצרים ובלוב ובטיפול בפליטים יהודיים בלוב ובאיטליה. לאחר נחיתתה בטאראנטו שלחה הפלוגה משלחות אל מחנות הפליטים בפראמונטי ובבארי וקיבלה על עצמה את עיקר עול הטיפול השוטף בפליטים שבחוף המזרחי של איטליה. לאחר שהפלוגה קודמה צפונה היא קיבלה על אחריותה את הטיפול ביהודים במרחב שבין מודנה, בולוניה ופרארה. לאחר תום המלחמה נהגו המובילים לעבור בדרכם חזרה לאיטליה במחנות בבאוואריה ובאוסטריה, ולמלא את המשאיות הריקות ביהודים ולהעבירם לבריגאדה שחנתה אז בטרביזיו. הפלוגה עברה עם החי"ל לבלגיה ביולי 1945 , ובספטמבר עברה הפלוגה מלייז' שבבלגיה לשבנינגן בהולנד. בתקופה זו עסקו חיילי הפלוגה בעבודות שגרתיות ובהסעת חיילים לחופשות מולדת ומהן. לקראת סוף ינואר 1946 רוכזו שלוחות היחידה, שהיו מפוזרות ברחבי הולנד ובלגיה, והיא הועברה לאנטוורפן. ביוני 1946 פורקה הפלוגה.


פלוגת הובלה 179[עריכה | עריכת קוד מקור]

179 הוקמה בקיץ 1940 , ונועדה לשרת את יחידות הבינוי של General Transport Coy. R.A.S.C. הפלוגה חיל ההנדסה הבריטי באזור התעלה. בפברואר 1941 היא נשלחה למדבר המערבי ופעלה בין מרסה- מטרוך לבארדיה. לאחר חודשיים היא הוחזרה לאזור תעלת סואץ. מכיוון שתקן הפלוגה לא מולא על ידי מתנדבים ארצישראלים, צורפו אליה חיילים בריטים בנוסף לסגל הפיקוד. בתקופה זו היתה הפלוגה יחידת מעבר שבה הוכשרו מתגייסים חדשים ליחידות ההובלה, בעוד הוותיקים מועברים ליחידות החדשות שהוקמו. בקיץ 1941 היא רוכזה וקיבלה מפקד יהודי, מייג'ור הרי יפה. בשנת 1942 שירתה הפלוגה במצרים ובמדבר המערבי. ביולי היא הובילה תגבורות לחזית אל- עלמיין ואחר-כך השתתפה ברדיפה אחרי רומל עד טריפולי. בסוף ספטמבר 1943 נחתה הפלוגה בסאלרנו שבאיטליה, והתקדמה במסגרת המחנה החמישי. היא עסקה בהובלת אספקה, תחמושת ומים לחזית. כאשר ההתקדמות נעצרה בקו וולטורנו, הוחזרה הפלוגה לאחור והועסקה בפינוי חופי הפריקה מציוד. לקראת המתקפה על הקו הגותי, קודמה הפלוגה צפונה ורוכזה יחד עם שאר פלוגות ההובלה העבריות בארצו וסביבתה. באפריל 1945 , בעקבות המתקפה האחרונה, נשלחו חלק מאנשי הפלוגה לגזרת הקורפוס החמישי, שם פעלו בין אלפונסינה לפרארה בדחיפת אספקה ובפינוי שבויים למכלאות עורפיות. כניעת הגרמנים לא גרמה מיד לשינוי באופי התעסוקה והשגרה בחיי היחידות. הפלוגה צורפה מיד לאחר הניצחון לריכוז גדול, שכלל את מרבית יחידות ההובלה של המחנה השמיני, והופעל באחריות הקורפוס העשירי. ריכוז זה נועד להעביר מדי יום כמויות עצומות של אפסניה ממצבורים במרחב פורלי – פאאנצה אל השטחים שנכבשו בשבועות האחרונים למלחמה ועדיין לא התארגנו מבחינה תחזוקתית. בסוף מאי 1945 הועברה הפלוגה לפיקוד המחוז ה- 86 , והופעלה בפינוי רציפי נמל ונציה למצבורי מעבר. לאחר חודשים אחרים בשלהי 1945 , הועברה היחידה צפונה יותר לאודינה. עם צאתה של החי"ל למערב אירופה, הושאר בטארביזיו מאסף שתוגבר על ידי היחידה, וניסה להמשיך ולכוון את תנועת הפליטים מאוסטריה לאיטליה. באפריל 1946 הועברה הפלוגה לדרום איטליה, לקאזרטה, לאחר שנתגלתה מעורבותה בפעילות ההעפלה, וביוני 1946 היא פורקה.

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.