קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית

הַכִּנֶּרֶת היא ימה בארץ כינרות. זהו האגם הגדול ביותר בארץ ישראל אשר מכיל מים מתוקים ומהווה את אחד ממקורות מי השתייה וההשקיה הגדולים בישראל (כ-25% מצריכת המים בארץ) - במועד כתיבת הערך .[1]

דייגם בכנרת המקור:בר מייל אלבום התמונות הנדיר הזה צולם בין השנים 1890-1900 על ידי תייר אמריקני, והוא פיסת היסטוריה מדהימה שכל ישראלי חייב לראות. בתמונות תוכלו לראות את נופי ארץ ישראל, שצולמו בשחור לבן ונצבעו בשיטת פוטוכרום. קראנו בספרים על הנופים הללו, עכשיו הם קמים לתחייה. מדהים!

גאוגרפיה[עריכה | עריכת קוד מקור]

רומה של הכנרת מצוי בטווחים של 208.8- עד 214.87- מטר מתחת לפני הים, והיא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. ברום המרבי, שטח פני האגם הוא כ-168 קמ"ר והעומק המרבי כ-44 מ'. הנקודה העמוקה ביותר בקרקעית הכנרת נמצאת ברום של 256- מ' מפני הים[2].

מיקומה הוא על השבר הסורי-אפריקני, מה שגורם לפערים טופוגרפיים גדולים (כ-550 מטר) בינה לבין השטח שסביבה. הכנרת, כמו ים המלח, היא למעשה תוצר של השבר, וצורתו המיוחדת הינה למעשה מעוין שהתעגל ברבות הימים בשל בליה של הטבע. (באזור הכנרת השבר לא היה ישר אלא מזוגזג, והיו בו מדרגות אופקיות, וכאשר חלק אחד ממנו הועתק ממקומו צפונה, נוצר חלל בצורת מעוין).

לכנרת זורמים מי נהר הירדן ונחלים נוספים שהידועים בהם הם נחל עמוד, נחל משושים, נחל אל על ונחל יהודיה, ומימיה נשאבים על ידי מפעל "המוביל הארצי". בשנת גשמים ממוצעת מספקת הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל. היקף חופי הכנרת נע בין 60 - 55 ק"מ לפי גובה המפלס. במפלס הגבוה ביותר שטחה הוא כ-169 קמ"ר ובמפלס הנמוך ביותר 161 קמ"ר.

שם הימה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כלי זמר בשם "כינר" מופיע בניבים כנעניים עתיקים, ואיזכור ל"מדגת כנרת" נמצא בעיר אוגרית בלוחות המתוארכים למאה ה-16 לפנה"ס. בלוחות מוזכר אל כנעני בשם זה, וככל הנראה כלי הנגינה שימש במקדשו.[3].

השם "כנרת" מופיע ברשימת הערים שנכבשו על ידי תחותמס השלישי ממצרים שחי במאה ה-15 לפנה"ס. כנרת היא העיר ה-34 ברשימה. בנוסף מופיע אזכור לשם זה ב"פפירוס לנינגרד 1116A", המכיל רשימה של תבואה ושיכר שסופקו לשליחים של ערים שונות מארץ כנען.[4]

השם מופיע גם במקרא:

Cquote2.svg ויָרַד הַגּבֻל וּמָחָה עַל-כּתֶף יָם-כּנּרֶת קֵדְמָה Cquote1.svg
– במדבר, ל"ד, י"א
Cquote2.svg ... הַיַּרְדֵּן, וּגְבֻל עַד-קְצֵה יָם-כּנּרֶת, עֵבֶר הַיּרְדּן מִזְרָחָה Cquote1.svg
– יהושע י"ג, כ"ז

לפי דעה רווחת, השם כנרת, הנגזר מן המילה "כינור", נובע מצורתו של האגם - צורת כינור. אולם ככל הנראה דעה זו איננה נכונה, שכן צורתו של הכינור הקדום אינה דומה לכינור המוכר לנו כיום [2]. נראה שהסבר זה נוצר כתוצאה משיבוש של דברי התלמוד: "ולמה נקרא שמה כנרת, שמתוקים פירותיה כקול הכינור" (תלמוד בבלי, מגילה ו ע"א, בתרגום לעברית).

שמה של הכנרת במשנה, בתלמוד ובתוספתא הוא ימה של טבריא על-שם העיר טבריה הסמוכה אליה, כל הנראה על מנת לא להזכיר את שמו של האליל הכנעני[3]. במקורות אלה מופיע לעתים השם גינוסר כשמה של הכנרת, על שם בקעת גינוסר הסמוכה אליה. שם זה התקבל גם בשפות אירופיות אחדות. בערבית התקבל השם "ימת טבריה" (بحيرة طبريا "בּוּחיירת טֵבּרִיא"), וכך גם בצרפתית. בנוסח היווני של הברית החדשה וכן בתרגום הוולגטה ללטינית מכונה הכנרת "ים הגליל" (יוונית: θαλάσσης τῆς Γαλιλαίας, לטינית: Mare Galilaeae). שם זה מקובל כיום באנגלית: Sea of Galilee.

היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

חוף הכנרת בשנת 1890, בצילום צבע נדיר COLOR PHOTO OF THE SEA OF GALILEE TAKEN IN THE LATE 19TH CENTURY BY THE FRENCH DOCUMENTER OF PEOPLE AND PLACES IN PALESTINE, BONFILS.

בחלוקת השבטים בתקופת ההתנחלות, שבט נפתלי קיבל את הכנרת (יהושע י"ט ל"ה). בתקופת בית שני הוקמו לחופיה יישובים יהודיים. בשנת 20 לספירה הקים הורדוס אנטיפס את העיר טבריה על חופה הדרומי-מערבי של הכנרת. העיר נקראה על-שם הקיסר הרומי טיבריוס והפכה למרכז יהודי משגשג עד כיבוש הארץ בידי הצלבנים ב-1099. בתקופה המוסלמית הקימו ח'ליפים ארמונות לחופיה.

משה ריישר בספרו שערי ירושלים מספר על ים כנרת במאה ה-19:

Cquote2.svg "אורכו י"ב שעות, רוחבו שש. הרים נאים סביבו. מימיו זכים וטובים, שותים הרבה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ודגים גדולים רבים מינים שונים וטובים מאד, מהם מוליכים לצפת והסביבה למכור. Cquote1.svg
– עמ' 31

אזור הכנרת היה ערש ההתיישבות הציונית השיתופית. במקום הוקמה חוות כנרת שהייתה החווה החקלאית הראשונה, וכן דגניה שהייתה אם הקיבוצים. אף אנשי נהלל, המושב הראשון, התחילו את הכשרתם החקלאית כאן.

עם קביעתו הסופית של קו הגבול בין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין המנדט הצרפתי בסוריה ב־1923, נקבע כי הגבול בין שטח המנדט הבריטי לשטח המנדט הצרפתי יעבור 10 מטרים מצפון-מזרח לחוף הכנרת במפלס המים המרבי. לפיכך סימנה הכנרת את גבולה המזרחי של ארץ ישראל, אך נכללה בשלמותה בתחומיה. עם זאת, הייתה לצרפתים זכות לשאוב מים מהכנרת לטובת יישובים סוריים על-פי הסכם צרפתי-בריטי.

בהסכמי רודוס בין ישראל לסוריה משנת 1949 אומץ תוואי הגבול המנדטורי, כך שהכנרת נכללה להלכה בשלמותה בתחומי מדינת ישראל. בפועל, השתלטה סוריה על חלקו הצפון-מזרחי של האגם והחזיקה רצועה ברוחב 250 מטרים ממימי האגם, לרגלי רמת הגולן. כוחות סוריים אף ירו לעבר ספינות דייגים ישראליות שניסו לחדור לחלק זה של האגם (חלק זה עשיר יחסית בדגה). הסורים תבעו להוסיף ולקיים את ההסכם הצרפתי-בריטי שהתיר להם לשאוב מים מן הכנרת. ישראל הייתה מוכנה להתיר שאיבה מוגבלת בלבד לצורכי היישובים הסוריים על גדת האגם, ובלבד שתוכר ריבונותה המלאה על הכנרת[5]. מצב זה השתנה רק בעקבות כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים.

בזמן המשא ומתן עם סוריה בשנת 2000 תבעה סוריה זכות על הגישה לגדת הכנרת, כפי שהיה בפועל עד מלחמת ששת הימים. ישראל דחתה את התביעה וטענה כי בהתאם לגבול הבינלאומי, הטריטוריה הסורית מסתיימת 10 מטרים מגדת הכנרת במפלס המים המרבי. ויכוח זה היה בין המכשולים שמנעו השגת הסכם שלום בין הצדדים. [3]

הכנרת - מאגר המים של מדינת ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

כמקור מים חשוב של מדינת ישראל, המספק כרבע מכמות המים השנתית הנצרכת במדינה, יש חשיבות רבה למפלס הכנרת, והוא מעורר עניין רב בציבור. לצורכי ניהול שאיבות המים מהכנרת נקבעו "קו אדום עליון" שמעליו ישנה סכנת הצפה של אתרים מסביב לאגם, ו"קו אדום תחתון" שמתחיו אסור לשאוב עקב סכנה לפגיעה במערכת האקולוגית ובאיכות המים. הקווים עוגנו בחוק בשנת 1968, כשהעליון נקבע לרום של 208.8 מטרים מתחת לגובה פני הים והקו האדום התחתון נקבע ל-212 מטרים מתחת לגובה פני הים. בעקבות עליה בביקושי המים בישראל ורצפים של שנות בצורת, מפלס המים התקרב אל הקו האדום שנקבע, ובמהלך שנות ה-80 וה-90 השתנה גובה הקו מספר פעמים (עד לרום של 215.5-) לצורך המשך שאיבה גם במפלס נמוך, וכיום הוא עומד על 213-. בדצמבר 2001 ירד מפלס המים בכנרת אל הרום הנמוך ביותר שנמדד: 214.87- מ'.[6] מפלס זה נקבע כ"קו השחור" שמתחתיו אסורה שאיבה. נפח המים במפלס המרבי ("קו אדום עליון") הוא 4.3 מיליארד מ"ק, ובקו האדום התחתון - 3.6 מיליארד מ"ק. כמות המים הנכנסים לכנרת בשנה עומדת על כ-620 מלמ"ק בממוצע רב שנתי. כמות המים המתאדים בשנה עומדת על כ-250 מלמ"ק בממוצע ולכן כמות "המים הזמינים" (הכמות הנכנסת בניכוי האידוי) עומדת על כ-370 מלמ"ק בממוצע רב שנתי. ברשות המים קיימת יחידה (יחידת ניטור כנרת) המרכזת את כלל פעילות הניטור והתפעול בכנרת ובאגן ההיקוות. יחידה זו, אשר הוקמה ב-1998, ומלווה בצוות היגוי המורכב ממומחים מהאקדמיה, עוזרת למנהל רשות המים לקבל החלטות לגבי ניהול האגם על פי מיטב הידע הקיים.

איכות מי הכנרת טובה בדרך כלל. כיום מסתכם הטיפול במים בהשקעת חומר מרחף (בעיקר בחורף ובאביב) ובהכלרה לשם חיטוי. על מנת לעמוד בדרישות מתקדמות יותר לאיכות מים, הוקם באתר אשכול מתקן לסינון המים. מתקן זה הביא להפחתת עכירותם, לשיפור איכותם המקרוביאלית ולהורדת רמות הכלרה בלתי רצויות. מליחות המים בכנרת עומדת על כ 250 מג"ל כלוריד בממוצע. מליחות זו נוצרת בשל שפיעתם של מעיינות מלוחים הפרושים בעיקר במערב הכנרת ואשר מימהם המלוחים מתערבבים עם מי הירדן ושאר הנחלים בעלי המליחות הנמוכה. כיום מפעילה רשות המים באמצעות חברת "מקורות" פעולות שונות לשלילת מלח מהכנרת אשר מטרתן הורדת עומס המלח הנכנס לכנרת ומכאן גם הורדה עתידית של מליחות הכנרת. הפעולות העיקריות כוללות הטיה של מעיינות מלוחים אל המוביל המלוח העוקף את הכנרת ונשפך לירדן הדרומי, שאיבת מים מתוקים מאקויפר הגליל המזרחי על מנת למנוע הגעת מים אלו לחלק המלוח של האקויפר ואיחוז של מעיין תת-ימי פוליה A על מנת להטות אותו בעתיד למוביל המלוח. בעיית איכות המים העיקרית בכנרת הינה פריחת האצות הכחוליות (ציאנובקטריה). ההתמודדות עם בעיה זו כוללת ניקוי מתמיד של אגן ההיקוות מזיהום כלשהו ובעיקר מזרחו, ניהול מפלסים בתנודות קטנות ככל האפשר וניהול ממשק דייג תומך הכולל איכלוס מיני דגים העוזרים בייצוב המערכת האקולוגית.

חשיבות דתית ותרבותית[עריכה | עריכת קוד מקור]

לכנרת חשיבות גדולה בנצרות: לפי האמונה הנוצרית ישו הילך עליה, הטביע בה שדים (מתי ח'), וביצע את נס הלחם והדגים בסמוך לה.

הכנרת הייתה בכל הדורות השראה לאמנים ויוצרים בזכות יופיה וקסמה והנופים הנשקפים ממנה, בעיקר הר חרמון. הכנרת שמשה מוטיב מרכזי לרחל המשוררת אשר קבעה בסמוך לה את ביתה. בתרבות הארץ ישראלית נכתבו שירים רבים לכנרת בידי פזמונאים ומשוררים.

שירים על כנרת[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכנרת כאתר נופש ובילוי[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכנרת מהווה אתר נופש ובילוי פעיל. עשרות חופי רחצה מוסדרים קיימים לחופיה. בחלק מהם מתקיימת פעילות אתגרית כמו שיט סירות ואופנועי ים, סקי מים ורחיפה. כמו כן מתקיימת פעילות של תנועת הנוער צופי ים בחוף המושבה כנרת, שם נמצא שבט "צופי ים כנרת". החניכים עוסקים בפעילות ימית ובשיט, ובפעילות חברתית, חינוכית וערכית.

מעט מהחופים פתוחים לקהל הרחב ללא תשלום, על אף החוק שבעניין שמתיר גבית תשלום רק בעבור הסדרת חניה. מבקר המדינה, בדו"ח מיוחד, מצא, כי מעשית הכניסה חינם רגלית מנועה בחלק גדול מהחופים. בדצמבר 2006 לאחר מאבק משפטי של החברה להגנת הטבע וגופים ירוקים נוספים, הוסרו מחופי הכנרת עשרות גדרות בצו בית משפט, ונפתחו לציבור הרחב עשרות חופים, שהיו עד אז מגודרים שלא כחוק. חלק מהחופים גם הונגשו לנכים[8].

שביל סובב כנרת אותו יזמה החברה להגנת הטבע, הוא פרויקט אשר מטרתו יצירת שביל, תוך כדי הסרת גדרות ומכשולים אחרים, ואשר יאפשר הליכה מסודרת ובאופן חופשי סביב אגם הכנרת. השביל מסומן בסימון שבילים לבן-סגול-לבן. נכון לשנת 2010 הוכשרו שבילים באורך של כ-30 קילומטר סביב האגם, שהיקפו הכולל מגיע לכ-60 ק"מ.

מדי שנה, בעונת הסתיו, מתקיים בכנרת אירוע שחייה עממי הנקרא צליחת הכנרת. השם צליחה מעט מטעה, שכן מדובר במשחה באורך 1.5 ו- 3.5 ק"מ (עד 4.2 ק"מ, תלוי במפלס) ולא חציית האגם במלואו. צליחת הכנרת הוא אירוע השחייה העממי הגדול בישראל. אחת לשנה בחודש ינואר מתקיים מרתון הכנרת. מסלולו מטבריה עד סמוך לקיבוץ עין גב וחזרה. בינואר 2010 התקיים האירוע בפעם ה-33. אחת לשנה מתקיימת גם הקפת הכנרת באופניים.

ייבוש הכנרת[עריכה | עריכת קוד מקור]

בעשורים האחרונים, עקב שאיבת מי שתייה מהכנרת מחד גיסא, והתמעטות המשקעים ומקורות המים הזורמים אליה מאידך גיסא, ירד מפלס המים בכנרת אשר הלכה והתייבשה. בעבר ניתנו אישורים על ידי עיריית טבריה לגופים שונים, לפתח את חופי הכנרת לצורך בילוי והפקת רווחים משטחים אשר יהפכו יבשתיים וישמשו למטרות שונות, אולם בשנים האחרונות הפכו פעולות אלה לשנויות במחלוקת, ואף הוגשו עתירות לבג"ץ על ידי גופים ציבוריים שונים - למניעתן [9].

הכנרת כמקור דגה[עריכה | עריכת קוד מקור]

כיפה_טלית_ודייג_עברי_בכנרת_בתקופת_המנדט_הבריטי_-_דולי_עירון

כיפה טלית ודייג עברי בכנרת בתקופת המנדט הבריטי - דולי עירון

הכנרת מהווה מקור דגה לדייגים מקצועיים וחובבים.

מדי שנה נידוגים כ-1,000 טון דגים בכנרת, כשליש מתוכם לבנון הכנרת, שליש קיפון (בורי, דג המאוכלס בכנרת ואינו יכול להתרבות בה) והשאר אמנון הגליל כסיף כסיף שפל עין ומספר מינים נוספים. "האגף לדיג ולחקלאות ימית" שבמשרד החקלאות מאכלס בכנרת מדי שנה דגיגי אמנון, דגיגי כסיף ודגיגי קיפון (בורי). איכלוס זה, מתבצע בתאום עם יחידת ניטור כנרת ברשות המים על פי החלטות ועדה מקצועית המשותפת למשרד החקלאות ורשות המים. מטרת האיכלוס היא קודם כל שיפור וייצוב המערכת האקולוגית של האגם בשילוב עם העשרת האגם בדגים והגברת שלל הדייג.

יישובים[עריכה | עריכת קוד מקור]

יישובים עתיקים שהיו לחופיה בעבר, הם כפר נחום, מסעדיה, וכפר עקב בצפונה, כורסי, בית צידה וסוסיתא במזרחה, ובית ירח בדרומה.

כיום היישובים הבאים נושקים לחופיה: עין גב במזרחה, האון, מעגן, דגניה והמושבה כנרת בדרומה, גנוסר במערבה וגם טבריה - העיר הגדולה ביותר באזור.

נמל תעופה טבריה[עריכה | עריכת קוד מקור]

פעל בין השנים 1931 - 1942 ראו ערך מורחב:נמל תעופה טבריה

רוב רוי בכנרת מבט מגובה המפלס[עריכה | עריכת קוד מקור]

רוב_רוי_בכנרת_מבט_מגובה_המפלס_ד"ר_דובי_הדר

רוב רוי בכנרת מבט מגובה המפלס ד"ר דובי הדר

הרצאה מרתקת בעקבות רוב רוי של ג'והן מקגריגור בכנרת. הרצאה במסגת מועדון הכורסה של נעם הארץ בשיתוף המכון ללימודי הגליל

כל זה מסופר בספר "רוב רוי על הירדן", שתירגם עמיהוד ארבל, ויצא בהוצאת משרד הביטחון בשנת 1982. סיפור לא פחות מעניין מסתתר בהקדמה לספר. שם מספר המוציא לאור של הספר, רחבעם זאבי, את סיפור מציאתה של השוטית "רוב רוי" במחסן נידח באנגליה והבאתה לישראל.

"שמועות על קיומה של ה"רוב רוי" הגיעו לאוזנינו במהלך העבודה על תרגום הספר", מספר זאבי. "טייס אל על בשם אורי ירום החליט להפוך את החיפוש למעשי יותר. הוא מצא בספר ביוגרפי ישן על ג'והן מקגריגור הערה בכתב יד המציינת כי גב' מקגריגור הראתה לכותב ההערה את השוטית המקורית בשנת 1922. בהכירו את שמרנותם של הבריטים החל אורי ירום לחפש את השוטית במועדוני שייט לאורך התמזה, והוא מצא אותה לבסוף באחד ממחסני מועדון השוטיות המלכותי.

השוטית היתה מוזנחת מאוד ומצבה רעוע. אורי ירום ורחבעם זאבי, אז מנהל מוזיאון ארץ ישראל, החלו במסע השתדלויות חוצה יבשות ואוקיינוסים במטרה להביא את ה"רוב רוי" לישראל, לשיפוץ ולתצוגה. אפילו חיים טופול, אז כוכב גדול באנגליה, גוייס למסע השידולים. לבסוף אישרה מזכירת המועדון את הוצאתה של "רוב רוי" למסע נוסף ואחרון לארץ הקודש. מספר זאבי:" אז הובלנו אל המחסן בירכתי המועדון ושם מצאנו את ה"רוב רוי", מאובקת וסדוקה. חיים טופול הסתכל עלי במין מבט כזה, כאילו שואל: זוהי כל השוטית? ובגללה אני מתבטל ממלאכתי ונוסע לפינה רחוקה זו? אמרתי לו: אכן, אלה הם קרשים אחדים, שחוברו במסמרי נחושת והיו לשוטית שעשתה היסטוריה. היא שטה וצלחה את נהרות מצרים, דמשק, מקורות הירדן וארץ ישראל. ישב עליה אדונה ומתכננה, גוי אמיץ והרפתקן, אוהב ישראל ויודע ספר. הוא עשה את הקרשים האלה לכלי כל יכול ומפורסם על פני יבשות וימים

תמונות היסטוריות[עריכה | עריכת קוד מקור]

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]


קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

תמונות פנורמיות[עריכה | עריכת קוד מקור]

הכנרת ממצפה לשלום במצוקי און - צילם"Itzuvit
הכנרת ממצפה לשלום במצוקי און - צילם"Itzuvit
תצלום פנורמי של הכנרת - צילם:Beivushtang
תצלום פנורמי של הכנרת - צילם:Beivushtang
הכנרת מכביש 886 - צילם:Ori~
הכנרת מכביש 886 - צילם:Ori~

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. על הכנרת באתר מקורות
  2. [1]
  3. 3.0 3.1 http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/ginsburg-1.htm
  4. "תל כנרות", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, עמ' 810
  5. הפסקה כולה מתבססת על: ברור, משה (תשמ"ח 1988). "גבולות ישראל, עבר הווה עתיד - היבטים גאוגרפיים-מדיניים", יהושע אורנשטיין הוצאת ספרים "יבנה" בע"מ, עמודים 162-163.
  6. הכנרת, הרשות הממשלתית למים ולביוב, רשות המים, מדינת ישראל
  7. באתר "זמרשת"
  8. סקר נגישות חופי הכנרת באתר נגישות ישראל
  9. אדם טבע ודין נ' עיריית טבריה: "לא לייבוש הכנרת"
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.