Family Wiki
Advertisement
תשפ הרצוג.png

תוכן עניינים

יום ראשון

כשירמיהו ויחזקאל מדפדפים ב'אלבום' משפחת מלכי יהודה - מהי מסקנתם?



מאת: הרב אלקנה שרלו
נביאים ירמיהו ויחזקאל פועלים במקביל בתקופת סוף ימי בית ראשון, האחד בירושלים והאחד בבבל. כאשר מעיינים בנבואותיהם המתייחסות למשפחת מלכי יהודה: ירמיהו כ"ב-כ"ג ויחזקאל י"ח, מתברר שמסקנותיהם שונות. בשיעור נעמוד על השוני שבמסקנות, ונשאל היאך שני נביאי אמת של אותה תקופה פועלים הפוך האחד מהשני, ומה אנו למדים מכך על עולם התשובה והגאולה?

הרקע
שני חלקים בממלכת יהודה:
העילית עם יהוכין יוצאים לגלות: הנביא יחזקאל - ירושלים חרבה איך נתקדם בהמשך
דלת העם עם צדקיהו נשארים בירושלים : הנביא ירמיהו - מנסה לשמור על הממלכה, אפילו לאחר חרבן הבית באמצעות גדליהו

עתה למורות 2 -3 מטה:"לעמוד כל יחיד על השלמת נפשו" - היא מחזירה לאדם את האחריות האישית. הנביא משחרר מחטאי העבר.
יחזקאח : הנפש החוטאת היא תמות
מַה־לָּכֶ֗ם אַתֶּם֙ מֹֽשְׁלִים֙ אֶת־הַמָּשָׁ֣ל הַזֶּ֔ה עַל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אָבוֹת֙ יֹ֣אכְלוּ בֹ֔סֶר וְשִׁנֵּ֥י הַבָּנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה (יחזקאל י"ח,ב') - (רש"י) ושני הבנים תקהינה. אגאצירונ"ט בלע"ז, כך דרכו של הקב"ה האבות חוטאים והבנים לוקים שהרי כמה שנים חטאו מלכי ישראל קודם שגלו ואף אנו לא נדאג ללקות בעונינו. מה אומר הנביא לעם מיואש והתגובה בפסוק ג'
"הֵ֤ן כָּל־הַנְּפָשׁוֹת֙ לִ֣י הֵ֔נָּה כְּנֶ֧פֶשׁ הָאָ֛ב וּכְנֶ֥פֶשׁ הַבֵּ֖ן לִי־הֵ֑נָּה הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֥יא תָמֽוּת'

והנה המשל הסבא (צדיק) האבא (חטא) - הנכד חזר בתשובה
ה.וְאִ֖ישׁ כִּי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃
ואֶל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֙הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃
זוְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד׃
חבַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ׃
טבְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
יוְהוֹלִ֥יד בֵּן־פָּרִ֖יץ שֹׁפֵ֣ךְ דָּ֑ם וְעָ֣שָׂה אָ֔ח מֵאַחַ֖ד מֵאֵֽלֶּה׃
יאוְה֕וּא אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם אֶל־הֶֽהָרִים֙ אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃
יבעָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנָ֔ה גְּזֵל֣וֹת גָּזָ֔ל חֲבֹ֖ל לֹ֣א יָשִׁ֑יב וְאֶל־הַגִּלּוּלִים֙ נָשָׂ֣א עֵינָ֔יו תּוֹעֵבָ֖ה עָשָֽׂה׃
יגבַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַתּוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֙לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִהְיֶֽה׃
ידוְהִנֵּה֙ הוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וַיַּ֕רְא אֶת־כָּל־חַטֹּ֥את אָבִ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּרְאֶ֕ה וְלֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה כָּהֵֽן׃
טועַל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ לֹ֥א טִמֵּֽא׃
טזוְאִישׁ֙ לֹ֣א הוֹנָ֔ה חֲבֹל֙ לֹ֣א חָבָ֔ל וּגְזֵלָ֖ה לֹ֣א גָזָ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב נָתָ֔ן וְעֵר֖וֹם כִּסָּה־בָֽגֶד׃
יזמֵעָנִ֞י הֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ נֶ֤שֶׁךְ וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א לָקָ֔ח מִשְׁפָּטַ֣י עָשָׂ֔ה בְּחֻקּוֹתַ֖י הָלָ֑ךְ ה֗וּא לֹ֥א יָמ֛וּת בַּעֲוֺ֥ן אָבִ֖יו חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃
יחאָבִ֞יו כִּֽי־עָ֣שַׁק עֹ֗שֶׁק גָּזַל֙ גֵּ֣זֶל אָ֔ח וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ט֛וֹב עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמָּ֑יו וְהִנֵּה־מֵ֖ת בַּעֲוֺנֽוֹ

'ונעבור לירמיהו כ"ב
וכך נפתח האלבום:
כִּֽי־כֹ֣ה ׀(יואחז) אָמַ֣ר יְהוָ֗ה עַל־בֵּית֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה גִּלְעָ֥ד אַתָּ֛ה לִ֖י רֹ֣אשׁ הַלְּבָנ֑וֹן אִם־לֹ֤א אֲשִֽׁיתְךָ֙ מִדְבָּ֔ר עָרִ֖ים לֹ֥א נושבה [נוֹשָֽׁבוּ׃]
זוְקִדַּשְׁתִּ֥י עָלֶ֛יךָ מַשְׁחִתִ֖ים אִ֣ישׁ וְכֵלָ֑יו וְכָֽרְתוּ֙ מִבְחַ֣ר אֲרָזֶ֔יךָ וְהִפִּ֖ילוּ עַל־הָאֵֽשׁ׃
חוְעָֽבְרוּ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים עַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאָֽמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ עַל־מֶ֨ה עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ כָּ֔כָה לָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּֽאת׃
טוְאָ֣מְר֔וּ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ אֶת־בְּרִ֥ית יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם וַיִּֽשְׁתַּחֲו֛וּ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַיַּעַבְדֽוּם׃ (ס)
אַל־תִּבְכּ֣וּ לְמֵ֔ת וְאַל־תָּנֻ֖דוּ ל֑וֹ בְּכ֤וּ בָכוֹ֙ לַֽהֹלֵ֔ךְ כִּ֣י לֹ֤א יָשׁוּב֙ ע֔וֹד וְרָאָ֖ה אֶת־אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתּֽוֹ׃ (ס)
יאכִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר־יְ֠הוָה אֶל־שַׁלֻּ֨ם בֶּן־יֹאשִׁיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַמֹּלֵךְ֙ תַּ֚חַת יֹאשִׁיָּ֣הוּ אָבִ֔יו אֲשֶׁ֥ר יָצָ֖א מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה לֹֽא־יָשׁ֥וּב שָׁ֖ם עֽוֹדי

(יוהקים - אולי הארמון שנמצא ברמת רחל - ארמון החורף)
כִּ֗י בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־הִגְל֥וּ אֹת֖וֹ שָׁ֣ם יָמ֑וּת וְאֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לֹֽא־יִרְאֶ֥ה עֽוֹד׃ (ס)
יגה֣וֹי בֹּנֶ֤ה בֵיתוֹ֙ בְּֽלֹא־צֶ֔דֶק וַעֲלִיּוֹתָ֖יו בְּלֹ֣א מִשְׁפָּ֑ט בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יַעֲבֹ֣ד חִנָּ֔ם וּפֹעֲל֖וֹ לֹ֥א יִתֶּן־לֽוֹ׃
ידהָאֹמֵ֗ר אֶבְנֶה־לִּי֙ בֵּ֣ית מִדּ֔וֹת וַעֲלִיּ֖וֹת מְרֻוָּחִ֑ים וְקָ֤רַֽע לוֹ֙ חַלּוֹנָ֔י וְסָפ֣וּן בָּאָ֔רֶז וּמָשׁ֖וֹחַ בַּשָּׁשַֽׁר׃
טוהֲתִֽמְלֹ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה מְתַחֲרֶ֣ה בָאָ֑רֶז אָבִ֜יךָ הֲל֧וֹא אָכַ֣ל וְשָׁתָ֗ה וְעָשָׂ֤ה מִשְׁפָּט֙ וּצְדָקָ֔ה אָ֖ז ט֥וֹב לֽוֹ׃
טזדָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
יזכִּ֣י אֵ֤ין עֵינֶ֙יךָ֙ וְלִבְּךָ֔ כִּ֖י אִם־עַל־בִּצְעֶ֑ךָ וְעַ֤ל דַּֽם־הַנָּקִי֙ לִשְׁפּ֔וֹךְ וְעַל־הָעֹ֥שֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃ (ס)
יחלָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָחִ֖י וְה֣וֹי אָח֑וֹת לֹא־יִסְפְּד֣וּ ל֔וֹ ה֥וֹי אָד֖וֹן וְה֥וֹי הֹדֹֽה

חַי־אָנִי֮ נְאֻם־יְהוָה֒ כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כָּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ׃
כהוּנְתַתִּ֗יךָ בְּיַד֙ מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ וּבְיַ֛ד אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶ֑ם וּבְיַ֛ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וּבְיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים׃
כווְהֵֽטַלְתִּ֣י אֹתְךָ֗ וְאֶֽת־אִמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר יְלָדַ֔תְךָ עַ֚ל הָאָ֣רֶץ אַחֶ֔רֶת אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֻלַּדְתֶּ֖ם שָׁ֑ם וְשָׁ֖ם תָּמֽוּתוּ׃
כזוְעַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הֵ֛ם מְנַשְּׂאִ֥ים אֶת־נַפְשָׁ֖ם לָשׁ֣וּב שָׁ֑ם שָׁ֖מָּה לֹ֥א יָשֽׁוּבוּ׃ (ס)
כחהַעֶ֨צֶב נִבְזֶ֜ה נָפ֗וּץ הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ כָּנְיָ֔הוּ אִ֨ם־כְּלִ֔י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בּ֑וֹ מַדּ֤וּעַ הֽוּטֲלוּ֙ ה֣וּא וְזַרְע֔וֹ וְהֻ֨שְׁלְכ֔וּ עַל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדָֽעוּ׃
כטאֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ שִׁמְעִ֖י דְּבַר־יְהוָֽה׃ (ס)
לכֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה כִּתְב֞וּ אֶת־הָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ עֲרִירִ֔י גֶּ֖בֶר לֹא־יִצְלַ֣ח בְּיָמָ֑יו כִּי֩ לֹ֨א יִצְלַ֜ח מִזַּרְע֗וֹ אִ֚ישׁ יֹשֵׁב֙ עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וּמֹשֵׁ֥ל ע֖וֹד בִּיהוּדָֽה

פרק כ"ג - סיכום והמשך
הסיכום - ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהוָֽה
(צדקיהו) - הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃
ובְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲ‍ֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃ (ס)
זלָכֵ֛ן הִנֵּֽה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
חכִּ֣י אִם־חַי־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם׃ (ס)

ירמיהו, ברגעים האחרונים, תוכל להכיר את האל שלך, האבא, האחיין, אבל יש לך פוטנציאל: צמח צדיק - משיח - והכל בשנים הראשונות של צדקיהו - הרשעים והפושעים גלו - מה שהאר יש פוטנציאל - השם שונה לצדקיהו, הנביא ירמיהו בהרגשה שהוא הצליח - הרשעם גלו

נחזור ליחזקאל
(דבר על סבא (יאושיהו) יש אבא (יוהקום) ונכד (יהוקין) רשע , - זה סיפור ההיסטורי - השנים האחרונות של מלכות יהודה. הנביא יחזאל מראה מראה.
 י"ח, י"ט"וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כָּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִחְיֶֽה׃
כהַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּעֲוֺ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּעֲוֺ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת רשע [הָרָשָׁ֖ע] עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃ (ס)
כאוְהָרָשָׁ֗ע כִּ֤י יָשׁוּב֙ מִכָּל־חטאתו [חַטֹּאתָיו֙] אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְשָׁמַר֙ אֶת־כָּל־חֻקּוֹתַ֔י וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה חָיֹ֥ה יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת
כָּל־פְּשָׁעָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לֹ֥א יִזָּכְר֖וּ ל֑וֹ בְּצִדְקָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יִֽחְיֶֽה׃
כגהֶחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה׃ (ס)

זה המסר לאנשי היקום ולהיות הצדיק
(צדקיהו)-וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֤יק מִצִּדְקָתוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל כְּכֹ֨ל הַתּוֹעֵב֜וֹת אֲשֶׁר־עָשָׂ֧ה הָרָשָׁ֛ע יַעֲשֶׂ֖ה וָחָ֑י כָּל־צדקתו [צִדְקֹתָ֤יו] אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה בְּמַעֲל֧וֹ אֲשֶׁר־מָעַ֛ל וּבְחַטָּאת֥וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֖א בָּ֥ם יָמֽוּת׃
כהוַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י שִׁמְעוּ־נָא֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲדַרְכִּי֙ לֹ֣א יִתָּכֵ֔ן הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽנוּ׃
כובְּשׁוּב־צַדִּ֧יק מִצִּדְקָת֛וֹ וְעָ֥שָׂה עָ֖וֶל וּמֵ֣ת עֲלֵיהֶ֑ם בְּעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יָמֽוּת׃ (ס)
וּבְשׁ֣וּב רָשָׁ֗ע מֵֽרִשְׁעָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה ה֖וּא אֶת־נַפְשׁ֥וֹ יְחַיֶּֽה׃
כחוַיִּרְאֶ֣ה וישוב [וַיָּ֔שָׁב] מִכָּל־פְּשָׁעָ֖יו אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה חָי֥וֹ יִחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃
כטוְאָֽמְרוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ אֲדֹנָ֑י הַדְּרָכַ֞י לֹ֤א יִתָּֽכְנּוּ֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל הֲלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם לֹ֥א יִתָּכֵֽן׃
ללָכֵן֩ אִ֨ישׁ כִּדְרָכָ֜יו אֶשְׁפֹּ֤ט אֶתְכֶם֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה שׁ֤וּבוּ וְהָשִׁ֙יבוּ֙ מִכָּל־פִּשְׁעֵיכֶ֔ם וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם לְמִכְשׁ֖וֹל עָוֺֽן׃
ל"א. הַשְׁלִ֣יכוּ מֵעֲלֵיכֶ֗ם אֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר פְּשַׁעְתֶּ֣ם בָּ֔ם וַעֲשׂ֥וּ לָכֶ֛ם לֵ֥ב חָדָ֖שׁ וְר֣וּחַ חֲדָשָׁ֑ה וְלָ֥מָּה תָמֻ֖תוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
ל"ב כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ

(ראו מקור 4 משיר השירים)- רשע היה ובסוף ימין ימי צדיק; כל העברות שעשו ימנה אותן הקב"ה כמצוות;


נסכם : שני נביאים, ירמיהו - נביא ותיק , יחזקאל החדש - ירמיהו עוב דמות דמות ומגיע לאחרון ואלי צמח צדיק, לעומתו יחזקאל החדש הוא מגיע לדור השלישי, האחריות עליכם,תמשיכו ברע, האחריות שלכם. זה מאפשר את התיקון. זה המתח בין שתי הנבואות" ירמיהו מנסה למנוע את החרבן, יחזראל כבר כבר אחרי החרבן. מיוהקים תצא התקווה גם מנהיג שיבת ציון יצא ממנו.
תוכנית מגרות של ירמיהו: אולו יצאו ואלו יכנסו. המגרה של יחזקאל - זו החזרה בתשובה

אלקנה שרלו1 2.png

אלקנה שרלו 2.png

"בא אחיך במרמה" - מרמה או חכמה? (בראשית כ"ז)

מאת:הרב יעקב מדן, ראש הישיבה, הרב אמנון בזק פרשת גנבת הברכות על ידי יעקב מעלה שאלות מוסריות משמעותיות: האם צדקה רבקה כששלחה את יעקב להתחפש לעשו? האם זכה יעקב בברכות בצדק? בשיעור יוצגו שתי דרכים שונות להתייחס לפרשה כולה, תוך כדי שיח ודיון

הרב אמנון בזק הציג שלושה פרמטרים בתור מבוא לדיון:

  1. "גניבת הדעת" - האם זאת התנהגות שצריך להציג ?
  2. העונש, כבר בא תוך זמן קצר, לאה בת לבן טוענת בפני יעקב שגם הוא רימה
  3. בברכה נאמר "יעבדוך עמים" - זה לא היה בדיוק גורל עם ישראל

הרב יעקב מידן הציג את מבטה של רבקה, אשר ראתה את הטווח הארוך ולכן נהגה כאשר נהגה. </poem>

וילך איש מבית לחם יהודה' (רות א') – שלושה מעגלי פרשנות

מאת: ד"ר מרים וייטמן
בשיעור נעמוד על שלוש פרשנויות, הנובעות זו מזו, ומאירות את משמעותה של מגילת רות על רקע פרשת גאולת מצרים

ויטמן מ.png

20:30

על יחסי מלך ונביא - הרצאת TED

הרב יובל שרלו:
אליהו ואחאב – מיהו עוכר ישראל? לאחר שלוש שנות רעב נפגשים מלך ישראל והנביא, ומטיחים האחד בשני את הקביעה אתה עוכר ישראל". מה הרקע להאשמות אלה, ומה משמעותן.
ד"ר חגי משגב:
שמואל ושאול - לא בדיוק כהן, לא בדיוק מלך
ד"ר נועה אומן:
ירמיהו וצדקיהו – המפגשים הבלתי רשמיים במל"ב כד ובדה"ב לו מסופר על המלך צדקיהו-המלך האחרון ביהודה, שלא שמע לדבר הנביא ירמיהו, מאידך בספר ירמיהו מסופר גם על מפגשים בלתי רשמיים שקיימו בסתר, המעידים על יחסים מורכבים בין המלך והנביא.
הרב ד"ר יוסף מרקוס:
ישעיהו וחזקיהו – כפיפות ועצמאות מלך חיובי במקרא הוא מלך שלצידו נביא המלווה אותו, מדריך אותו ומבקר אותו. ישעיהו וחזקיהו מייצגים דגם מרשים של יחסי מלך-נביא בו הנביא משפיע רבות על פיעלותו של המלך. אולם זהו רק צד אחד של המטבע ובפועל לא תמיד השכיל חזקיהו לשמוע לדבריו ולדרישותיו של חזקיהו. בשיעור נעסוק בשני צדדים אלו

קום לך אל נינוה העיר הגדולה' - סיור וירטואלי בעקבות מסעו של יונה הנביא[הפרק היומי, תנ"ך הרצוג]

ספר יונה הוא ספר ייחודי בתוך הקובץ תרי עשר ונביאים אחרונים, רובו סיפור דברים אודות שליחותו של יונה כנביא לגויים. במהלך סיפור הדברים, יונה נודד בין אתרים גיאוגראפיים שונים ומרוחקים שיש בהם עניין הן מצד עצמם והן בהיותם מאירים את סיפורו ואת דמותו של יונה. במהלך השיעור, נסייר באופן וירטואלי תוך שימוש בטכנולוגיות חדשניות באתרים השונים הקשורים בדמותו של יונה ובמסורות אודותיו.

סיור בעקבות יונה.PNG

צילומים מהמצגת

תעלומת בעל פעור - במדבר כ"ה, ל"א

סיפור חטאם של ישראל בבעל-פעור (במדבר כ"ה; ל"א), הוא מן הסיפורים המפתיעים ביותר במקרא. פרטי עלילה חשובים ביותר מסופרים בסדר כמעט הפוך מן המקובל: בתחילת הסיפור אנו שומעים שבני ישראל זונים אל בנות-מואב. בהמשך נוטלים את מקומם זוג אנונימי של ישראלי ומדינית, שמתגלים לפתע כזוג "מלכותי": מנהיג משבט שמעון ובִתו של מנהיג מדייני. אח"כ אנו שומעים כי סיפור הזנות אל בנות-מואב, היה אליבא דאמת מזימה מדיינית מתוכננת היטב. ורק כחלוף שישה פרקים (!) אנו לומדים הסיפור שלפנינו מתאר ניסיון נוסף של בלעם בן בעור להשמיד את ישראל.

יום שני

"יפתח כף זכות"

מאת: הרב יעקב מידן, ראש הישיבה מתוך המבוא במאמר מטה מכל השופטים בחרנו לנו בראשונה לעסוק ביפתח דווקא בשל חידת אישיותו, ובשל הקושי לגבש עליה דעה ברורה אם לחיוב ואם לשלילה. זהו שופט שהושיע את ישראל, ואשר הייתה עליו רוח ה' - מצד אחד ; 'גרופית של שקמה', שעל פי הפשט (וחלק מן המפרשים) הקריב קרבן אדם והיה שותף למלחמת אחים קשה - מצד שני.

ושתי סיבות נוספות לכך שפתחנו דווקא ביפתח. האחת - ריבוי הבעיות הקשורות בפרשתו ומורכבותן. בבעיות הקשורות ליפתח נמצא את סוגיית נחלות, סוגיית נודר בשעת צרה, כיבוש ארץ עמון, פרשת יחסי שבטי מזרח הירדן עם שבטי מערב הירדן ועוד. הסיבה השנייה היא הקשר ההדוק שיש בין פרשת יפתח לבעיית הקמת המלוכה בישראל. בבעיה זו של הקמת מלכות ישראל עסקנו אף במאמרינו הקודמים במגדים


על יפתח אמרו חז"ל: הביטוי "יפתח בדורו כשמואל בדורו" (מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד ב') מבטא אצל חז"ל את העובדה שכל מנהיג מקבל את אותן סמכויות, משמואל, שהיה שקול כנגד משה ואהרן ועד יפתח, שנחשב אדם ברמה נמוכה ומונה למנהיג רק בגלל הלחץ של בני עמון. מוסיפה הברייתא שם: "ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים" לחובתו נזקפו

נתייחס לחומרת החטא של דורו של יפתח : חטא העבודה הזרה וחטא מלחמת האחים עם בני אפרים. אחר כך נתייחס לחומרת העונש שהביא עליהם הקבה - שעבוד תחת ידם הקשה של העמונים, שעבוד שהיה קשה מן האחרים. נבחן גם את איכותה הירודה של התשובה של בני דורו של ימתח, ובעקבות זאת אף את התשועה שהושיעם הקבה, תשועה שלא הייתה שלמה, ואף גבתה מחיר כבד של מלחמת אחים, שהייתה לא רק חטא אלא גם מחיר נורא ששילמו בני הדור על ישועה שנושעו בלא שזכו לה במעשיהם.(המקור:המאמר מטה השיעור)

הרקע: (כדאי לשים לב):וַיִּקְבֹּ֤ץ יִפְתָּח֙ אֶת־כָּל־אַנְשֵׁ֣י גִלְעָ֔ד וַיִּלָּ֖חֶם אֶת־אֶפְרָ֑יִם וַיַּכּוּ֩ אַנְשֵׁ֨י גִלְעָ֜ד אֶת־אֶפְרַ֗יִם כִּ֤י אָמְרוּ֙ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אַתֶּ֔ם גִּלְעָ֕ד בְּת֥וֹךְ אֶפְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ מְנַשֶּֽׁה׃ הוַיִּלְכֹּ֥ד גִּלְעָ֛ד אֶֽת־מַעְבְּר֥וֹת הַיַּרְדֵּ֖ן לְאֶפְרָ֑יִם וְֽ֠הָיָה כִּ֣י יֹאמְר֞וּ פְּלִיטֵ֤י אֶפְרַ֙יִם֙ אֶעֱבֹ֔רָה וַיֹּ֨אמְרוּ ל֧וֹ אַנְשֵֽׁי־גִלְעָ֛ד הַֽאֶפְרָתִ֥י אַ֖תָּה וַיֹּ֥אמֶֽר ׀ (י"ב,ד'-ה')

מפרשים שונים מותחים ביקורת חריפה מאוד על התנהגותו של יפתח כלפי בני אפרים, שלאחר שבאו אליו בטענות על שלא גייסם למלחמה, קיבץ את אנשי גלעד ויצא נגדם למלחמה. הביקורת נמתחת על יפתח בעיקר בשל ההשוואה בינו לבין גדעון. שני המנהיגים משבט מנשה, גדעון ויפתח, נתקלים לכאורה בבעיה דומה : רוגזם של בני אפרים אחיהם על כך שהמנהיג לא קרא להם למלחמה . גדעון מפייס את בני אפרים בדברים רכים. ויאמר אליהם, מה עשיתי עתה ככם. הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר... אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה (ח', ב-ג). לעומתו יפתח עונה אותם קשות ואף נלחם נגדם. ... ויתנם ה' בידי ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם בי ויקבץ יפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפריםב, ג-ד). הגדיל לעשות פרופ' אליצור בפירוש 'דעת מקרא', שיישב את ההבדל: גדעון - תלמידם של נביאים. ואילו יפתח - מנהיגם של ריקים (פירוש דעת מקרא, שופטים, יב, ד).

   לעניות דעתנו, השוואה זו עלולה, אם תעמוד לבדה, לגרום ליפתח עוול כבד (המקור:שם)

ולזכותו: עשה משא ומתן ואז צריך לעשות מלחמה. הוא עומד למלחמה. חלק לא באו, כמו בני אפרים. הוא במצוקה גדולה. ואז הוא נודר נדר (גם יעקב אבינו וגם חנה). הוא לא עשה זאת מפני שקלו בעיניו החיים. הוא ידע שיבואו לקראתו בנות גלעד,אולי אחת מהן ... אך לא בתו, כמו אצל דוד הנער. כאן הוא נשאר לבד.קיימת ביקורת מצד חז"ל, והם מציינים כי היה עליו לבוא מיוזמתו אל יפתח ולהתיר את נדרו. כעונש על כך, ניטלה מפינחס רוח הקודש והכהונה הגדולה ונמסרה לשושלת איתמר בן אהרן, עד מרד אבשלום בו הוחזרה הכהונה הגדולה לשושלת אלעזר בן אהרן, אבי פנחס, אפשר לטעון שזה היה תפקידם, הוא הציל את ישראל.

ב. עיקר תשובתו של גדעון לבני אפרים מבוססת על כך, שבשעה שקרא להם, אף שהיה זה רק בשלב השני של המלחמה, נזעקו בני אפרים מיד, לכדו את מעברות הירדן ואת שני שרי צבא מדין. לעומתו יפתח זועק : איש ריב הייתי אני ועמי ובני עמון מאד ואזעק אתכם ולא הושעתם אותי מידם. ואראה כי אינך מושיע ואשימה נפשי בכפי ואעברה אל בני עמון ויתנם ה' בידיב, ג). עיקר טענתו של יפתח היא על כך שלא באו בני אפרים למלחמה.

אם נרצה להשוות את יפתח לגדעון, עלינו להשוות את פרשת יפתח ובני אפרים לא לפרשת גדעון ובני אפרים, אלא לפרשת גדעון ואנשי סוכות ופנואל. שם היה סכסוך בעל תוכן דומה, אי רצונם של אנשי ה'צד האחר' של הירדן להיקרא לדגל המנהיג הלוחם מן ה'צד השני'. וכאן יש אף השוואה בין התוצאות : גדעון דש את אנשי סוכות והורג את אנשי פנואל, ויפתח נלחם בבני אפרים.

יתרה מזאת, ניתן לומר שאצל אנשי מזרח הירדן ישנו משקע של מרירות כלפי תגובתו החריפה והמבזה של גדעון לאנשי סוכות ופנואל. וכשמתהפכים היוצרות, ואנשי מערב הירדן מסרבים להיקרא לדגלו של מנהיג הגלעד, מוצא זה מקום לגבות את חובו מאנשי המערב כגמול ישיר על מה שעשה גדעון לאנשי סוכות ופנואל.

ושתי נקודות נוספות לזכותו של יפתח בפרשת בני אפרים : אצל גדעון, מלבד טענתם של האפרתים, לא נאמר אלא ויריבון אתו נחזקה (ח', א), ואילו אצל יפתח מאיימים האפרתים : ביתך נשרף עליך באשב, א). ככל הנראה אין דבריהם בגדר גוזמה בעלמא, שהרי יפתח עונה להם : ולמה עליתם אלי היום הזה להלחם ביב, ג). יפתח רואה עצמו כמשיב מלחמה ולא כפותח בה. דבר זה מוכח גם משינוי הביטויים ויאמרו אליו איש אפרים (ח', א) בגדעון, ואילו אצל יפתח - ויצעק איש אפרים ויעבר צפונהב, א): שהוא ביטוי גיוס למלחמה, והכוונה כאן, למלחמה ביפתח. ודומה לו : ויצעק איש ישראל מן נפתלי ומן אשר ומן כל מנשה וירדפו אחרי מדין (ז', כג). משמע - אפרים באו עליו למלחמה, וכנראה על כך שמרד ב'שלטונם' ויצא לבדו למלחמה.(המקור: שם)

הרב מוצא סנגוריה על הקרבת ביתו. רבי יצחק אברבנאל כתב:"והיא השיבתהו שיקים נדרו, אך בקשה ממנו שיניחה לירד על ההרים שנים חדשים לבכות על בתוליה עם רעותיה, ואמרה וירדתי על ההרים מענין אריד בשיחי ואהימה, או להיות המצפה אשר שמה בית יפתח בעליון המקומות אמרה בתו שתרד משם ותהלוך על ההרים, והיה זה לפי שהיתה עתידה להיותה פרושה בבית אחד לא תצא משם כל ימי חייה, בקשה שתלך שנים חדשים באשר תרצה ותשביע רוחה מהנדוד וההליכה, יען לא תנוד ולא תלך עוד כל ימיה, וזהו ואבכה על בתולי שלא תנשא עוד וגם תלך לבחור מקום ישיבתה בפרישות. וכוונתי שמזה למדו אומת אדום לעשות בתי פרישות (קליסט"ר) לנשים שיכנסו שמה ולא יצאו משם כל ימיהם ולא יראו איש בעוד בחיים חיותם:"

</poem>

מדוע התעכב יעקב אצל לבן

מאת: דר' מנשה וינר יעקב אבינו שהה בחרן 20 שנה, מהם פעמיים שבע שנים - עבור נשותיו. והשאלה היא מה גרם לכך שישאר עוד שש שנים. נבין מהכתוב וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר־הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי׃ לכִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהוָ֛ה אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם־אָנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי׃ וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן־לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ לֹא־תִתֶּן־לִ֣י מְא֔וּמָה אִם־תַּֽעֲשֶׂה־לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר (בראשית,כ"ט-ל',ל'א) כלומר רצה לבסס את מצבו הכלכלי. האם מוטיב השכר היה הסיבה היחידה ?

נבחין בין התקופות: כאשר יצא מארץ ישראל חלם על : וַֽיַּחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹרְדִ֖ים בּֽוֹ (בראשית כ״ח:י״ב)

אצל לבן: וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעַתֻּדִים֙ הָעֹלִ֣ים עַל־הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים׃(ל"א, י')

(סיפור הדודאים) - ופרצת משמעות עצמה כלכלית ?

חוזה לך ברח' – עיון בספר יונה

מאת: ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, רחלי שפרכר פרנקל
בשיעור נעסוק במוטיב הבריחה על פניו השונות אצל יונה ואצל מנהיגים נוספים








דרכים למניעת מגפות ועצירתן

מאת: הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה
התבוננות בפרקי מגפות בתנ"ך לאור תובנות עידן הקורונה: מכות מצרים, בפרשת קורח, בחטא בעל פעור, בימי דוד ובנבואת זכריה.

רבקה אימנו אמרה "ותלך לדרוש אלוקים". גם אנו ננסה לחפש תשובות. המקור של "המגפה", נתחיל בפרשת קרח "וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־תּ֣וֹך הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־הָעָֽם׃" (במדבר,י"ז, י"כ)

נעבור לשימוש במושג "נגף":
כִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃ (שמות כ"א,כ"ב)
נגף זו מכה, דומה יותר לחולי, לא בהכרח מוות, זה משהו שקורה
לפעמים זו מיתה משונה
וַיָּמֻ֙תוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים מוֹצִאֵ֥י דִבַּת־הָאָ֖רֶץ רָעָ֑ה בַּמַּגֵּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (במדבר י"ד,ל"ז). רש"י מבאר: במגפה לפני ה'. בְּאוֹתָהּ מִיתָה הַהֲגוּנָה לָהֶם, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בַּלָּשׁוֹן, וְנִשְׁתַּרְבֵּב לְשׁוֹנָם עַד טַבּוּרָם וְתוֹלָעִים יוֹצְאִים מִלְּשׁוֹנָם וּבָאִין לְתוֹךְ טַבּוּרָם, לְכָךְ נֶאֱמַר "בַּמַּגֵּפָה" וְלֹא "בְמַגֵּפָה", וְזֶהוּ לפני ה' — בְּאוֹתָהּ הָרְאוּיָה לָהֶם עַ"פִּ מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סוטה ל"ה):

ירח בעמק איילון - מיהושע בן-נון עד מבצע בן נון

מאת: ד"ר דורון שר-אבי; הרב ד"ר יוסי אליצור
בלימוד תנ"ך: במהלך המפגש נעסוק בעמק איילון ובמקומה של העיר איילון. לאור ההיכרות עם המרחב הגיאוגרפי וקורותיו ההיסטוריים של העמק, ננסה לבדוק מה יש לנוף להוסיף על הבנת פרק י' בספר יהושע, ועל אירועים נוספים שהתרחשו בעמק איילון במקרא ולאחריו.





אליהו הנביא במקרא וכיום

מאת: ד"ר יעל ציגלר












הנביא עמוס: מדוע לא נקלט המסר שלו על צדק חברתי

מאת: הרב יובל שרלו
האם אנחנו עצמנו היינו הולכים בעקבות הנביא בימיו ? שיעור שינהיר עד כמה היה קשה לקבל את המסרים הנבואיים, ועם מה עמוס היה צריך להתמודד ?

פרשת רחב והמרגלים

מאת : הרב אמנון בזק
הצעד הראשון שעושה יהושע בדרך לכיבוש הארץ הוא שליחת המרגלים ליריחו. המרגלים מגיעים במפתיע לביתה של רחב הזונה, ודווקא שם הם מגלים את התשובה האמיתית לשליחותם. האם צדק יהושע בהטלת השליחות המרגלים? האם צדקו המרגלים במעשיהם? האם רחב הייתה ראויה להצלתה? על שאלות אלו ואחרות נבקש לענות בשיעור.

פרשת יהושע והמרגלים.PNG

בניו של דוד המלך - ארבע שיעורים קצרים


הרב יואל בן נון: אדוניהו - מדוע שתק דוד
הרב יוסף מרקוס: מי אתה אבשלום?הרב
בני לאו: אמנון – האדנות המחפיצה
דוד נתיב: שלמה - הבן הממשיך?

יום שלישי

א. מדוע עם ישראל הוא עם של שבטים?

הרב_חיים_נבון_מדוע_עם_ישראל_הוא_עם_של_שבטים?

הרב חיים נבון מדוע עם ישראל הוא עם של שבטים?

מאת: רב חיים נבון
התנ"ך אינו מתאר את עם ישראל כיחידה לאומית אחידה ומגובשת, אלא כפדרציה של שבטים. לחלוקה לשבטים יש מחיר, אך נראה שהמקרא דווקא מעודד אותה. מדוע נבנה עם ישראל דווקא באופן הזה?

ב. דמותה של חנה

הרב_אמנון_בזק_דמותה_של_חנה

הרב אמנון בזק דמותה של חנה

מאת: הר אמנון בזק
דמותה של חנה: באופן מפתיע, ספר שמואל - ספר יסוד המלוכה בישראל - פותח בסיפור פרטי על דמותה של אישה שאיננה מופיעה שוב בהמשך הספר, חנה אם שמואל. בשיעור נעסוק בשאלה מה הסיבה לכך, ומה המיוחד בדמותה של חנה, שיש בו באמת כדי להסביר את המעבר שבין תקופת השופטים לתקופת המלוכה.

דמותה של חנה 2.png

ג. ההיתר לבלעם ללכת ופרשת האתון

מאת: הרב יעקב מדן, ראש הישיבה

הרב_יעקב_מדן_ההיתר_לבלעם_ללכת_ופרשת_האתון

הרב יעקב מדן ההיתר לבלעם ללכת ופרשת האתון













ד. שיר השירים -איזה סיפור מסופר בו, ומה משמעותו?

הרב_יובל_שרלו_שיר_השירים_–_איזה_סיפור_מסופר_בו,_ומה_משמעותו?

הרב יובל שרלו שיר השירים – איזה סיפור מסופר בו, ומה משמעותו?

מאת: הרב יובל שרלו
שיר השירים מספר סיפור רציף בסגנון שירי. על מה הסיפור ?מה מתרחש בין הדוד והרעיה, ולהיכן מוליך הסיפור?









ה. לימוד ו'סיור' במשלי הכרם של ישעיהו [ה'] ויחזקאל [ט"ו]

דוד_נתיב_לימוד_ו'סיור'_במשלי_הכרם_של_ישעיהו_ויחזקאל

דוד נתיב לימוד ו'סיור' במשלי הכרם של ישעיהו ויחזקאל

מאת: דוד נתיב
המשלים בהם משתמשים הנביאים משקפים את הוויית חייהם. הבנתם תעמיק את הרעיונות שהם רוצים להעביר באמצעותם לשומעיהם. הגפן והכרם מבטאים את המשותף והייחודי לשליחותם הנבואית של ישעיהו ויחזקאל







ו. הגירוש מגן עדן - על מה ולמה?

הרב_ד"ר_איתמר_אלדר_הגירוש_מגן_עדן_-_על_מה_ולמה?-3

הרב ד"ר איתמר אלדר הגירוש מגן עדן - על מה ולמה?-3

מאת: הרב ד"ר איתמר אלדר
האם הגירוש מגן עדן הוא תוצאה או עונש בפני עצמו. ומהי המשמעות הקיומית של הגירוש? ולבסוף, האם אנחנו שואפים לחזור לשם?

סיפור גן עדן אלדר1.png

"סיור" ולימוד בעקבות מסעותיו של שאול

מאת: ד"ר יעל ציגלר, שולי מישקין
'סיור' בעקבות מסעותיו של שאול מהמפגש עם שמואל בבנימין עד למפגש עם בעלת האוב בעין דור: הצטרפו אלינו בסיור הוירטואלי בעקבות שאול! נתחיל בנחלת בנימין, איפה שנעין בחיפושו של שאול אחר אתונות אביו ובמפגש הראשון בין שאול לבין שמואל. משם נגיע לגבעת שאול לדבר על סיפורי הארמון (ובעיקר, סיפור שאול ודוד). נסיים את הסיור בעמק יזרעאל ובהר גלבוע. שם נדבר על המפגש בין שאול לבין אשת בעלת האוב ועל מותו של שאול במלחמה בפלישתים.

ד"ר_יעל_ציגלר,_שולי_מישקין_סיור_בעקבות_מסעותיו_של_שאול

ד"ר יעל ציגלר, שולי מישקין סיור בעקבות מסעותיו של שאול

מהמפגש עם שמואל בבנימין עד למפגש עם בעלת האוב בעין דור.

תחילת הסיור ביושבאדם, עוברים לקובר בני ישראל - המקום במסלול של שאול בחופשה את האתונות והמרצות דנות באבחנת המסלול. הם ממשיכות בדיון על התנהגות שאול במסלול, מסתבר שהוא לא מוכן לקבל תפקיד. שמואל הנביא מנסה להכין אותו לתפקיד. הוא נעשה "הרב המובהק" של שאול , תהליך של חינוך להיות מנהיג.(הדקה ה-12) הן מגיעות לגבעת שאול - בחפירות נמצא חרב מתכת ?. בהמשך תצפית על הגבעות של נחלת שבט בנימין (עד הדקה ה-20)

בין מיכה לישעיהו - התיתכן מחלוקת בין הנביאים?[הפרק היומי, תנ"ך הרצוג]

מאת:הרב ד"ר בני לאו

הרב_בני_לאו_בין_מיכה_לישעיהו_–_התיתכן_מחלוקת_בין_הנביאים?

הרב בני לאו בין מיכה לישעיהו – התיתכן מחלוקת בין הנביאים?











איוב, קהלת ואיכה – שלוש תגובות לסבל בספרי הכתובים

מאת: הרב משה ליכטשנטיין

הרב_משה_ליכטשנטיין_איוב,_קהלת_ואיכה_–_שלוש_תגובות_לסבל_בספרי_הכתובים

הרב משה ליכטשנטיין איוב, קהלת ואיכה – שלוש תגובות לסבל בספרי הכתובים












יום רביעי - ח' באב תש"פ

השטן - היה או לא היה? מהות הסבל בספר איוב

מאת: הרב ד"ר איתמר אלדר
החשיפה לאחורי הפרגוד של ההשגחה, מגלה לנו תמונה מאד לא מובנת ופשוטה! האמנם כך מתנהלת ההשגחה האלוקית? התערבות בין הקב"ה לשטן? מה אנו למדים מזה על ההשגחה האלוקית ועל שאלת הסבל בעולם.

מהשיעור - הנושא הוא סוגיית השטן. בפרק א' הוא מופיע :"וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֥וֹא גַֽם־הַשָּׂטָ֖ן בְּתוֹכָֽם׃". לאחר מכן השטן פוגע בנערים. ואז בפרק ב' השטן חוזר והוא פוגע גם בגופו:"וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהוָ֑ה וַיָּב֤וֹא גַֽם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־ ה'". אז באים הרעים בשלושה סיבובים. נגיע לפרק ל"ב והם מתייאשים:"וַֽיִּשְׁבְּת֡וּ שְׁלֹ֤שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָ֭אֵלֶּה מֵעֲנ֣וֹת אֶת־אִיּ֑וֹב כִּ֤י ה֖וּא צַדִּ֣יק בְּעֵינָֽיו׃"

"אחריתו" -
השאלה הראשונה - היינו מצפי כי בסוף יהיה פענוח, כאילו יארמ הקב"ה "אתה רואה, איוב בסדר". אין סיום שבה יש הסבר לתופעה. והשנייה הופעת השטן, פעמיים, פעם שנייה הוא מתייצב.

כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי" (זכריה ז') – בין תשעה באב לצום גדליה

ד"ר_טובה_גנזל_”כי_צמתם_וספוד_בחמישי_ובשביעי“_(זכריה_ז‘)_–_בין_תשעה_באב_לצום_גדליה

ד"ר טובה גנזל ”כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי“ (זכריה ז‘) – בין תשעה באב לצום גדליה

מאת: ד"ר טובה גנזל

משמעותם של תשעה באב וצום גדליה קשור בזמנו ומקומו הנבדל של צום גדליה, השונה משלושת הצומות האחרים שנקבעו לזכר החורבן, כצום המציין את הנסיבות שהביאו לקץ השלטון היהודי העצמי בארץ ישראל. שאלת העם על המשך קיום הצומות בזכריה פרק ז מעידה כי ספקות ליוו את בנין המקדש, לאור המציאות הפוליטית והכלכלית המורכבת בארץ. בשיעור זה נדון בתשובתו של זכריה לשאלה זו ובמשמעותה לאורך הדורות.




בין חזון העצמות היבשות לברכת המזון

הרב_ברוך_גיגי_בין_חזון_העצמות_היבשות_לברכת_המזון

הרב ברוך גיגי בין חזון העצמות היבשות לברכת המזון

מאת: הרב ברוך גיגי
מבט מסויים לברכת המזון. ברכת המזון מוזכרת בספר דברים. חז"ל רואים בזה בסיס לברכת המזון. בפרק ח' בספק דברים מוזכרת ארץ ישראל כמקום שפע:
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃
חאֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃
טאֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃
יוְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ

וכאן הסכנה לשכחה בפרק י"א: כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃יאוְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃
באֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה

בתהילים קמ"ה נאמר: פּוֹתֵ֥חַ אֶת־יָדֶ֑ךָ וּמַשְׂבִּ֖יעַ לְכָל־חַ֣י רָצֽוֹן

המסכת ברכות מ"ח נאמא: אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״הַזָּן״ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. דָּוִד תִּקֵּן ״עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ״, וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן ״עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ״. ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר. דְּאָמַר רַב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה - המרד התרחש 62 שנה אחרי חרבן הבית. בר כוכבא שאף להחזיר את בית המד לירושלים. במטבעות היה מוטבע בית המקדש. בחודש אב נפלה ביתר. בחם הזה לע נסריחו וניתנו לקבורה. זו טרגיה גדולה. לאחר מזה היה "דורו של שמד".

יחזקאל הנביא בחזון העצמות היבשות:"וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה מֵאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃
יוְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃ (ס)
יאוַיֹּאמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃
יבלָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃

וגם : וַיֹּאמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ (ל"ז)

ב"פניני ההלכה" נאמר
עוד ברכה תקנו חכמים אחר חורבן בית המקדש וחורבן הארץ, והיא ברכת 'הטוב והמטיב'. שאחר חורבן בית המקדש השני, נראה היה לכאורה שאין עוד תקווה לבניין הארץ וירושלים, ומה טעם להמשיך לברך את ה' "על הארץ הטובה". לפיכך מצאו חכמים צורך לתקן ברכה לחיזוק האמונה, שהכל לטובה, ואף החורבן, הגלות והייסורים, נועדו לתקן אותנו ולהביאנו מחדש לבניין שלם יותר של הארץ, ירושלים והמקדש.

ביום מיוחד תקנו חכמים שביבנה את הברכה, ביום שבו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ביתר היתה עיר גדולה ביהודה, והיא היתה בירתו של בר כוכבא, וממנה קיוו להשיב את עצמאות ישראל ובניין המקדש. וכשנפלה ונחרבה – נגדעה קרן ישראל, וגברו הצרות מאוד, וגזרה מלכות הרשעה לחרוש את ירושלים, ולשנות את שמות הארץ וירושלים, כדי לאבד את זכרן מן העולם. ועוד גזרו שלא לקבור את הרוגי ביתר. ואחר זמן, כשנתמנה מלך חדש, הותר לקבור את ההרוגים, ומצאו כי נעשה להם נס שלא הסריחו. אמרו חכמים (ברכות מח, ב): "אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה 'הטוב והמטיב'. 'הטוב' – שלא הסריחו, ו'המטיב' – שניתנו לקבורה". באר מרן הרב קוק (עין איה שם), כי מזה שלא הסריחו למדנו שהחורבן והגלות לא ביטלו את העצמיות הישראלית. ומזה שניתנו לקבורה ישנו רמז להבטחה כי עוד יקומו לגורלם לקץ הימים, וזה סימן לקיום כל הבטחות הנביאים לתחייה וגאולה.

כיוון שחיוב אמירתה שונה, ששלוש הברכות הראשונות הן מהתורה ואילו זו מדרבנן, לפיכך, כאשר מסיימים את שלוש הברכות הראשונות עונה המברך 'אמן' אחר ברכת עצמו: "בונה [ברחמיו] ירושלים – אמן" (שו"ע קפח, א).

וכיוון שבסוף הברכה השלישית נסתיימה סדרת הברכות מהתורה, הרי שהברכה הרביעית שתקנו חכמים היא ברכה בפני עצמה, ולכן היא פותחת בברוך, שכך הוא הכלל, שכאשר ישנה ברכה שסמוכה לחברתה, הרי היא נשענת עליה ואינה צריכה לפתוח ב'ברוך', אבל כאשר מדובר בברכה שעומדת לעצמה, היא צריכה לפתוח ב'ברוך'.[1]

עוד אמרו חכמים (ברכות מו, א), שהאורח יאמר לאחר ברכת המזון ברכה לבעל הבית, וכך הוא נוסח הברכה (שו"ע רא, א): "יהי רצון שלא יבוש ולא יכלם בעל הבית הזה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ויצליח בכל נכסיו, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר, ולא ישלוט שטן במעשה ידיו ולא יזדקק לפניו שום דבר חטא והרהור מעתה ועד עולם". ואפשר להאריך ולהרחיב בנוסח זה, וכך נוהגים יוצאי ספרד. והרבה מיוצאי אשכנז נוהגים להסתפק בנוסח קצר: "הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה". אבל לכתחילה נכון לומר את הנוסח שיסודו בגמרא (מ"ב רא, ה, ולהלן ה, ד).

וכיוון שכבר זכינו להתקדש על ידי מצוות ברכת המזון, נהגו ישראל להוסיף בקשות אישיות שפותחות ב'הרחמן', ועוד תפילות כלליות על הגאולה. ואף שאין זו תקנה של חכמים, כיוון שכבר נהגו כך מימי הראשונים, המנהג מחייב, כל עדה לפי מנהגה. אלא שאם נצרך אדם להפסיק בדיבור או ללכת, כיוון שסיים את הברכה הרביעית, יכול להפסיק, ואח"כ כשיוכל, ישלים את מה שהחסיר (עי' להלן הערה 13).

[1]. כיוון שברכת 'הטוב והמטיב' היא ברכה שעומדת לעצמה, ממילא צריך להזכיר בה מלכות, שכך תקנו

והנה הברכה' - העקרון הוא
ברוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵיטִיב, הוּא מֵיטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָנוּ, הוּא גוֹמְלֵנוּ, הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל טוֹב; וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמ

’למה א-הים זנחת לנצח‘ – התמודדות עם החורבן במזמורי תהלים

ד"ר_יושי_פרג'ון_’למה_א-הים_זנחת_לנצח‘_–_התמודדות_עם_החורבן_במזמורי_תהלים

ד"ר יושי פרג'ון ’למה א-הים זנחת לנצח‘ – התמודדות עם החורבן במזמורי תהלים


מאת: ד"ר יושי פרג'ון
החורבן היה נושא מרכזי בספר תהילים. זה מובן, היוץ וזה ספר התפילות. אנחנו פונים לה' בבקשה. נעבור על המזמורים שעוסקים בחורבן, נמצא גישות שונות.
את מי נאשים בחורבן, האויבים , מזמור קל"ז עוסק בזכרון :"על נהרות בבל.."אינו יכול לשיר, כנראה היו לווים. ובהמשך
אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃
ותִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃

יום חמישי

שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת – עיון באיכה פרק ג'

10:30
הרב אורי סמטקָרָאתִי
הפרק השלישי באיכה הוא קינה ייחודית ושונה משאר קינות המגילה. ננסה לעקוב אחר התהליך העדין – הנפשי וההגותי – העובר על המקונן, שאותו הוא מיטיב לתאר בלשון מרגשת, נוקבת וזהירה גם יחד, המגלה טפח ומכסה טפחיים. ננסה גם להשיב בזהירות המתבקשת על השאלה מי כתב את הקינה ולאילו אירועים היא מתייחסת.

איוב - בדידותו של בעל היסורים=


11:30
הרב פרופ' יהודה ברנדס - ראש המכללה
את מי תרצו לפנק?

Advertisement