ימי עיון בתנ"ך תשע"ח

נבל בחטאו ,דוד בתשובתו ,ואביגיל בחכמתה

ימי עיון בתנ"ך תשע"ח - נבל בחטאו, דוד בתשובתו, ואביגיל בחכמתה (שמ"א כ"ה) - הרב אליהו ידיד-0

ידיד אליהו, נבל בחטאו ,דוד בתשובתו ,ואביגיל בחכמתה (שמ"א 74 כ"ה).
בשיעור נעיין בפרשת "נבל הכרמלי". נעסוק ביחסי הגומלין בין שלשה אנשים : דוד נבל ואביגיל. נבאר את ההתנגשות בין דוד ונבל והאסון שמנעה אביגיל הנביאה, בחכמתה.

על דמותה הנאצלת של מרים בספרות חז"ל

ד"ר אליצור ברכי על דמותה הנאצלת של מרים בספרות חז"ל

בשיעור נעסוק בהיבט ייחודי המאפיין את מדרשי חז"ל העוסקים במרים. אנו מכירים לא מעט מדרשי חז"ל מהם עולה יחס שונה לדמות מקראית מההערכה הנלמדת מהפסוקים, בבחינת 'הזכאים במקרא וחייבים בספרות חז"ל' ולהפך. במקרה של מרים מדובר בתופעה חריגה הרבה יותר, שכן הדרשנים בונים סביב דמותה, ממד רחב, הקשור לתפקידה כמקדשת את מוסד הנישואין ומעודדת ילודה, אשר אחיזתו לפשט הכתובים רופפת למדי. בשיעור נעקוב אחר תהליך פיתוח דמותה של מרים במדרשי חז"ל, ונציע השערה המתמקדת בהיבטים היסטוריים של תקופת היווצרותן מבחינת מעמד הנשים, דמוגרפיה והפולמוס עם הנצרות.

חטא המפקד - האם בחר דוד באפשרות הנכונה?

חטא המפקד - האם בחר דוד באפשרות הנכונה? בזק אמנון

ימי עיון בתנ"ך תשע"ח - חטא המפקד - האם בחר דוד באפשרות הנכונה? - הרב אמנון בזק-1

סיפור חטאו של דוד במפקד מסיים את ספר שמואל. כיצד הגיע דוד לחטא זה?
האם בחר דוד באפשרות הנכונה מבין שלושת העונשים שהוצע לו לבחור ביניהם?
מה הלקח מפרשה זו ומדוע דווקא סיפור זה נבחר לסיים את ספר שמואל?

• ראו ערך מורחב: חטא המפקד - האם בחר דוד המלך באפשרות הנכונה?

מסקנת המרצה היא : לא רק בשלב הבא נפסקה המגפה ואז בה הסיום:

	וַיֹּ֣אמֶר אֲרַ֔וְנָה מַדּ֛וּעַ בָּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־עַבְדּ֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לִקְנ֧וֹת מֵעִמְּךָ֣ אֶת־הַגֹּ֗רֶן לִבְנ֤וֹת מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהוָ֔ה וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד יִקַּ֥ח וְיַ֛עַל אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בעינו [בְּעֵינָ֑יו] רְאֵה֙ הַבָּקָ֣ר לָעֹלָ֔ה וְהַמֹּרִגִּ֛ים וּכְלֵ֥י הַבָּקָ֖ר לָעֵצִֽים׃ הַכֹּ֗ל נָתַ֛ן אֲרַ֥וְנָה הַמֶּ֖לֶךְ לַמֶּ֑לֶךְ (ס) וַיֹּ֤אמֶר אֲרַ֙וְנָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ יִרְצֶֽךָ׃

בדברי הימים הגירסה מעט שונה,יותר ציורית

	וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֙רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַאֲנִי־ה֤וּא אֲשֶׁר־חָטָ֙אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃ (ס) וּמַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה אָמַ֥ר אֶל־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י ׀ יַעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃ וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ וַיָּ֣שָׁב אָרְנָ֗ן וַיַּרְא֙ אֶת־הַמַּלְאָ֔ךְ וְאַרְבַּ֧עַת בָּנָ֛יו עִמּ֖וֹ מִֽתְחַבְּאִ֑ים וְאָרְנָ֖ן דָּ֥שׁ חִטִּֽים׃ וַיָּבֹ֥א דָוִ֖יד עַד־אָרְנָ֑ן וַיַּבֵּ֤ט אָרְנָן֙ וַיַּ֣רְא אֶת־דָּוִ֔יד וַיֵּצֵא֙ מִן־הַגֹּ֔רֶן וַיִּשְׁתַּ֧חוּ לְדָוִ֛יד אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־אָרְנָ֗ן תְּנָה־לִּי֙ מְק֣וֹם הַגֹּ֔רֶן וְאֶבְנֶה־בּ֥וֹ מִזְבֵּ֖חַ לַיהוָ֑ה בְּכֶ֤סֶף מָלֵא֙ תְּנֵ֣הוּ לִ֔י וְתֵעָצַ֥ר הַמַּגֵּפָ֖ה מֵעַ֥ל הָעָֽם׃ וַיֹּ֨אמֶר אָרְנָ֤ן אֶל־דָּוִיד֙ קַֽח־לָ֔ךְ וְיַ֛עַשׂ אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יו רְאֵה֩ נָתַ֨תִּי הַבָּקָ֜ר לָֽעֹל֗וֹת וְהַמּוֹרִגִּ֧ים לָעֵצִ֛ים וְהַחִטִּ֥ים לַמִּנְחָ֖ה הַכֹּ֥ל נָתָֽתִּי׃ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ דָּוִיד֙ לְאָרְנָ֔ן לֹ֕א כִּֽי־קָנֹ֥ה אֶקְנֶ֖ה בְּכֶ֣סֶף מָלֵ֑א כִּ֠י לֹא־אֶשָּׂ֤א אֲשֶׁר־לְךָ֙ לַיהוָ֔ה וְהַעֲל֥וֹת עוֹלָ֖ה חִנָּֽם׃ וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיהוָ֔ה וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְהוָ֔ה וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃ (פ) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לַמַּלְאָ֔ךְ וַיָּ֥שֶׁב חַרְבּ֖וֹ אֶל־נְדָנָֽהּ׃ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא בִּרְא֤וֹת דָּוִיד֙ כִּי־עָנָ֣הוּ יְהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֣ן הַיְבוּסִ֑י וַיִּזְבַּ֖ח שָֽׁם׃ וּמִשְׁכַּ֣ן יְ֠הוָה אֲשֶׁר־עָשָׂ֨ה מֹשֶׁ֧ה בַמִּדְבָּ֛ר וּמִזְבַּ֥ח הָעוֹלָ֖ה בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא בַּבָּמָ֖ה בְּגִבְעֽוֹן׃_כ"א)

הסיום - הדמיון לעקידת יצחק

שני הסיפורים מתרחשים באותו המקום. אז נבנה בית המקדש. ראו למעלה את הקטעים

שני סיפורי התשובה: בת שבע וכאן, זה התשתית לבניית בית המקדש. הנקודה היא לא לחטוא, החשוב לחזור תשובה. וכך נאמר בתלמוד הבבלי

נסיים בתפילת תחנון:"נפלא ביד ה'". אומרים פסוק ואחר כך נסוגו, גם הגר"א אומר שלא לומר זאת. "ואין אנו רגילים לאמרו" - זה פסוק של פורענות.

המהפכה הרוחנית של עזרא ונחמיה - פשט ודרש

המהפכה הרוחנית של עזרא ונחמיה - פשט ודרש פיינטוך יונתן

אודיטוריום