Family Wiki
Advertisement

תוכן עניינים

היום הראשון[]

חורבן שילה ומות עלי ובניו[]

ימי_עיון_בתנ"ך_-_תשפ"א_-_הרב_אמנון_בזק_-_חורבן_שילה_ומות_עלי_ובניו

ימי עיון בתנ"ך - תשפ"א - הרב אמנון בזק - חורבן שילה ומות עלי ובניו

מאת: הרב אמנון בזק

אחת הטרגדיות הקשות המתוארות בתנ"ך היא סיפור נפילת שילה בידי הפלשתים, ומותם של עלי ובניו באותו יום. המקרא איננו מסביר מפורשות מה גרם למותם של רבבות מישראל באותו יום. בשיעור ננסה לעמוד על החטא שמאחורי הכישלון, ועל מי מוטלת האחריות לחטא זה.

מתוך לקט מראי מקומות

 

וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־יְהֹוָה֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃

ווַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔ה בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃
זוַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָֽמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּֽאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃
חא֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכׇל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ (שמואל א, ד',ה'-ח')

כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַעַלְלֵיכֶ֑ם וַאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

ד.אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙ הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְהֹוָ֖ה הֵֽמָּה׃
ה.כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ׃
ו.גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם׃
ז.וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃
ח.הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל׃
ט.הֲגָנֹ֤ב ׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֔ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃
י.וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָֽא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה׃
י"א.הַֽמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
י"ב. כִּ֣י לְכוּ־נָ֗א אֶל־מְקוֹמִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשִׁיל֔וֹ אֲשֶׁ֨ר שִׁכַּ֧נְתִּֽי שְׁמִ֛י שָׁ֖ם בָּרִֽאשׁוֹנָ֑ה וּרְאוּ֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתִי ל֔וֹ מִפְּנֵ֕י רָעַ֖ת עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
י"ג. וְעַתָּ֗ה יַ֧עַן עֲשׂוֹתְכֶ֛ם אֶת־כׇּל־הַמַּעֲשִׂ֥ים הָאֵ֖לֶּה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וָאֲדַבֵּ֨ר אֲלֵיכֶ֜ם הַשְׁכֵּ֤ם וְדַבֵּר֙ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֔ם וָאֶקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם וְלֹ֥א עֲנִיתֶֽם׃
י"ד וְעָשִׂ֜יתִי לַבַּ֣יִת ׀ אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֗יו אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים בּ֔וֹ וְלַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְשִׁלֽוֹ׃
טווְל׃(ירמיהו,ג'-י"ד

וּלְאֶבְיָתָ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אָמַ֣ר הַמֶּ֗לֶךְ עֲנָתֹת֙ לֵ֣ךְ עַל־שָׂדֶ֔יךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ מָ֖וֶת אָ֑תָּה וּבַיֹּ֨ום הַזֶּ֜ה לֹ֣א אֲמִיתֶ֗ךָ כִּֽי־נָשָׂ֜אתָ אֶת־אֲרֹ֨ון אֲדֹנָ֤י יְהֹוִה֙ לִפְנֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔י וְכִ֣י הִתְעַנִּ֔יתָ בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְעַנָּ֖ה אָבִֽי׃

(מלכים א',ב' כ"ו)

דוד,נבל ואביגיל[]

מאת: הרב אלחנן סמט

הסיפור על דוד נבל ואביגיל חורג באופן בולט מהסיפורים הסובבים אותו, שנושאם הוא המרדף של שאול אחר דוד. חריגה זו מתבטאת הן בנושא הסיפור, הן באוירה השוררת בו והן בתיאור דמותו של דוד המשמש כדמות הראשית בכל הסיפורים הללו. ננסה לעמוד על טעמה של חריגה זו.

  • קישור ל-YOUTUBE
  • ראו גם הרצאה ביום הרביעי: הרב אמנון בזר דוד ואביגיל אשת נבל הכרמלי

שיר השירים כפרשנות לספר שמות[]

מאת: הרב משה ליכטנשטיין

הרב_משה_ליכטנשטיין_-_שיר_השירים_כפרשנות_לספר_שמות_-_ימי_העיון_בתנ"ך_-_תשפ"א-2

הרב משה ליכטנשטיין - שיר השירים כפרשנות לספר שמות - ימי העיון בתנ"ך - תשפ"א-2

  • פרק ב' - הייתה חתונה ולמחרת עזיבת בת הזוג - מקביל למעמד הר סיני וחטא העגל
  • האם ניתן לשקם את היחסים - מעמד הר סיני והקמת המשכן
  • למה הכפילות ? "וַיַּעֲבֹ֨ר יְהֹוָ֥ה ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ יְהֹוָ֣ה ׀ יְהֹוָ֔ה אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃" (שמות ל"ד,ו'}

ה׳ ה׳ אֲנִי הוּא קוֹדֶם שֶׁיֶּחְטָא הָאָדָם וַאֲנִי הוּא לְאַחַר שֶׁיֶּחְטָא הָאָדָם וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן (ראש השנה י״ז ב:ו׳)
אחרי משבר האימון אפשר לחזור לנקודה שבה אתה הייתה (חטא העגל הוא רק חולשה)

כמו מודל שיר השירים - ויקהל-פקודי (חוזרים)


הגבעונים - שלוש תקופות[]

מאת: הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון

מדן 1.png

'ארץ זבת חלב ודבש' - הכירות עם מוטיב הברכה של ארץ ישראל[]

מאת:דר' דוד שניאור

היום השני[]

לדמותם של אלדד ומידד (במדבר י"א)[]

מאת: הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה

אלדד ומידד הם דגם ייחודי של "מורדים" שכביכול מאיימים על ההנהגה, כהבנת יהושע, אבל משה רבנו רואה בהם ברכה מרובה ומבקש לעודד את התופעה. נבחן את תופעת "אלדד ומידד" בתורה - ומימושה במהלך הדורות.

שינויים במשעותה של מגילת אסתר במאה ה-21[]

מאת: ד"ר טובה גנזל
בעשור האחרון נכתבים פירושים המביאים לחזית הבמה נקודות מבט חדשות וסותרות על מגילת אסתר. מחד, המגילה משמשת כמודל לגיטימי להתבוללות של יהודים בתפוצות, ומאידך מושמעת ביקורת חריפה על ישיבתם של יהודים בתפוצות. בנוסף מתרחבת התייחסות אמביוולנטית למעמדן ולפעילותן של הנשים במגילה. בשיעור יוצגו המגמות הללו והסיבות לכך שהן רווחות דווקא בעשור האחרון.

מאפיינים מרכזיים'

  1. המעמד המשתנה של נשים - כמו ושתי ואסתר.
  2. 'בחירה לחיות בזהות כפולה - אחרי 2,000 שנה יש מדינה, אפשר לחיות בתפוצות עם ריבוי זהויות. דוגמא: אסתר יהודית אבל חיי בזהות נוכרית. מוכנה לחיות בסביבה אחרת.
  3. לחיות בארץ ישראל הייתה בעבר קשה. היום, אולי ניתן לחיות יותר טוב. כתב אישום כלפי מי שחי בגולה למרות שבארץ ישראל יותר טוב
  • נשים 001.png
  • נשים 2.png
  • נשים 3.png

הקשר לעשרת הדיברות בפרשת קדושים בהשוואה ליתרו-משפטים[]

מאת: דר' יואל בן נון

קדושים בן נון.png

'כי אותי מאסו' - האם המקרא מתנגד למלוכה?[]

מאת: ד"ר יושי פרג'ון

רבים סבורים כי התורה לא רק מעדיפה את השלטון המלוכני על פני כל צורת שלטון אחרת, אלא ממש מצווה עליו. למרבה ההפתעה, כאשר מבקש משה מנהיג שיתפוס את מקומו, לא מלך הוא שממונה. מפתיע עוד יותר לגלות שכאשר בני ישראל מבקשים למנות להם מלך – הבקשה עצמה נתפסת כחטא. בחלק הראשון של השיעור, אבקש להראות באמצעות עיון בפרשת המלך על רקע חוקי ספר דברים, כי יחס התורה למלוכה אינו חיובי ביותר. בחלק השני של השיעור, נבחן את שני הניסיונות הראשונים למינוי מלך – גדעון ושמואל – וננסה להסיק מתוך כך על עמדתם באשר לחסרונות של המלוכה.

השיעור ב-youtube

מי הרג את הפילגש בגבעה?[]

מאת:הרב אמנון בזק

פרשת הפילגש בגבעה היא מן הסיפורים המזעזעים ביותר במקרא כולו. בשיעור נעמוד על השאלה מי אשם במותה של הפילגש: האם רק אנשי הגבעה, או שמא הסיפור מצביע על בעיות רחבות יותר בעם ישראל בימים ההם, כשאין מלך בישראל ואיש הישר בעיניו יעשה?

חזקיהו וישעיה - הצלת ירושלים מידי אשור[]

מאת: ד"ר יעל ציגלר ושולי מישקין

סיור באתרי הקרבות עם אשור בממלכת יהודה בימי הבית הראשון

ראו גם:


המגפות של התנ“ך[]

מאת: הרב חיים נבון

איך התמודדו גיבורי התנ"ך עם מגפות? מה אמר התנ"ך על מגפות - ומה לא? מה עומד מאחורי ההתמודדות הייחודית של המקרא עם המגפות בזמנו?

מתוך מראי המקומות

המגפה בימי דוד.png

נביאים מול מעצמות - הושע ועמוס בהשוואה לישעיהו אל מול עליית אשור[]

מאת: הרב יואל בן נון

ההיסטוריה העולמית מתנהלת ע"י מעצמות; ארץ-ישראל כגשר בין יבשות נשלטה ברוב התקופות ע"י מעצמות; עם ישראל העמיד מולן נביאים בדבר ה'; מול עליית אשור קמו 4 נביאים בפרק זמן אחד.

'אחת דבר א-הים שתים זו שמעתי' - מציאות, תיאולוגיה ופרשנות בירמיהו ובדניאל[]

מאת: ד"ר נעמה גולן וד"ר יוספה רובל

היום השלישי[]

ברכת כהנים[]

מעמד ברכת כהנים בכותל המערבי. סוכות תשס"ט - צילם:בית השלום

ימי_עיון_בתנ"ך_-_תשפ"א_-_הרב_אלחנן_סמט_-_ברכת_כהנים

ימי עיון בתנ"ך - תשפ"א - הרב אלחנן סמט - ברכת כהנים

צפיה בשיעור

מאת: הרב אלחנן סמט
1. ראשיתו של השיעור תוקדש לתוכן ולמבנה של ברכת כהנים - פרשנות ומבנה סיפרותי .

ברכת הכהנים סמט.png

יש לנו שלוש מצדים, כלומר שש ברכות. התפשטות הברכה: 3+5+7
ועתה לפרשנות - יש לראות כל ברכה איפוא מופיע במקרא, יש קשר שני חלקי הצמד ויש התקדמות בברכות ; רש"י - יברכך. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:ישמרך. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּבָּ"ה, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי: הברכה נובעת מהשמירה ומאן הקשר בין שני החלקים; ה' מאיר פניו לאדם (7 מקרים) - ראו מלהלן

יאר פניו.png

( אבן עזרא) - יאר ה' פניו אליך. כטעם באור פני מלך חיים והטעם וכל אשר תבקש ממנו ובשעת שתדרשו יאר פניו והטעם יקבל אותך וירצה למלא' שאלתך מיד:

ויחונך

ישא ה' פניו - ה' הוא נושא את פניו שלו אל האדם. ארבע פסוקים אומרים שאדם נושא פניו אל עצמו. לעמוד בקשר עין עם האדם ויעשה מה אתה זקוק מטרת התקדמות לשים לך שלום.
(רשב"ם) - ישא ה' פניו אליך - כדכתיב: ופניתי אליכם, שלא יסתיר פניו מכם. ומה שכתוב: אשר לא ישא פני איש, הקב"ה לא ישא פני איש לנקותו מכל פשעיו, אבל הוא ישא פנים שלו את אהובו שיפנה אליו לחננו, כדכתיב: ופניתי אליכם והרביתי אתכם.

2. לאחר מכן נדון במעמדם ההלכתי של הכהנים כמברכי העם ובמעמדם ההלכתי של המתברכים על ידיהם. (רשב"ם) - כה תברכו את בני ישראל - כלומר, לא תברכו מברכת פיכם כאדם שאומר תבואתה לראש פלוני כך וכך, אלא אלי תתפללו שאברכם אני, כמו שמפרש - יברכך ה' - ואני אשמע קולכם כאשר תאמרו, ואברכם - לישראל, כמו שמפרש - ושמו את שמי על בני ישראל - כשיברכו הכהנים לישראל בשמי ולא בשמם, אני אברכם לישראל, כמו שהתפללו הכהנים ואומרים: יברכך ה'.הברכה היא מעצמם - הבסיס הוא "באהבה".
תפקידם של המתברכים - צריך סימביוזה בין שני הצדדים (להבדיל "שוחד") ראו רבי אלעזר אזקרי (ספר החסידים) כתב בספר חרדים מ"ע לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו את בני ישראל וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לבם לקבל ברכתם כדבר ה' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל והביאוהו האחרונים:

3. את חלקו העיקרי של השיעור נקדיש לשאלה: מהו ההקשר שבו אמורה להתקיים ברכת הכהנים. - מתי ובאיזה הקשר יש לומר את ברכת הכהנים. נראה מה נאמר בפרשת שמיני: "וַיִּשָּׂ֨א אַהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛ו אֶל־הָעָ֖ם וַֽיְבָרְכֵ֑ם וַיֵּ֗רֶד מֵעֲשֹׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים׃" (ויקרא, ט', כ"ב); רש"י כתב:"יברכם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים — יְבָרֶכְךָ, יָאֵר, יִשָּׂא (סוטה ל"ח):"; כלומר: המקום הוא בבית המקדש; השאלה מדוע האשכנזים ביטלו את ברכת הכהנים (לפחות מהמאה ה-12)? בגלל שזה חלק מעבודת בית המקדש "ושמו את שמי" - רק בבית המקדש. במלואה נאמר רק בבית המקדש.; בבית הכנסת היא מדרבנן - אולי רק בארץ ישראל; נראה את שיטת הרמב"ם: לפיו היא חלק מעבודת בית המקדש

רמבם כהניםרמבם כהנים.png

בְּכָל יוֹם חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְנָהֲגוּ הָעָם לִקְרֹא (במדבר ו כב כז) ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין (במדבר כח ב) ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּיהֶן. וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה וּמִן הַבְּרַיְתּוֹת:(משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים}
ברכת שים שלופ נאמרת במטרה לקבל את ברכת הכהנים "באור פניך" ועוד

"ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק" - על אופיו של הפקפוק בגלגוליה של מסורת[]

מאת: ד"ר ברכי אליצור

לידתו של יצחק מתוארת כחריגה מדרך הטבע שהתאפשרה על ידי התערבות אלוקית. אעפ"כ מסורות חז"ל רבות מתארות קבוצות של מפקפקים בנס הלידה, ופקפוק באבהותו של אברהם או באמהותה של שרה. המסורות מתארות התערבות אלוקית נוספת שהוכיחה קבל עם ועדה שיצחק הוא בנם של אברהם ושרה. בשיעור נעמוד על הבסיס המקראי שהביא להתפתחותן של המסורות, ונשער מהו הרקע ההיסטורי שהביא לתמורות שחלו בהן במהלך הדורות.

הניקה שרה.png
2דוד התבר.png

ירושלים - בגבול שבין גן עדן לגיהינום[]

מאת: הרב יצחק לוי

עקדת יצחק באומנות הישראלית –מי הקורבן האמיתי?[]

מאת: יעל מאלי
תמונות נבחרות

פרשנות מוסרית לתורה - מבית מדרשו של רמב"ן[]

מאת: הרב יובל שרלו

אחת הקריאות החיוניות ביותר של התורה היא הקריאה המוסרית. הרמב"ן מהווה מורה דרך לחיוניותה של משימה זו ולדרכים לממשה. היבטים שונים בהארות הרמב"ן הם הנושא בו נעסוק בשיעור.

>

רמבן12.PNG

>

רמבן 11.PNG

האם כתב רש"י את פירוש רש"י לתורה[]

מאת: ד"ר יושי פרג'ון

מתוך עיון בכתבי-יד קדומים של פירוש רש"י, נדון בשאלות: עד כמה היה פירוש רש"י המקורי שונה מן המוכר לנו? מדוע עבר דווקא פירושו של רש"י שינויים כה גדולים? ומה ניתן ללמוד רש"י הוא ללא ספק הפרשן האהוב והנלמד ביום בתולדות עמנו. לכאורה, היה פירושו צריך להיות זך ונקי מטעויות נוסח, שיבושים ותוספות; אך למעשה מסתבר כי פירוש זה עבר גלגולים רבים עד שהגיע לנוסח המוכר לנו היום. מן השינויים הללו על מקומו של רש"י בתודעת תלמידיו ובתודעת לומדיו בדורות הבאים?

פ רופסור אלעזר טויטו – כשלושים אחוז מרש"י אינם רש"י ההבדלים בין כתבי-היד אינם מתמצים בחילופי גרסאות, המצויים ברגיל בכתבי-היד והנובעים בעיקרם מהרגלי הכתיבה של המעתיקים. לפנינו פירושים שונים לפסוק אחד. מבחינת ביקורת הטקסט אין כל סבירות להנחה, שהנוסח המלא הוא המקורי ושבמשך הזמן הושמטו חלקים ממנו בשלבים. דעה זו אינה קבילה מכמה טעמים. לפי הידוע לנו על הרגלי ההעתקה של חיבורים בימי-הביניים, מעתיק, שמלאכתו בכך, לא העז ביודעין לשנות את הרשום בטופס שממנו העתיק... כן אנו יודעים, שהמעתיקים נהגו להכניס לתוך הטכסט הערות שהיו רשומות בשולי הדף או בין השורות בטופס שממנו העתיקו. ...בדוגמאות שניתחנו אין כל סימן לטעויות. חלקי הפירוש המצויים בחלק מכתבי-היד אינם קטעי משפטים או שברי רעיונות בלא קשר הגיוני ביניהם, אלא משפטים שלמים אשר צורפו לטכסט במודע ובמתוכנן... עובדה מכרעת היא, שגרעין מסוים של הפירוש – גרעין הנושא את עצמו בחינה לשונית ומבחינה פרשנית – מצוי בכל כתבי-היד בלא יוצא מן הכלל. גרעין זה הוא לדעתנו הפירוש המקורי שנכתב על-ידי רש"י בעצמו. כל מה שרשום בכתבי-היד ובדפוסים מעבר לגרעין זה הוא הוספה. ... העיקרון שהנחה אותנו בעבודתנו הוא – תפוס לשון קצר, דהיינו, פירוש המתועד בכל כתבי -היד שייך לרש"י, בעוד שפירוש או משפט בפירוש החסר בכתבי-יד אחדים הוא הוספה, אלא אם כן אפשר להוכיח שהושמט בטעות. אין ההכרעה צריכה להיות מותנית, לא במספר כתבי-היד ולא בגילם. באופן קיצוני אפשר לומר, לפחות להלכה, שאם כל כתבי-היד מתעדים פירוש מסויים, וכתב -יד אחד ויחיד אינו מתעד אותו – מכריע הוא את כולם.

תוספת קלה של רשי

פשט, פסיפס ומדרש - מדרשים אבודים בפסיפסי בתי הכנסת[]

מאת: ערן מאיר


היום הרביעי[]

מה בין יג מידות לעשרת הדברות?[]

מאת: דר' יושי פרג'ון

  1. המידות מוגדרות כמידות רחמים. ראו יונה ד', תהילים ק"ג וכן נחום א', א' (קורא להחלת מידות הדין על נינוה)
  2. מה החידוש במידות ? נאמרו כבר קודם בעשרת הדברות (שמות כ',ה')
  3. שיוני בהדרה: עשרת הדברות - אל קנא ; י"ג מידות - רחמים;
  4. "עם קשה עורף" - שינוי בגישות בפעם הראשונה : "אחלם" - השמד; בפעם השליית - מה אעשה ; בפעם הרביעית - הקדב"ה מוכן לשנות
מידות 13.png
רחמים מידות.png

השוואה בין המידות לבין עשרת הדברות

בין אל קנא בין מידות הרחמים

היכן נמצא ארון הברית? בין המקרא לחז"ל[]

ימי_עיון_בתנ"ך_-_תשפ"א_-_הרב_ד”ר_תמיר_גרנות_-_היכן_נמצא_ארון_הברית?_בין_המקרא_לחז”ל

ימי עיון בתנ"ך - תשפ"א - הרב ד”ר תמיר גרנות - היכן נמצא ארון הברית? בין המקרא לחז”ל

מאת: הרב ד"ר תמיר גרנות
מה המשמעות לימינו ?
ציטוט מן המקורות מטה - שלושת האפשרויות

  1. "ניטל - גלה לבבל(מסכת יומא);

"כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל־הַיָּ֖ם וְעַל־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃ כאֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹת֠וֹ אֶת־[יְכׇנְיָ֨ה] (יכוניה) בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כׇּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כאכִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַל־הַכֵּלִ֗ים הַנּֽוֹתָרִים֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וּבֵ֥ית מֶלֶךְ־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ כבבָּבֶ֥לָה יוּבָ֖אוּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ עַ֠ד י֣וֹם פׇּקְדִ֤י אֹתָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְהַֽעֲלִיתִים֙ וַהֲשִׁ֣יבֹתִ֔ים אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}(ירמיהו כ"ז)
וַיֹּ֣אמֶר לַ֠לְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִ֨ים] לְכָל־יִשְׂרָאֵ֜ל הַקְּדוֹשִׁ֣ים לַיהוָ֗ה תְּנ֤וּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּ֙דֶשׁ֙ בַּ֠בַּיִת אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵין־לָכֶ֥ם מַשָּׂ֖א בַּכָּתֵ֑ף עַתָּ֗ה עִבְדוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת עַמּ֥וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (דהרי הימים ב' ל"ה) - איפוא ננמצא הארון, גנזתם אותו, ואז לא תהיה אפשרות להניחו בכתף לא יהיה יותר חלק מן העבודה ?

  1. נגנז במקומו (מתחת לאבן השתיה) לפי המקרא
  2. "וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:(משנה שקלים ו');

הרמב" - הלכות בית הבחירה - "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח ולפניו צנצנת המן ומטה אהרן, ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר: ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י"י אלהיכם וגו' ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה וכל אלו לא חזרו בבית שני. ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן, שנאמר: עד עמוד כהן לאורים ותומים. ולא היו עושין אותן אלא להשלים שמנה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר בגדים.(פרק ד')

סיכום

  • השכינה נמצאת מתחת לקרקרע - נוכלות השכינה נשארת באופן גלמי - ממש לפני השטח - "רדום" - עוד רגע יצא ולכן הוא גנוז.
  • שיטת ניטל - אם הולכים והוא לא חוזר עד "יום פוקדי "; נראה את נבואת ירמיהו: "וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹא־יֹ֣אמְרוּ ע֗וֹד אֲרוֹן֙ בְּרִית־יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עַל־לֵ֑ב וְלֹ֤א יִזְכְּרוּ־בוֹ֙ וְלֹ֣א יִפְקֹ֔דוּ וְלֹ֥א יֵעָשֶׂ֖ה עֽוֹד׃ (ג' ט"ז); "כי הנה בימים ההם לא תהיה לכם מלחמ' ולכן לא תצטרכו להוציא הארון כי בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה' ונלוו אליה כל הגוים לשם ה' ולעבדו שכם אחד לא להלחם בישראל כי לא ילכו עוד הגוים אחרי שרירות לבם הרע,(אברבנאל); כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃(ירמיהו ל"ב) -אין יותר לוחות אבן - לא חפף אלא לב !
היכן ארון הברית.png

'ביקשתי את שאהבה נפשי' - על מוטיב החיפוש והריח בשיר השירים[]

מאת: יעל שלוסברג

בפרק ג' היא מחפשת אותו בפרק ה' הדוד יוזם

קישור להרצאה

דוד ואביגיל אשת נבל הכרמלי[]

מאת: הר אמנון בזק

  1. איך משתלב הסיפור הזה במסעו של דוד במדבר יהודה.
  2. האם יש קשר בין הסיפור לבין הפסוק הפותח :"וַיָּ֣מָת שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּקָּבְצ֤וּ כָל־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּסְפְּדוּ־ל֔וֹ וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בְּבֵית֖וֹ בָּרָמָ֑ה וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיֵּ֖רֶד אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃ (שמואל, כ"ה א)
  3. פנייה "עדינה" : וַאֲמַרְתֶּ֥ם כֹּ֖ה לֶחָ֑י וְאַתָּ֤ה שָׁלוֹם֙ וּבֵיתְךָ֣ שָׁל֔וֹם וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ וְעַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתִּי כִּ֥י גֹזְזִ֖ים לָ֑ךְ עַתָּ֗ה הָרֹעִ֤ים אֲשֶׁר־לְךָ֙ הָי֣וּ עִמָּ֔נוּ לֹ֣א הֶכְלַמְנ֗וּם וְלֹֽא־נִפְקַ֤ד לָהֶם֙ מְא֔וּמָה כָּל־יְמֵ֖י הֱיוֹתָ֥ם בַּכַּרְמֶֽל׃ חשְׁאַ֨ל אֶת־נְעָרֶ֜יךָ וְיַגִּ֣ידוּ לָ֗ךְ וְיִמְצְא֨וּ הַנְּעָרִ֥ים חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ כִּֽי־עַל־י֥וֹם ט֖וֹב בָּ֑נוּ תְּנָה־נָּ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֤א יָֽדְךָ֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבִנְךָ֖ לְדָוִֽד

אלוהים, בני אלוהים ושופטים[]

מאת: הרב ד"ר תמיר גרנות

דוד מחזיק את ראשו הכרות של גולית. לפרשנות חלק מחז"ל גולית ואחיו הענקים היו מצאצאי הרפאים (הנפילים) באיור מאת גוסטב דורה

א. וַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם׃
ב. וַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ׃
ג. וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה׃
ד. הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֮ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ (אנשים - הענקים ? - בעלי חשיבות מיוחדת היו בעבר) וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם׃ (בראשית, ו',א'-ד')

  • רש"י : בני האלהים. בְּנֵי הַשָּׂרִים וְהַשּׁוֹפְטִים. דָּבָר אַחֵר בְּנֵי הָאֱלֹהִים, הֵם הַשָּׂרִים הַהוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אַף הֵם הָיוּ מִתְעָרְבִים בָּהֶם; כָּל אֱלֹהִים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן מָרוּת, וְזֶה יוֹכִיחַ וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד'), רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים (שם ז'):
  • התוצאה: רמב"ן - בני האלהים בני השרים והשופטים לשון רש"י (רש"י על בראשית ו׳:ב׳) וכך הוא בבראשית רבה (בראשית רבה כ״ו:ה׳) אם כן יספר הכתוב כי הדיינין אשר להם לעשות המשפט בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם . (התוצאה רשע)
  • ושוב "רש"י" - לא ידון רוחי באדם. לֹא יִתְרַעֵם וְיָרִיב רוּחִי עָלַי בִּשְׁבִיל הָאָדָם; לעלם. לְאֹרֶךְ יָמִים; הִנֵּה רוּחִי נָדוֹן בְּקִרְבִּי אִם לְהַשְׁחִית וְאִם לְרַחֵם, לֹא יִהְיֶה מָדוֹן זֶה בְרוּחִי לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר לְאֹרֶךְ יָמִים: (אקצר את ימי חייו). והתוצאה:
  • והשאלה היא איך "בני שרים ושופטים" הבאים אל "בנות האדם" יוצרים "נפילים" ? רש"י אינו מתיחס לזה - הוא נשאר בעולם. הרמב"ן מציין רק את העונש, קיצור חייו של האדם :" ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו כי הוא גופני לא אלהי אבל יאריך להם אם ישובו והנה זה כטעם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט):
  • אולי הרקע מובא בתהילים פרק פ"ב (המזמור ליום השלישי):

א. מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט׃ (אלוקים נוכח במושבי השופטים)
ב. עַד־מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה׃
ג. שִׁפְטוּ־דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ׃
ד. פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ׃
(מכאן הזיקה לדברים בספר בראשית - פרק ו')
ה. לֹ֤א יָדְע֨וּ ׀ וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כׇּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ (העולם מבוסס על הדין, האמת והשלום - פרקי אבות)
ו. אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם׃ (ייחסתי לכם חסידות עליונה - שליחי הקב"ה)
ז. אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ׃ (לכן נקצר את ימי חייו - אתם כמו כל בני האדם)
ח. קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שׇׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכׇל־הַגּוֹיִֽם. (המשורר מבקש שאלוקים ישפוט)

אכזבה ממעמדו של השופטים - לפי פירושו של רש"י.

  • הפירוש השני של רש"י: אלו השרים - השליחים של המקום. נביא דברים ממסכת יומא (ס"ז.ב'): ביאור שטיינזלץ - תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: "עזאזל" נקרא כן מפני שהוא מכפר על מעשה עוזא ועזאל, שהם שמות בני האלהים שחטאו בבנות האדם, והחטיאו את העולם בדור המבול.: רש"י מבאר: עוזא ועזאל - מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו׳:ב׳) כלומר על העריות מכפר:
  • למה העולם יענש על "מעדה מלאכים"? יתקצרו ימיו ויהיה מבול: נעבור לבאור השלישי (דוחה את שני הראשונים: אכזבה מתפקוד השופטים וכן לא דמויות מטפיזיות,
  • נפנה לתהילים (ב',א'-ח')

א. לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃
ב. יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הֹוָ֗ה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃
ג. נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃
ד. יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃
ה. אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃
ו. וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קׇדְשִֽׁי׃
ז. אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל־חֹ֥ק יְֽהֹוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ (המשורר, דוד המלך, אומר הקשר ביני לקב"ה הוא כמו לבן - בלשון לידה)
ח. שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃
ובפר ח' נאמר:
ו. וַתְּחַסְּרֵ֣הוּ מְּ֭עַט מֵאֱלֹהִ֑ים וְכָב֖וֹד וְהָדָ֣ר תְּעַטְּרֵֽהוּ׃

תיאור של האדם שקרוב לקב"ה

  • והנה בהקשר לספר בראשית: בני האדם מיוחסים לאלוקים והבנות - לאדם. כאשר אנו קרובים לבריאה: הבנים - תחת עצמת הבריאה של האלוקים, יצירת כפי ידיו של הקב"ה (בני אתה , אני היום ילידיתך) חיים עד אלף שנים, אנשים מסדר גודל אחר, האנשים הראשונים ראו את הבנות נוצרו על-ידי האדם - בשלב שני.. והמשמעות: "וַיֹּ֣אמֶר ה' לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר" - יותר לא יחיו אלף שנים ! השתמשו בכח לא כדי לשלוט על העולם אלא לנצל את התאוות - החיים מתאימים לחיים הרגילים דל בני האדם "רוחי לא ישכון באדם" - רק מעט לימוד תורה וכ"ו.
  • אותם דמויות ראשונות - נפילים - הם שרידים של אותו בן-אלוקים. "לוקח את רוחו ונשאר רק מעט"
  • כשאר יכנסו לארץ ישראל (גן העדן) יפגשו נפילים ויראו ויזכירו להם מה היה יכול לקרות אלמלא התנהגו כמו בני אדם !
  • וכך כתוב בפרשת בחוקותי:"וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכְכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם.אֲנִ֞י יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִֽהְיֹ֥ת לָהֶ֖ם עֲבָדִ֑ים וָאֶשְׁבֹּר֙ מֹטֹ֣ת עֻלְּכֶ֔ם וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֖ם קֽוֹמְמִיּֽוּת׃ (ויקרא, כ"ו,י"ב-י"ג); רש"י: "קוממיות. בְּקוֹמָה זְקוּפָה (ספרא):;מדרש ספרא : [ז] "ואולך אתכם קוממיות"-- ר' שמעון אומר מאתים אמה. ר' יהודה אומר מאה אמה, כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים; נשים מנין? תלמוד לומר (תהלים קמד, יב) "בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל"; וכמה היא תבנית היכל? מאה אמה.

דבר אחר: "ואולך אתכם קוממיות"-- בקומה זקופה שלא תהיו יראים מכל בריה

השבת אבדה - דיון משפטי בשלש ערכאות[]

אבן הטוען - נוסח בני ברק

מאת: ד"ר מרים וייטמן

ההרצאה ניתנה על רקע פסק הדין הבא:

פסק הדין אליעזר הנדלס נגד קופת-עם היה מערכה משפטית בת שלוש ערכאות, בה נדון סכסוך אזרחי בין מוצא אבידה, אליעזר הנדלס, לבין בעלי המקום בו היא נמצאה, בנק קופת עם. הסכסוך נדון תחילה בבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק לטובת הנדלס. הבנק ערער לבית המשפט העליון, שהפך, ברוב דעות, את פסק הדין של המחוזי, ופסק לטובת בנק קופת עם. בדיון נוסף, שנערך בבית המשפט העליון בהרכב מורחב, אושררה ההחלטה הקודמת בערעור. הסוגיה העיקרית בדיונים הייתה למי שייכת אבידה שבעליה אינם ידועים שנמצאה בשטח בבעלות פרטית, אך כזה המשמש בפועל כמקום ציבורי, ומצויים בו עוברים ושבים רבים בהיתר.

בפסק הדין, הנחשב לאחד מפסקי הדין המכוננים במערכת המשפט הישראלית, התגלעה מחלוקת יסודית בשאלת מידת מעמדם של מקורות המשפט העברי במשפט הישראלי המודרני, ומידת הזיקה הראויה ביניהם.

מקורות
שמות פרק כ"ג פסוק ד
ד. כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ

דברים פרק כ"ב פסוקים א-ג
(כאשר נכנסו ארצה לא מכירים טוב אחד את השני - הדגש הוא על לְאָחִֽיךָ
א. לֹֽא־תִרְאֶה֩ אֶת־שׁ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ אֶת־שֵׂיוֹ֙ נִדָּחִ֔ים וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֵ֖ם לְאָחִֽיךָ׃
ב. וְאִם־לֹ֨א קָר֥וֹב אָחִ֛יךָ אֵלֶ֖יךָ וְלֹ֣א יְדַעְתּ֑וֹ וַאֲסַפְתּוֹ֙ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֔ךָ וְהָיָ֣ה עִמְּךָ֗ עַ֣ד דְּרֹ֤שׁ אָחִ֙יךָ֙ אֹת֔וֹ וַהֲשֵׁבֹת֖וֹ לֽוֹ׃
ג. וְכֵ֧ן תַּעֲשֶׂ֣ה לַחֲמֹר֗וֹ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂה֮ לְשִׂמְלָתוֹ֒ וְכֵ֣ן תַּעֲשֶׂ֗ה לְכׇל־אֲבֵדַ֥ת אָחִ֛יךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַ֥ד מִמֶּ֖נּוּ וּמְצָאתָ֑הּ לֹ֥א תוּכַ֖ל לְהִתְעַלֵּֽם׃ {ס} 

(במשנה המצב מעט שונה - הדיון אינו בהשבת אבידה אלא בשניים הרבים על האבידה - אין בכלל דיון במצוות "השבת אבידה" - תחילחה דנים בריב על הבעלות על העבודה)
משנה בבא מציעא א, א
שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ,
זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ.
זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ:

(אלו מציאות שצריך להחזיר או לא ומובא פירוט)
משנה בבא מציעא ב, א
אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז.
אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין, מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה,
כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם, מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים, וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן,
וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד. מָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז:

(הפרק השני עוסק כבר בהחזרת אבידה ובסייפא יש חובה לחזור שוב ושוב)
משנה בבא מציעא ב, ט
אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה, מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ, אֵין זוֹ אֲבֵדָה.
חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים, הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה.
הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה,
אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם

חוק השבת אבידה במדינת ישראל תשמ"ג
(החוק שונה מן ההלכה בארבע פרטים: אין חובה "נוטלה"; אין הבדל עקרוני : היום למשטרה - בעבר "אבן טוען" ובית מדרש; לפי ההלכה אין הגבלה לארבע חודשים; אבידה שנמצא מעבר לדלפק - החלוקה בין סוגי הרשות הפרטית לא נדונה ?;)
המוצא אבידה ונוטלה... חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה.
לא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה;
התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה.
המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו; קיבל
בעל הרשות את האבידה לידו, יראו אותו כמוצא.

(היה דיון משפטי ולהן חלק מפסק הדין)

פסק דין השבצ אבידה.png

חוק יסודות המשפט


פסק דין ברק.PNG


סוף דבר

  • ציטוט - הרב ד"ר מיכאל אברהם, הוגה דעות דתי, הצביע על ההבדל היסודי שבין התפיסה ההלכתית לבין תפיסת המשפט הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דין זה. לדבריו, גישת ההלכה היא מהותנית, ועל כן אין היא יכולה לדון כיצד תוגשם המטרה של השבת האבידה באופן המיטבי, אלא עליה לדון מי הוא המוגדר כבעלים האמיתי לפי הלכות חושן משפט. לעומת זאת גישת המשפט הישראלי, כמו גם שיטות המשפט המערביות האחרות, הן תכליתיות (טלאולוגיות). לכן אין הן עוסקות בבירור הגדרת הבעלים ברגע מציאת האבידה, אלא דנות כיצד תתקיים השבת האבידה - מטרת החוק הנדון - באופן האופטימלי. הבדל בסיסי זה, שולל, לטענתו, את האפשרות ליצור חיבור אמיתי בין שתי מערכות משפט אלו (הויקיפדיה העברית)


(יש להרחיב התחולה גם לרכוש הזולת העומד ללכת לאבדון "לרבות אבידת קרקע" - אם פנסים דולקים ברכב, יש להודיע לבעל הבית)
גמרא בבא מציעא ל"א ע"א
ראה מים ששוטפין ובאים (רש"י: ששוטפין ובאין - לשדה חבירו:), הרי זה גודר בפניהם. אמר רבא: לכל אבידת אחיך – לרבות אבדת קרקע. ביאור שטיינזלץ - ראה מים ששוטפין ובאין לשדה חבירו הרי זה גודר בפניהם ואף בכך יש משום השבת אבידה.

(גם הרחבה עזרה לאדם שהלך לאיבוד בדרך)
גמרא בבא קמא פ“א ע"ב
הרואה חבירו תועה בין הכרמים - מפסיג חותך את הזמורות ועולה מפסיג ויורד, עד שמעלהו לעיר או
לדרך... דאורייתא הוא, דתניא: 'השבת גופו מניין? ת"ל והשבותו'.ביאור שטיינזלץ - ועוד תיקן יהושע שהתועה בין הכרמים, מפסיג ויורד מפסיג ועולה. ובאותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה חבירו שהוא תועה בין הכרמים, הריהו מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שמעלהו לעיר או לדרך. וכן הוא עצמו שתועה בין הכרמים, מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שיעלה לעיר או לדרך.(לדעת המרצה גם מתן תשובה לנהג שמחפש את הדרך היא במסגרת "מצוות השבת אבידה)

הרחבה של הרמבם.png


(הוא מתאר מציאות של תקופתו של עזיבת הדת השב תשיבם - לא רק כבש ושה יש להשיב - גם חזרה בתשובה - יש לאדם אבידות רבות בחיים, כל התחומים, יש להקשיב למצוקת החבר - אולי זה גם בגדר השבת עבודב)
אור החיים, דברים כ"ב, א
"כי תראה את שור" אלה הם בני אדם... והם צאן קדשים, ולזה קראם שור ושה... ואומרו "נדחים"...
שהעובר פי ה' יקרא נדח. ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם... "ואם לא קרוב אחיך וגו'... ולא ידעתו",
שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה, ונטויי רגל כאשר עינינו
רואות בדורות הללו. עם כל זה יצו ה' ואספתו אל תוך ביתך, זה בית המדרש, וילמדהו אורחות חיים
ודרך ישכון אור, לבל יטה מני אורח.

חפץ חיים על התורה, שמות כ"ג, ד
אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל, אפילו על חמורו או שיו שתעה והרחיק מן הדרך והחובה
על כל אחד להטותו הדרך, כל שכן שצריך לרחם על הנפש הישראלית שתועה מן הדרך אפילו אם
יצטרך עמל רב להשיבה.

לסיכום יש שלושה נדבכים בהשבת אבידה: דאגה לרכוש, אבדן הגוף ועזרה לנפש - עיצה טובה

יהושפט ובית אחאב - בין אחדות ישראל להתרחקות מן הרשע[]

מאת: הרב יעקב מידן

על יהושפט

ג.וַיְהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־יְהוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י הָלַ֗ךְ בְּדַרְכֵ֞י דָּוִ֤יד אָבִיו֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים וְלֹ֥א דָרַ֖שׁ לַבְּעָלִֽים׃

ד. כִּ֠י לֵאלֹהֵ֤י אָבִיו֙ דָּרָ֔שׁ וּבְמִצְוֺתָ֖יו הָלָ֑ךְ וְלֹ֖א כְּמַעֲשֵׂ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃
ה. וַיָּ֨כֶן יְהֹוָ֤ה אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ בְּיָד֔וֹ וַיִּתְּנ֧וּ כׇל־יְהוּדָ֛ה מִנְחָ֖ה לִיהֽוֹשָׁפָ֑ט וַיְהִי־ל֥וֹ עֹשֶׁר־וְכָב֖וֹד לָרֹֽב׃
ו.וַיִּגְבַּ֥הּ לִבּ֖וֹ בְּדַרְכֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְע֗וֹד הֵסִ֛יר אֶת־הַבָּמ֥וֹת וְאֶת־הָאֲשֵׁרִ֖ים מִיהוּדָֽה׃ {פ} (דברי הימים ב' י"ז, ג'-ו')

על אחאב-

כ"ט.וְאַחְאָ֣ב בֶּן־עׇמְרִ֗י מָלַךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לְאָסָ֖א מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַ֠יִּמְלֹ֠ךְ אַחְאָ֨ב בֶּן־עׇמְרִ֤י עַל־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה׃

ל' וַיַּ֨עַשׂ אַחְאָ֧ב בֶּן־עׇמְרִ֛י הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְפָנָֽיו׃
ל"א וַֽיְהִי֙ הֲנָקֵ֣ל לֶכְתּ֔וֹ בְּחַטֹּ֖אות יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֑ט וַיִּקַּ֨ח אִשָּׁ֜ה אֶת־אִיזֶ֗בֶל בַּת־אֶתְבַּ֙עַל֙ מֶ֣לֶךְ צִידֹנִ֔ים וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיַּעֲבֹ֣ד אֶת־הַבַּ֔עַל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לֽוֹ׃
ל"ב וַיָּ֥קֶם מִזְבֵּ֖חַ לַבָּ֑עַל בֵּ֣ית הַבַּ֔עַל אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בְּשֹׁמְרֽוֹן׃
ל"ג וַיַּ֥עַשׂ אַחְאָ֖ב אֶת־הָאֲשֵׁרָ֑ה וַיּ֨וֹסֶף אַחְאָ֜ב לַעֲשׂ֗וֹת לְהַכְעִיס֙ אֶת־יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּל֙ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃ (מלכים א' ט"ז, כ"ט= ל"ג)

ברית מוחלטת בין שני המלכים -

וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהוֹשָׁפָ֥ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃

גוַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃
דוַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ׃ _מלכים א'ב' כ"ב)


התגובה -

וַ֠יָּ֠שׇׁב יְהוֹשָׁפָ֨ט מֶלֶךְ־יְהוּדָ֧ה אֶל־בֵּית֛וֹ בְּשָׁל֖וֹם לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}        

בוַיֵּצֵ֣א אֶל־פָּנָ֗יו יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֘נִי֮ הַחֹזֶה֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֔ט הֲלָרָשָׁ֣ע לַעְזֹ֔ר וּלְשֹׂנְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה תֶּאֱהָ֑ב וּבָזֹאת֙ עָלֶ֣יךָ קֶּ֔צֶף מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָֽה׃
גאֲבָ֕ל דְּבָרִ֥ים טוֹבִ֖ים נִמְצְא֣וּ עִמָּ֑ךְ כִּֽי־בִעַ֤רְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וַהֲכִינ֥וֹתָ לְבָבְךָ֖ לִדְרֹ֥שׁ הָאֱלֹהִֽים׃
דוַיֵּ֥שֶׁב יְהוֹשָׁפָ֖ט בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וַיָּ֜שׇׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֙בַע֙ עַד־הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם׃(דברי הימים ב' י"ט)

אורות הקודש יהושפט1.PNG
אורות הקודש יהושפט.PNG

זכור ה' לבני אדום - הנגב המזרחי וספר עובדיה (סיור)[]

מאת: ד"ר דורון שר אבי

מדוע הקב"ה הביא עשר מכות על מצרים?[]

מאת: ד"ר יעל ציגלר
(זה המוקד של יציאת מצרים: מדוע עשר מכות ? אמנם כדי לגרום ליציאת בני ישראל די היה מכה ראשונה - ראו למטה המדרש השני בשמות רבה. המכות הן עונש וכל אחד אולי "מידה כנגד מידה" : השליכו בנים ליאור אז היאור הופך להיות דם; המטרה של המכות : להביא לידיעת ה'; "ובאלוהי מצרים אעשה שבטים - כל מכה היא נגד אל - יאור - יש מכת הדם ; יש גם מעין היפוך של בריאת העולם : מכה בעפר, בשרצים, במים ובאור - משאיר אותה ב"חושך על פני תהום"; מצרים מוביל את העולם לתוהו ובואו; כאשר נולד משה רבינו נאמר "כי טוב הוא - שמשה נולד הבית התמלא אור"; החלוקה המקובלת:3 כפול 3 +1; נראה ארבע רעיונות:

  1. מהלך הדרגתי, הולך וגדל כאשר המטרה לפרק (תנחומא מטה) נאבק בהנחה הכח המצרי אינו מנוצח. המסר חשוב לכולם;
  2. כתוב באגדה - פסיקתא זוטרא פרשת כי תבוא
פסיקתא זוטרא.png

  1. הקב"ה שולט בכל התחומים - אין אליל לכל מישור - מלמטה עד למעלה : מים אויר - אין אל לכל תחום

רבינו בחיי י"א י " ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה. הם עשר מכות שסדר אותם עד עתה והסימן בהן דצ"ך עד"ש באח"ב, והוא הסדר המסודר בתורה. והיו ד' חלקים בד' יסודות, דם צפרדע מן המים וראוי היה שתלקה הארץ תחלה כי היא היסוד האחרון אך מפני שכל הארץ שותה מן היאור על כן התחיל בלקות המים כי בלקותו ילקו היסודות כלן לפיכך לקו המים ומתו פרטיו שהם הדגים. כנים ערוב מן העפר שהוא חזק מן המים וכן כתיב כל עפר הארץ היה כנים, וכתיב ותשחת הארץ וגו'. וכיון שחזק לבו ולא אבה לשלחם הביא עליו מן השמים מכות בגופם מיסוד האויר דבר בגופי הבהמות ומיסוד האש שחין בגופי האדם ומיסוד האויר עוד ברד וארבה בצמחי האדמה, ועדיין לא שמעו על זאת והביא עליהם מכות מן האויר והוא החשך ואבוד נשמת רוח חיים אשר באפי הבכורות. ומה שכתוב עשו את כל המופתים ומשה ואהרן לא עשו שום מעשה במכת ערוב ובמכת הדבר ובמכת הבכורות אלא על הרוב ידבר, והנה בשבע מכות נאמר בהם נטית היד חוץ מג' אלו והכתוב יבאר לך כי אחר שנשלמו מהם עשר מכות עדיין חזק הש"י את לבו לקיים ואני אקשה את לבו הנאמר לו בתחלה, וכן מצינו על הים שכתוב שם ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל.

חלוקה אחרת - שתי קבוצות של חמש - לפי השיא: המכה האחרונה בקבוצה ראשונה "מכת הדבר" בקבוצה השנייה (מכת בכורות) - שתיהן מסתיימות במוות

  • אולי ביטוי לכך :"כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃" (שמות ט' ט"ו)
  • בְּיָד חֲזָקָה. זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד־ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד.(רמז למכה החמישית)

וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל־יְרוּשָלָיִם. (אולי רמז למכת הבכורות) (ההגדה של פסח)

  • על מכת הדבר : "הִנֵּ֨ה יַד־יְהֹוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃
  • על מכת הבכורות "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם. לֹא עַל־יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל־יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי ה'.(ההגדה)

רק הקב"ה קובע מי יחיה ומי ימות - מצרים הנאבקת במוות עם הפירמדות

איך מחלקים את המכות בין שתי הפרשיות: וארא ובא - האם זו ההחלטה מכוונת

  • המכה האחרונה בפרשת וארא "מכת ברד" נאית כאילו סוף דבר:,כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־כׇּל־מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃

טוכִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־הָאָֽרֶץ׃
טזוְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכׇל־הָאָֽרֶץ׃ (שמות, ט' - י"ד - ט"ז) הרשב"ם מבאר שיש במכה הזאת הרבה תופעות :"מגפתי - מיני חבלות והכאות: אש וברד, ואבני אלגביש, וגפרית, ושלג, וקיטור." ואבן עזרא מבאר :"מגפתי - מיני חבלות והכאות: אש וברד, ואבני אלגביש, וגפרית, ושלג, וקיטור. (עד 27:00)

מראי מקומות

שמות רבה י"ח, ה'
כשבקש הקדוש ברוך הוא להביא המכות על המצרים מכת בכורות אמר להביא תחלה שנאמר )שמות
ד, כג( הנה אנכי הורג את בנך בכורך התחיל אומר )שם ה, ב( מי ה' אשר אשמע בקולו אמר הקדוש
ברוך הוא אם אביא עליו מכת בכורות תחלה משלחן אלא מביא אני עליו מכות אחרות )תחלה( ובעקב
זאת אני מביא את כולן שנאמר וה' הכה כל בכור.

שמות רבה ט"ו, י'
וכי לא היה הקדוש ברוך הוא יכול להציל ישראל מיד מצרים במכה ראשונה אלא לקיים מה שנאמר
(איוב יב, כג) ַמשִֹּגיא לגוים וַיְ ַא ְּבדם וכתיב (שם שם, כד) ֵמסיר לב ראשי עם הארץ ומהו כן שאמר ה'
הצדיק.

מדרש תנחומא בא ד - ההדרגה במכות - המטרה להילחם בהם בתוך ארצם
כך הקב"ה בא על המצרים בטכסיס של מלכים, בתחילה (שבר) סכר אמת המים שלהן, שנאמר ויהפך
לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון (תהלים עח מד), ולא חזרו הביא עליהם קלנים, אלו הצפרדעים,
שנאמר על דבר הצפרדעים וגו' (שמות ח ח), ולא חזרו הביא עליהם את החצים, אלו הכנים, שנאמר
ותהי הכנם [באדם ובבהמה] (שם שם /שמות ח'/ יג), שהיתה נכנסת בגופו של מצרי כחץ הזה, ולא
חזרו הביא עליהן לגיונות זה ערוב שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב ויאכלם (תהלים עח מה), ולא חזרו
הביא עליהם דורמסיות, זה הדבר, ולא חזרו זרק בהן נפט זה השחין, ולא חזרו השליך בהן אבני
בליסטרא, זה הברד, ולא חזרו ואחר כך, גירה בהן אוכלוסין הרבה, זה הארבה, ואחר כך נתנם בבית
האסורים [זה החשך] שנאמר וימש חשך וגו' (שמות י כא), ולא חזרו והרג כל הגדולים שבהן, שנאמר
וה' הכה כל בכור (שם /שמות/ יב כט).

רבינו בחיי שמות יב:כט
וה' הכה כל בכור בארץ מצרים. שלם להם הקב"ה בי' מכות הללו מדה כנגד מדה וע"כ היו המכות דצ"ך
עד"ש באח"ב. עקר בטחונם היה היאור שהיה משקה שדותיהם וכרמיהם ושעבדו לישראל לשאוב את
מימיהם לפיכך היו מימי היאור לדם. והיו מעוררים ישראל משנתם ומקימים אותם ממטותם בלילה
לעבוד עבודת פרך והיו מקרקרין מתוך הסבל מכאב לב הביא עליהם צפרדעים בחדריהם ועל מטותיהם
שנאמר ובחדר משכבך ועל מטתך, והיו הצפרדעים מקרקרין במעיהם. מנעו מישראל מרחצאות והיו
הכנים מצערים אותם לפיכך הרחישה אדמתם כנים. היו מצווים להם צודו לנו חיות כגון אריות ודובים
לכך הביא עליהם ערוב. היו משתעבדים בהם לרעות מקניהם לכך שלח בהם דבר היו משתעבדים בהם
להחם להם חמין הביא עליהם שחין. היו סוקלים אותם באבנים הביא עליהם ברד. היו גוזרין עליהם
להיותם כורמים בכרמיהם הביא עליהם ארבה להשחית הפירות. היו מסגרים אותם בבית האסורים
בבתי כלאים ובמקומות החשך הביא עליהם חשך. חשבו להרוג ישראל הנקראים בכורו של הקב"ה
שנאמר )שמות ד( בני בכורי ישראל לפיכך הרג בכוריהם הה"ד וה' הכה כל בכור:

כלי יקר שמות ז:יז
הנה אנכי מכה במטה וגו' בעשרה מאמרות של עשרה מכות אלו רבו בהם הדעות, למה זה ועל מה זה
היו מכות אלו באים עליהם, וכל המפרשים יצאו ללקוט טעמים איש לפי שכלו, גם אני לא אחשוך פי
לקרב רעיונות אל פשטי המקראות.
והנה מכת היאור, בעון שאמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני )יחזקאל כט ג( ובעון השלכת הבנים ליאור,
ומיתת הדגים בעבור שרצו לבטל מישראל ברכת וידגו לרוב בקרב הארץ.
צפרדעים באו, על אשר כחש בה' ויאמר לא ידעתי את ה' ע"כ באו הצפרדעים שידעו את ה' ומסרו
נפשם על קידוש שמו ית' כאמור למעלה, והיאור שרץ אותן צפרדעים כי הודאת בעל דין כמאה עדים
דמי, כי אמרו שהיאור יש בו צד אלהות.
כנים באו עליהם, לפי שכל בעל עבודה קשה מלא כנים הבאים מן הזיעה המצויה מתוך התעמלות
והתחממות הגוף, ומה שנעשה עפר הארץ כנים, לפי שכל עבודתם היתה בשדה דהיינו עפר הארץ
והיא שגורמה להם הזיעה והכנים, ע"כ עפר הארץ הביאה הכנים גם על המצריים.
ערוב בא עליהם, לפי שנשתעבדו בישראל שנמשלו לחיות, כמו שפי' רש"י על פסוק כי חיות הנה )שמות
א יט( ובכל ארץ גושן לא היה ערוב כי אין חיה מזקת לחבירתה.
דבר במקנה המצרים היה לפי שהשבטים אנשי מקנה היו בבואם מצרימה, ועתה החליפו אומנתם
בעבודת חומר ולבנים, וממילא נפסד מקנה שלהם, ע"כ וימת כל מקנה מצרים.
שחין בא עליהם, לפי שהפרישו נשותיהן מבעליהן על כן הוכו בשחין שהתשמיש קשה לו, כמ"ש וינגע
ה' את פרעה, ופירשו רז"ל )בר"ר מא ב( שלקה בשחין שהתשמיש קשה לו, והיה זה לפרעה כמו סימן
על העתיד.
ברד וקולות השמיע ה' לאזנו, על אשר חטא בקול ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו. ולפי שלא רצה
לשמוע בקול ה' ע"כ השמיעו ה' בעל כרחו את קולו, קול ה' על המים, קול ה' חוצב להבות אש אשר
תהלך ארצה, לומר שאם מרצון טוב לא רצית לשמוע בקול ה' עתה שמע בקולו, קול ה' יחיל פרעה וכל
חילו.
ארבה בא עליהם, לפי שרצו לבטל מישראל והרבה ארבה את זרעך )בראשית כב יז( ואמרו פן ירבה,
ע"כ שלח עליהם ארבה כי לשון ארבה משמש על הרבוי כמ"ש )שופטים ו ה( ובאו כדי ארבה לרוב
וכתיב )ירמיה מו כג( כי רבו מארבה.
חשך בא עליהם, לפי שגרמו לישראל להצפין את בניהם בחשך, כמו שהצפינו את משה, ע"כ במחשכים
הושיבום ה', וכן המילדות היו כל מעשיהם בחשך, וכן נבלעו ישראל בקרקע בחשך, כדאיתא במס' סוטה
)יא(.
מכת בכורות בא עליהם, לפי שרצו לאבד בנו בכורו ישראל, אבל מי הים לא הביא ה' עליהם אלא הם
עצמם בזדון לבם נסו לקראתו, כמו שיתבאר בע"ה בפסוק כי בדבר אשר זדו עליהם )שמות יח יא(.
מדרש תנאים לדברים פרק כו
ובמופתים אלו המכות )יואל ג ג( ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן: ד"א ביד חזקה
שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים אלו עשר מכות שהביא
הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים
רבינו בחיי שמות י"א, א'
והיו ד' חלקים בד' יסודות, דם צפרדע מן המים וראוי היה שתלקה הארץ תחלה כי היא היסוד האחרון
אך מפני שכל הארץ שותה מן היאור על כן התחיל בלקות המים כי בלקותו ילקו היסודות כלן לפיכך לקו
המים ומתו פרטיו שהם הדגים.
כנים ערוב מן העפר שהוא חזק מן המים וכן כתיב כל עפר הארץ היה כנים, וכתיב ותשחת הארץ וגו'.
וכיון שחזק לבו ולא אבה לשלחם הביא עליו מן השמים מכות בגופם מיסוד האויר דבר בגופי הבהמות
ומיסוד האש שחין בגופי האדם.
ומיסוד האויר עוד ברד וארבה בצמחי האדמה.
ועדיין לא שמעו על זאת והביא עליהם מכות מן האויר והוא החשך ואבוד נשמת רוח חיים אשר באפי
הבכורות.

פסיקתא רבתי )איש שלום( פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא
נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, אנכי כנגד מכת דם ויהפך
לדם יאוריהם )תהלים ע"ח מ"ד( אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני )יחזקאל כ"ט ג'( אל תאמר
שאני בראתי עצמי, לא יהיה לך כנגד ]מכת[ צפרדעים )עלו( ]שעלו[ בתנורים )חומם( ]בחומם[ אמר
הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד, לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם
הקב"ה ועלו, זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד, כבד כנגד מכת
דבר דכתב למען יאריכון ימיך )שמות כ' י"א(, לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקב"ה אל תהי רוצח ודמו
של אותו האיש בגופו, לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד )שם /שמות/ ט'
כ"ד( וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' )משלי ו' כ"ז עד כ"ט(, לא תגנוב כנגד
מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב )יואל ב' ט'(, לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך
הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה, לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים
שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים.
ספרי דברים כ"ו
רבי יהודה היה נותן בהם סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב.

רשב"ם שמות ז', כ"ו
)כו( ויאמר י"י אל משה בא אל פרעה - שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות ובשלישי לא
היה מתרה. וכן כל הסדר בכל שלש מכות אינו מתרה. בדם ובצפרדעים התרה, בכנים לא התרה.
בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה. בברד ובארבה התרה, ]בחשך לא התרה[:

ספורנו שמות ח', י"ב
והך את עפר הארץ. לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות
ולמופתים היו דצ"ך עד"ש בא"ח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לענש,
כמבאר למעלה )ד, כג; ז, ד(.
והנה דצ"ך היו אותות בשתי היסודות הכבדים.
ועד"ש היו אותות בבעלי חיים.
ובא"ח היו אותות באויר.
ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו "הן כל אלה יפעל אל פעמים
שלוש עם גבר" )איוב לג, כט(.

כלי יקר שמות ז', י"ז
כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'. לשון זה נאמר במכה ראשונה של סדר דצ"ך.
וכן במכה ראשונה של סדר עד"ש נאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ.
וכן במכה ראשונה של סדר באח"ב נאמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ.
גם מהרי"א נתעורר ע"ז ופירש שפרעה היה חולק על ג' דברים. האחד הוא מציאת השי"ת, כי כחש בה'
ויאמר לא הוא )ירמיה ה יב( ולא ידעתי את ה' )שמות ה ב( על כן נאמר במכה ראשונה בזאת תדע כי
אני ה'. השניה, שהיה חולק לומר אם תמצא לולמר שיש אלוה בנמצא מ"מ אינו משגיח בשפלים, על זה
נאמר כי אני ה' בקרב הארץ, השלישית הוא, שהיה חולק על יכולת הש"י לומר שאינו יכול לשנות הטבע
כלל, על זה אמר כי אין כמוני בכל הארץ, כלומר יכול לפעול כחפצו.

רבינו בחיי שמות י', א'
וע"כ נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית
בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ִּבאּורֹו שיכנס בהיכלו... וטעם הדבר שהיו
כל ההתראות כסדור הזה: התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על ענשו וגאותו
וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב )יחזקאל כט( לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו
והוא שכתוב ויבא אל ביתו... ועל כן היו ההתראות כלן מתוך יאורו והיכלו. ומהם משפטו יֵ ֵצא )חבקוק
א:ז( כי המקומות שנתגאה וחטא בהם ִמ ָָׁשם באו אליו כל המכות ההם.

משנת רבי אליעזר פרשה יט עמוד 356
המכות הללו נשנו בספר תלין( תהילים(, חוץ משלשה, שלא נשנו, הכנים, והחשך, והשחין, מפני שכולם
מפורשין שלא עשו החרטמים כמותן. בכנים הוא אומ', ויעשו כן החרטמים, להוציא את הכנים ולא יכלו.
בשחין, ולא יכלו החרטמים. בחשך, לא ראו איש את אחיו.

עת זקנים שמות ז', כ"ה
ר' יהודה היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב ושואלין העם מאי נפקא מינה מסימן זה. ומפרש
ה"ר יצחק בר' אשר שנולד ביום שנפטר רבי' יצחק בר אשר ז"ל וקראוהו על שמו וקראו עליו וזרח
השמש ובא השמש שלכך זה הסימן שכאשר תשים דצ"ך עד"ש באח"ב זה על זה תמצא בכל ענין
בתחלה באמצע ובסוף חשך שחין כנים לומר שלשתן משמשין כאחד ולא אתפרש כיצד וגם נמצא שיהא
חשך להפך והיה אומר שהחשך משמש עם כולן וגם כשתשים חשך שחין כנים תמצא בכל בתחלה
ובסוף חשך שחין כנים לומר ששלשתן משמשין בערבוביא עם האחרים ולא אתפרש כיצד.

קישור לשיעור ב-YOUTUBE

תוכנית הכנס[]

ימי העיון בתנ"ך במכללת הרצוג, תשפ"א

יום ראשון ב' באב[]

יום ראון 11 ביולי.png

יום שני ג' באב[]

יום שני אלון שבות תשפא.png

יום שלישי ד' באב[]

יום שלישי אלון שבות תשפא.png

יום רביעי ה' באב[]

יום רביעי אלון שבןת תשפא.png
Advertisement