Family Wiki
Advertisement

ירמיהו ותלמידיו.jpg

ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה :שיעורים ו' עד י' (מתוך עשר) - סדרת בוקר עם פרופ' אלכסנדר רופא - כ"ג באב–ד' באלול תשפ"א

הצירוף "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה'" הוא מטבע לשון חוזר בספר ירמיה לפתיחה לדברי הנביא. אך מיהו זה המספר המוסר לנו את דברי הנביא? במהלך הסדרה נקרא פרקים נבחרים בספר ירמיה ונבחין בין יחידות שונות בספר, נפרשן ונשאל על מוצאן. מתוך כך, עשוי להתברר שאת חלק מדברי ירמיה ניסחו תלמידיו של הנביא. תלמידים-סופרים אלו, שהשתייכו לאסכולה המשנה-תורתית, עיבדו את הספר והוסיפו עליו משלהם לפי תפיסותיהם הספרותיות והדתיות. הבחנה זו בין דברי הנביא לדברי תלמידיו תשפוך אור חדש בהבנת הספר והרעיונות המובעים בו.

אלכסנדר רופא הוא פרופסור אמריטוס למקרא באוניברסיטה העברית. בין ספריו: "ספר בלעם: עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא", "סיפורי הנביאים", "מבוא לספרות המקרא", "אמונת ישראל ונוסח המקרא" ועוד.

שיעור ו':הבריתות עם המעצמות ועבודת אלילים[]

חזרה לשיעור הקודם

קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַה' רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כׇּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם ה'׃(ירמיהו,ב',3) -כל הפוגע בעם ישראל דומה לאוכל מהביכורים

כִּֽי־שְׁתַּ֥יִם רָע֖וֹת עָשָׂ֣ה עַמִּ֑י אֹתִ֨י עָזְב֜וּ מְק֣וֹר ׀ מַ֣יִם חַיִּ֗ים לַחְצֹ֤ב לָהֶם֙ בֹּאר֔וֹת בֹּארֹת֙ נִשְׁבָּרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יָכִ֖לוּ הַמָּֽיִם׃ (שם, י"ג) - עזבו את מעיינות נחל פרת ונזקקו לבורות של ענתות

 

הסבל ממעבר המעצמות בארצו[]

הברית עם המעצמות הוא בגידה - האוריינטציה צריכה להיות רק על הקב"ה

י"ד הַעֶ֙בֶד֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־יְלִ֥יד בַּ֖יִת ה֑וּא מַדּ֖וּעַ הָיָ֥ה לָבַֽז׃

ט"ו עָלָיו֙ יִשְׁאֲג֣וּ כְפִרִ֔ים נָתְנ֖וּ קוֹלָ֑ם וַיָּשִׁ֤יתוּ אַרְצוֹ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרָ֥יו (נצתה) [נִצְּת֖וּ](הערים היו שוממות כאשר התושבים עזבו לערי מבצר) מִבְּלִ֥י יֹשֵֽׁב׃
ט"ז גַּם־בְּנֵי־נֹ֖ף (העיר ממפיס) (ותחפנס) [וְתַחְפַּנְחֵ֑ס] יִרְע֖וּךְ קׇדְקֹֽד (רצוץ את הראש - חושפים את ראשה - כמו שפחה נמכרת בשוק)׃
י" זהֲלוֹא־זֹ֖את תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עׇזְבֵךְ֙ אֶת ה' אֱלֹהַ֔יִךְ (מצדיק את הדין שישראל הפכה למשימה) בְּעֵ֖ת מוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ׃
י"ח וְעַתָּ֗ה מַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֣י שִׁח֑וֹר (הנילוס) וּמַה־לָּךְ֙ לְדֶ֣רֶךְ אַשּׁ֔וּר לִשְׁתּ֖וֹת מֵ֥י נָהָֽר (הוא נהר פרת)׃ - הליכה איתם זה כאילו שתיה מן המים שלהם
י"ט תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻׁבוֹתַ֙יִךְ֙ (החטא שלך ישפוט אותך) תּֽוֹכִחֻ֔ךְ (לשפוט) וּדְעִ֤י וּרְאִי֙ כִּֽי־רַ֣ע וָמָ֔ר עׇזְבֵ֖ךְ אֶת ה' אֱלֹהָ֑יִךְ וְלֹ֤א פַחְדָּתִי֙ אֵלַ֔יִךְ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י ה' צְבָאֽוֹת׃ (י"ד-י"ט)

 

חזרה להאשמת האלילות[]

משהו עממי תחת כל עץ רענן - כנראה לא הבדילו בין הבעל לבין אלוקים - סינקרטיזם- צרוף אמונה בשני אלים להלן הסבר: סינקרטיסמוס פירושו "איחוד קהילות כרתים" הוא מונח המתאר ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על מנת ליצור מיזוג בין האסכולות השונות. השימוש במונח זה רווח בייחוד בקשר לניסיון למזג וליצור אנלוגיות בין כמה מסורות שבמקורן נוצרו במקומות שונים, בעיקר בתאולוגיה ובמיתולוגיה של דת, ובכך לטעון לקיומו של בסיס משותף. דוגמה מודרנית לסינקרטיזם אפשר לראות בדת הקנדומבלה בברזיל בעלת הסממנים הפגאניים שמקורה אפריקני, אבל מאמיניה רואים עצמם גם כנוצרים קתולים לכל דבר. דוגמה מודרנית נוספת היא דת הקאו דאי בווייטנאם המשלבת בין דתות מזרחיות ומערביות שונות.

אלכסנדר הגדול ניסה ליצור דת ממוזגת, הדת ההלניסטית. המיזוג התבטא בשילוב בין הדת היוונית לדתות המזרח כמו במציאת קווי דמיון בין משפחות האלים והתכונות של מרכיביהם . כך יצא שהתפתחו זהויות מהותיות וחיצוניות בין אלי יוון ודמויות מן המיתולוגיה היוונית לבין אלו שבמזרח. (הויקיפדיה העברית)

סדרה של דימויים לעבודת אלילים
כ. כִּ֣י מֵעוֹלָ֞ם שָׁבַ֣רְתִּי עֻלֵּ֗ךְ נִתַּ֙קְתִּי֙ מוֹסְרוֹתַ֔יִךְ וַתֹּאמְרִ֖י לֹ֣א (אעבוד) [אֶעֱב֑וֹר] כִּ֣י עַֽל־כׇּל־גִּבְעָ֞ה גְּבֹהָ֗ה וְתַ֙חַת֙ כׇּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן אַ֖תְּ צֹעָ֥ה זֹנָֽה׃ (הצעקה של האיכר נגד הבהמה הבורחת מן העבודה לצל עץ רענן)
כ"א. וְאָֽנֹכִי֙ נְטַעְתִּ֣יךְ שׂוֹרֵ֔ק (משל הגפן) כֻּלֹּ֖ה זֶ֣רַע אֱמֶ֑ת וְאֵיךְ֙ נֶהְפַּ֣כְתְּ לִ֔י סוּרֵ֖י הַגֶּ֥פֶן נׇכְרִיָּֽה׃ (שד"ל:"סוריה גפן נוכריה - סוריה בארמית - גפן בואשת)
כ"ב. כִּ֤י אִם־תְּכַבְּסִי֙ בַּנֶּ֔תֶר וְתַרְבִּי־לָ֖ךְ בֹּרִ֑ית נִכְתָּ֤ם עֲוֺנֵךְ֙ לְפָנַ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י ה'׃ (נערה שבגדיה הוכתמו והכתם לא נעלם)
כ"ג. אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה (גמלה צעירה) מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ׃ (נערה שהיו לה יחסי מין "משרכת דרכיה" - לא הולכת בדרך ישרה; שד"ל : "משרכת -הקשר עם שרידים - לא בדרך אחת))
כ"ד. פֶּ֣רֶה (חמור בר)׀ לִמֻּ֣ד (תלמיד-)מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת (נפשו) [נַפְשָׁהּ֙] שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כׇּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחׇדְשָׁ֖הּ (תרגום השביעים - "בעונתה") יִמְצָאֽוּנְהָ׃ (אתון שנזקקת לכל חמור )
כ"ה. מִנְעִ֤י רַגְלֵךְ֙ מִיָּחֵ֔ף (וגורנך) [וּגְרוֹנֵ֖ךְ] מִצִּמְאָ֑ה וַתֹּאמְרִ֣י (תפסיקי בעבודה זרה) נוֹאָ֔שׁ ל֕וֹא כִּֽי־אָהַ֥בְתִּי זָרִ֖ים וְאַחֲרֵיהֶ֥ם אֵלֵֽךְ׃
כמו בנבואות הנחמה "מנעי מבכי
הסיכום
כ"ו. כְּבֹ֤שֶׁת (עבודה זרה) גַּנָּב֙ כִּ֣י יִמָּצֵ֔א כֵּ֥ן הֹבִ֖ישׁוּ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הֵ֤מָּה מַלְכֵיהֶם֙ שָׂרֵיהֶ֔ם וְכֹהֲנֵיהֶ֖ם וּנְבִיאֵיהֶֽם׃
כ"ז. אֹמְרִ֨ים לָעֵ֜ץ אָ֣בִי אַ֗תָּה וְלָאֶ֙בֶן֙ אַ֣תְּ (ילדתני) [יְלִדְתָּ֔נוּ] כִּֽי־פָנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וּבְעֵ֤ת רָעָתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ ק֖וּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ׃
כ"ח. וְאַיֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ לָּ֔ךְ יָק֕וּמוּ אִם־יוֹשִׁיע֖וּךָ בְּעֵ֣ת רָעָתֶ֑ךָ כִּ֚י מִסְפַּ֣ר עָרֶ֔יךָ הָי֥וּ אֱלֹהֶ֖יךָ יְהוּדָֽה׃ {ס} 
 

 

(לשיעור הבא)

למה מרדתם (להלן)[]

      
כ"ט לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם ה'׃
ל. לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית׃
ל"א הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֔ה הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃
ל"ב הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

 

שעור ז': הבגידה בקב"ה[]

סיכום פרק ב'

  1. אחרי נבואת נחמה קצרה "זָכַ֤רְתִּי לָךְ֙ חֶ֣סֶד נְעוּרַ֔יִךְ אַהֲבַ֖ת כְּלוּלֹתָ֑יִךְ" :1-4
  2. באה תוכחה די ארוכה, שמוכיח את יהודה באלילות :4-12
  3. כאן פיסקה אחרת לגמרי: מוכיח את יהודה על הקשרים המדיניים שלה. הקטע של מערך הבריתות, נבדל גם מבחינה אחרת, יש כאן גם "אני מדבר אחרת" (באלילות הכל מהקב"ה - כאן ירמיהו משמו הקב"ה מוזכר בגוף שלישי "הֲלוֹא־זֹ֖את תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עׇזְבֵךְ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהַ֔יִךְ בְּעֵ֖ת מוֹלִכֵ֥ךְ בַּדָּֽרֶךְ" "נאם ה' אלוקים צבאות".
    1. משובתך תשפוט אותך ואיך יגיע רק בסוף הפרק בפסוקים 36-37 - קודם מצרים ועתה לאשור. "תבושי" - זה העונש ! גם מאשור וגם ממצרים. מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃ לזגַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם׃
    2. (36-37) - הם המשך לנאום על מדיניות החוץ של יהודה, הם נותקו מהרצף - אולי נכתבו בשוליים, או נזכרו לאחר מכן על-ידי הסופר. מדוע הכניסו אותם שם ? יש השערה של קאסוטו : יחידות במקרא חוברו זה לזה על -ידי אסוציאציה: מילולית, לאו דווקא תוכנית . דוגמא מפרשת במדבר - סמיכות פרשת סוטה לפרשת נזיר נזיר - "גדל פרא שער ראשו" וסוטה- "הכהן יפרע את שער ראה"
    3. וגם כאן "מַה־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת (למדתי) [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃(33) ואחר כך כתוב "מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּ" (37) - שני הפסוקים הללו החוזרים לעניין הבריתות שייכים בעצם ליחידה של הבריתות (14-19) נכנסו לכאן רק בגלל "סמיכות פרשיות"
  4. שוב חוזרת האלילות 20-28 עם שפע של דיבורים : דימוי של בהמת עבודה סוררת וברחה לצל ואח"כ הגפן שהפכה לבאושים

למה מרדתם[]

      
כ"ט לָ֥מָּה תָרִ֖יבוּ אֵלָ֑י כֻּלְּכֶ֛ם פְּשַׁעְתֶּ֥ם בִּ֖י נְאֻם ה'׃
ל. לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם מוּסָ֖ר לֹ֣א לָקָ֑חוּ אָכְלָ֧ה חַרְבְּכֶ֛ם נְבִיאֵיכֶ֖ם כְּאַרְיֵ֥ה מַשְׁחִֽית׃ (לא נראה קשר בן חלקי הפסוקים - תרגום השביעים אומר:"your own sword devoured your prophets
like a ravening lion." [1] (הדימוי היא הקב"ה - מחנך - לא למדו התנהגות הגונה ! -ש לה הד אצל נחמיה האומר "הרגתם את הנביאים" גם בספר היובלים וכן מצוי במדרשים "חטאנו בזה שהרגנו ת הנביאים : אהרן ראה את חור שחוט על המזבח - גם בימי בית שני נטלנו על עצמנו - במציאות ההיסטורית האנשים פחדו לפגוע באדם קדוש - אוי מ י שיפגע בו - את ירמיהו לא רצו להרוג - רצו כי ימות בבור - יש מקרה אחד בירצהו פרק כ"ו הנביא מקרית יערים שאמר דברי תוכחות - הביא אותו ממצריפ מקרה קונקרטי של הריגת נביא - )
ל"א הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ (התהלכנו) לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃
ל"ב הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ (זו תמונה של העם שאינו חוזר בתשובה. הם שקעו באלילות)
ל"ג. מַה־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת (למדתי) [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃ (איך את יכולה לשפר את ההתנהגות שלך - גם את הנשים הרעות למדת)
ל"ד. גַּ֤ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ (מאשים אותם ברצח אביונים ולא בגלל שבאו במחתרת לגנוב - מזכיר "אם במחתרת יימצא הגנב" - הנאום רומז להלכה)
ל"ה. וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃ (הטענה שהוא מיחס לעם - בהווה לא חטאתי היות וניקתי)
לא שייכחם לעניין - קשרו לפסוק 19 ) ונעבור לפרק ג' - עכשיו יבוא הטיעון המשפטי נגד העם )
ל"ו.מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃
ל"ז. גַּ֣ם מֵאֵ֥ת זֶה֙ תֵּֽצְאִ֔י וְיָדַ֖יִךְ עַל־רֹאשֵׁ֑ךְ כִּֽי־מָאַ֤ס יְהֹוָה֙ בְּמִבְטַחַ֔יִךְ וְלֹ֥א תַצְלִ֖יחִי לָהֶֽם׃

פרק ג'
א.לאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
תרגום השבעים אינו כולל את הריישא:""If Gr.Syr: Heb: Saying, If a man divorces his wife
and she goes from him
and becomes another man's wife,
will he return to her?
Would not that land be greatly polluted?
You have played the harlot with many lovers;
and would you return to me?
 says the LORD
ב. שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א (שגלת) [שֻׁכַּ֔בְתְּ] עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃
ג. וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃
ד, הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה (קראתי) [קָרָ֥את] לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃
ה. הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃ {פ}


שאלות

  1. ההבדל בין ירמיהו "הנער" וישעיהו "שגדל בקרב השרים
  2. וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ (נלקח מדברי אליהו אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃ (ירמיהו ט' 26 ) - הקדים בהרבה את הנוצרי !

לא הרגנו נביאים בגלל שהיינו צדיקים גדולים הסיבה שפחדנו מעונש - יפגע וישאר בחיים. רק בסוף תקופת המלוכה שהמלך יוהכין וכן בספר דברים הורגים נביא שמטיף לעבודה זה. ספר היובלים מספרים שהרגו נביאים שהקב"ה שלח.

שיעור ח': התוכחות, משפט הגירושין[]

ירמיהו_ותלמידיו_-_עיון_ביצירת_ספר_ירמיה_-_מפגש_מס'_8_-_פרופ'_אלכסנדר_רופא_-_10.8.2021

ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה - מפגש מס' 8 - פרופ' אלכסנדר רופא - 10.8.2021

ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה - מפגש מס' 8

ראינו אתמול את החלק האחרון מן התוכחות של ירמיהו נגד האלילות. הפסוקים האחרונים - 36-37 -, אינם שייכים לאלילות אלא עוסקים בבריתות שנדונה לעיל 14-19.
המדבר בפסוקים הללו הוא נביא כמו 14-19 , ה' נזכר בגוף שלישי. מדוע נכנסו הפסוקים האחרונים וזאת בגלל הדמיון בין בפסוקים "מַה־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת (למדתי) [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃" (33) היא מילת המפתח המשמעות "דרך" ו"מַה־תֵּזְלִ֥י מְאֹ֖ד לְשַׁנּ֣וֹת אֶת־דַּרְכֵּ֑ךְ גַּ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ תֵּבֹ֔שִׁי כַּאֲשֶׁר־בֹּ֖שְׁתְּ מֵאַשּֽׁוּר׃" 36 שליחת השרים למצרים ואשור.
יש גם קטע שעוסק, מעלה, דימוי של ה' בתור פדגוג, המכה את תלמידיו, ללא הואיל (29-30). זה הדימוי. המשך של הפסוק נותן את הראליה מאחרי הדמוי - הריגת הנביאים על-ידי ה'
"עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃" (הושע ו'5). כפי הנראה הכוונה להריגה של נביאי הבעל כפי שבוצע על-ידי יהוא במהפכה שלו זה עולה מה(תרגום השבעים) "In vain have I smitten your children;
you have not received correction:
a sword has devoured your prophets as a destroying lion;
yet you feared not.תרגום השבעים
וכן מדרש המספר על הריגת חור (שהושאר עם אהרן על ידי משה כאשר הוא עלה להר סיני). העם שרצה לעשות את העגל, שחט את חור על גבי המזבח, אהרן ראה זאת ואמר, "עכשיו ישחטו גם אותי ולא תהיה להם תקנה לעולם". על כן עשה את העגל כדי להציל את בני ישראל מהחטא של הריגת כהן ונביא
בהמשך יש שתי תוכחות: "הַדּ֗וֹר אַתֶּם֙ רְא֣וּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּ֤ר הָיִ֙יתִי֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל אִ֛ם אֶ֥רֶץ מַאְפֵּ֖לְיָ֑ה מַדּ֜וּעַ אָמְר֤וּ עַמִּי֙ רַ֔דְנוּ לֽוֹא־נָב֥וֹא ע֖וֹד אֵלֶֽיךָ׃
ובפסוק הבא יש מהפך: הֲתִשְׁכַּ֤ח בְּתוּלָה֙ עֶדְיָ֔הּ כַּלָּ֖ה קִשֻּׁרֶ֑יהָ וְעַמִּ֣י שְׁכֵח֔וּנִי יָמִ֖ים אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃
(בפסוק הבא תמונה הפוכה) פסוק ל"ג. מַה־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת (למדתי) [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃ (33-34)
וזאת התוצאה: ל"ד "גַּ֤ם בִּכְנָפַ֙יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כׇּל־אֵֽלֶּה׃
זה רומז על השינוי שנעשה בימי ירמיהו, אולי הרפורמה של יאשיהו הוא: "וַתֹּֽאמְרִי֙ כִּ֣י נִקֵּ֔יתִי אַ֛ךְ שָׁ֥ב אַפּ֖וֹ מִמֶּ֑נִּי הִנְנִי֙ נִשְׁפָּ֣ט אוֹתָ֔ךְ עַל־אׇמְרֵ֖ךְ לֹ֥א חָטָֽאתִי׃(שד"ל אומר שזה מתיחס להווה ולא לעבר לא קשור לביטוי "חטאתי , פשעתי..)(35) וכאן נעבור לפרק ג'

פרק ג'
הויכוח המשפטי
א.לאמֹ֡ר הֵ֣ן יְשַׁלַּ֣ח אִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֩ וְהָלְכָ֨ה מֵאִתּ֜וֹ וְהָיְתָ֣ה לְאִישׁ־אַחֵ֗ר הֲיָשׁ֤וּב אֵלֶ֙יהָ֙ ע֔וֹד (התשוב אליו עוד - תרגום השבעים - אולי מתאים יותר) הֲל֛וֹא חָנ֥וֹף תֶּחֱנַ֖ף הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאַ֗תְּ זָנִית֙ רֵעִ֣ים רַבִּ֔ים וְשׁ֥וֹב אֵלַ֖י נְאֻם ה'׃(איך תשובי אלי אחרי היית אם אנשים אחרים -טענה משפטית)
ב. שְׂאִֽי־עֵינַ֨יִךְ עַל־שְׁפָיִ֜ם (מקומות גבוהים) וּרְאִ֗י אֵיפֹה֙ לֹ֣א (שגלת) (הפועל ש.ג.ל. נחשב לגס ולכן הכתיב שונה , הפועל היה נדיר והרמב"ם משתמש בו "במשנה תורה" כפועל אינטלנדי - לא היית הלא בעיה ולכן לא היו לו קוניטציות גסות) [שֻׁכַּ֔בְתְּ] עַל־דְּרָכִים֙ יָשַׁ֣בְתְּ לָהֶ֔ם (למכור מים לעוברי מדבר או לשדוד מאותם ) כַּעֲרָבִ֖י בַּמִּדְבָּ֑ר וַתַּחֲנִ֣יפִי אֶ֔רֶץ בִּזְנוּתַ֖יִךְ וּבְרָעָתֵֽךְ׃(ברעותך - הידידות עם רעים אחרים)
ג. וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה (הארץ הופקע ולכן אינם זוכים לטובות ממנה) (ובכל זאת) וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃ (התנהגות גסה האם היחס שלו ליחסי מין הוא מקורו בהיותו "בתול" (פרק ט"ז)
ד, הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה (רומז לתיקון היסודי יאשיהו) (קראתי) [קָרָ֥את] לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה(משלים את תמונת האישה - זה בעלה שגורש - אולי הפרש גיל גדול)׃
ה. הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם (את זכר אשמותי עוונותיי) אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃(ותוכלי)

כאן הגירושין הם תוצאה של החטא - כמעט מרגישים שהולכים לאיבוד
ו.וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלַ֗י בִּימֵי֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ הַמֶּ֔לֶךְ (סדר מילים שאינו מקובל - הביטוי "המלך דוד" - חשד ללשון מאוחר יותר - בהשפעת הארמית) הֲֽרָאִ֔יתָ אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל הֹלְכָ֨ה הִ֜יא עַל־כׇּל־הַ֣ר גָּבֹ֗הַּ וְאֶל־תַּ֛חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָ֖ן וַתִּזְנִי־שָֽׁם׃ שד"ל: היה שמרן - "צ"ל ותיזן של"
ז. וָאֹמַ֗ר אַחֲרֵ֨י עֲשׂוֹתָ֧הּ אֶת־כׇּל־אֵ֛לֶּה אֵלַ֥י תָּשׁ֖וּב וְלֹא־שָׁ֑בָה (ותראה) [וַתֵּ֛רֶא] בָּגוֹדָ֥ה אֲחוֹתָ֖הּ יְהוּדָֽה׃
ח. וָאֵ֗רֶא (צ"ל אולי ותרא - חילופי אותיות מקובלות) כִּ֤י עַל־כׇּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִיתֻתֶ֖יהָ( בתחילת פרק הגירושין היו נטרלים - אין חטא המוביל לכך - כאן הגירושין היא תוצאה של החטא - בקטע הראשון אין פירוט "הן" = "אם" זה הספר שבו מונה הגבר את הסיבות לגירושין(כדי שלא יגרש כקפריסה - הפסיקו זאת היות וזה כתב שמונים את חטאיה) - כמו בספר דברים - כפי לא לפי המקובל היום - המכונה גט) אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָרְאָ֜ה בֹּגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃ (מתחילים לראות כפול שתי נשים: גם ישראל: שובה ומשובב וגם יהודה: בגדה פירוט החטאים); הרצאה בפרוזה;בֹּגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ - סדר מילים שונה
ט. וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃
י. וְגַם־בְּכׇל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכׇל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם ה'׃ {ס}

מסקנה אפשרית שלא ירמיהו אמר זאת אלא הסופרים שבאו אחריו.

איפוא המשך של הויכוח המשפטי שבתחילת הפרק
י"א. וַיֹּ֤אמֶר ה' אֵלַ֔י צִדְּקָ֥ה נַפְשָׁ֖הּ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל מִבֹּגֵדָ֖ה יְהוּדָֽה׃
י"ב. הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָ֩אתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָמַרְתָּ֠ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם ה' לוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֤יד אֲנִי֙ נְאֻם ה' לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם׃ (כלומר לא אשמור טינה לעולם)
י"ג. אַ֚ךְ דְּעִ֣י עֲוֺנֵ֔ךְ כִּ֛י בַּה' אֱלֹהַ֖יִךְ פָּשָׁ֑עַתְּ וַתְּפַזְּרִ֨י אֶת־דְּרָכַ֜יִךְ לַזָּרִ֗ים תַּ֚חַת כׇּל־עֵ֣ץ רַעֲנָ֔ן וּבְקוֹלִ֥י לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם ה'
אם תהיה תשובה אמיתית "לב קרוע"

המשך מחר

שיעור ט: הבגידה והחזרה בתשובה[]

ירמיהו_ותלמידיו_-_עיון_ביצירת_ספר_ירמיה_-_מפגש_מס'_9_-_פרופ'_אלכסנדר_רופא_-_11.8.2021

ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה - מפגש מס' 9 - פרופ' אלכסנדר רופא - 11.8.2021

שאלות מהשיעור הקודם

  1. שאלה מענינת במיוחד - (רק דוגמא משפטית שממנו ניתן ללמוד קל וחומר) על הפסוק "מַה־תֵּיטִ֥בִי דַרְכֵּ֖ךְ לְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה לָכֵן֙ גַּ֣ם אֶת־הָרָע֔וֹת (למדתי) [לִמַּ֖דְתְּ] אֶת־דְּרָכָֽיִךְ׃(ב' 33) - לאור מה שנאמר בהקשר אולי צריך לקרוא "ר(עם צרה)עות". במקרה זה הניקוד הנוכחי נראה לי מתאים יותר. הוא מזועזע מהחופש המיני. מביע במילים חריפות. הנשים האלו הן "רעות".
  2. לכאןרה האל מגרש האל את אשתו ואז הידרדרה לזנות. מ (ג/ 1) - זה מקרה משפטי, תשתית של טענה - נגד ארץ יהודה. לא על הקב"ה - סתם איש שלח את אשתו
  3. "דרך" - "דרךים" - משמעות "מילה מנחה : המובן השליט הוא התנהגות; משמעות אחרת: הליכה לבקשה לעשית בריתות עם מעצמות;(12-13) - "הינטור לעולם " ובפסוק הבא תשובה. הדרכים הללו אינן התנהגות כללית, אלא האברים שבהם דורכים ברגליים "פיסק את רגליך - ירמיה אינו בורר - מתאר את האקט המיני בצורה הבוטה
  4. מה ההפרדה בין יהודה וישראל : הפרדה פוליטית - מלכות שונות; ירמיהו מדבר כ-100 שנה אחרי גלות שומרון - עדיין פוליטית היא פרובינציה אשורית אך עדין מקווים לאחדות תחת בית דוד
  5. למדנו על ברוך , האם "ספר ברוך" הוא המקור לתלמידי ירמיהו מפרק כ"ה וגם ליווה אותו למצרים; לא בטוח ש,"ספר ברוך" יחס ליחס לירמיהו - ההתייחסות היא מימי בית שני;
  6. אולי רק נביא אחד היות שכתב "אריה" חרב" בלשון יחיד - לדעתי לא ניתן לצמצם לנביא אחד

האשמת העם בבגידה באלוקים :פרק ג' (המשך) ב' 13 - ג' 20 (עם דילוגים)[]

ג.וַיִּמָּנְע֣וּ רְבִבִ֔ים וּמַלְק֖וֹשׁ ל֣וֹא הָיָ֑ה וּמֵ֨צַח אִשָּׁ֤ה זוֹנָה֙ הָ֣יָה לָ֔ךְ מֵאַ֖נְתְּ הִכָּלֵֽם׃ (הארץ חטה וגשם לא יורד)
ד. הֲל֣וֹא מֵעַ֔תָּה (קראתי) [קָרָ֥את] (חלה תמורה ביהודה כמו ביעור העבודה הזרה בימי יאשיהו) לִ֖י אָבִ֑י אַלּ֥וּף נְעֻרַ֖י אָֽתָּה׃
ה. הֲיִנְטֹ֣ר לְעוֹלָ֔ם אִם־יִשְׁמֹ֖ר לָנֶ֑צַח הִנֵּ֥ה דִבַּ֛רְתְּ וַתַּעֲשִׂ֥י הָרָע֖וֹת וַתּוּכָֽל׃ (תודעה אמיתית של אשמה - רצון אמיתי לשנות את הדרך - לדבריו מה שכתוב בספר מלכים הוא פסדה חיצונית)
נעבור לפסוקים מטה
י"ט. וְאָנֹכִ֣י אָמַ֗רְתִּי אֵ֚יךְ אֲשִׁיתֵ֣ךְ בַּבָּנִ֔ים (לשים אותך עם הבנים - כמו באיוב: 3 בנות יפות שנתן להן נחלות עם הבנים - גם להם נתנו ירושה) וְאֶתֶּן־לָךְ֙ אֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֔ה (נחלה שכולם היו רוצים אותה) נַחֲלַ֥ת צְבִ֖י ( צבי - בארמית : לרצות - את זאת רצו הגויים) צִבְא֣וֹת גּוֹיִ֑ם וָאֹמַ֗ר אָבִי֙ (תקראו) [תִּקְרְאִי־]לִ֔י וּמֵאַחֲרַ֖י לֹ֥א (תשובו) [תָשֽׁוּבִי]׃
כ'. אָכֵ֛ן בָּגְדָ֥ה אִשָּׁ֖ה מֵרֵעָ֑הּ (מן הרעה שלה היא בגדה - לדעתי זה תואר לאישה "מרעה" "זרע מרעים בנים משחיתים כמו בישעיהו) כֵּ֣ן בְּגַדְתֶּ֥ם בִּ֛י בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם ה'
איך נסביר את הדילוגים:ג'5 -ג'12, ג'12- ג'19
דבריו הועלו על המגילה, כאשר בא תלמיד והעתיק לספר חדש והוסיף דברים שלדבריו מוסיפים לעניין

העם מחפש לחזור בתשובה[]

כ"א. ק֚וֹל עַל־שְׁפָיִ֣ים נִשְׁמָ֔ע בְּכִ֥י תַחֲנוּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֤י הֶעֱווּ֙ אֶת־דַּרְכָּ֔ם שָׁכְח֖וּ אֶת־ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
כ"ב. שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה (הרפה) מְשׁוּבֹתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
כ"ג. אָכֵ֥ן לַשֶּׁ֛קֶר מִגְּבָע֖וֹת הָמ֣וֹן הָרִ֑ים אָכֵן֙ בה' אֱלֹהֵ֔ינוּ תְּשׁוּעַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
כ"ד. וְהַבֹּ֗שֶׁת (כינוי לבעל - וכן אכזבה) אָ֥כְלָ֛ה אֶת־יְגִ֥יעַ אֲבוֹתֵ֖ינוּ (רכושם) מִנְּעוּרֵ֑ינוּ אֶת־צֹאנָם֙ וְאֶת־בְּקָרָ֔ם אֶת־בְּנֵיהֶ֖ם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶֽם׃ (גם זה הקריבו לבעל)
משמעות השימוש במונח "בשת" - הכוונה לאל הבעל
כ"ה. נִשְׁכְּבָ֣ה בְּבׇשְׁתֵּ֗נוּ (עבודת הבעל) וּֽתְכַסֵּ֘נוּ֮ כְּלִמָּתֵ֒נוּ֒ כִּי֩ לה' אֱלֹהֵ֜ינוּ חָטָ֗אנוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ וַאֲבוֹתֵ֔ינוּ מִנְּעוּרֵ֖ינוּ וְעַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְלֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּק֖וֹל ה' אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
פרק ד'
א. אִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד׃
ב. וְנִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ חַי ה' בֶּאֱמֶ֖ת בְּמִשְׁפָּ֣ט וּבִצְדָקָ֑ה וְהִתְבָּ֥רְכוּ ב֛וֹ גּוֹיִ֖ם וּב֥וֹ יִתְהַלָּֽלוּ׃  (התשובה שמבטיחה אם תהיה תשובה מלאה אז יבוא התיקון לארץ)        

שאלות

  1. מדוע ירמיהו לא נזכר בספר מלכים? אכן נזכר רק נביא אחד - ז תיעוד של חוגים שונים - היה תיעוד של נביאים ואחרים שלא התענינו בנביאים - בספר דברי הימים הם נזכרים
  2. "אלוף נעורי" האם זה דומה "זוכר חסד נעורי" : מסורת הליכה . הפרשן ... מה היה חסד הנעורים של ישראל ? האמונה שה' יעזר לה גם שאין במדבר
  3. "אי-זבל" - מה היה שמה ? כנראה "אבי - זבול" - זבול - כינוי לבעל
  4. "כְּלִמָּתֵ֒נוּ֒ " - כלימה = גלימה (גלימה אצל אליהו הנביא)
  5. "בעל פרצים" - האם זה מתאים ל"בית הכרם" - הקרבות היו בעמק רפאים ובגבעון (אולי ליד גבעון , אולי "נבי סמואל")

שיעור י' - אחרון פרק ל"א: נבואת הנחמה[]

סיימנו בדו-שיח בין עם ישראל לבין הקב"ה, הם מצטערים על עוונם ולא יודעים למצוא את הדרך חזרה ומסיים :
א.אִם־תָּשׁ֨וּב יִשְׂרָאֵ֧ל ׀ נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י תָּשׁ֑וּב וְאִם־תָּסִ֧יר שִׁקּוּצֶ֛יךָ מִפָּנַ֖י וְלֹ֥א תָנֽוּד׃   (ד' 1)

ירמיהו_ותלמידיו_-_עיון_ביצירת_ספר_ירמיה_-_מפגש_מס'_10_-_פרופ'_אלכסנדר_רופא_-_12.8.2021

ירמיהו ותלמידיו - עיון ביצירת ספר ירמיה - מפגש מס' 10 - פרופ' אלכסנדר רופא - 12.8.2021

נדון בפרק ל"א, שהוא פרק נחמה וכן מתאים לתקופה והוא מפטיר בתפילת יום שני של ראש השנה הבאה עלינו לטובה
ראש השנה הוא יום זכרון והשגחה על עם ישראל והעולם כולו, כמו שמבוטא בפסוק להלן
"הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה'" (20)
יש יחידות שונות ולא קשה להבדיל בינהן
ב. כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר (איזה מדבר ? יש רישומי השפעה מהושע "ארפה משובם" - משותף לשני הנביאים - כנראה ירמיהו הכיר את דברי הושע שחי בממלכת ישראל בצפון וכתב:
"לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃ יז (ב' 16-17) והוא ממשיך "(לאחר הפורעניות - לתת לו מרגוע - לא עוד נע ונד בין העמים) עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃ (הקב"ה מעיד על עצמו מה יעשה)
ג. מֵרָח֕וֹק (לא תמיד "מרחק" מקובל במקרא לציין - מזמן עבר) ה' נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד (כנראה משמעות להאריך חסד) to expend מאריך חסדו לישראל; (יש כאן דו-שיח - לא רק העבר אלא גם בעתיד : אהבת עולם)
ד. ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃ (דבר ראשון שמחות "תוף" - כלים קטינים זה היה תפקיד של נערות מטפפות כמו בתהילים: "קִדְּמ֣וּ שָׁ֭רִים אַחַ֣ר נֹגְנִ֑ים בְּת֥וֹךְ עֲ֝לָמ֗וֹת תּוֹפֵפֽוֹת׃(ס"ח 26)
ה. ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן (נבואות שיקום הצפון שגלה לפני דורות אחדים) נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ (אחרי שנה רביעית - אלה שנטעו יזכו לאכלו - בקללות בספר דברים נאמר "לא תזכו לחלל ")׃
וכִּ֣י יֶשׁ־י֔וֹם (למה לא נאמר "ביום ההוא - היום הזה כבר היה, זה צריך כבר להופיע - להביע את הבטחון - היום הזה לעלות ציון הוא כבר נמצא - הוא רק צריך להתגלוקָ רְא֥וּ נֹצְרִ֖ים (השומרים - מקובל בממלכות לקראת סופן - המאה ה-8 , בנו מגדלים לשומרים - מתריעים מפני אוייבים - בתקופת שלום היה להם תפקיד - מזרזים את העם לעלות לרגל כפי שנראה בהמשך :) בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל ה' אֱלֹהֵֽינוּ׃ (התקווה שלו ביטול הפילוג - כולם יעלו בעתיד לציון)

יחידה שנייה: קיבוץ גלויות[]

ז. כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה רָנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם (האם זה תפקיד הגויים לבקש מהקב"ה להושיע את ישראל - ניסיון להסב את התיאור לעתיד לבוא - הרגישו צורך להמיר את העבר לעתיד- לציווי) הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע ה' אֶֽת־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
ח. הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי־אָ֒רֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ (אולי מציין "בערב פסח" - בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל - זו ההפטרה של יום שני של ראש השנה - חשתי שהתופעה מתרחשת בשנת 1990 כאשר יהודי ברית המועצות הגיעו לארץ) (אפילו בעלי מום ישתתפו ב"קיבוץ הגלויות") הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃ (תרגום השבעים) -"Behold, I bring them from the north, and will gather them from the end of the earth to the feast of the passover
(בחג הפסח) : and [the people shall beget a great multitude, and they shall return hither.
ט. בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃ (הבוונה לגאות "עשרת השבטים" - השאלה מתי הן נאמרו - בימי יאושיאו ככאשר האיפריה האשורית קרסה והוא יצא לכיבוש חדש של הצפון - פגש את פרעה נכו במגידו. והיה לו שליטה באתר שנקרא "אשדוד ים". היה ניסיון שלו להשיב את עשרת השבטים לארץ ישראל בחזרה
י. שִׁמְע֤וּ דְבַרה' גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים (חופי ים מעבר לים - לא בהכרח איים) מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃
י"א. כִּֽי־פָדָ֥ה ה' אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃
י"ב. וּבָ֘אוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהֹוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃
י"ג.אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו ("ויחד" כמו אצל יתרו) וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃
י"ד. וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם ה'׃ 

עם נימה אישית[]

ט"ו. כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה (זכרון לסיפור יוסף "הילד איננו" לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃)      
ט"ז. כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה' מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ (שזכתה ללדת את הילדים) נְאֻם ה' וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃
י"ז. וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ (לצאצאים) נְאֻם ה' וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃
י"ח שָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִי וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה ה' אֱלֹהָֽי׃
י"ט. כִּֽי־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃
כ'. הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם ה'     

שאלות

  1. "מנבא" (נפעל) : האם ירמיהו ניבא ? במה הוא מאשים את העם ? לא קל לחשוף מעבר לכל הדימויים: על פולחן האלילים - על ראשי הגהות ותחת כל עץ רענן - מקריבים לבעל כמואל פריון; יש גם ערבוב של אלילים זה בזה - היה זיהוי של הקב"ה עם הבעל וזה מה שקומם את הנביא - כל פעם שהוא נוזכיר את הבעל הוא מזכיר אותו. האם הוא ניבא שאלוקים יסלח? די ברור, גם מפרק ג' "שובו בנים שובבים, ארפה משובכם" - אתקן את האופי המקוקל שלכם. הקב"ה מבקש שיפסיקו את הפולחן הזה שהוא משולב , המזהה את ה' על הבע.
  2. האם התופעה קיימת אצל נביאים אחרים ? דברים המובאים בספרים, אחרים אפשר ליחס לתמידיו. יש לכם זיהוי לא בדיוק מתאים לנביא . ירמיהו דרש ברפורמה :"תשובה במעמקים מתוך רגש אשמה " התלמיד "בכל זאת לא תמה כי אם בשקר" - הרפורמה היא חיצונית - מורגש ההבדל בין המורה אומר לבין פרשנות של התלמיד. גם נמצא אצל יחזקאל (ל"ד) .
  3. "שמחת השיבה" - כאשר קראתי בהפטרה "נחנקתי" - בשמחה והתרגשות לנוכח דבר שלא היה צפוי.
  4. למה הפרק נבחר לראש השנה - "יום זכרון" - פרושו שבו מזכירים על השגחת הקב"ה על העולם : מלכויות - מלכו של העולם, זכרונות - הוא משגיח, הוא לא אדיש ושופרות - התגלה ועתיד להתגלות ."מידי דברי בו זכרנו אזכרנו בו" - אשגיח על העם והשיב אותו למעמדו המקורי. אזכרת הזכרון הביא לקביעתו להפטרה. (גם ביום הראשון - ההפטרה עוסקת בזכרון)
  5. אם היה ספק, הפרקים הביוגרפיים מפרק כ"ה עד פרק מ"ה, הם עדויות לקיומו של הנביא לקיומו של הנביא בתוך המשבר של מצור ירושלים ונפילתה בידי בבלים - לא נראים כסיפורי אגדה - ממש ויכולים של התמודדות אישית.

סך הכל מעלה כאישיות היסטורית של 40 שנה - בשנים 627 -586

Advertisement