ירמיהו יא-טו: בריתות וסמלים אצל ירמיהו פרקי השבוע הם אוסף מגוון של נבואות, שהמשותף להן הוא שכולן מובעות מתוך עולמו הפנימי והפיזי של ירמיהו - מהמקום הדחוי והנרדף שבו היה שרוי; ממקום רגשי פגוע וקשה. אצל ירמיהו ניכר כי לרגש מקום חשוב ומרכזי. מטרת הלימוד היא להתחבר לעולמו הפנימי של ירמיהו, להתבונן ברגשותיו, בחוויותיו ולמצוא הדים לרגשות ולתחושות אלו בחיינו. לפיכך, הלומדים הרוצים בכך מוזמנים לשתף ברגשותיהם בנושאים המדוברים.
מאת: הרב גלית אורן-מורן / תמורה – יהדות ישראלית אתר 929

בד פשתן

בעקבות שיעורו של הרב יצחק בן שחר[עריכה | עריכת קוד מקור]

שיעור ניתן בכ"ט סיון תשפ"א בכולל משכן בנימין ליד ישיבת קדומים.נקודות לעיון:

1. "הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל־כׇּל־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃ כהעַל־מִצְרַ֣יִם וְעַל־יְהוּדָ֗ה וְעַל־אֱד֞וֹם וְעַל־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כׇּל־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כׇל־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכׇל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי־לֵֽב׃ (ט,כ"ד)
רד"ק : כי כל הגוים. עתה פירש מול ופירש בערלה כי בערלה אמר על העכו"ם שהם ערלים ומול אמר על ישראל כי אף על פי שהם מולי בשר הם ערלי לב וראוין ליענש ולא אמר על העכו"ם שיהיו ענושים בעבור הערלה כי לא נצטוו עליה אלא בעבור ישראל אמר כלומר הרי שבו ככל הגוים שהם ערלים שלא נבדלו מן האומות במילתם אלא שיבדלו מהם גם כן במעשיהם וכיון שמעשיהם כמעשה העכו"ם והם ערלי לב לא תועילם מילת הבשר והרי הם כאילו לא מלו כי מילת הבשר נתנה לברית ולאות להיות סגולה מכל העמים לעבוד את ה' כמו שאמר לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונחתם אות בבשרם למען יזכרו תמיד כי הם נבדלים מן האומות והואיל והתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם הרי הם כהם כאילו הפרו הברית והאות ואינו להם לאלהים כי בחרו תחתיו אלהים אחרים לפיכך אמר אחר זה אל דרך הגוים אל תלמדו וגומר:

2. כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־דֶּ֤רֶךְ הַגּוֹיִם֙ אַל־תִּלְמָ֔דוּ וּמֵאֹת֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם אַל־תֵּחָ֑תּוּ כִּי־יֵחַ֥תּוּ הַגּוֹיִ֖ם מֵהֵֽמָּה׃ כִּֽי־חֻקּ֥וֹת הָעַמִּ֖ים הֶ֣בֶל ה֑וּא כִּי־עֵץ֙ מִיַּ֣עַר כְּרָת֔וֹ מַעֲשֵׂ֥ה יְדֵי־חָרָ֖שׁ בַּֽמַּעֲצָֽד׃ (י,ב'-ג');"מִ֣י לֹ֤א יִרָֽאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכׇל־חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכׇל־מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃(שם,י') רד"ק : כי חקות העמים. ראו אל מה הביאם עבודה זו כי מעבודת הכוכבים באו אל עבודת הצלמים כי יאמרו להם כהניהם צלם הזה נעשה במקום השמש ולכבודו נעשה והעובדו כאילו עובד השמש כמו צלם הזהב שעשה נבוכדנצר לשמש וכן יעשו הצלמים לשאר הכוכבים ואלו הם חוקות ששמו להם לחק כהני הצלמים והרגילו אותם בזה הדעת עד שארכו השנים בזה הדעת עד שיחשבו ההמון כי זה הצלם מטיב ומריע וזה הוא הבל ודבר שאין בו ממש כי הצלם הזה עץ הוא ומיער כרתו העושה אותו והוא מעשה ידי חרש שתקנו במעצד והוא שקורין אותו דולדוייר"א בלע"ז וזה הצלם אין לו פעולה בעצמו ואיך ייטיב ואיך ירע כאשר יחשבו אלה הסכלים וזה הבל שאין כמוהו; (לפסוק י')מי לא ייראך. יו"ד האיתן לבד ופ"א הפעל נעלמת מהמכתב ונמשכת היו"ד בגעיא להורות על יו"ד הנפקדת אמר מי לא יראך לפי שאמר אל תיראו מהם אמר אותם אין ראוי לירא מהם אבל תה מי לא יראך אפילו העכו"ם העובדים האלילים ראוי להם שייראוך כי אתה מלך עליהם:

המסר לגולים בבבל[עריכה | עריכת קוד מקור]

(הפסוק בשפה הארמית) : כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵאַרְעָ֛א וּמִן־תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה׃ (שם, י"א);
רש"י:" אגרת היא ששלח ירמיה ליכניה וגלותו בגולה להשיב לכשדים ארמית תשובה אם אומרין להם לעבו' לעכו"ם; המלבי"ם: "כדנה תאמרון להום, אחר שהם מודים שה' הוא ברא את השמים ואת הארץ א"כ איך תכנו את האלילים בשם אלהים, אחר שלא בראו דבר ?, ואף אם תאמרו שבראו עולמות אחרים, מ"מ אחר ששמיא וארקא לא עבדו, ר"ל השמים והארץ שאנו בם, א"כ יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, ר"ל מה להם בשמים וארץ אלה שלא בראו, ישכנו בשמים וארץ האחרים שבראו אותם, לא במקום שאינו שלהם?:רבי יצחק אברבנאל :"ולזה נמשכו המפרשים כולם ששלח זה ירמיהו לומר לבני הגולה שהלכו עם יהויכין, ושלכך היה הפסוק הזה בלשון ארמי ולא המשיך הענין כולו באותו לשון לפי שאולי לא יבינוהו אנשי דורו שהיה מדבר עמהם, ומאשר לא נזכר דבר מזה בכתוב נראה לפרש אחרי שזכר טענותיו לההביל ענין הפסילים וצבאות השמים ואמר עליו וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם וגומר, הביא עוד להם טענה אחרת לומר שאם עכ"פ חכמי הגוים אשר זכר יחזיקו בענין הפסילים לא מפאת עצמם אלא מפאת היותם צורות לכוכבים ושרי מעלה שראוי שיאמרו להם בני ישראל הטענה הזאת והיא שהאלוהות שלא עשו ושאין כח בידם לעשות שמים וארץ ראוי שיאבדו מן הארץ ומתחת השמים, כי הנה האלוה האמתי שראוי שייראו מלפניו בארץ הוא האל אשר ברא שמים וארץ אבל אלהיא דשמיא וארקא לא עבדו רוצה לומר שלא עשו השמים והארץ אין ראוי שיראו מלפניהם ולא שיעבדום אבל שיאבדו מן ארעא ומתחות שמיא כלומר שלא יהא זכר בכל הארץ לאלה האלוהות, (יב) כי האלוה האמתי הוא העושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו והם היסודות ומורכביהם ובתבונתו נטה שמים, וכיון שהוא עשה שמים וארץ הוא האלוה האמתי וכמו שאמר וה' אלקים אמת ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ, והנה זכר זה בלשון ארמי מפני שהיה זה מרגלא בפומיה של ירמיהו שהיה טוען הטענה הזאת לחמי הגוים המאמינים בכחות השמים.

יִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַחֲלָת֑וֹ...וְכׇל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לֹא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲקֹ֗ב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַחֲלָת֑וֹ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ, אִסְפִּ֥י מֵאֶ֖רֶץ כִּנְעָתֵ֑ךְ (ישבתי) [יֹשֶׁ֖בֶת] בַּמָּצֽוֹר׃. חכִּי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֥י קוֹלֵ֛עַ אֶת־יוֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וַהֲצֵרֹ֥תִי לָהֶ֖ם לְמַ֥עַן יִמְצָֽאוּ׃ א֥וֹי לִי֙ עַל־שִׁבְרִ֔י נַחְלָ֖ה מַכָּתִ֑י וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַ֛ךְ זֶ֥ה חֳלִ֖י וְאֶשָּׂאֶֽנּוּ׃ אׇהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכׇל־מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אׇהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָרֹעִ֔ים וְאֶת־יְהֹוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכׇל־מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃ {פ}(שם,ט"ו-כ"א)
מלבי"ם - כי נבערו הרועים ולא דרשו את ה', וזה הסבה שלא השכילו את מעשיהם לשמור האהל והצאן וע"כ מרעיתם נפוצה, (ויען דמה אותם לצאן ורועים תפס לשון אהל שנופל על אהל רועי):
רדק- לא השכילו. לא הצליחו כמו ויהי דוד בכל דרכיו משכיל והדומין לו ויהויכין וצדקיהו בעבור שלא דרשו את ה' כמו יאשיהו על כן לא הצליחו במלכות כמו שהצליח הוא כמו שכתוב עליהם ועל מרעיתם נפוצה הצאן שהיו רועים והם ישראל נפוצו בגלות:

רעש גדול מצפון (נבוכדנצר) - ובסופו שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙[עריכה | עריכת קוד מקור]

ק֤וֹל שְׁמוּעָה֙ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְרַ֥עַשׁ גָּד֖וֹל מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן לָשׂ֞וּם אֶת־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה שְׁמָמָ֖ה מְע֥וֹן תַּנִּֽים׃ יָדַ֣עְתִּי יְהֹוָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א לָאָדָ֖ם דַּרְכּ֑וֹ לֹֽא־לְאִ֣ישׁ הֹלֵ֔ךְ וְהָכִ֖ין אֶֽת־צַעֲדֽוֹ׃ יַסְּרֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה אַךְ־בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־תַּמְעִטֵֽנִי׃ שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־אָכְל֣וּ אֶֽת־יַעֲקֹ֗ב וַֽאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ (י', כ"ג-כ"ה)
רד"ק- שפוך חמתך. אם יש לך אף וחמה שפוך אותם על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות הממלכות אשר בשמך לא קראו כי ישראל אף על פי שחטאו לפניך לא יצאו מתחת רשותך מכל וכל ולא נתערבו עם עם אחר אלא הם נבדלים מכל העכו"ם ומחזיקים ברוב המצות וקוראים בשמך ומתפללין לפניך ואף על פי שאין לבם נכון ישובו עוד בתשובה כי לא אבדה תקוה מהם ועוד היום יש בהם חסידים:

חזרו לשמור על "הברית הזאת"[עריכה | עריכת קוד מקור]

שִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את וְדִבַּרְתֶּם֙ אֶל־אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וְעַל־יֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָר֣וּר הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמַ֔ע אֶת־דִּבְרֵ֖י הַבְּרִ֥ית הַזֹּֽאת׃(י"א, ב'-ג')
רד"ק - ואמרת. עוד תאמר אליהם הדברים בקללה בארור כמו שנאמרו בתורה בסיני ובערבות מואב תדבר להם עוד לשון ארור אולי יפחדו וישובו:

מה קרה ל"זית הרענן" - עם ישראל[עריכה | עריכת קוד מקור]

זַ֤יִת רַעֲנָן֙ יְפֵ֣ה פְרִי־תֹ֔אַר קָרָ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁמֵ֑ךְ לְק֣וֹל ׀ הֲמוּלָּ֣ה גְדֹלָ֗ה הִצִּ֥ית אֵשׁ֙ עָלֶ֔יהָ וְרָע֖וּ דָּלִיּוֹתָֽיו׃וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ הַנּוֹטֵ֣עַ אוֹתָ֔ךְ דִּבֶּ֥ר עָלַ֖יִךְ רָעָ֑ה בִּ֠גְלַ֠ל רָעַ֨ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֜ל וּבֵ֣ית יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָהֶ֛ם לְהַכְעִסֵ֖נִי לְקַטֵּ֥ר לַבָּֽעַל׃ (שם,י"ז-י"ח)
רבי יצחק אברבנאל- ואמנם אומרו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך פירשוהו המפרשים על ישראל ויהודה וכפי סגנון הפרשה נ"ל לפרשו על בית המקדש כי מפני שאמר מה לידידי בביתי דיבר כנגד הבית ואמר כשהיו ישראל ויהודה עושים רצוני ומצותי היה הבית האלהי כמו הזית הרענן שפריו יפה ותארו יפה, והמשילו לזית שבדשנו ושמנו יכבדו אלקים ואנשים, אבל עתה לקול המולה גדולה שהיא המיית חיל הכשדים הבאים על ירושלם והוא לשון כקול מחנה הצית והבעיר ה' הנזכר אש עליה רוצה לומר על הבית שזכר ולא יהיה עוד כזית רענן יפה פרי תואר, או יהיה עליה מלשון עלים כי בעבור שהמשיל הבית לזית רענן אמר שהצית והבעיר הקדוש ברוך הוא אש בעלים שלה, וכן האויבים רעו וישברו דליותיו שהם ענפיו, וזכר בה העלים והענפים לרמוז אל עושר הבית וכבודו בעלים ואל כליו המקודשים בדליות
מצודת דוד - זית רענן. אל מול המקדש אמר הנה מאז קרא ה׳ שמך זית רענן שהוא אילן מפואר
מסכת מנחות - מיד הניח ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה יצתה בת קול ואמרה לו זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה זית זו אחריתו בסופו אף ישראל אחריתן בסופן(נ"ג,ב,ה')
שמות רבה - וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב : זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ, וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים...כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר : אֶל גִּנַת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר : שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, אֶלָּא...רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר....כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר : וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר....רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר כָּךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר : וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, לָכֵן נִקְרְאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן, שֶׁהֵם מְאִירִים (ל"ו,א')

על גורל ביתו בענתות - משמעות העזיבה: שלוש אבדות[עריכה | עריכת קוד מקור]

עָזַ֙בְתִּי֙ אֶת־בֵּיתִ֔י נָטַ֖שְׁתִּי אֶת־נַחֲלָתִ֑י נָתַ֛תִּי אֶת־יְדִד֥וּת נַפְשִׁ֖י בְּכַ֥ף אֹיְבֶֽיהָ׃
הָיְתָה־לִּ֥י נַחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּ֑עַר נָתְנָ֥ה עָלַ֛י בְּקוֹלָ֖הּ עַל־כֵּ֥ן שְׂנֵאתִֽיהָ׃
הַעַ֨יִט צָב֤וּעַ נַֽחֲלָתִי֙ לִ֔י הַעַ֖יִט סָבִ֣יב עָלֶ֑יהָ לְכ֗וּ אִסְפ֛וּ כׇּל־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה הֵתָ֥יוּ לְאׇכְלָֽה׃
רֹעִ֤ים רַבִּים֙ שִׁחֲת֣וּ כַרְמִ֔י בֹּסְס֖וּ אֶת־חֶלְקָתִ֑י נָ֥תְנ֛וּ אֶת־חֶלְקַ֥ת חֶמְדָּתִ֖י לְמִדְבַּ֥ר שְׁמָמָֽה׃
שָׂמָהּ֙ לִשְׁמָמָ֔ה אָבְלָ֥ה עָלַ֖י שְׁמֵמָ֑ה נָשַׁ֙מָּה֙ כׇּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֛י אֵ֥ין אִ֖ישׁ שָׂ֥ם עַל־לֵֽב׃
עַֽל־כׇּל־שְׁפָיִ֣ם בַּמִּדְבָּ֗ר בָּ֚אוּ שֹֽׁדְדִ֔ים כִּ֣י חֶ֤רֶב לַֽיהֹוָה֙ אֹֽכְלָ֔ה מִקְצֵה־אֶ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ אֵ֥ין שָׁל֖וֹם לְכׇל־בָּשָֽׂר׃ {ס}        
זָרְע֤וּ חִטִּים֙ וְקֹצִ֣ים קָצָ֔רוּ נֶחְל֖וּ לֹ֣א יוֹעִ֑לוּ וּבֹ֙שׁוּ֙ מִתְּבוּאֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵחֲר֖וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃ {פ}
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עַל־כׇּל־שְׁכֵנַי֙ הָֽרָעִ֔ים הַנֹּֽגְעִים֙ בַּֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־הִנְחַ֥לְתִּי אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנְנִ֤י נֹֽתְשָׁם֙ מֵעַ֣ל אַדְמָתָ֔ם וְאֶת־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה אֶתּ֥וֹשׁ מִתּוֹכָֽם׃ (פרקר י"ב)
רבי ימחק אברבנאל - עזבתי את ביתי וכו' עד כה אמר ה' אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים אמר ה' לנביא שמפני רשעת יושבי הארץ תבוא החרבן ויקונן על שלש אבדות גדולות שנאבדו שמה'. הראשונה, בית קדשנו ותפארתנו ועל זאת אמר עזבתי את ביתי. והשנייה, הארץ הקדושה שתמיד היו עיני ה' בה ועל זה אמר נטשתי את נחלתי. והשליש', הוא עם ה' ידידו ועם סגולתו שהלכו בגולה ועליו אמר נתתי את ידידות נפשי וגומר. ויותר נכון לפרש ביתי על בית המקדש ונחלתי על העם יעקב חבל נחלתו וידידות נפשי היא הארץ הנבחרת שתמיד ה' דורש אותה ועליה אמר נתתי את ידידות נפשי שהיא הארץ הקדושה בכף אויביה.

משל הפשתן-הלוך וקנית, ה' צוהו שבעה דברים[עריכה | עריכת קוד מקור]

כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל־מׇתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃
וָאֶקְנֶ֥ה אֶת־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל־מׇתְנָֽי׃ {פ}
וַיְהִ֧י דְבַר־יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃
קַ֧ח אֶת־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל־מׇתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטׇמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃
וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אוֹתִֽי׃
וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטׇמְנוֹ־שָֽׁם׃
וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת־הָ֣אֵז֔וֹר מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃ {פ}(פרק י"ג)
רד"ק - כה אמר ה'. ענין האזור אפשר שהיה ממש ועשה כן ירמיהו מה שצוהו האל והחכם הגדול מורה צדק רמב"ם כתב כי בחלום של נבואה היה כל המעשה הזה ומה שאמר לו ובמים אל תביאהו לא אדע בו טעם עדין ואם ר"ל שלא יכבסהו אחר שחגרו ימים אלא יחגרהו עם הזיעה למה לא אמר לא תכבסהו ושאר הענין מפורש ופירש בנקיקי הסלע בחור הסלע ויונתן תרגם בשעיעות כיף גלי ומה שאמר שילך לנהר פרת לטמנו שם לפי שהוא גבול א"י ר"ל כי כשיצאו מארץ ישראל לבבל ישחת גאונם:
המלבי"ם - הלוך וקנית, ה' צוהו שבעה דברים, א. שילך בתמידות לקנות אזור פשתים למען יעשה הליכתו רושם, ב. שיקנהו בדמים, ג. שיקנהו לו מכוון למדתו, ד. שיהיה אזור לא חגור, שהאזור אות הגבורה והחיל, ה. שיהיה של פשתים שהפשתים אות הכהונה והנשיאות, ו. שישים אותו על מתניו שיהיה על מתניו בקביעות, ולכן לא אמר ואזרתו שא"א לחגור בחוזק תמיד, ז. שלא יביאהו במים, כי האזור של פשתים שהוא לבן צריך לרחצו ולכבסו תמיד כי נעשה שחור, וצוהו שלא לבד שלא יכבסנו כי גם לא יביאהו במים כלל שהוא הכנה אל הרחיצה והנמשל באר בפסוק י"א שדביקות האזור אל מתני ירמיה הוא משל אל מה שהדביק ה' את ישראל אליו, ובאו בנמשל זה כל פרטי המשל. א. שתחלה הלך כמה הליכות לקנותם והוא השליחות ששלח כ"פ לגאלם ממצרים והרבה אותות ומופתים, ב. שקנאם במחיר, ר"ל שעשה בעבורם אותות ומופתים ושינוי סדר בראשית, כאילו הוציא עבורם כספו וקנינים אחרים שי"ל שהוא הנהגת הטבע וחקיה, שהם קנין ה' בעולמו כמ"ש קונה שמים וארץ, ושינה סדריהם בעבור עמו, ג. שקנאם לו מכוון למדתו, כמ"ש והייתם קדושים כי קדוש אני, והלכת בדרכיו, כאילו יהיו הם לבוש מכוון אליו, שעל ידם יראה הנהגתו ודרכיו וחכמתו שהם נקראים בשם לבושים, ד. שנדמו בזה כאזור, וזה היה אחר הקנין שלבשם להיות לבוש אליו, ר"ל שיתגלו מעשיו על ידם, ונדמו כאזור, שכמו שהאזור דבוק על מתנים כן נדבקו בו להשגיח עליהם בהשגחה פרטית בלא אמצעי, וכמו שהאזור מצד שהוא אזור מורה על גבורה ומצד שהוא פשתים מורה על כבוד ותפארת כן הדביק אותם לתהלה ולשם ולתפארת שעל ידם יראה גבורתו בשידוד המערכה ותפארתו במעשיו ההשגחיים, וכמו שצוהו שיהיה בתמידות על מתניו כן היה הדבוק האלהי הזה בתמידות, שגם בעת שנהג בדרך הטבע ולא נאזר בגבורה בכ"ז היה על מתניו והיה מוכן על הנהגה זו תמיד, ובכ"ז אחר שהאזור של פשתים דרכו להשחיר מצד הטבע צריך לכבס במים, כן ישראל צריכים להתכבס מרעה ע"י המים, שהם שמיעת דברי התורה והנבואה, כמ"ש כבסי מרעה לבך (למעלה ה'), והם לא לבד שלא רצו להתכבס שהוא לעשות כמצות ה', כי גם לא רצו לשומו במים, דהיינו לשמוע דברי מוסר:

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.