יתרו

(היוזמה לכתיבת ערך זה באה בעקבות שיעורו של בנימין קוסובסקי בכולל "משכן בנימין, לידי ישיבת קדומים)

יתרו במחנה בני ישראל צייר:James Tissot המאה ה-19

יתרו היה כהן מדיין. נמנה על היועצים לפרעה מלך מצרים. לפי האמור בתלמוד בבלי . לפי המדרש יתרו הכיר את תולדות עם ישראל והציע למלך מצרים לא לפגוע בבני ישראל. בעקבות הצעתו הוא גרש את יתרו. לאחר מכן, יתרו איבד גם את מעמדו הרם במדיין, כפי שהובא במדרש רבה . הוא החליט לעזוב את עבודת הכוכבים. משה רבינו הגיע אליו בעקבות בריחתו ממצרים. הוא נשא את צפורה ביתו, נולדו לי שני בנים ואז חזר למצרים.
לאחר יציאת מצרים, יתרו הגיע למדבר סיני, למחנה בני ישראל, לבקר את משפחת בתו - משפחת משה רבינו.הוא מספר לחותנו את ההדים שהתעוררו בעולם כתוצאה מהניסים שנעשו לבני ישראל. הוא נשאר במחנה ישראל והציע לו דרכים לניהול מערכת המשפט.
מפגש נוסף עם יתרו הוא בפרשת בהעלותך:"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-ה'דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ. לא וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם. לב וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ--וְהֵטַבְנוּ לָךְ.(י',כ"ט-ל"ב). לא ברור האם נענה לבקשה או לא.
מכל מקום, בימי השופטים אנו פוגשים את בני יתרו, מכאן שלפחות חלק ממשפחתו הגיעו לארץ כנען עם בני-ישראל, כפי שנאמר:"וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד" (א',ט"ז). והשיא הוא חלקם בימי דבורה הנביאה:"וְסִיסְרָא, נָס בְּרַגְלָיו, אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" (ד',י"ז) ושם גם מצא את סופו.
איזכור אחרון הובא בספר ירמיהו:"כִּי הֵקִימוּ, בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב, אֶת-מִצְוַת אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר צִוָּם; וְהָעָם הַזֶּה, לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי" (ל"ה,ט"ז). בספר דברי הימים הובא משפחתם יחד עם בני שבט יהודה:"הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים, מֵחַמַּת אֲבִי בֵית-רֵכָב. " (א,ב, נ"ד).

וכך לפחות חלקם היו גרים, הצטרפו לעם ישראל ואפילו " בני בניו ישבו בלשכת הגזית".

האם יתרו התגייר ?

הדעה הרווחת במפרשים היא שיתרו התגייר ובניו הצטרפו לעם ישראל בעקבותיו לאחר ששב למדין וגייר אותם. דעה זו מופיע בגמרא :"ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ"ד [יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר' חייא ור' יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה היה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח כתנאי (שמות יח) וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו (שמות יז) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו .

פרופ נתן קלר מהאוניברסיטה העברית במאמרו יתרו ובניו במהלך הדורות "בספרי הנביאים הראשונים נראה בבירור שהם אינם חלק מעם ישראל:

1. בפרשת מלחמת דבורה כנגד יבין מלך כנען (שופטים ד') מסופר שסיסרא נס לאהל יעל אשת חבר הקיני מכיוון שבאותה עת שרר שלום בין בית חבר הקיני לבין יבין מלך כנען. היתכן שבזמן שאחיו נלחמים עם יבין מלך כנען יהיה חבר הקיני בברית שלום איתו? אמנם דבורה הנביאה העבירה ביקורת בשירה על שבטים שלא באו לעזור לאחיהם במלחמה, אולם לא היה (לא אז ולא אחר כך) שבט שחבר לאויב! אמנם שיקולו של סיסרא היה מוטעה והוא מצא באוהלה של יעל את מותו, אבל מעצם העובדה שהוא היה בטוח בשלום עם בית חבר עד כדי כך שהוא הפקיד את חייו בידי יעל ברור שהשלום ביניהם היה אמיץ חרף המלחמה עם ישראל.
2. בפרשת מלחמת שאול כנגד עמלק (שמואל א' ט"ו) שאול פנה בתחילת המלחמה אל בני קיני ששכנו עם עמלק וביקש מהם להיפרד מעמלק על מנת שלא ייהרגו במלחמה. גם מכאן ראיה ברורה שבני קיני אלו לא היו מעם ישראל, הרי אם כן ראוי היה שיהיו בצבא המלחמה! הלא מצוות מחיית עמלק מוטלת על כל ישראל ואיך יכלו בני הקיני לא לקיים אותה? זאת ועוד, הרי עמלק היה אויב מושבע של עם ישראל מקדמת דנא, כיצד יכלו בני הקיני לשבת בקרבו?

הרב דוד דב לבנון סבור כי יתרו היה גר צדק במאמרו באתר ישיבה יתרו סמל לגר צדק "אפשר ללמוד מיתרו שהיה גר צדק ראשון המפורש בתורה, יסוד גדול בגירות, מהו עיקר מהות הגירות שעובר הגוי המתגייר, האם זה קבלת מצוות או כניסה להיות חלק מעם ישראל. מקובל לחשוב שקבלת המצוות היא עיקר הגירות, וכפי שאמרו חז"ל ש"אם אינו מקבל עליו דבר אחד מדברי סופרים אין מקבלין אותו", אולם אם נדייק ברמב"ם נראה הגדרה אחרת וז"ל (הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה ד) "וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ואם נקבה היא טבילה וקרבן שנאמר ככם כגר, מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן". כלומר מעשה הגירות הוא מילה וטבילה שהם עיכובא, ובזמן הבית נוסף גם הרצאת קרבן שאינה מעכבת את הגירות. ולא הוזכר כאן קבלת מצוות אלא במשפט עקיף שהוא הסיבה לגירות אם ירצה להכנס לברית, וגם כאן המשמעות היא כניסה לעם ישראל שהם בני ברית,

יתרו במדיין

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם.(ד',י"ח) צייר:Jan Victors, c. 1635,

התיאור המפורט על ההופעה הראשונה של יתרו הופיע בפרשת שמות: "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן. יז וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם. יח וַתָּבֹאנָה, אֶל-רְעוּאֵל אֲבִיהֶן; וַיֹּאמֶר, מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. יט וַתֹּאמַרְןָ--אִישׁ מִצְרִי, הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים; וְגַם-דָּלֹה דָלָה לָנוּ, וַיַּשְׁקְ אֶת-הַצֹּאן. כ וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. כב וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם: כִּי אָמַר--גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה. "(ב',ט"ז- כ"ב)
אך מדרש רבה פירט:"ולכהן מדין שבע בנות והלוא הקדוש ברוך הוא שונא עבודת כוכבים ונתן מנוס למשה אצל עובד עבודת כוכבים ? אלא אמרו רבותינו יתרו כומר לעבודת כוכבים היה וראה שאין בה ממש ובסר עליה והרהר לעשות תשובה עד שלא בא משה וקרא לבני עירו ואמר להם עד עכשיו הייתי משמש אתכם מעתה זקן אני בחרו לכם כומר אחר עמד והוציא כלי תשמישי עבודת כוכבים ונתן להם הכל.
ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו את צאנו וביקש מן הרועים לרעות לו את צאנו ולא קבלו לפיכך הוציא בנותיו. ותבאנה ותדלינה מלמד שהיו מקדימות לבוא מפני פחד הרועים. ויבאו הרועים ויגרשום אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו אלא ללמדך שנדוהו וגרשו בנותיו כאשה גרושה כמה דאת אמר (שם ג, כד) ויגרש את האדם. ויקם משה ויושיען מלמד שישב להן בדין אמר דרך אנשים דולים ונשים משקות וכאן נשים דולות ואנשים משקים ויצילן לא נאמר אלא ויושיען.
רבי יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר דבר של גלוי עריות באו לעשות עמהן ועמד משה והושיען נאמר כאן ויושיען ונאמר להלן (דברים כב, כז) צעקה הנערה המארשה ואין מושיע לה מה להלן גלוי עריות אף כאן גלוי עריות.
ורבנן אמרי מלמד שהשליכו אותן למים והוציאן משה ואין ויושיען אלא לשון הצלת מים שנאמר (תהלים סט, ב) הושיענו אלהים כי באו מים עד נפש. וישק את צאנם מלמד שדלה משה להם והשקה את צאנם כשם שעשה יעקב לרחל. ותבאנה אל רעואל אביהן זה יתרו ולמה נקרא שמו רעואל שנעשה רע לאל. ויאמר מדוע מהרתן בא מכאן אתה למד שכל הימים באחרונה היו באות. (א',ל"ב)

השמות של יתרו

ב"פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרק יח" הובאו הסיבות למניית שבע שמות ליתרו: בספר יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' וגו' ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב י ויא) : והמדרש מבאר וישמע יתרו . שבעה שמות נקראו לו, יתרו נקרא שמו שהותיר במעשים טובים, יתר שהותיר פרשה אחת בתורה, חובב שנעשה חביב למקום, [חבר שנעשה כחבר למקום], רעואל שנאהב למקום ונעשה ריע לישראל, פוטיאל שפלטו אל מע"ז, קיני שקינא לשמים וקנה לו תורה. בתחלה כתיב אל יתר חותנו (שמות ד יח) , כיון שעשה מעשים טובים ניתוסף לו אות וי"ו, וכן ביהושע, הושע היה שמו, וניתוסף לו אות י', ולענין הרשעים אינו כן, שהרי עפרון שמו, ומשנשקל דמים מאברהם נקרא עפרן, וכן ביהונדב נקרא יונדב, מיכן שלא יתחבר

נסכם:

1. יתר, בגלל הוספת פרשה בתורה בגללו( "ואתה תחזה מכל העמים")
2. יתרו, שנאים ממעשיו (שייתר במעשים טובים לפי לשון המכילתא)
3. חובב, שהוא חביב על המקום
4. חבר, בן(או חבר) למקום
5. רעואל, רע למקום.
6. פוטיאל, על שם ששפט את כל העבודות, בגלל שה' האיר לו את הדרך לתשובה
7. קיני, כי קנה לעצמו את עולם הבא.

שמואל אהרון שלומוף - ערוץ שבע

מפני מה זכה יתרו שתיקרא פרשה בתורה על שמו?

(המקור: הנ"ל)

רק יתרו הסיק את המסקנה ואמר: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים". המדרש מספר גם שיתרו "לא הניח עבודת כוכבים שלא עבד אותה". קודם ששמע את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל. אך מששמע זאת יתרו (שהיה בן 115, ע"פ המסורת) עמד והכריז בפני תלמידיו ושומעי לקחו שכל מה שלימדים עד כה, היה הכל הבל וריק. הוא נטש לחלוטין את המשרות הממלכתיות של יועץ המלך וכהן- מדיין והצטרף למחנה ישראל ללא קבלת תמורה הולמת.

אמנם יתרו לא הגיע לדרגתו של נעמן, תלמיד אלישע, שאמר "הנה ידעתי כי אין אלוקים בכל הארץ כי אם בישראל" (מלכים ב', ה' ט"ו) וגם לא לדרגתה של רחב שציינה: "ה' אלוקיכם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושוע ב', י"א) אך יתרו היה זה שפרץ דרך לחזרה בתשובה בהכירו שאלוקינו גדול מכל האלוקים. לפיכך זכה יתרו ופרשה זו נקראה על שמו. המדרש (ילקוט שמעוני ב' קס"ט ומקורות נוספים) מדגישים את חביבותו של יתרו בפני המקום בציינו את שבעת שמותיו של יתרו.

(לעילוי נשמת המנוחה חיה- רונית- מנדל ע"ה בת זיוה ואהרן שלומוף נ"י (נלב"ע: כ"ד שבט תשמ"ח)

נחלת שבט הקיני

בספר שופטים נאמר:"בְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד" - מכאן שהם שכנו בתחום נחלת שבט יהודה. שאול המלך דרש מהם לעזוב את מקומם בטרם יילחם עם העמלק:"יֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי, פֶּן-אֹסִפְךָ עִמּוֹ, וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם; וַיָּסַר קֵינִי, מִתּוֹךְ עֲמָלֵק"

בספר שופטים, בימי דבורה הנביאה נאמר:וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ. " - בצפון ישראל.

בימי מלכות יהודה, לפי ספר דברי הימים (להלן) אנו מצאנו כי צאצאי יתרו נישאו למשפחת הכהן הגדול - דהיינו היו מבני המשפחה שהגיעו לאזור ירושלים

בני הרכבים

"בטרם נמשיך, נשאל שאלה הנוגעת לאזכור משמעותי נוסף של בני יתרו בספרי הנביאים. בספר ירמיהו (ל"ה) מסופר על בני הרכבים ששמרו את מצוות אביהם יהונדב בן רכב שלא לשתות יין ולהיות נוודים. הנביא ירמיהו הביא את בני הרכבים כמשל להוכיח את ישראל ובישר לבני הרכבים את שכרם מאת ה': "... לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים" (ירמיהו ל"ה י"ט). יונתן בן עוזיאל תירגם "עומד לפני" – "משמש קדמי", ובמדרש כתב שהכוונה לכך שהיו בסנהדרין או שבנותיהם היו נשואות לכהנים . אם כן, ההבטחה האלוקית לבני הרכבים הייתה דתית. ויש להקשות, הרי אין פן דתי בצוויו של יונדב בן רכב לבניו – אין כל מצווה בלהיות נוודים, וכל דבריו של יונדב לא היו אלא עצה טובה בעלמא! גם הנימוק לעצה לא היה דתי – "...למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם" (שם פס' ז'). אמנם בני הרכבים היו צדיקים בכך ששמרו מצוות אביהם אבל עדיין לא ברור מדוע השכר על כך הוא רוחני.

מאוצר האגדה

מהו ויואל ?

ויואל משה, ר"י אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה, שנאמר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם, ולמה השביעו אמר לו יודע אני שיעקב אביכם כשנתן לו לבן בנותיו נטלן והלך לו חוץ מדעתו שמא אם אתן לך את בתי אתה עושה לי כך, מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה, ורבי נחמיה אמר קבל עליו ללון עמו, ואין ויואל אלא לשון לינה שנאמר (שופטים יט) הואיל נא ולין, ורבותינו ז"ל אמרו קבל עליו לרעות את צאנו ואין ויואל אלא לשון התחלה כיון שנשא בתו התחיל וקיבל עליו לרעות את צאנו...

מדוע ניצל במצרים

ויהי אחר שהציל אלהים את הנער משה ולא הרגוהו המצריים ויהי בבית המלך בלבוש מלכות ואבן יקרה על ראשו וכל שרי המלך מנשאים אותו... ויהי ביום השני ויצא משה אל אחיו וירא איש עברי וגו' ויאמר לרשע למה תכה רעך, ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה ומסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב כי עשה הקב"ה נס עמו שנעשה ערפו כעמוד של שיש... וכשראה בלעם שלא נעשתה עצתו ולא יצא הדבר לפועל לכלות את בני ישראל כפי מחשבתו הרעה אשר חשב, ויצא ממצרים וילך לו למלך ניקנוס... ויהי בהיות המצור על כוש ברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה ניקנוס... ויאהבו המלך מאד וישימהו לשר צבא וישב שם ימים רבים עד שחלה המלך ניקנוס וימת... ויועצו יחדיו להמליך עליהם את משה למלך כי אין כמוהו בעם... ותאמר הגבירה לשרים ראו המלך אשר המלכתם עליכם זה מ' שנה ולא קרב אלי, ועתה שימו עליכם מלך בן אדוניכם ניקנוס כי לו משפט המלוכה ולא תמליכו עליכם איש נכרי, ויאמרו כל שרי החיילים למשה טוב אתה בעינינו מאד אך כל עם המדינות יועצים להמליך עליהם בן אדוניהם, ועתה קח לך עושר ונכסים ולך מאתנו ושוב אל מקומך בשלום, וילך משה לארץ מדין וישב על הבאר.

משה במדיין

ולכהן מדין שבע בנות וגו' ויואל משה לשבת את האיש, א"ל רעואל מאין תבוא מה ארצך ומאיזה עם אתה? ויאמר לו אני משה, ויספר לו כל המוצאות אותו במצרים. אז אמר יתרו בלבו, זה האיש אשר שלח ידו בכתר המלך, ועתה אקחנו ואמסרהו ביד פרעה, ויצו לכלכלו בלחם צר ומים לחץ, וימצא חן בעיני צפורה בתו ותחמול עליו, ובכל יום ויום מעת לעת היתה מספקת לו לחם ומזון, וישב שם שבע שנים. ויהי מקץ שבע שנים אמרה צפורה לאביה, השבוי והאסור אשר השלכת לבור זה כמה ימים ושנים הלא תדרשנו, כי בכל יום צועק עליך לאלהיו והיה בך חטא, ויאמר לה יתרו, מי שמע כזאת אדם שלא אכל ושתה זה כמה שנים עודנו חי? הלכו לבית האסורים ומצאוהו עומד על רגליו ומתפלל לאלהיו, ויוציאוהו משם. בימים ההם צוה יתרו שיעבירו קול בכל ארצותיו שכל מי שיבא ויתלוש המטה הנטוע בגנו שיתן לו צפורה בתו לאשה, והיו באים מלכים ושרים גדולים וגבורים ולא יכלו לעקור המטה, ואחר שהוציא משה מבית הכלא היה מתהלך בגן וראה שם את המטה מוצב ארצה והוא של סנפרנון וחקוק עליו שם המפורש, וישם משה ידו על המטה ויעקרהו ממקומו במהרה ויהי למטה בכפו וישב לבית והמטה בידו, וכראות יתרו המטה ביד משה תמה מאד ויתן לו את צפורה בתו לאשה, ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, ומשה בן ע"ז שנים בצאתו מבית הסוהר. צפורה הלכה בדרך הצדקניות שרה ורבקה רחל ולאה, ותלך בדרך ה' כאשר צוה עליה משה בעלה.

מה נעשה לבית ישראל אשר יתרבו בכל יום

ויועץ המלך עם יועציו מה נעשה לבית ישראל אשר יתרבו בכל יום, ותאמר לו אשתו כטוב בעיניך עשה, הלא כל הארץ לך היא, ויען בלעם ויאמר למלך הלא תדע כי האומה כל מעשיהם בערמה ובמרמה הם, יעקב אביהם עקב את עשו אחיו ולקח את בכורתו ובא אל אביו במרמה ויקח ברכתו, ויברח אל לבן ונתן לו שתי בנותיו לנשים ושלל את צאנו וכל נפשות ביתו. ויצחק אביהם גר בגרר והכשיל אנשי המקום על אשתו לאמר אחותי היא ולקח כל טובם וכספם וילך, וכן עשו בני יעקב לשכם וחמור שאמרו להם שימולו ומלו וביום השלישי נכנסו עליהם בהיותם כואבים והרגו אותם לפי חרב ובזזו ושללו כל נכסיהם, ועתה אם תשמע בקולי אל תהרגם בחרב רק תרבה עליהם ענויים קשים שיהיו כלים מאליהם, וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו. ויען יתרו המדיני ויאמר לו, אדוני המלך ידוע תדע כי כל מי ששולח בהם ידו לא ינקה, הלא ידעת אם לא שמעת מה נעשה לפרעה על שלקח את שרה אשת אברהם וכן לאבימלך, וגם מה שנעשה לארבעה מלכים על בן אחיו של אברהם, ומה נעשה ללבן, לא היה אדם ששלח בהם ידו ונקה. ויקצוף המלך מאד על יתרו המדיני ויאמר לו ברח אל מקומך וילך.

יתרו חותן משה – גֵּר או בן נֹח?

מאת:אברהם לוין

סביב בואו של יתרו למחנה בני ישראל וגיורו יש כמה מחלוקות:
א. במדרש (שמות רבה כז, ז) נאמר: "'וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ' (יח:א), ז' שמות נקראו לו: יתר שהוא נכרי שנאמר: 'וַיָּשָׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ' (ד:יח) ומשנתגייר הוסיף לו אות אחת כשם שעשה לאברהם, ונקרא יתרו". הגמרא בזבחים (קטז.) שואלת: "'וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ'. מה שמועה שמע ובא ונתגייר?" כלומר, עפ"י מקורות אלו יתרו אכן נעשה גר.

במכילתא לפרשתנו, על הפסוק "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת-חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל-אַרְצוֹ" (יח:כז), כתוב: ר' הושע אומר שלחו מכבודו של עולם, ר' אלעזר המודעי אומר: אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, מה אני מהנה בין חמה ולבנה אלא אני הולך לארצי ומגייר כל בני מדינה ואביאם ללמוד. 'אור החיים' מעיר שמתוך הדברים משמע שר' יהושע סבר שיתרו לא נתגייר, שכן שלחו משה מכבודו של עולם, ור' אלעזר סבר שאכן נתגייר. המחלוקת ביניהם הייתה אם כן על השאלה אם יתרו נתגייר אם לאו.

ב. יש חילוקי דעות גם על זמן בואו של יתרו למחנה בני ישראל במדבר. האם בא יתרו לפני מתן תורה או אחרי מתן תורה? על זה מובא במדרש (ויקרא רבה פרשת צו, פרשה ט): איפליג רבי חייא בר אבא ורבי ינאי. חד אמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו וחד אמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו. אמר ר' הונא ולא פליגי מאן דאמר קודם מתן תורה נתגייר יתרו כמאן דאמר שלמים הקריבו בני נח. וכמאן דאמר לאחר מתן תורה נתגייר יתרו כמאן דאמר עולות הקריבו בני נח. יש לציין שלפני מתן תורה היו כל בני ישראל מוגדרים "בני נח", ואם אכן הגיע יתרו לפני מתן תורה, איך אפשר להגדיר את גיורו בעת בואו יותר מ"בן נח"? מכאן שגם הגרים שגיירו האבות, ובראשם אברהם אבינו ע"ה, והם הביעו את אמונתם בא-ל אחד, הוגדרו כ"בני נח". המצב הזה נמשך, לכאורה, מאז אברהם ועד מתן תורה בסיני, כשקיבלו עליהם בני ישראל תרי"ג מצוות ויצאו ממעמד של "בני נח" למעמד של עם ישראל.

ג. שאלה נוספת מתעוררת על גיורו של יתרו שעה שעזב את בני ישראל במדבר ושב למקומו. לבקשת משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי-ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל" (במ' י:כט), השיבוֹ יתרו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ" (שם ל). ברור כאן ההבדל בין יתרו לרות; רות עמדה על הצטרפותה לא רק לאמונה באלוקי ישראל אלא גם על רצונה להידבק בחמותה נעמי: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי" (רות א:טז). ד. במדרש מפקפקים במניעיו של יתרו להצטרפות אפשרית לבני ישראל. בספרי במדבר (פרשת בהעלותך, פסקה פ') כתוב: "וַיֹּאמֶר (משה ליתרו) אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (במ' י:לא). אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו אם אתה לא מקבל עליך בקשה גוזר אני עליך גזירה. עכשיו ישראל אומרים לא נתגייר יתרו מחיבה כסבור היה יתרו שיש לגרים חלק בארץ ישראל. עכשיו שראה שאין להם חלק הניחם והלך לו. על הפסוק "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ לֹהֵינוּ" (שמ' י:כה), אומר רש"י: "זבחים היינו שלמים, וקודם מתן תורה כולהו בני נח". לפיכך ולאור הדעות המובאות לעיל, האם אפשר לראות ביתרו לא גר המשתייך לעם ישראל אלא גר שהוא "בן נח" (כאשר לפי דעה אחת לפחות, בא יתרו לפני מתן תורה כאשר כל ישראל היו במעמד של "בני נח")? וכן, האם אפשר גם לראות ביתרו מעין נציג שמסר מחדש לאומות העולם את המסורת של מעמד "בן נח"? לפי הרמב"ם (הלכות מלכים ח, הלכה יא):

כל המקבל עליו שבע מצוות בני נח ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שקיבל אותן ויעשה אותן מפני שצווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן.

שבע מצוות בני-נח הן: 1) עבודה זרה; 2) שפיכות דמים; 3) גילוי עריות; 4) אבר מן החי; 5) ברכת ה'; 6) גזל; 7) דינים.

• הקש כאן לקריאת המאמר במלואו