קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
כהן על פי התורה הוא אדם מזרע אהרון הכהן שתפקידו לשמש בפולחן האל, בעיקר בעבודת בית המקדש.[1] התורה קובעת לכהן תפקידים הייחודיים לו: הקרבת הקורבנות, הבחנה בין נגעים לביןדמים, והעברת ברכת האל לעם ישראל בברכת כהנים.
מנגד, מטילה התורה על בני ישראל לקדש את הכהן ולתת לו מתנות כהונה. עם זאת, מוטלים על הכהן איסורים מיוחדים הנובעים מתפקידו. הכהנים, כשאר בני שבט לוי, אינם זכאים על פי התורה לנחלה בארץ ישראל בניגוד לשאר השבטים, על מנת שיהיו פנויים להוראת התורה לעם ולעבודת המקדש.
עם חורבן בית המקדש בטלו חלקים חשובים מתפקידי הכהנים, אולם חלק מתפקידי הכהנים והאיסורים החלים עליהם ממשיך להתקיים עד היום. במיוחד מוכרים השתתפות הכהנים בברכת כהנים, קבלת כסף הפדיון בפדיון הבן, איסורי נישואים לכהן והאיסור על היטמאות למתים.
אזהרה לכהנים בקרבת בית עלמין
אטימולוגיה[]
המילה כהן באה מהשורש כָּןתבנית:דרוש מקור - דהיינו להכין - הכהן הוא האיש שתפקידו להכין את הקורבנות. (כהן=כן, מוהל=מל). יש אומרים כי המילה מבטאת משרה ועשירות בלשונות הסורית והמצרית הקדומות,[2] ויש מפרשים את המילה עשיר וקצין[3]
מצוות הכהן[]
איור הכהנים וכלי המקדש
עבודת הקורבנות[]
התורה קובעת כי לכהנים תפקיד עיקרי בעבודת בית המקדש – הקרבת הקורבנות:
| ויאמר ה' אל אהרן ... ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם, עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת. | ||
| – במדבר י"ח, א, ז | ||
בעבודה במקדש, הכהנים נדרשים ללבוש בגדי כהונה מיוחדים, ארבעה בגדים לכהן רגיל, הנקרא כהן הדיוט, ושמונה בגדים לכהן הגדול. העבודות של הכהנים במקדש כוללות בין השאר, זריקת דם הקרבנות על המזבח, העלאת בשר הקרבנות למזבח, הדלקת הנרות במנורה, תקיעה בחצוצרות, הקטרת קטורת ודישון המזבח.
ברכת כהנים[]
מעמד ברכת כהנים בכותל בחול המועד סוכות תשס"ט
הכהנים נצטוו להעביר את ברכתו של ה' אל עם ישראל, כפי שמתואר בספר במדבר:
| וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. |
||
| – ספר במדבר, פרק ו, פסוק כב | ||
הוראת הלכה[]
הכהנים, כחלק משבט לוי, מתוארים בכמה מקומות במקרא כממונים על הוראת ההלכה לעם ישראל.[4]
| וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיהֶם בְּיַד-מֹשֶׁה. | ||
| – ויקרא י', ח'-י"א | ||
| וְאֶת-עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין-טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם. וְעַל-רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לְמִשְׁפָּט בְּמִשְׁפָּטַי יִשְׁפְּטֻהוּ וְאֶת-תּוֹרֹתַי וְאֶת-חֻקֹּתַי בְּכָל-מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת-שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ. | ||
| – יחזקאל פרק מ"ד, פס' כ"ג-כ"ד | ||
עם זאת, פוסקים קבעו כי מדובר בתיאור של המציאות הקדומה ולא בקביעה נורמטיבית שהכהנים תמיד צריכים להיות אלו שמורים הלכה.[5] נפסק כי ראוי שחלק מדייני הסנהדרין יהיו כהנים, אולם זו אינה חובה הלכתית.משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, [[s:רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם ב ב|פרק תבנית:גרשיים, הלכה תבנית:גרשיים]]
הרב צבי הירש חיות טען כי באופן גורף ההוראה ההלכתית בישראל מוטלת על שכמי הכהנים בלבד,[6] אולם זו שיטה יחידית שלא התקבלה על ידי שאר הפוסקים. כך לדוגמה הרב חיות עצמו שלח את חיבורו לחתם סופר, והלה כתב בתגובה: "לא ידעתי על איזה כוונה כתב זה לשלול ההוראה וההתנהגות מכל רבני ישראל רק לכהן וללוי... לא ידעתי מה רצה בזה בליקוטי מקראות הללו. והפשוט דהפסוק דבר בהווה כי כשישראל יושבים על אדמתם מלאים כל טוב... הבדיל הקדוש ברוך הוא שבט הנבחר להורות... אבל הוא הדין כל מי שעושה מלאכתו עראי ותורתו עיקור ומטיל על עצמו עול תורה ועול הציבור ומסתפק במה שהצבור מזמינים לו פרנסתו ואינו רודף אחרי רהבים ושטי כסף הן המה הכהנים הניגשים אל השם" (שו"ת חתם סופר, חלק אורח חיים, סימן רח.)
זכויות ואיסורים מיוחדים[]
מתנות הכהונה[]
במקום נחלה, ותמורת עבודתם, התורה מעניקה לכהנים עשרים וארבע מתנות כהונה הכוללים חלקים מהקרבנות המובאים לבית המקדש, חלק מהתוצרת החקלאית הנקרא תרומה ומתנות נוספות.
איסורים הלכתיים[]
שלט בבית העלמין בחולון
התורה אוסרת על הכהנים איסורים מיוחדים אשר אינם חלים על שאר היהודים. איסורים אלו כוללים מגבלות על הנישואין ואיסור להיטמא למת אלא לבני משפחה מדרגה ראשונה. בעקבות זאת, כהנים אינם מורשים להיכנס לבית קברות לעמוד בד' אמות של מת או לשהות בחדר בו נמצא יהודי שמת.
למעמדו של כהן יש בעיקר משמעות הלכתית, אך מכוח חוקי הנישואים בישראל, המכירים רק בנישואים דתיים (או בנישואים שנערכו בחו"ל[7]), חלים בישראל איסורי הנישואים של הכהנים גם על יהודים שאינם שומרי מצוות. יהודי המבקש להתחתן בישראל עם אשה האסורה לכהן חייב להוכיח שאינו כהן.
חז"ל קבעו את הכלל האומר כי הכהנים זריזים הם ולכן אין לחשוש שמא הם ייתרשלו בעבודתם או שיזלזלו באיסורים המוטלים עליהם.
היעדר נחלה[]
לאור תפקידם במקדש, ככל שבט לוי, הכהנים אינם מקבלים נחלה בארץ ישראל:
| ויאמר ה' אל אהרון בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם, אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל | ||
| – במדבר י"ח, כ | ||
מצוות קידוש הכהנים[]
התורה קובעת שעל בני ישראל לכבד את הכהנים: "וקדשתו כי את לחם אלוהיך הוא מקריב, קדוש יהיה לך, כי קדוש, אני ה' מקדישכם" (ספר ויקרא, פרק כ"א, ח). המצווה נמנית במניין המצוות.[8]
על יישומי מצווה זו נכתב בברייתא בתלמוד:
|
תנא דבי רבי ישמעאל: "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון,[9] וליטול מנה יפה.[10] | 
|
| – ברייתא במסכת גיטין, דף נ"ט, ב'; ובמסכת הוריות, דף י"ב, ב'. | ||
חז"ל קבעו שיש[11] לכבד את הכהן בעליה ראשונה לקריאת התורה, נתנו לו קדימות בהובלת אמירת ברכת המזון, חייבו לתת לו לבחור ראשון מנה יפה,[12] וקבעו שאל לאדם לבקש מכהן לשרת אותו.[13] כבודו של הכהן גדול, עד שדמי הבושת שמוטלים על מי שמבזה כהן, יותר גדולים משל איש אחר.[14]
כהנים קודמים אף לזקנים, בעניין זה, כפי שנאמר "ויתנה אל הכהנים בני לוי (ורק לאחר מכן) ואל כל זקני ישראל" (ספר דברים, ל"א, ט').
חובת כיבוד הכהן מבוססת אך ורק על היותו ממשפחת כהנים, ולא על בסיס חכמתו או הישגיו האישיים. לפי דעות אחדות מעלת הכהונה מאפילה על כל הישג אישי, כמו שמפרש הספורנו על הפסוק: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" (דברים כו ג), "אף על פי שלא יהיה גדול בחכמה... ראוי שתדבר עמו בזה דרך כבוד".[15] לעומת גישה זו ישנן דעות לפיהן על הכהן להיות "יודע דת וספר": "כהן וישראל שוין בחכמה אז חל החיוב ד"וקדשתו", דהיינו בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש", ובמקום אחר: "חכם ישראל קודם לכהן".[16]
חיוב זה חל כלפי כהנים גדולים בשנים בלבד,[17] ואין ביכולת הכהנים להתנער מכבוד זה.[18]
על משמעותו של מצווה זו נכתב בתלמוד: "שאלו תלמידיו את רבי פרידא במה הארכת ימים? אמר להם מימי... לא ברכתי לפני כהן".[19]
הכהן הגדול[]
הכהן הגדול הוא תוארו של ראש הכהנים בעם ישראל, האדם שעמד בכל דור בראש הממסד הדתי היהודי. בתקופות הפרסית וההלניסטית הכהן הגדול המנהיג העיקרי של העם היהודי תחת השלטון הזר.
משרת הכהן הגדול עד לימי יאסון עברה בירושה, והמחזיקים בה התייחסו לאהרון "הכהן הגדול הראשון" ופינחס בן אלעזר.
הכהן הגדול נבדל משאר הכהנים במעמדו, השפעתו, תפקידיו הדתיים, חובותיו הדתיים והפרטיים, וזכויות היתר הנוספות שקיבל. ההבדל הבולט ביותר היה לבושו, שתפקידו היה להציג מעין הדרת מלכות ויחוד.
שני בחשיבותו לכהן הגדול הוא "סגן הכהנים", שהיה אחראי על עבודת כל הכהנים, והיה מיועד להחליף את הכהן הגדול אם זה ייפסל לעבודת המקדש.
משמרות כהונה[]
בתנ"ך בספר דברי הימים א, כד, ז, מסופר שהכהנים נחלקו בימי דוד המלך לעשרים וארבע משמרות, והמשמרת הראשונה הייתה משמרת יהויריב. מדי שבוע עבד במקדש משמר אחר.
ישנה דעה האומרת שכל משמר חולק לשבעה בתי אב, ובכל יום מימי השבוע שבו שירת המשמר במקדש, שירת בית אב אחר (ר' עובדיה מברטנורא, תענית ב, ו). לעומת זאת לפי התלמוד הבבלי, מנחות קז, ע"ב, נראה שכל משמר חולק לשישה בתי אב - בית אב לכל אחד מששת ימי השבוע הראשונים, ובשבת עבדו כל כהני המשמר יחד (ראו גם בפירוש התפארת ישראל, מסכת תמיד א, א (בועז, אות ב)).
היסטוריה של הכהונה בישראל[]
בראי הפרשנות המסורתית[]
המשנה במסכת זבחים (יד, ד) אומרת: "עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מתרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים". בזמן הקמת המשכן היו רק חמישה כהנים - אהרן וארבעת בניו - אך התורה מציינת בפירוש: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה'", כלומר: הבחירה באהרן נצחית. בנוסף לבחירת אהרן ישנה בחירה בכל שבט לוי לתפקיד עזרה לכהנים ושמירת מקום המקדש.
הפרשנים נותנים סיבות שונות להעברת הכהונה אל אהרן וזרעו. יש מסבירים, כי החלטת אלוהים לרכז את הכהונה במשפחה יחידה היא כדי שאבי המשפחה ילמד את בניו עבודות הכהונה, והבנים יגדלו תוך בית שכולו בנוי ומשוקע מסביב לרעיון עבודות הכהונה - וכך יצליחו בעבודת הכהונה. בתוספתא מבואר הרעיון שריכוז עבודת שימוש המלך בקבוצת אנשים מצומצים נחשב כשבחו של מלך.
תרגום הירושלמי מסביר שאהרן נבחר בזכות יוכבד ומעשיה, שהצילה ילדי ישראל הזכרים מגזר דין מוות שהטיל פרעה על העבריים. המדרש רבה מסביר שבגלל שקהת זכה להיות מטועני הארון ואהרן בעצמו היה הבכור מבין נכדיו זכה לעבודת הכהונה ולהיקרא קודש קודשים. בנוסף, יש פרשנים שהסבירו שאהרן הכהן בעצמו - ובניו אחריו - נבחרו לעבודת הכהונה מאת בריאת העולם. הספורנו בפירושו על הפסוק ולעמוד לפני העדה לשרתם מסביר שאחת ממטרות בחירת שבט לוי הייתה להקניט את העדה על השתתפותם בחטא העגל.
בראי ביקורת המקרא[]
כהונה הוא בעיקר תפקיד פולחני ולא מוצא משפחתי. עם זאת, ברור מהכתוב במקרא כי לפחות חלק מתפקידי הכהונה עברו בירושה מאב אל בנו, גם ממצאים מהמזרח הקדום מוכיחים זאתתבנית:דרוש מקור. להלן התאוריה המקובלת בביקורת המקרא לגבי התקבעות הזכות לשמש בכהונה בישראל:
המקרא מתייחס לשלוש הגדרות שונות לגבי מוצאם המשפחתי והשבטי של הרשאים לעסוק בכהונה[20]:
- על פי ספר במדבר, הכהנים הם צאצאי אהרון הכהן.
- על פי ספר דברים, כל בני שבט לוי זכאים לשרת בפולחן ( "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים י ח), "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן." (דברים יח א), "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה.. יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ." (דברים לג ח).
- ספר יחזקאל מתייחס לכהנים בני צדוק, והם מכונים שם "הכהנים הלוויים בני צדוק" "..הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי בִּתְעוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ עֲוֹנָם..וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל מד ט).
בנוסף, קיימות במקרא עדויות רבות כי עד שלב מסוים השירות בקודש לא היה ייחודי לבני שבט מסוים - למשל בסיפור פסל מיכה ששימח מיכה כשמצא איש מבני לוי לכהן לו לפסל; "וימלא מיכה את-יד הלוי, ויהי-לו הנער לכהן; ויהי, בבית מיכה. ויאמר מיכה--עתה ידעתי, כי-ייטיב ה' לי: כי היה-לי הלוי, לכהן" (שופטים יז ז), סיפור עלי הכהן בו לא מצוין מוצאו של עלי אך תפקיד הכהנים המשתמע ממנו שונה לחלוטין מהמוכר בתקופות מאוחרות יותר, ואף שאול המלך המעלה עולה בעצמו ודוד המלך אשר שואל באלוהים באמצעות האפוד (עוד בטרם היותו למלך).
ההיסטוריה של הכהונה היהודית אינה ברורה למסתמך על המקרא בלבד. עם זאת, גם בקרב חוקרי המקרא לא קיימת הסכמה מלאה לגבי השלבים הראשונים של התפתחות הכהונה בישראל וקיימות מספר תאוריות בנושא. על השלבים המאוחרים (מהרפורמה של יאשיהו המלך ואילך), לעומת זאת, מצויות עדויות ברורות למדי. שלבי ההתפתחות כפי שמציגים אותם מבקרי המקרא[21] הם:
- בשלב הקדום ביותר התבצע הפולחן בכל מקום, בין אם ציבורי ובין אם פרטי. כל אדם יכול היה לבנות במה ולנהל את הפולחן ודוגמאות לכך ניתן למצוא בסיפורים רבים - מאברהם אבינו, מיכה הנזכר לעיל, בני דוד המלך ועוד.
- בהמשך, נתהוו מרכזים פולחניים בערים מרכזיות. בין הערים הללו הנזכרות במקרא דן, שכם, בית אל, שילה, חברון, באר שבע ועוד. ערד למשל אינה מוזכרת במקרא כעיר מקדש, אולם הממצאים הארכאולוגיים מהתקופה הישראלי מראים בבירור כי הייתה כזו. הפולחן בערים אלו נוהל ככל הנראה על ידי כהנים, שתפקידם אף עבר בירושה - למשל שושלת עלי בשילה ושושלת משה בדן).[22]
- בשלב השלישי, לאחר התחלת המלוכה בישראל, נבחרה ירושלים כעיר בירה ובה נבנה מקדש מלך (אוהל) בו משרתים כהנים בני מספר משפחות - לאו דווקא בני לוי (ראו שמואל ב' ח' 16-18).[23]
- בשלב הרביעי נבנה המקדש המרכזי כמבנה קבע בירושלים, והכהנים המשרתים בו ממונים על ידי המלך. על פי המסופר בספר מלכים המלך שלמה מדיח את אביתר מכהונתו ומתקופתו ואילך רק צדוק מכהן ככהן גדול. בתקופה זו, עדיין פעלו לצד המקדש בירושלים מקדשים ומקומות פולחן נוספים (ה"במות") בהם התבצע הפולחן על ידי אישים שונים שאינם דווקא כהנים בני אהרן - ויש דעות כי בכורי ישראל ושרי יהודה שימשו ככהני הבמות[24] או אף כלל בני שבט לוי, כמשתמע מהכתוב בספר דברים.[22]
- השלב החמישי הוא הרפורמות של המלך חזקיהו והמלך יאשיהו. המלך חזקיהו ריכז את הפולחן בירושלים, אך הרפורמה שלו בוטלה למעשה על ידי בנו, המלך מנשה. יאשיהו הצליח באופן סופי לבטל את כל המקדשים ולרכז את הפולחן אך ורק במקדש המרכזי בירושלים.
בית המקדש חרב כמה עשורים לאחר מות יאשיהו ובכך התקבעה הרפורמה של יאשיהו. יחד עם זאת, נוצרו כתוצאה מחורבן הבית מספר מחלוקות שמוצאות את ביטויין הנרחב הן בספרי המקרא והן בתורה שבעל פה, ביניהן המחלוקת בשאלה מיהם הזכאים לשמש בכהונה - כל שבט לוי (כאמור לעיל בספר דברים), בני אהרון או צאצאי צדוק בלבד. רק בספרי יחזקאל ועזרא שנכתבו במובהק לאחר גלות יהויכין, מצוין במפורש כי הכהנים הם בני צדוק בלבד.
זיהוי כהנים בימינו[]
כהן הוא מי שאביו כהן, ואמו הייתה כשרה להינשא לאביו. בהתאם לכך כהן הוא קודם כל מי שמסורת משפחתו אומרת שזו משפחת כהנים.
הגמרא מציינת שתי רמות ודאות של כהונה: כהני ייחוס וכהני חזקה. כהני ייחוס הם כהנים ברמת ודאות גבוהה שכן יש להם כתב ייחוס המראה את שושלת ייחוסם עד כהן שעלה בעבודה על גבי המזבח. כהני חזקה, לעומתם, אין להם ספרי ייחוסין אלא הם מוחזקים ככהנים כי הם נוהגים במשפחתם ככהנים.
שכיחות הסמן התורשתי J2 (מוטציה M172), שיוחס בעבר לכהנים, על כרומוזום Y באוכלוסייה הכללית. הסמן שכיח בקרב יהודים ולא-יהודים ותפוצתו מעידה על אב קדמון משותף שחי לפני 18.5±3.5 אלפי שנים.[25]
שכיחות הסמן התורשתי J1 (מוטציה M267), שיוחס בעבר לכהנים, על כרומוזום Y באוכלוסייה הכללית. הסמן שכיח בקרב יהודים ולא-יהודים ותפוצתו מעידה על אב קדמון משותף שחי לפני 15–24 אלפי שנים.[25][26]
ישנה מחלוקת הלכתית האם הכהנים בימינו - שכולם כהני חזקה - הם רק ספק כהנים או שהם כהנים ודאים. ישנם הטוענים שהם ספק כהנים מכיוון שאין להם ספרי ייחוס. לעומתם טוענים, שמעמד ספק כהנים ניתן רק בזמן שהיו כהנים שהיו מיוחסים. אבל בימינו שאין כהנים מיוחסים, כהני חזקה הם ודאי כהנים.[27]
בדיקות תורשתיות[]
בשנות התשעים של המאה העשרים, עם התפתחות הביולוגיה המולקולרית החל המחקר התורשתי של הכהנים, על ידי בדיקת כרומוזום ה-Y של כהנים. בניגוד לכרומוזומים אחרים, רצף כרומוזום ה-Y אינו מופרע בשחלוף, אלא רק במוטציות, ומשום שמוטציות הן נדירות, רצף כרומוזום ה-Y עובר בשלמותו מאב לבן ומאפשר לערוך מעקב אחר שושלות זכריות במחקרים בגנטיקה אבולוציונית אנושית.
בשנת 1997 התפרסם מאמר של פרופסור קרל סקורצקי ועמיתיו מהטכניון בכתב העת Nature שכותרתו "כרומוזומי Y של כהני דת יהודיים".[28] במאמר דיווחו החוקרים על מאפיין תורשתי השכיח יותר בכרומוזום Y של כהנים מאשר באוכלוסיות אנושיות אחרות. בריאיון עם פרופ' סקורצקי למגזין מכון ויצמן למדע נטען כי "ניתוח הרצף הגנטי של כרומוזומי Y הראה כי לגברים היהודים שנושאים מסורת של שייכות לכהונה היה כנראה אב קדמון משותף אשר חי לפני 2,000 או 3,000 שנה".[29] במחקר המשך שהתפרסם בשנת 2000 נטען כי מאפיין תורשתי זה שכיח גם בקרב בני קבוצת הלמבה, החיים בדרומה של יבשת אפריקה וטוענים שמוצאם יהודי.[30]
מחקרים נגדיים טענו כי המאפיין התורשתי "הכהני" עליו דיווחה קבוצתו של סקורצקי שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני 18.5±3.5 אלפי שנים.[25][31] כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הלז בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי "הכהני" קדום באלפי שנים מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על מוצאו היהודי.[32]
בשנת 2003 טענה קבוצתו של פרופ' סקורצקי כי מצאה סמן תורשתי משותף ללויים אשכנזים,[33] אך חוקר אחר חלק על טענה זו בשנת 2006.[34] ככלל, שאלת הזיקה התורשתית בין תפוצות העם היהודי מעוררת עניין בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות.[35] במקרה של בני שבט הלמבה וקהילת בני ישראל בהודו, השפיעה קיומה של אסמכתה מדעית לדמיון תורשתי בינם לבין עם ישראל על גיבוש זהותם והגדרתם העצמית למול שכניהם.[36]
שמות משפחה של כהנים[]
יישנם שמות משפחה רבים אשר בעליהם מתייחסים לזרע הכהונה, כגון:
כהן, כהנא, בר-כהן, בן-כהן, קוגנזון, תבנית:פירושון, קוגן, קגן, קון, קאהן, תבנית:פירושון, תבנית:פירושון, כהנר, ברכגן, קוהן, קואן, קאגן, קפלן, קפלין, קפלון, כהני, כהנים, כהנה, כהנסון, כוהן, ברקן (לא מעוברת), תבנית:פירושון, תבנית:פירושון, כצמן (כ"צמן), כצברג, כהנהיים ועוד.
תפקיד אנשי הרוח - הכוהנים[]
מאת: אברהם בלס - שוחרי ירושלמי
כידוע בזמן המקדש היו 24 משמרות כהונה. בתלמודים (תלמוד בבלי ברכות יא, ב, וירושלמי ברכות א, ה) מופיעה ברייתא המלמדת שבשעת חילופי המשמרות הייתה נאמרת ברכה אחת למשמר היוצא, כאשר נראה בצורה ברורה שכוונת הדברים היא שהמשמר הנכנס היה מברך את המשמר היוצא. על ברייתא זאת מביא התלמוד הבבלי (ברכות יא, ב) שמשמר היוצא הוא זה שמברך את המשמר הנכנס.
כל שבט לוי ובתוכם הכוהנים היוו את שבט החינוך של עם ישראל – 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו'. כמו כן כל כהן בזמן המקדש עבד שבועיים במקדש.
המקדש מסמל את החממה הרוחנית בה נמצא האדם.
ישנה כאן מחלוקת עקרונית מהי פסגת היהדות. לדעת התלמוד הבבלי מטרת היהדות היא החממה הרוחנית. ואם זאת התכלית, הרי מסתבר שעבודת המקדש היא למעשה התכלית, ויש לעודד את אלו שמממשים בפועל את התכלית הזאת ולאחל להם את המיצוי המרבי בשעה שהם עובדים במקדש.
לעומת זאת דעת התלמוד הירושלמי היא שהעבודה בבית המקדש מהווה אמצעי בלבד. הכהן העובד במקדש אמור לשאוב מהמקדש אנרגיות רוחניות איתם הוא אמור למלא את תפקידו – תפקיד המחנך בישראל. לדעת התלמוד הירושלמי התכלית היא עבודת החינוך וכדי לעשותה בצורה הטובה ביותר יש לשאוב כוחות רוחניים מבית המקדש, ולכן לא פלא הוא שדווקא המשמר היוצא הוא זה שזוכה בברכה, המחזקת את ידיו לפעול גדולות בשדה החינוך.
שבט לוי תפקידו הוא להאיר את המציאות, לטעת בעולם המעשה מוטיבציה עומק ומשמעות. ישנם שני מקורות חשובים בספר במדבר הממחישים את תפקידו המרכזי של שבט לוי – שבט החינוך.
המקור האחד (ירושלמי יומא א, א) מתאר שבעקבות מיתת אהרן הכהן והמלחמה עם הכנעני מלך ערד ירדה חולשה על העם ועם ישראל פנה לאחריו במטרה לחזור למצרים. שבט לוי רודף אחרי עם ישראל ובסופו של דבר מצליח להחזיר אותו לכיוון ארץ ישראל. שבט לוי תפקידו להזכיר לעם ישראל מה תפקידו ולדחוף אותו למלא תפקיד זה.
המקור השני (ירושלמי סנהדרין י, ב) עוסק בפנחס. פנחס, לפני שעשה את מעשה הקנאות שלו בזמרי, שאל איפה כאן האריות, כלומר היכן הם אנשי המעשה? פנחס מצביע על השבטים יהודה, בנימין ודן כשבטי המעשה. שבט לוי – אנשי החינוך והרוח, אין תפקידו להתעסק בצדדים המעשיים, כאשר במקרה שלנו הכוונה היא להריגת זמרי. תפקידו של שבט לוי הוא להזכיר לאנשי המעשה את תפקידם המיוחד.
בנושא פנחס יש להעיר הערה חשובה. במקרה שבסופו של דבר אנשי המעשה לא פועלים כפי המתבקש מהם, אזי גם שבט לוי מתבקש להחליף את אותם אנשי מעשה.
הערה זו תסביר לנו את היחס אל החשמונאים. הרמב"ן על הפסוק 'לא יסור שבט מיהודה' על סמך הירושלמי (סוטה ח, ג) שקובע שכוהנים אסור להם להיות מלכים, תוקף את בני חשמונאי על כך שהם נטלו לעצמם את המלכות. אין כוונת הדברים שחז"ל תוקפים את מתתיהו ובניו על כך שהרימו את נס המרד נגד היוונים, כיוון שלא היו אחרים שיעשו, אולם ברגע שנגמר המרד, על משפחת מתתיהו הייתה מוטלת החובה להחזיר את המפתחות. שבט לוי אנשי הרוח צריכים לעסוק ברוחניות ולא להתעסק בפוליטיקה מעשית, כיוון שעיסוק בפוליטיקה מעשית מעמעמת את דמותם החינוכית. אין כוונת הדברים שהנושא המעשי נמצא אצל אנשי הרוח בקרן זווית. אנשי הרוח צריכים לעודד את אנשי המעשה, להרים על נס את חשיבות פועלם לקידום העולם, ולהכניס משמעות עמוקה לחיי המעשה. במילים אחרות על אנשי הרוח מוטלת החובה להכניס נשמה למדינה.
מקורות:
תלמוד ירושלמי ברכות א, ה
"ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא (בחילופי משמרות הכהנים שבבית המקדש). מהו ברכה? א"ר חלבו: זו היא, השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה שלום וריעות".
תלמוד ירושלמי יומא א, א
" 'ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן', וכי במוסירה מת אהרן, והלא בהר ההר מת, הדא הוא דכתיב: 'ויעל אהרן הכהן הר ההר על פי יי' וימת שם'? אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנעני' להתגרות בם, הדא הוא דכתיב: 'וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל'. מהו דרך האתרים? כי מת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך, ובאו ונתגרו בהם. ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונה מסעות. ורץ אחריו שבטו של לוי".
תלמוד ירושלמי סנהדרין י, ב
"והיה שם פינחס. אמר אין כאן אדם שיהרגנו ויהרג על ידיו. איכן הם האריות? 'גור אריה יהודה', 'דן גור אריה', 'בנימן זאב יטרף'. כיון שראה פינחס שאין אדם מישראל עושה כלום, מיד עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו ולקח את הרומח בידו".
תלמוד ירושלמי סוטה ח, ג
"אין מושחין מלכים כהנים. אמר רבי יודן ענתונדריה: על שם" 'לא יסור שבט מיהודה'. אמר רבי חייה בר אדא: על שם: 'למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל', מה כתיב בתריה: 'לא יהיה לכהנים הלוים' ".
ראו גם[]
- מטה אהרן
- בת כהן
- אשת כהן
- הכהנים בני צדוק
לקריאה נוספת[]
- ישראל קנוהל, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך, הוצאת דביר 2008.
- ישראל קנוהל, ריבוי פנים באמונת הייחוד; זרמים ותפיסות ביהדות בעת העתיקה, סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל אביב תשנ"ה 1995, פרקים א', ב'.
- יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, הוצאת רסלינג, 2016.
קישורים חיצוניים[]
- הרב אליעזר מלמד:הלכות כהנים ומשמעותן
- הרבאליעזר מלמד:כהנים שאינם ראויים
- סדרת הכהונה כפי שלא הכרתם, המתארת את מעמדם של הכהנים ביהודה במהלך ההיסטוריה, באתר "הידען"
- מאיר בר-אילן, 'הפולמוס בין חכמים וכהנים בשלהי ימי בית שני', מורשת ישראל, 8 (תשע"א)
הערות שוליים[]
- ↑ "הכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים ומתוך מעשיו וקרבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכופר עוונו" - תבנית:ספר החינוך.
- ↑ ראו ספר "עץ יהודה" עמוד נ צוטט מהרב ש. לוריא לספר ישעיה סא,י
- ↑ ספר בוצר עלילות ב טז, הובא בעץ יהודה עמוד נ
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, [[s:רמב"ם הלכות שמיטה ויובל יג יב|פרק תבנית:גרשיים, הלכה תבנית:גרשיים]]. רש"י על ספר ירמיה, פרק יח, פסוק ח רשב"ם וחזקוני על ספר ויקרא, פרק ד, פסוק ג.
- ↑ שו"ת חתם סופר, אורח חיים, סימן רח, בפסקה "נחזור". דרשות הר"ן, דרוש יא. חזקוני על ספר דברים, פרק לג, פסוק י.
- ↑ ספרו "תורת נביאים", שנת ה'תקצ"ו.
- ↑ בג"ץ 143/62, הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נ' שר-הפנים, פ"ד י"ז (1) 225.
- ↑ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה, ל"ב.
- ↑ "בסעודה"; רש"י.
- ↑ אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר, לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה; רש"י.
- ↑ "שיש כהן בעם ישראל ויש לכבדו" - http://www.archijob.co.il/archijob_forums/ShowMessage.asp?id=586&Fnumber=38&SunId=0 תבנית:קישור שבור
- ↑ מסכת הוריות, דף י"ב, ב'.
- ↑ שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן קכ"ח.
- ↑ שולחן עורך, חלק חושן משפט, סימן ת"כ, כ"ד.
- ↑ ספורנו דברים כו ג.
- ↑ שולחן ערוך הרב, סימן ר"א, ב'-ג'. ואפילו כהן שתלמיד חכם בפני עצמו, אלא שפחות ממנו, עדיין לא חלה חובת כיבוד.
- ↑ שנאמר: "כי את לחם אלקיך הוא מקריב", וקטן פסול להקריב. שולחן ערוך הרב, סימן רפ"ב, ז'.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, דף ד', א'.
- ↑ מסכת מגילה, דף כ"ח, א'.
- ↑ ישראל קנוהל, מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך, הוצאת דביר 2008
- ↑ אנציקלופדיה מקראית, הערך כהונה, הוצאת מוסד ביאליק.
- ↑ 22.0 22.1 אנצ' מקראית, כרך ד' עמ' 19
- ↑ אנצ' מקראית, כרך ד' עמ' 16
- ↑ ספר עץ יהודה
- ↑ 25.0 25.1 25.2 Ornella Semino et al., Origin, Diffusion, and Differentiation of Y-Chromosome Haplogroups E and J: Inferences on the Neolithization of Europe and Later Migratory Events in the Mediterranean Area, American Journal of Human Genetics 74:1023–1034, 2004.
- ↑ Arburto et al. 2008
- ↑ "שדי חמד" מערכת אות כ, כלל צב
- ↑ Skorecki K, Selig S, Blazer S, Bradman R, Bradman N, Waburton PJ, Ismajlowicz M, Hammer MF, Y chromosomes of Jewish priests, Nature. 1997 Jan 2;385(6611):32 תבנית:PMID
- ↑ מגזין מכון ויצמן
- ↑ Thomas MG, Parfitt T, Weiss DA, Skorecki K, Wilson JF, le Roux M, Bradman N, Goldstein DB, Y chromosomes traveling south: the Cohen modal haplotype and the origins of the Lemba--the "Black Jews of Southern Africa", Am. J. Hum. Genet. 2000 66:674-86, תבנית:PMID.
- ↑ Ekins JE, E.N. Tinah, N.M. Myres, K.H. Ritchie, U.A. Perego, J.B. Ekins, L.A.D. Hutchison, L. Layton, M.L. Lunt, S.S. Masek, A.A. Nelson, M.E. Nelson, K.L. Pennington, J.L. Peterson, T. Tolley, S.R. Woodward, An Updated World-Wide Characterization of the Cohen Modal Haplotype, ASHG meeting October 2005
- ↑ Bonnie Schrack, Cohen does not equal CMH,CMH does not equal Cohen — only in J1 do they coincide, GENEALOGY-DNA-L Archives, 13 April 2007
- ↑ Behar DM, Thomas MG, Skorecki K, Hammer MF, Bulygina E, Rosengarten D, Jones AL, Held K, Moses V, Goldstein D, Bradman N, Weale ME., Multiple origins of Ashkenazi Levites: Y chromosome evidence for both Near Eastern and European ancestries, Am J Hum Genet. 2003 Oct;73(4):768-79 תבנית:PMID
- ↑ Zoossmann-Diskin A., Ashkenazi levites’ “Y modal haplotype” (LMH) – an artificially created phenomenon, HOMO - Journal of Comparative Human Biology, Volume 57, Issue 1, 24 February 2006, Pages 87-100
- ↑ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, תבנית:PMID
- ↑ Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193-224 תבנית:PMID
הבהרה: המידע בוויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.