הערך נכתב בעקבות שיעורו של הרב יעקב זיסברג במשכן בנימין ליד ישיבת קדומים - תוכנו לא עבר בדיקה של הרב והאחריות על הכתוב היא של מחבר הערך .
|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
האתר המשוער של העי - צפונית לכפר הערבי דיר דבוואן
לאחר כיבוש יריחו, יהושע בן-נון מחליט לכבוש את העי וכך נאמר במקרא:"וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ אֲנָשִׁים מִירִיחוֹ, הָעַי אֲשֶׁר עִם-בֵּית אָוֶן מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל" (ז,ב').
יהשוע בן-נון, כמו ביריחו, שולח מרגלים על מנת להעריך את הכוחות הדרושים לכיבוש העיר והם השיבו שדי בחיל קטן "כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ" (יהושע, פרק ז'). צבא ישראל יוצא למערכה אך נוחל מפלה והתוצאה: "וַיִּמַּס לְבַב-הָעָם, וַיְהִי לְמָיִם" - מפלה ראשונה לאחר הנצחון המפואר בעת כיבוש יריחו.
מה ראה לעלות מיריחו אל העי[]
המטרה היא לנתק את הקשר בין מלכי ארץ כנען בדרום הארץ "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי-צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם, אֶל-הוֹהָם מֶלֶךְ-חֶבְרוֹן וְאֶל-פִּרְאָם מֶלֶךְ-יַרְמוּת וְאֶל-יָפִיעַ מֶלֶךְ-לָכִישׁ וְאֶל-דְּבִיר מֶלֶךְ-עֶגְלוֹן--לֵאמֹר." (י' ג')- אשר עימם ילחם יהושע בן-נון תוך זמן קצר לבין מלכי צפון ארץ כנען:"וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר; וַיִּשְׁלַח, אֶל-יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ אַכְשָׁף. וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת--וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה." (י"א,א'-ג'), אשר עימם ילחם בעתיד. מסלול עלייתו של יהושע-בן-נון חופף את הדרך שהייתה קיימת בעבר וסלולה גם היום בין יריחו לבין רמאללה (כביש 449).
מלכה שוורץ במאמרה מלחמות וכיבושי יהושע בן נון סברה כי כיבוש ירושלים דרש השקעה גדולה, בגלל היותה מבוצרת מאוד. לא היה לו סיכוי ממשי לכבשה. לכן לא רצה יהושע לבזבז כוחותיו עליה וביכר לעלות על העי, מה גם שזו דרשה פחות מאמצים והרווח הצפוי מכיבושה גדול: כל השטח הגדול של הר אפרים, שהיה בלתי מאוכלס לחלוטין - או רק בחלקו, עתיד היה ליפול בידיהם יחד עם כיבוש העי! תפיסת מרכז הארץ ומשמעה - ניתוק הקשר בין הדרום והצפון! (ממש כמו שניתק את הקשר בין עבר הירדן לחבל ההר הדרומי על ידי כיבוש יריחו)
יהודה אליצור תכנית כיבוש הארץ בספר יהושע כתב על כך:"ברם, השאלה היא, מה ראה לעלות מיריחו אל העי. איך ספק, שכל צבא בימינו היה עולה מיריחו לירושלים, ולא היה מייחס כל חשיבות לכיבוש העי. התשובה נעוצה במציאות היישובית של התקופה. כידוע, פוסחת פרשת הכיבוש על הר אפרים. בפרקים ו'-י' הגבול הצפוני של הכיבוש הוא העי, ואילו בפרק י"א מתחיל הכיבוש בקו נגב-כנרות - דור. כל השטח הגדול שביניהם אינו נזכר בעלילת הכיבוש. טעמה ונימוקה של עובדה זו אנו למדים מפרק י"ז. יהושע אומר שם לבני יוסף, שנאחזו בשטח הנידון: "כי הר יהיה לך, כי יער הוא ובראתו" (י"ג, י"ח), הר אפרים לא היה נושב ברובו בתקופת הכיבוש. הייתה זו ארץ יערות בעיקרה. ראיה לכך גם מפרשת מכירת יוסף, הדנה בשטח שכם-דותן. כאשר נמסרה ליעקב הכתונת הטבולה בדם, אמר (והאחים עשו את אשר עשו, כי ידעו מראש, שזו תהיה המחשבה-המסקנה): "חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף" (בראשית ל"ז, ל"ג). מסקנה ספונטנית זו נבעה, כמובן, מן המציאות הידועה של התקופה. משלחת האריות, שהתרבו אחרי חורבן שומרון (מלכים ב' י"ז, כ"ד-כ"ו) הייתה כנראה, התפרצות המרידה האחרונה של היער הקדום ביישוב הדוחק את רגליו. מציאותה של ארץ יערות לא-נושבת ברובה בתחומי מרכז הארץ משתקפת יפה גם במקורות-חוץ, כגון רשימות כיבושיהם של מלכי מצרים בתקופת הממלכה החדשה ואגרות תל-אלעמרנה, ואין כאן מקום להאריך בזה.
העי במקרא[]
(לפי הויקיפדיה העברית)
קטע מחומת העיר באתר המשוער של העי - צולם בשנת 1982
קטע מחומת העיר באתר המשוער של העי - צולם בשנת 1982
מקום משוער של הארמון באתר המשוער של העי - צולם בשנת 1982
אתר הארמון במקום המשוער של העי - צולם בשנת 1982
העי נזכרת בספר בראשית במסגרת מסעותיו של אברהם אבינו [1] [2] ולאחר מכן במסגרת כיבושיו של יהושע בן נון, בתקופת המלכים, במסעו של סנחריב לירושלים[3] וברשימת הערים אליהם שבו עולי בבל בתקופת שיבת ציון.
אֶ-תֵל הוא אתר ארכאולוגי בשטח מאה דונם בקירוב, ועליו ערמות אבנים גדולות.
האתר נסקר ונחפר על ידי משלחות שונות במהלך המאה ה-19 וה-20.
התיעוד הקדום ביותר של חרבת א-תל שנמצא כיום הינו סקר שערך אדוארד רובינסון בארץ ישראל בשנת 1838, רובינסון ביקש למצוא את חורבות העיר "העי" המקראית בשטח שממזרח לבית אל והתלבט בין חרבת א-תל וחרבת ח'ין[4] ולבסוף, משלא נמצאתל מתאים יותר נבחרה ח' א-תל. חשוב לציין כי מאוחר יותר התברר שהתכוון רובינסון לתל אשר מוכר כיום בשם אלכּדירה[5] ולא לח' א-תל שממערב לדיר דיבּון.[6]
בשנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה ה19, נערך סקר נוסף בארץ ישראל בראשות ויקטור גרן, גרן מסכים עם קביעתו של רובינסון בדבר מיקומה של העי המקראית בח' אל כדירה
חפירות במקום בשנים 1933-1935 על ידי יהודית מרקה-קראוזה גילו עיר מוקפת חומות מתקופת הברונזה הקדומה, בעלת ארמון, מאגר מים, מקדשים, ובתים רבים. העיר חרבה בשנת 2200 לפני הספירה בערך. במאה ה-12 לפני הספירה נוסד באתר כפר קטן בעל 12 דונם, שנעזב במאה ה-11 לפני הספירה.
דבר זה מציב בעיה, משום שלפי התיארוך המקובל, יוצא שבעת כיבוש הארץ על ידי יהושע, העיר כבר הייתה נטושה למשך מאת שנים. וכן צריך לומר שהתיאור המספר "וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ח, כח), הינו מאוחר מהמאה ה-11.
כדי לפתור את בעיית התיארוך ובעיות נוספות יש שהציעו לזהות את א-תל עם העיר הכנענית הגדולה "בית און" שאכן הייתה חרבה בזמן מלחמת יהושע ושימשה רק כנקודת ציון, בעוד שהעי היה יישוב קטן ששכן בסמוך לתל.[7]
ראו גם: לאה מזור, "הסיפור אודות הנצחון על העי (יהושע ח) : עיוני נוסח וספרות", בתוך: שרה יפת (עורכת), המקרא בראי מפרשיו: ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים תשנ"ד (1994), עמ' 108-73.
זיהוי העי עם חרבת מרג'מה[]
|
|
|
|
מבט מקרוב |
מבט מעל |
עמית הורן כתב באתר עמוד ענן כתב על האתר:"עיר מבוצרת שעיקרה בתקופת הברונזה - כנענית - ובתקופה הישראלית - ברזל. העיר לא נחפרה וקווי חומות משניות ניכרים בצידה הדרומי, אך בצידה הצפוני ניתן לראות חומה מרשימה ומגדל מאסיבי שמצפון אליהם חפיר חצוב בסלע שנועד לשמור על העיר מצפון. ניתן לעקוב אחר החומה המערבית מהצד הצפוני ועד המצוק. הרב ד"ר יואל בן-נון מזהה במקום את העי מסיפור יהושע בן-נון. ניתן להגיע בקבוצה ללא נשק.
מיקום האתר הרב יואל בן נון הציע לזהות את העי עם ח'רבת מרג'מה הסמוכה לעין סמיה במאמרו בא על העית..
זיהויה של , עית" בחרבת מרג'מה ליד עיך-סמיה , קושר את הקצוות ומסביר את הכל . המעיין השופע והבקעה הפוריה הם תחנתו הראשונה של הצבא הזר , לאחר הטיפוס הקשה מבקעת הירדן . משם ימשיך למעבר מכמש , ואם אך יצליח להשתלט עליו ולעבור אותו , תהיה הדרך לירושלים פתוחה לפניו . יושם לב , שהצבא הפלישתי , העולה נגד שאול , שולח שלושה ראשי משחית לטיהור הארץ , מאזור מכמש , צפונה לעבר עפרה , מזרחה אל המדבר ומערבה אל דרך בית- חורון - דבר שאין לו שום טעם , אם הצבא הזה עלה מלכתחילה בדרך בית חורון . לכן ברור לי , שכוונת התיאור לצבא שעלה מעמק סוכותיי , לאחר מסע השתלטות על העמקים הצפוניים ועל מרכזי הנחושת והברזל בעמק סוכות , מרכזים שהשליטה בהם היתה בסיס ההגמוניה הפלישתית .
יושם לב גם לכך , שהצבא הבבלי נע גם הוא , ככל הנראה , בדרך זו אל ירושלים ובחזרה ממנה . תחילה אנו מוצאים שמלך בבל התלבט על אם-הדרך , ושאל בקוסמים על פרשת הדרכים - ככל הנראה בגלעד - בשמאלו הדרך לרבת בני-עמון ובימינו הדרך לירושלים , בה הוא בחר , כמאמץ העיקרי שלו , לגודל אכזבתם ויאושם של אנשי ירושלים . לכן היתה "הרמה" , צומת הדרכים מצפון לירושלים , בבנימין , מחנה השבויים של גולי ירושלים בבלה , משם שוחרר ירמיהו הנביא לביתו , ובסמוך לשם מצפון נבחרה המצפה כמקלט וכמרכז במקום ירושלים שחרבה . לפיכך גם לא ידעו התושבים בערי מנשה ואפרים , בשכם , בשילה ובשומרון בדיוק על המתרחש בירושלים , עד שהגיעו לאזור בית אל והמצפה , דרך שומרון שלא פגע בה כלל , אלא השתמש בדרך המזרחית , וניתק לחלוטין את אזור המערכה בירושלים ובארץ בנימין מן השומרון .
לקריאת המאמר כולו הקש על הקישור לעיל
תגובת יהושע בן נון[]
יהושע בן-נון וזקני ישראל מגיבים :"וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד-הָעֶרֶב--הוּא, וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲלוּ עָפָר, עַל-רֹאשָׁם" (ז',ו')
וטוענים:"לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי, לְהַאֲבִידֵנוּ; וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. בִּי, אֲדֹנָי: מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף, לִפְנֵי אֹיְבָיו. וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי, וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ, וְהִכְרִיתוּ אֶת-שְׁמֵנוּ מִן-הָאָרֶץ; וּמַה-תַּעֲשֵׂה, לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.
תגובת הקב"ה:" קֻם לָךְ; לָמָּה זֶּה, אַתָּה נֹפֵל עַל-פָּנֶיךָ. (בקיצור אתה לא מגיב בצורה המתאימה)(שם,י')
כיבוש העי[]
"וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-הָעָי"
אחרי שיהושע בן-נון גילה את סיבת הכשלון ופרשת עכן בן כרמי באה לקיצה:" וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ" (שם, כ"ו), יהושע בן- נון נפנה לכיבוש העי בשנית. ואכן, הוא נוקט בטקסיס מלחמה והכיבוש הושלם, לפי התיאור כדלקמן:
" וַיַּכּוּ אוֹתָם, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט. וְאֶת-מֶלֶךְ הָעַי, תָּפְשׂוּ חָי; וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ. וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי-חֶרֶב, עַד-תֻּמָּם; וַיָּשֻׁבוּ כָל-יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי-חָרֶב. וַיְהִי כָל-הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה--שְׁנֵים עָשָׂר, אָלֶף: כֹּל, אַנְשֵׁי הָעָי.
וִיהוֹשֻׁעַ לֹא-הֵשִׁיב יָדוֹ, אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן, עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים, אֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הָעָי. רַק הַבְּהֵמָה, וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא, בָּזְזוּ לָהֶם, יִשְׂרָאֵל--כִּדְבַר יְהוָה, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ. וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ, אֶת-הָעָי; וַיְשִׂימֶהָ תֵּל-עוֹלָם שְׁמָמָה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְאֶת-מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל-הָעֵץ, עַד-עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת-נִבְלָתוֹ מִן-הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל-פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (ח',כ"ב-כ"ט)
פרשנות רד"ק[]
הפרשן רבי דוד קמחי הסביר את מה שקרה בהעי:
- על מספר הקרבנות- כשלשים וששה איש - אמרו רז"ל: זכות אברהם אבינו עמדה להם שם, שהרי היו חייבין על החרם ולא הכו מהם אנשי העי כי אם שלשים וששה איש, אלא זכר להם הקב"ה זכות אברהם שבנה שם מזבח, שנאמר: בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'.
- וכ"ף כשלשים, כ"ף השיעור - ויש מרז"ל שאמרו: שהיא כ"ף הדמיון, כי לא היו שלשים וששה אלא יאיר בן מנשה הכו, ששקול כשלשים וששה איש והוא רובה של סנהדרין.
- ויש דרש: - כי הקב"ה אמר ליהושע אתה תנחיל כשתהיה עמהם, אבל כאן שלא היה עמהם נכשלו ואחר שהכתוב אומר הטעם, כי בעבור העון של החרם נכשלו אין לנו לבקש טעם אחר.
למה נצרכו שישים רבוא חיילים למלחמת העי?[]
הרב אביגדר נבנצאל בשיעורו לפרשת בחוקותי מעלה את השאלה: למה נצרכו שישים רבוא חיילים למלחמת העי?
בימי יהושע, כשיהושע רוצה לכבוש את העי, הוא שולח
מרגלים לבדוק כמה אנשים צריך לזה. המרגלים שבים ואומרים:
"כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי. אַל תְּ יַגַּע
שָׁמָּה אֶת כָּל הָעָם, כִּי מְעַט הֵמָּה" (אנשי העי). ומה קורה? - "וַ יּעֲלוּ
מִן הָעָם שָׁמָּה כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי" (יהושע ז,
ג-ד). תבוסה קשה לישראל, בגלל החטא של עכן, כפי שמפורש
בתנ"ך.
לאחר שמענישים את עכן, נערכים מחדש לכְבוש את העי. כמה אנשים נצרכים לזה? לכאורה, "כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ", כפי שאמרו המרגלים בהתחלה. ואולם הקב"ה אומר ליהושע - לא! "קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי" (שם ח, א). "כָּל עַם הַמִּ לְחָמָה", הם ששים רבוא יוצא צבא שהיו בעם ישראל!
האם עד כדי כך היו המרגלים ששלח יהושע חסרי דעה וידיעה, לטעות בהפרש גדול כזה, בין שלשת אלפים איש לשש מאות אלף איש?! - קשה לומר שעד כדי כך טעו. התשובה היא, כנראה, שמבחינה צבאית צדקו המרגלים, ששלשת אלפים איש מספיקים כדי לכבוש את העי. אלא שאת ארץ ישראל לא כובשים בכח צבאי, אלא ברצון ה', ורצון ה' היה שיהיה כאן כיבוש רבים, לכן צריך את כל השש מאות אלף איש.
אמנם גם יהושע רצה שיהיה כיבוש רבים, לכן שלח לשם בפעם הראשונה את יאיר בן מנשה, ששקול כנגד רובה של סנהדרין (סנה' מד, א), שגם זה נחשב גדר של כיבוש רבים. אבל ה' רצה שיהיה כיבוש רבים ממש, ולכיבוש רבים ממש צריך את השתתפות העם כולו. לכן אומר ה' ליהושע, "קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה", כדי שיהיה כאן כיבוש רבים ממש.
על כל פנים, לא די בכח צבאי של "כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ", שזהו הכח הצבאי הנדרש מבחינה טבעית כדי להתגבר על העי, אלא יש צורך להתחשב בגורם נוסף, רוחני, והוא - שיש צורך לקדש את הארץ ע"י כיבוש רבים, ולזה צריך את השתתפות "כָּל עַם הַמִּלְחָמָה". בלי זה - אי אפשר להצליח.
מלחמת העי ומלחמת יום הכיפורים[]
הרב ליאור אנגלמן ב[ערוץ מאיר] ערך השוואה בין שתי המלחמות
כיבוש העי, השלב הבא במלחמת שחרורה של הארץ, נראה כל כך טריוויאלי, כלא נחשב לעומת הניצחון ביריחו. "אל תיגע שמה את כל העם" (יהושע ז, ג) מבקשים הלוחמים מיהושע... ובאמת, צבא העי לא יוכל לצבא שמוסס באחת את החומה הבצורה. אלא שלפתע משהו משתבש. בניגוד לכל הציפיות, צבא ישראל מובס, מתרסק ונסוג. האופוריה מתנפצת, השבר עצום, הראש מורכן, "וימס לבב העם ויהי למים" (פסוק ה). תבוסה! מישהו שלח ידו בחרם, מישהו תירגם את הניצחון הגדול על יריחו למטבע של אינטרסים ושחיתות. מישהו לא השכיל להבין כי מלחמת יריחו היתה מלחמת ה', ואגר לעצמו רווחים קטנים. מישהו עכר את המחנה והקטין את הנפח מן הממד האלוקי. כשהכל קטן הופך הקרב ממערכה אלוקית ל-'כוחי ועוצם ידי'. המערכה כשלה ולא תתוקן עד אשר יבוער הנגע, ולאחריו, בלא אופוריה, תישלח מסה משמעותית של חיילים לקרב ותנצח.
ששת הימים ויום הכיפורים. ההיסטוריה חוזרת. שוב המטה האלוקי מופיע, הפעם מסתתר היטב, סמוי מן העין. בענווה מנווט אלוקים צבאות את קשרי המלחמה, נחבא מאחורי הקלעים, למראית עין הקרב הוא נחלתם של מפקדים מוכשרים וחיילים אמיצים. אל מסתתר... בתוך ששה ימים הוכרעה המלחמה, נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו, נמס לבם. חומת העיר העתיקה הובקעה, והנה שוב הקולות ההם, קול שופר מהדהד בירושלים. מי אשר אוזן רגישה לו לא יוכל שלא לשמוע בשופר הירושלמי הד לשופרות יריחו, לא יוכל שלא להשוות את ששת הימים הללו לשבעת הימים ההם. אך לא הכל זכו ברגישות הזאת... ושוב, אופוריה. מי יעיז לעמוד בפני הרוח הגדולה?!
כבימים ההם כך בזמן הזה. מישהו שלח ידו בחרם. מישהו תירגם את הישגי המלחמה למונחים אנושיים קטנים. הפעם לא היה זה איש אחד, כי אם הלך רוח ציבורי, "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"! מישהו בחר להעלים עיניו מיד ה' ולהתעלם מן המשמעות הרוחנית של המחוזות אליהם שבנו. כל כך נעים לשגות באשליות, במקסם השווא כאילו אנחנו הנסנו את אויבינו. מישהו הקל ראש באויב, התעלם מנוכחות ה' בקרב וניכס לעצמו את גודל ההישג.
ושוב כבמלחמת העי (ר"ת- עוצם ידי) הראשונה, תחילתה של מלחמת יום כיפור בניפוץ הדמיון המשלה אותנו לחשוב במושגי גאווה עכורים. תדהמה אוחזת בכל ותחושה כי נגזר גורלנו. לבסוף יוצא עם ישראל מן הקרב כשידו על העליונה, אך דומה כי למן המלחמה ההיא רוח נכאים מנשבת במחנה.
הערות שוליים[]
- ↑ בראשית,י"ב,ח'
- ↑ שם,י"ג,ג'
- ↑ ישעיהו,י',כ"ח
- ↑ 645854/225604 רשת ישראל החדשה
- ↑ 645220/225629, רשת ישראל החדשה
- ↑ Albright, W. F. 1924, Appendix V-Ai And Beth-Aven, AASOR Vol. 4. pp. 141-142.
- ↑ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 132; יהודה אליצור, "ויצא מבית אל לוזה":למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר דעת