SOFIA LORE.png

רומן גארי הוציא את הספר "כל החיים לפניו" ב-1975, בשם העט אמיל אז'אר. הרומן זכה להצלחה ולהערכה גדולה בצרפת, ובזכות הקומוניקטיביות שלו והעיסוק בתכנים הקשורים בהיסטוריה יהודית, הפך אצלנו לחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים של הבגרות בספרות, שלא משתנה אף פעם - מה שאומר כי כמה דורות של ישראלים כבר התחנכו על ברכיו.

לאור המעמד הממלכתי הזה, קל לזלזל ברומן הקאנוני. קריאה חוזרת בו מגלה כי מדובר בספר יוצא מן הכלל, והאמירות שלו על העולם ועל האנושות רלוונטיות מתמיד. כזכור, במרכזו עומד ילד שבגילו כבר ראה הכל, וכשמישהו אומר לו כי כל החיים עוד לפניו, הוא מבקש ממנו שלא יפחיד אותו. כל כך חזק, כל כך עצוב.

העיבוד הקולנועי הראשון לספר הגיע מיד לאחר צאתו. זה היה סרט צרפתי של קולנוען ישראלי, משה מזרחי, שזכה עליו באוסקר בקטגוריית הסרט הזר, והפך בכך לבמאי הכחול-לבן הראשון שזוכה בפסלון המוזהב, והאחרון עד גיא נתיב לפני שנתיים. כעת, מגיע עיבוד נוסף - והפעם דובר איטלקית, והוא עולה ישירות בנטפליקס בסוף השבוע.NETFIX

בקורת GIRAFA[עריכה | עריכת קוד מקור]

לאחר 10 שנים ארוכות, האגדה הקורנת המכונה סופיה לורן חוזרת סוף סוף למסכים – ובמקרה זה למסך הטלוויזיה (או הטלפון הנייד, תלוי איך צופים בנטפליקס). בגיל 86, לורן מוכיחה שהזמן לא מפחית מניצוץ הכוכבים שלה, ובאופן שהיא מביאה ללא כל מאמץ את אחת ההופעות הנשיות המובילות של השנה. בסרט שבוים ונכתב בשיתוף (עם אוגו צ’יטי) על ידי בנה של לורן, אדוארדו פונטי, “כל החיים לפניו” משמש ככלי המושלם לחזרתה המיוחלת של לורן. בדמותה של אישה עצמאית עם לב זהב, לורן מסנוורת כמו שרק היא יכולה, ומזכירה לקהל הצופים שכוכבי קולנוע אמיתיים – רק משתפרים עם הגיל.


הסרט עצמו הוא דרמה פשוטה, אך שוברת לב – על פי ספרו של רומן גארי, שככל הנראה תשאיר את הצופים הרגישים בתוך שלולית דמעות. “כל החיים לפניו” לוכד את הקשר המתפתח בין זוג אנשים שונים שאיבדו את דרכם, ומוצאים זה את זו בדיוק בזמן הנכון. על פי ההופעה יוצאת הדופן של לורן, והופעת הבכורה המקסימה של השחקן הצעיר איברהימה גויה, שוזר פונטי סיפור רגשני, שבקלות יכול היה ליפול לגיבוב רדוד בלי השחקנים הנכונים, תוך שהוא מספר נרטיב שראינו פעמים רבות בעבר.


הסיפור מתרחש בעיר הנמל האיטלקית המהממת בארי, ו-“כל החיים לפניו” מציג את היתום המוסלמי הסנגאלי בן ה-12, מומו (הופעת בכורה יוצאת מן הכלל של גואה) – נוכל רחוב עם שאיפות לעשות את הונו בסמטאות המוצלות של העיר. במטרה לגייס קצת מזומנים מהירים, מומו גונב שקית פמוטים מוכספים מזרועה של מאדאם רוזה הקשישה (לורן, נאה ומרשימה), ניצולת אושוויץ ויצאנית לשעבר, שמתפרנסת בדאגה לילדים של עמיתיה.


כאשר חברה הקרוב והרופא האישי של רוזה, ד”ר כהן (רנאטו קרפנטיירי) תופס את מומו מנסה למכור את הפמוטים לבוס פשע מקומי, הוא מכריח את היתום להתנצל בפני רוזה. על הדרך, הוא מבקש מרוזה שתיקח את היתום תחת חסותה. לאחר שד”ר כהן מציע לרוזה 750 אירו עבור שירותיה, היא מסכימה באי-רצון לקחת את מומו לתקופה של חודשיים. בהתחלה, מומו העקשן נראה סורר לחלוטין, מונע מכעס וצער מ’הטרגדיה’ שפקדה את הוריו כשהיה בן שלוש. הוא מתחצף לרוזה, רב עם הילדים האחרים שבחסותה ומתחיל למכור סמים. אך רוזה העזה מתגלה במהרה כיריבה ראויה, והשניים יוצרים במהרה קשר לא שגרתי שישנה בסופו של דבר את חייהם.

מערך הסיפור של “כל החיים לפניו” הוא רחוק מלהיות המקורי ביותר. הסרט נבנה בכוונה כסנטימנטלי ועגום, כשהתסריט של פונטי וצ’יטי מנגן בכל המיתרים הצפויים, ורוב הצופים יוכלו לזהות את המכשלות ממרחק של קילומטר. אבל הקשר ההולך ומתעצם בין שני אנשים שונים בתכלית הוא מכשף, וזה כמעט בלתי אפשרי שלא להיסחף מקסמו של הסרט היפה הזה. בעוד שפונטי נוגע מדי פעם בחוויית המהגרים וברעיונות של קשר באמצעות טרגדיה אנושית משותפת, הוא מודע היטב לסרט, שהוא בסופו של דבר כלי להחזרת אמו הזוהרת למסך הגדול.

בהופעה שמציבה את אגדת המסך כמועמדות רצינית עבור פרס האוסקר השלישי שלה כשחקנית הטובה ביותר, לורן מנצנצת בתפקיד כריזמטי ומוכיחה שהיא לא איבדה את יכולתה להוביל סרט בחן ובענווה. מאדאם רוזה הוא תפקיד שנולד בבירור לנעליה, והיא גולשת לדמות הזו בכזו קלות, כאילו היא מאכלסת את רוזה כבר שנים. לורן יוצרת ללא מאמץ נוכחות עזה שחיצוניותה הקשוחה מתנדפת אט אט כדי לחשוף פגיעות שנולדה מטראומה, מחוויותיה בשואה וכשהיא מושפעת ממחלת זיכרון, שגורמת לה מדי פעם ליפול לתרדמת – בעודה ערה.

בעוד ש-“כל החיים לפניו” נמנע מלחקור באופן מלא את הנושאים הפוטנציאליים שעולים בסיפור, פונטי מספק תמונת מצב יפהפייה של ידידות בלתי צפויה שנולדה מכאב הדדי. הקשר הייחודי בין שני בעלי ברית לא צפויים אלו, הוא שהופך את הסרט הזה למשהו מיוחד באמת. יש כל כך הרבה חום שיוצא מהסרט – וזה מה שבעצם מקל עלינו לסלוח על העלילה הפשטנית ואופיו הסנטימנטלי. לורן היא אחת מכוכבות הקולנוע הגדולות האחרונות וההופעה הנשגבת שלה מזכירה מדוע הקהל התאהב בה לפני שבעה עשורים. אם זה שירת הברבור שלה, היא בהחלט ראויה לכל תשואה.


קטעים בערך הזה מבוססים על ערכים מקבילים בוויקיפדיה העברית
כל החיים לפניוצרפתית: La Vie devant soi, הופץ בארצות הברית תחת השם Madame Rosa) הוא סרט קולנוע צרפתי המבוסס על הרומן "כל החיים לפניו" מאת אמיל אז'אר. את הסרט ביים הבמאי הישראלי משה מזרחי והוא מגולל את סיפורה של אישה מבוגרת, ניצולת השואה, המטפלת בילדיהן של נשים בזנות, בבלוויל, שכונת עוני של פריז, שבה מתגוררים יהודים, ערבים ומהגרים אחרים. הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 1977.

העלילה - מהויקיפדיה האנגלית[עריכה | עריכת קוד מקור]

בבלוויל, פריז, מנהלת כיום מאדאם רוזה, יהודייה צרפתייה זקנה וניצולת שואה שעבדה כזונה, פנסיון לילדים של זונות. אחד מהם הוא מומו, ילד אלג'יראי שמאמינים שהוא בן 11. למרות שמאדאם רוזה היא יהודייה ולעיתים מעירה הערות גזעניות על מומו, היא נותרת מרוחקת מהסכסוך הערבי-ישראלי ומעלה את מומו כמוסלמי בגין מורשתו לוקח אותו לחברתו מר המיל להדרכה בדת, ספרות צרפתית וערבית במסגד הגדול. היא למעשה מסתירה את העובדה שמומו הוא בן 14, בעל ספקנות חזקה בנושאים רשמיים ובמה שהם יכולים או לא יכולים להוכיח, וכתוצאה מכך אינה מסוגלת לשלוח אותו לבית ספר יסודי רגיל.

מומו גונב כלב מחנות חיות מחמד. מאוחר יותר הוא מוכר באימפולסיביות את הכלב תמורת 500 פרנק ומכניס את הכסף לביוב. רוזה, הרואה במומו כבעיית צרות, לוקחת אותו לרופאה ד"ר כץ מתוך אמונה שהוא עגבת או חולה נפש. מאוחר יותר הולכת מומו אחריה לאחר שיש לה סיוט על מחנה הריכוז אושוויץ כדי לגלות את המרחב היהודי הנסתר שלה מתחת לגרם המדרגות, והשניים מתחילים לפתח קשר הדוק יותר. מאוחר יותר, לאחר שמומו מתלבש כזונה וזונה אמיתית לוקחת אותו לבית קפה שמנוהל על ידי חברה של מאדאם רוזה מתוך אמונה שהוא זקוק לעזרה, מאדאם רוזה גורמת למומו להישבע לעולם לא לזנות את עצמו או להפוך למרכיב. בפארק פוגש מומו עורכת קולנוע, והיא אומרת לו שהוא יכול לבקר במעבדה שלה בכל עת שתרצה.

מאדאם רוזה במצב בריאותי ירוד במיוחד ומתחילה לחוות דמנציה, ולעתים יש לה פלאשבקים לסבב וול ד'היב ונפלה חזרה לאמונה שהיא תיעצר על ידי המשטרה הצרפתית ותישלח חזרה לאושוויץ. גם מר המיל מתחיל לסבול מדמנציה ומתנחם בכתביו של ויקטור הוגו. לאחר נפילה גרועה במדרגות, ד"ר כץ מודיע למומו כי יש לה בעיות בריאותיות רבות, כולל יתר לחץ דם. היא מסרבת להתאשפז. מומו מאמין שצריך להרדים אותה. כאשר ד"ר כץ אמר לו שהמתת חסד סותרת את הערכים הצרפתיים, מומו עונה שהוא לא צרפתי ושהאלג'יראים מאמינים בהגדרה עצמית. אביו של מומו, שבילה בבית מקלט לאחר שרצח את אמו של מומו, חוזר לנסות לאסוף את מומו, אך מאדאם רוזה משלה אותו להאמין שהיא גידלה אותו כיהודי והוא סובל משבץ אנוש. מומו נמצאת עם מאדאם רוזה כשהיא נסוגה למרחב היהודי שלה מתחת לגרם המדרגות כדי למות, והיא מתגלה עם גופה כעבור שלושה שבועות. לאחר מכן הוא הולך לגור אצל עורך הסרטים.

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.