כנס לוד השני לקהילות ומורשת - גילויים חדשים המרחב לוד.png

כיצד הפכה לוד מכפר קטן לבירת מחוז בימי המשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת: פרופ' זאב ספראי - אונוברסיטת בר-אילן

זאב_ספראי-0

זאב ספראי-0

זו עיר שסיבות שונות, כמעט אין לה מזל. בתקופת הפריחה שלה, הוקמה עיר מתחרה: רמלה. הדיון התיחס לתקופה בין המאות השנייה והרביעית. אחרי חורבן הבית, המרכז ירושלים נחרבה. המקום הטבעי הוא לוד: היושב בגדול, המרכז, בצומת הדרכים, בין ההר לשפלה. הרומאים בוחרים דווקא ביבנה בתור עיר שנבחה על-ידיהם - החכמים בחרו את לוד. בשנת 132, מרד בר-כוכבא, יהודה נחרבת, לוד נשארת בשוליים בשנת 200 היא מוכרזת כ"פוליס".
בשנת 219, כאשר היא פוליס, מתחילה תקופת התנאים ונכתבת המשנה. בכפר יש בית כנסת אחד, שטח קטן בעיר זה כבר שונה. לוד הופכת להיות עיר: אז יש שוק, בית מרחץ, מרכז עירוני, מבנה ציבור וישות רומאית עם תושבים יהודים. לוד נבחרה לפוליס, בירת טאופרכיה(מחוז משנה). המרצה מציין כי בלוד היו לפחות חמישה עשירים: רבי אליעזר (יש לו אחוזה ליד העיר), רבי טרפון (גם עליו סחפורי עושר - בשנת בצורת הוא נושא 300 נשים עם תרומה) רבי אלעזר בן עזריה (יש לו הרבה עדרים), טמוס בן זימן(יבואן) בביתו ערכו אלי הסדר, וכן "חצרות" - מבנים גדולים. רבי עקיבא מבני ברק אך מתקרב נביא ציטטות אחדות על לוד מן המקראות:

  • ושואלים: והני [וכי את הערים הללו] יהושע בננהי [בנאן]? והא [והרי] אלפעל בננהי [הוא שבנאן] מאוחר יותר, דכתיב [שהרי נאמר]: "ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לד ובנתיה" (דברי הימים א' ח, יב)! על שאלה זו עצמה, תמהים: אם כן ולטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], שאתה מוכיח שבנו ערים אלה אחר כך, תוכל לומר כי אסא מלך יהודה בננהי [בנאן], דכתיב [שכן נאמר]: "ויבן אסא את ערי הבצורות אשר ליהודה" (דברי הימים ב' יד, ה), ואם כן, ברור שנבנו יותר מפעם אחת. (מגילה ד.א.) פירוש שטיינזלץ
  • הָאוֹנָאָה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמִּקָּח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמִּקָּח, וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:
  • הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמֵּבִיא מִן הָרֶקֶם וּמִן הַחֶגֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מִכְּפַר לוּדִים לְלוֹד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אֶלָּא הַמֵּבִיא מִמְּדִינַת הַיָּם וְהַמּוֹלִיךְ. וְהַמֵּבִיא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בִמְדִינַת הַיָּם, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵהֶגְמוֹנְיָא לְהֶגְמוֹנְיָא:(משנה גיטין א,א,)
  • (לדעת המרצה מדובר באיש לור) ובא מעשה זה לפני חכמים ביבנה והתירוה. שאמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם שלה, כדי שלא תלד, שהיה להם זן משובח של בעלי חיים ורצו שלא יולידו כמותם במקומות אחרים. משמע שנטילת האם אינה מסכנת את חיי הבהמה, ואינה טריפה. אמר ר' טרפון כששמע זאת: הלכה חמורך טרפון! כלומר, הרי הפסיד ממונו, שהרי יצטרך למכור את חמורו כדי שיוכל לשלם את דמי הפרה שהטריף. אמר לו ר' עקיבא: פטור אתה, שכל המומחה לרבים וטעה פטור מלשלם.(סנהדרין ל"ג)

למעשה המרכז היהודי אחרי החורבן

עיר הפסיפסים:פסיפס לוד , הגילויים החדשים ומשמעותם[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת: דר חגית טורגא, רשות העתיקות

דר'_חגית_טורגא_לוד_-_עיר_הפסיפסים

דר' חגית טורגא לוד - עיר הפסיפסים

פסיפס לוד הוא פסיפס אשר התגלה בשנת 1996 בעיר לוד. הפסיפס הנחשב לאחד הגדולים, השמורים והיפים בישראל, כוסה בעפר בשל היעדר תקציב. בעקבות קבלת תרומה מקרן שלבי וויט וליאון לוי החלה רשות העתיקות, בשיתוף עם עיריית לוד, בעבודות לשימור הפסיפס לקראת הצגתו למבקרים. במהלך העבודות נחשף פסיפס נוסף.

גודלה של רצפת הפסיפס הוא 180 מ"ר והוא מתוארך לסוף המאה השלישית או לתחילת המאה הרביעית לספירה. הפסיפס מורכב משטיחים צבעוניים ובהם תיאור מפורט של יונקים, ציפורים, דגים, צמחים וכלי שיט שהיו נוהגים באותה התקופה.

היריבות בין לוד ורמלה לאורך התקופות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת: דר' שמעון גת, חוקר, אוהב ומדריך ארץ ישראל

דר'_שמעון_דר_היריבות_בין_לוד_לבין_רמלה-1

דר' שמעון דר היריבות בין לוד לבין רמלה-1

הניסיון לגנוב את המגדל הלבן ברמלה! (מסיפורי וילנאי)
ישנה אגדה המספרת כיצד אמרו בני לוד לגנוב את המגדל מרמלה. רמלה נטלה את הבכורה מהעיר השכנה לוד שירדה מגדולתה. אנשי לוד התקנאו בבני רמלה, שהתגאו בקבר הקדוש נבי צאלח והמגדל המפואר. כיוון שפעם בשנה בתקופת האביב היו נוהגים המוני ערבים מהסביבה לעלות לרגל אל קברו של נבי צאלח ולחוג ברמלה את החג הגדול "זיארת נבי צאלח". ככל שגברה שמחת בני רמלה כן גדלה קנאת אנשי לוד השכנה שהיו בין המשתתפים בחגיגה. פעם, ביום החג, פרצה מריבה בין הלודאים לבין הרמלאים. אנשי רמלה גברו על אנשי לוד שגורשו מן העיר בחרפה גדולה. כאשר שבו אנשי לוד אל בתיהם כינסו אספה גדולה על מנת לטכס עצה כיצד להחזיר את כבודם שחולל. פתח אחד מהם ואמר: "כל עוד יימצאו המגדל והקבר ברשות אנשי רמלה תהיה תמיד ידם על העליונה ואנחנו לא נוכל להם אלא אם נגנוב את המגדל עם הקבר ונעבירם ללוד".בימים ההם חי שייח' זקן אשר נודע בכל הארץ כיועץ פלא. הלודאים החליטו לשלוח אליו שליחים ולהביא לו מנחה על מנת שינחה אותם בעצתו כיצד להעביר את המגדל ללוד.השייח שמע את דבריהם החליט להתל בהם ואמר: "הנה לפניהם חבלי קסם, והיה בלילה ובאתם בלאט לרמלה וקשרתם את החבלים אל המגדל ומשכתם אותו אל לוד עירכם".השייח נתן את החבלים ללודאים שלא ידעו שהיו עשויים גומי.

בלילה יצאו בחשאי בחורי לוד אל רמלה והחבלים בידיהם. הם באו בלאט אל המגדל, קשרו אליו את החבלים והחלו ללכת ולמשוך את חבלי הגומי שהתמתחו יותר ויותר. בהתקרבם ללוד החלו לקרוא בשמחה: "גאמע א-רמלה ביתקרב! ביתקרב! (מגדל רמלה מתקרב! מתקרב!!).שמעו זאת אנשי לוד ויצאו בשמחה לקבל את פני בחוריהם הגיבורים. הם החלו מחפשים את המגדל והמגדל אינו, רק חבלי הגומי נמתחו והמגדל נשאר במקומו ברמלה. מאז אין עלבון גדול יותר ללודאים מאשר לומר להם בלעג, "גאמע א-רמלה ביתקרב!".

איך נרטיב נולד:הפלשתינאי במלחמת העצמאות[עריכה | עריכת קוד מקור]

מאת: דר' ירון עובדיה, הסטורין, מזרחן ומורה דרך בכיר


האתר[עריכה | עריכת קוד מקור]

Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.