Family Wiki
Advertisement
כל הפרטים הנכללים בדף זה, כמו בשאר הדפים בויקי זה, נועדו ללימוד ולמחקר - אין לעשות בהם שימוש מסחרי.

אם מישהו סבור שיש בכך פגיעה בזכויות יוצרים - הוסיפו הערה בתחתית הדף והתוכן יימחק מייד

הזמנה לכנס במעבה ההר השלישי.jpg

כנס מערב בנימין השלישי, במעבה ההר, כלל חמש-עשרה הרצאות מפי החוקרים בתחומי הארכיאולוגיה, הגיאוגרפיה וההיסטוריה, וצפן בתוכו חידושים ותגליות על אזור השומרון, הר אפרים ובנימין.

כנס זה הוא חלק מתהליך החזרת אזור ההר המרכזי למקום המרכזי בחיי עם ישראל, כפי שהיה במשך דורות רבים. כאן פעלו האבות והחלו להתנחל שבטי ישראל לראשונה. כאן נולדה האומה והחלה מלכות ישראל לפעם. כאן התיישבו אבותינו החוזרים מגלות בבל, מכאן יצאו להילחם על ריבונות יהודית בימי ממלכת יוון, וכאן עמד בית-המקדש בשיא תפארתו. כאן נלחמו תלמידי רבי עקיבא בצבאו של בר-כוכבא ויצרו תרבות רוחנית ענפה. ולכאן שב עם ישראל לאחר תקופת גלות ארוכה. העיסוק בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של האזור מחזיר אותו לקדמת הבמה.

הכנס קרוי על-שמו של פרופ' חנן אשל ז"ל, מחלוצי המחקר של אזורי בנימין, הר אפרים אשר התווה את הדרך לכל האנשים העוסקים כיום במחקר ההר ומעבהו. פרופ אשל ז"ל היה ממקימי בית ספר שדה עפרה. בימיו הראשונים של מוסד זה, עסקו אשל וחבריו, במקביל להדרכת קבוצות וטיולים עם התנ"ך ביד, במחקר רציני של אזור בנימין ווהשומרון, ויזמו פרסומים מדעיים שונים.

צוות מדרשת הרי-גופנא מנסה ללכת בדרכו של חנן ז"ל ובדרכם של חבריו, ולשלב את הטיולים בשטח עם מחקר רציני של האזור. בעקבות כך, בנוסף לכנס זה יוצא היום לאור הקובץ השני בסדרת הקבצים המדעיים "במעבה ההר" בשיתוף עם מו"פ אזורי השומרון ובקעת הירדן . בקובץ מאמרים המבוססים על ההרצאות שניתנו בכנס הקודם ובנוסף לכך שלושה מאמרים שמוצגים בכנס הנוכחי.

המקור: חוברת הכנס

א. מחקרים בהר מתקופת המקרא[]

פולחן ביתי בתקופת השופטים לאור חפירות חורבת קיאפה[]

מיכהו בהר אפרים ובית ה' בשילה: פולחן ביתי בתקופת השופטים לאור חפירות חורבת קיאפה מאת : מאת: יוסי גרפינקל, המכון לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בארץ מאז שנות העשרים של המאה הקודמת נמצאו חדרי פולחן באתרים שונים של תקופת הברזל הקדומה, במאות העשירית והאחת-עשרה לפנה"ס: במגידו, בתל קירי ובלכיש. בשנתיים האחרונות נמצאו שלושה חדרי פולחן מפרק זמן זה בחפירות חורבת קיאפה.

התופעה של בתי מגורים רגילים, שאחד מחדריהם משמש לפולחן, אינה מוכר באתרים כנעניים או פלשתיים. זוהי כנראה תופעה ייחודית לקבוצה האתנית ההולכת ומתגבשת לקראת היווצרות ממלכת יהודה וממלכת ישראל.

מעניין לציין שגם המסורת המקראית המתארת את שלהי תקופת ההתנחלות וראשית תקופת המלוכה מדברת על פולחן בבתים פרטיים, כמו מיכהו בהר אפריים, ארון הברית בבית פרטי בקרית יערים, וארון הברית בבית פרטי בירושלים. בהרצאה ינותחו הממצא הארכיאולוגי והשלכותיו למסורת המקראית, וכן להבנת תיאור בית ה' בשילה

המסקנה האפשרית היא כי משכן שילה, ייתכן כי אף הוא היה בבית פרטי בכניסה לעיר

הקרמיקה המנוקבת והאתנוס הישראלי הקדום[]

פרופ' אדם זרטל בהרצאה תוכן ההרצאה בשיקופית

הקרמיקה המנוקבת והאתנוס הישראלי הקדום מאת: אדם זרטל, החוג לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה; מכללת עמק הירדן; מכון אבשלום
מראשית שנות השמונים ועד היום, כולל במסגרת סקר הר מנשה אתר המזבח בהר עיבל , נמצאו מאות ידיות ושפות של כלי חרס שסומנו בנקבים וחרותות. הסימון הוא על ידיות ושפות לפני הצריפה. במיון וסיווג של החומר נתגלה כי הסימונים נמצאים על כלי קיבול בעיקר, בתשע מאות מופעים, בלמעלה משמונים דגמים .

עובדו 626 טביעות, מהן 29% בהר עיבל וסך הכל בתחומי הר עיבל ומנשה 61%, מהם 60% - קבוצה A (ראו בצילום מטה) בנוסף נתגלה ייחוד גיאוגרפי וכרונולוגי: התפוצה העיקרית של הסימונים היא בצפון ומרכז השומרון, וישנם ריכוזים בהר עיבל ובשילה. עיקר התופעה מתוארכת למאה ה-12 לפסה"נ ומעט אף למאה ה-11 לפסה"נ, אז היא נעלמת .

החומר עובד מבחינה סטטיסטית בעבודת המאסטר של אורן כהן (2005). בהרצאה נעשה ניסיון להבנת המשמעות.

הנוהג לסמן כלים לקדושה מופיע במקומות רבים ברחבי הלבנט (סוריה, קירי, עג'רוד ועוד), מופיע אף במצדה ונזכר במשנה.

בהרצאה מובאת ההצעה כי מדובר בסימון למעשרות ותרומות לאתרי הקודש הקדומים. אם נכון הדבר, כי אז לפנינו הסמן האתני-ארכיאולוגי הראשון לישראל הקדום, הכולל תאריך ותפוצה.

מסקנות פרופ' אדם זרטל היו:

  1. הטביעה מייצגת, כנראה, כלים שבהם נשלחו מעשות ותרומות לשני המרכזים הדתיים הראשונים של ישראל: הר עיבל ושילה.
  2. ההטבעה נעשתה במכוון על-ידי בעל מקצוע. היא לא עברה לצד השני של הכלי (כך שלא יכל לשמש לאחיזה)
  3. מי ששלח את התרומות האלה ראה עצמו שייך לקהילה הישראלית.
  4. המשמעות המדוייקת של כל כל סימון אינה ברורה ויש להמשיך במחקר.
  5. הבסיס - מסורת עתיקה של סימון כלים לצרכי פולחן.
  6. יש הטבעה בעלת 12 נקבים: אולי חודשי השנה, או מיקומו של שבט מנשה ?)

כתובות חדשות-ישנות מחפירות המשלחת המאוחדת לשומרון[]

כתובות חדשות-ישנות מחפירות המשלחת המאוחדת לשומרון מאת: ענת מנדל, המכון לארכיאולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים ממצאים אפיגרפיים מחפירות המשלחת המאוחדת 1935 ( אשר לא נכללו בדו"ח החפירה הסופי ) – לשומרון ) 1931 Samaria-Sebaste III: The Objects from Samaria ( ולא פורסמו עד עתה.

הממצאים מהווים תוספת חשובה לקורפוס האפיגרפי מזמן קיומה הקצר של ממלכת ישראל – קורפוס מצומצם מזה של ממלכת יהודה. הכתובות מוסיפות לידע הקיים בנושאים שונים, כגון שמות פרטיים ותווי-יוצר על כלי-חרס; כמו-כן הן מוסיפות פרטים מפתיעים השופכים אור חדש על כתובות שפורסמו ע"י המשלחת המאוחדת. הכתובות יִדונו מנקודת-מבט אפיגרפית, פליאוגרפית ופילולוגית. כן יובא הסבר על הטכנולוגיה החדישה לייצוג ממצאים בתלת-ממד, אשר שימשה לבדיקת הכתובות ולקריאתן, טכניקה המכונה:טכנולוגיה לסריקה תלת-מימדית.

החרסים היו שמורים כשמונים שנה !!! בבית הנכות לעתיקות היהודים, אשר באוניברסיטה העברית בהר הצופים. מדובר במוזיאון לעתיקות שנחנך בשנת 1948 אך לא נפתח לציבור עד היום

ראו כתבה ב:ynet - בכתבה נאמר:"בתערוכה "ימים ראשונים", ביניהם ממצאים מבתי כנסת עתיקים, כתובות, מטבעות וחפצי פולחן מאתרים שונים בישראל כגון שומרון, בית אלפא, יריחו וחמת גדר, כמו גם ממצאים מרתקים מתרבויות מצרים, מסופוטמיה והעולם האגאי."

מעמדה של פחוות שמרין בתקופה הפרסית – ניתוח מחודש[]

P1010178.jpg

מעמדה והיקפה של פחוות שמרין בתקופה הפרסית - מאת: אהרן טבגר, מדרשת הרי גופנא
על קיומן של פחוות יהוד ושמרין בתקופה הפרסית יש ידיעות בספרי עזרא ונחמיה, בתעודות שנתגלו באי יב שבמצרים ובכתבי יוסף בן-מתתיהו. בנוסף לעדות הכתובה ישנן עדויות ארכיאולוגיות שונות - בולות, מטבעות וטביעות חותם על קנקנים שנתגלו בחפירות ועליהם שמן של הפחוות, ובנוסף מצודות מנהליות שונות שתוארכו לתקופה הפרסית.

בראשית המחקר היה מקובל כי העיר שומרון וכלל פחוות שמרין עלו בחשיבותן על ירושלים בכל השנים שלאחר הכיבוש האשורי, וכי עד להקמתה של פחוות יהוד בתקופה הפרסית, האזור היה כפוף לפחוות שמרין. על אף שדעה זו כבר לא מקובלת במחקר בימינו, עדין נוטים רבים להגדיל בחשיבותה של פחוות שמרין בתקופה הפרסית, בהתבססם על עושר מטבעות שומרון, על פריחת ההתיישבות שהתגלתה בסקר קער שכם, על הקמתו של המקדש בהר גריזים בתקופה זו, ועל ממצא מועט הקשור למינהל הפרסי שהתגלה בחפירות בערים שומרון ושכם.

בהרצאה זו תוצג בחינה מחודשת של העדויות הארכיאולוגיות והמקורות ההיסטוריים המעלה כמה הסתייגויות.

  • ראשית, מחפירות שבוצעו באתרים מתחום פחוות שמרין עולה שרק אתרים מעטים התקיימו בתקופה הפרסית וגם הם היו דלים יחסית לתקופות קדומות.
  • שנית, תפוצת מטבעות שומרון לא מלמדת על היקף נרחב של כלכלת הפחווה, ובנוסף אף לא נתגלו שום טביעות חותם על קנקנים עם שם הפחווה עד כה.

עיון במצב היישובי העולה מנתוני הסקרים מעלה כי בניגוד לריכוזים הנקודתיים של קער שכם, אין עדות לפריחה יישובית, ולהיפך נראה כי האזורים הדרומיים של השומרון היו כמעט לא מיושבים בתקופה הפרסית.

בהרצאה יוצג ניתוח מחודש של תוצאות סקר דרום השומרון המגלה כי מרבית האתרים שנוסדו בתקופה הפרסית מצויים בחלקים הצפוניים, בקרבת שכם ושומרון, הערים היחידות שמוזכרות במקורות לגבי התקופה. ממצב ידיעות זה ניתן להציע כי כמו פחוות יהוד, גם פחוות שמרין היתה דלה וקטנת היקף שהתרכזה בעיקר מסביב לעיר הבירה שומרון, והשפעתה לא ניכרה למרחקים, ודאי שלא באזורים הדרומיים של השומרון, שהיו חרבים כבר מאז הכיבוש האשורי

הערת פרופ' אדם זרטל שנכח בהרצאה היתה כי צפון השומרון לא היתה דלת-אוכלוסין כפי שהעלה המרצה. בסקר הר מנשה נמצא צפיפות אתרים סבירה גם בצפון. גם במסורות ההיסטוריות, כמו המובאת בספר יהודית הצביע על שכיחות הישוב היהודי בצפון השומרון.

הבהרה שהתקבלה מהמרצה- " בתגובה לדברי פרופ' זרטל אבקש לציין:
בהרצאתי, וביתר פירוט במאמר שבקובץ במעבה ההר השני ציינתי שישנם שני ריכוזים שנתגלו בסקר הר מנשה ובהם יש "פריחה יישובית" - באזור שבין הערים שכם ושומרון, ובצפון השומרון באזור עמק דותן. ריכוזים כאלו לא נתגלו בעמקיםהמזרחיים שלהשומרון וודאי לא בבקעת הירדן, שם חדלו בתקופה הפרסית להתקיים רוב מוחלט מאתרי תקופת הברזל. כל הנתונים שהסתמכתי עליהם בהקשר לתפרוסת היישובים לקוחים מנתוני הסקר של זרטל, כךשלא יכולה להיות מחלווקת בינינו לגבי העובדות.

הדגש שניתן בהרצאה ובמאמר הוא דווקא לאזור דרום השומרון, שםנתגלה כי לא רק שאין "פריחה" של אתרים חדשים, אלא רוב מובהק של האתרים הכפריים מתקופת הברזל חדלו להתקיים, וזאת בהתאמה לממצאי החפירות באזור. הנתונים שהביא זרטל רק מדגישים כי פחוות שומרון בעצמתה היישובית לא הקיפה את כל השומרון אלא רק את החלקים הצפוניים, ועל זה הוספתי שגם בתחומי צפון השומרון יש אזורים המיושבים פחות בצפיפות מאשר בתקופה הקודמת, ומנתוני החפירות במקומות המרכזיים רואים כי המרכזים העירוניים לא שבו לגדולתם בתקופה הפרסית אלא התקיימו בדלילות. גם מטבעות שומרון שאנו יודעים על מוצאם לא נמצאו מעבר לאזור סביבות הערים שכם ושומרון, ובמקורות ההיסטוריים ישאיזכור רק של שכם ושומרון, ובנוסף ההתיישבות הכפרית של אזור עמק דותן כפי שמשתקף בספר יהודית.

לסיכום, אין מחלוקת ביני ובין זרטל על הנתונים. אני מתבסס על נתוני הסקר שלו, ועל תוצאות חפירות שפורסמו ומסכים לגמארי עם העובדות שהציג. ההבדל הוא שבמאמריו בעבר הוא השליך מנתוני הסקר בקער שכם ובעמק דותן על כלל תחומי השומרון, וללא התייחסות לתמונה המצטיירת מהחפירות, ואני פשוט הגבלתי את מסקנותיו רק לאזורים שנתגלתה בהם פריחה יישובית ולא לכלל השומרון. בהרצאה ובמאמר הצעתי אף הסבר לשוני בין האזורים השונים."

ב. חידושים בארכיאולוגיה ובחקר חללים תת-קרקעיים[]

חר' דיאב – יישוב כפרי ובו בית כנסת מימי בית שני[]

Diab1.jpg

אולי בית כנסת ?

חר' דיאב – יישוב כפרי ובו בית כנסת מימי בית שני במערב בנימין מאת: בנימין הר-אבן, מיחידת קמ"ט ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון.

תוכנית המבנה שהיא איתר בחר' דיאב, ליד גבעון החדשה, ברום של כיפה מתונה, המצויה בקצה המערבי של רמת אל ג'יב מלמדת כי במקום הייתה בית אחוזה או חווה גדולה.

אחד החדרים במבנה הנו בעל תוכנית ייחודית המלמדת על אופיו הפונקציונאלי המיוחד. החדר הנו אולם רוחבי (4x9 מטר) אשר הכניסה אליו מצויה במרכז הדופן הצפונית. משני צידי הכניסה ולאורך הקירות הצפוני הדרומי והמערבי הותקנו ספסלים שהורכבו מאבני גזית מהוקצעות למשעי.

תוכניתו של המבנה מלמדת על היותו ממורכז ומוכוון אל מרכז החדר כאשר מסביב הותקנו ספסלי ישיבה. ללא ספק חדר שכל מטרתו התכנסות ודיון – דומה כי לפנינו בית כנסת כפרי אשר שימש את דרי המקום.

האורינטציה של החדר היא לכיוון ירושלים, כמקובל לגבי בתי כנסת מימי בית שני.

מבנה זה דומה למבנים ציבוריים אחרים, העשויים להיות מזוהים כבתי כנסת :

ראו גם:חורבת דיאב בבנימין

דרך פצאל –אלכסנדריון[]

תוואי הדרך מסומנת בצהוב במפת הקרן לחקר ארץ ישראל - 1870

הדרך המחברת את שלושת הערים

דרך פצאל –אלכסנדריון אותרה על-ידי משה עינב, החוג לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה

הדרך חיברה בין מבצר אלכסנדריון המכונה היום סרטבה אשר נוסדה בימי אלכסנדר ינאי (76-113 לפסה"נ) עם העיר קוראי - היום תל צימאדי למרגלותיו בצפון-מזרח. הדרך מקוראי לאלכסנדריון עלתה דרך ואדי ג'רוזיליה אל אוכף הגיחון ומשם מזרחה למבצר. לא שרדו שרידים מהדרך למעט מיצד - רוג'ם א-ציע ששמר על הכניסה לואדי ג'רוזיליה .(על קטע זה של הדרך לא דנה ההרצאה)

הורדוס המלך (4-47 לפסה"נ) שיקם והוסיף מבנים במבצר אלכסנדריון ובנה עיר חדשה מדרום למבצר, פצאל על שם אחיו שהתאבד בשבי הפרתים.

דרך חדשה נסללה לאלכסנדריון מפצאל שטיפסה במדרון הדרומי של גוש הסרטבה אל הגיחון ומשם מערבה לאלכסנדריון. בהרצאה זו הוצג קטע מדרגות חצובות בסלע של הדרך שהתגלה מחדש על ידי חוליית סקר הר מנשה בשנות התשעים של המאה הקודמת. בשנת 2011 התגלה מטבע מימי אלכסנדר ינאי על הדרך, סמוך למדרגות החצובות.

לפנינו כנראה קטע דרך חצובה הקדומה ביותר הידועה היום במחקר

ראו גם:דרך פצאל אלכסנדריון

בור מים גדול מתקופת הבית השני מזרחית לאתר השומרוני הטוב[]

המרצה

ה"בור"

בור מים גדול מתקופת הבית השני מזרחית לאתר השומרוני הטוב שנחשף על-ידי יובל פלג, יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון.

מדובר בבור מים גדול, אשר שימש את ההולכים בדרך העתיקה , אשר עברה דרומה למה שמכונה "האתר השומרוני הטוב" - חאן אל חתרורי- "מעלה אדומים", שהובילה מירושלים ליריחו ולבקעת הירדן.

בתוצאות החפירה, התברר כי מדובר בבור מים חצוב מיוחד במינו. זהו בור מים גדול מאד שכולו חצוב בסלע, אשר במרכזו השאירו החוצבים שני עמודים רבועים גדולים שנועדו לתמיכת התקרה. בחפירת הבור נמצאו שברי כלי חרס רבים, המאפשרים את תיארוכו לתקופת הבית השני. קירות הבור טויוחו בשכבות טיח עבות לשמירת המים בבורות.

בבור נמצאו שרידי קנקנים וסירי בישול אשר שימשו להעלאת המים מן הבור.

לאחר חורבן ירושלים, חדלה העלייה לרגל ובור פסק לשמש כמקור מים חשוב והתמלא סחף. בור מים זה דומה בצורתו ובגודלו לבורות המים הגדולים שנמצאו באתרי הבית השני כמו מצדה, סרטבה והורקניה

ראו גם':ואין הבור מתמלא מחולייתו

הקמת מקוות טהרה בזמני מצוקה[]

המרצה

מצוקי הארבל ומערות "מקוות הטהרה"

טהרה בזמני מצוקה: תופעת מקוואות טהרה במקלטי מצוקים בגליל והדומה לה בארץ בנימין מאת: ינון שבטיאל, המכללה האקדמית צפת; מכללת אוהלו; המרכז לחקר מערות

הסתבר כי נמצאה תופעה של מקוואות טהרה במקלטי מצוקים בגליל במצוקי הר ארבל וגם בסלע עכברה וכן מקרה בודד בארץ בנימין במצוקי נחל מכמש

המרצה מצא כי קרבת ישובי משמרות הכהונה לאתרים אלה, כנראה גרמה לדבקות בהקמת המוואות, שכן הכהנים לאחר חורבן הבית השני שמרו על טהרתם כדי שיוכלו לשוב ולשמש בבית המקדש, כאשר יקום.

הכשרתם של מקוואות טהרה במקלטי מצוקים, באתרים קשים לגישה שאינם מותאמים לחיי שגרה, אלא לעיתות מצוקה, מלמדים על צורך דתי עמוק במתקני טהרה. הכשרתם של מקוואות הטהרה במקומות אלה אינו תמוה רק בשל הקושי הפיזי הנדרש להכשרתם, אלא גם בהכרח להתמודד עם כל דקדוקי ההלכה המתחייבים ממקווה שעיקרו הצורך במים זורמים ובאגן טבילה בעל מידות נפח מוגדרות. בהנחה שאותם יהודים שטרחו להתקינם היו אף אלה שהכשירו או השתמשו במקלטי המצוקים, הרי שמערות אלה הוכשרו כמקומות מקלט שאליהם נמלטו היהודים מאימת רודפיהם, בעיקר בתקופת השלטון הרומי. במצב מצוקה כזה, גדל העניין בחקירת הכשרתם של המקוואות.

בהרצאה זו יוצגו המקוואות שהתגלו במקלטי המצוקים בגליל ובארץ בנימין ויובא דיון על טיבם של אלה שהתקינו אותם, והשקפת עולמם הדתית.

ראו גם:הקמת מקוות טהרה בזמני מצוקה

חורבת עקד[]

מיקום חירבת עקד בפארק קנדה

תרשים האתר

חר' עקד – יישוב מבוצר מהתקופה החשמונאית ומרד בר-כוכבא מאת: חנניה היזמי, מיכל הבר ויבגני אהרונוביץ, יחידת קמ"ט ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון


חורבת עקד הוא אתר עתיקות בתחום פארק קנדה. החוקרים הגיעו למסקנה כי בח' עקד – היה יישוב מבוצר מהתקופה החשמונאית ומרד בר-כוכבא.

אתר חורבת עקד, שוכן על פסגה, כ- 4 ק"מ ממזרח לאמאוס, בתחום פארק קנדה. בשנים 1979 1981 נחשף יישוב, ששטחו כששים דונם, מוקף חומה ומגדלים עגולים למחצה הבולטים החוצה. בקו החומה הדרומי נחשף שער בנוי גזית המוגן על ידי שני מגדלים עגולים למחצה. השער היה מקורה בקמרון ומשני צידיו שני חדרי משמר מקורים בלוחות אבן. כן נתגלו שני פשפשים בחומה, מערת מסתור עם מנהרות חצובות, ראשי חצים, אבני בליסטראות ואבני קלע.

בהרצאה זו יובאו תוצאות העונה הנוכחית של החפירות המחודשות הושם דגש על חשיפת קו החומה בצידה הדרומי והמזרחי, בה נחשפו מגדלים עגולים למחצה ומגדל אליפטי בפינה הדרום-מזרחית של החומה. דגש נוסף בחפירה היה לחשוף את הבנייה בתוך היישוב המבוצר. בחלק זה נמצאו ממצאים המעידים על מבנה או מבנים מפוארים שהיו במקום.

ראו גם:חורבת עקד

מערות ומערכות תת-קרקעיות בחורבת בורגין שבשפלת יהודה[]

מערות ומערכות תת-קרקעיות בחורבת בורגין שבשפלת יהודה מאת פרופ' בועז זיסו, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן, חגית נויגבורן, המרכז הארכיאולוגי יהודה, רשות העתיקות, אמיר גנור, איתן קליין ואלון קליין, היחידה למניעת שוד עתיקות, רשות העתיקות

חורבת בורגין (ח'רבת אום בורג') שוכנת בראש גבעה בשפלת יהודה. בהרצאה זו יוצגו תוצאותיה של עבודת שדה ארכיאולוגית שנערכה בין השנים 1995 ועד 1118 באתר, ומתמקדת בחקר החללים התת-קרקעיים ששימשו כמערות קבורה, מערכות מסתור וכמתקנים חקלאיים. מרבית המתקנים שתועדו נמצאו שדודים; רק מערת קבורה אחת ברחבי האתר נמצאה חתומה. בהרצאה יוזכרו בנוסף למתקנים שנידונו בעבר בבמות שונות, מתקנים ואלמנטים שונים שלא פורסמו עד כה:

  1. הסטרטיגרפיה שנחשפה במהלך חפירות הצלה ברובע מגורים עתיק בראש האתר.
  2. כתובת קצרה בלטינית שנכתבה בדיו על גבי ידית של קנקן מקומי.
  3. חרותת בכתב יהודי רהוט מימי הבית השני שנחרתה על גבי מזוזת פתח מחילה במערכת המסתור שתועדה באתר.
  4. תיעוד של שלוש מערות קבורה מסביבות האתר שנשדדו בשנים האחרונות: אחת משלהי ימי הבית השני ושתיים משלהי התקופה הרומית המאוחרת-ראשית התקופה הביזנטית הכוללים עיטורי תבליט סכמאטיים על גבי דפנות שקתות הקבורה.
  5. שתי כתובות בכתב הגיאורגי העתיק האסומטאברולי מסוף המאה ה-י' או ראשית המאה ה-יא' שנחרתו על דפנות בור מים פעמוני בסמוך לאתר.

מידע זה מאפשר דיון מחודש בקורות האתר בתקופות הרומית והביזנטית, ומשמש בסיס לזיהויו הגיאוגראפי-היסטורי האפשרי עם הכפר היהודי מימי הבית השני הנזכר במקורות ההיסטוריים כפר ביש ) Καφαραβις .)

ראו כאן:חורבת בורגין

ג. מחקרים בהר מימי הבית השני ועד לעת החדשה[]

הקברים המפוארים מימי הבית השני שבמערב השומרון – תובנות חדשות[]

בית הקברות המפואר מימי בית שני של חורבת כרקוש (א.ת. אריאל) - צילם:אהרן טגנר - מדרשת הרי גופנא

מאת: דביר רביב, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

בשומרון ידועים חמישה אתרי קבורה מונומנטאליים מתקופת בית שני שמזכירים בצורתם ובגודלם קברים מפוארים בנקרופוליס של ירושלים מתקופה זו. ארבעה מתוכם מצויים במערב השומרון:

  1. דיר א-דרב,
  2. חורבת כורקוש,
  3. מקטע עבוד
  4. וחורבת תבנה.
  5. האתר החמישי, חורבת כפר ביתא, מצוי במרכז השומרון ובקרבת שכם.

מאז גילויים במאה ה-19 דנו בקברים אלו חוקרים רבים ובייחוד בתיארוכם ובשאלת זיהוים האתני של הנקברים.החוקרים הסתמכו על מקבילות אדריכליות ועיטוריות ועל מיקומו של האתר במרחב. רובם נטו לייחס את הקברים לאוכלוסייה יהודית אמידה שהתגוררה באזור בשלהי ימי הבית השני. העדות המובהקת ביותר לכך היא האזכור אצל יוסף בן מתתיהו אודות תלמי איש רודוס, ידידו הנאמן של הורדוס, שקיבל אחוזה חקלאית בארוס, שמקובל לזהותה עם הכפר חריס, שבסביבתו מצויים המבנה ההרודיאני קלעת פרדוס ואחוזת הקבר דיר א-דרב..

יחד עם זאת, עד כה לא הוצע במחקר רקע היסטורי לחציבתם של הקברים המפוארים הנוספים והדיון אודותיהם נעשה בנפרד ולא במבט כולל. בהרצאה זו יוצגו כמה תובנות חדשות.

  • ראשית, יש להוציא מהדיון את ח'רבת תבנה בה משקפים הקברים נקרופוליס של בירת מחוז תמנה.
  • שנית, ארבעת האתרים שוכנים במרחב התפר שבין האזור המיושב שומרונים מצפון, לבין האזור שהיה שייך ליהודה בימי בית שני, מדרום ובשל כך נבחר האזור על ידי החשמונאים, שבימיהם הוא סופח למדינה היהודית ואחר-כך על ידי הורדוס, לשמש מרחב חקלאי שניתן לפקידים בכירים הקשורים לשלטון היהודי, כדוגמת תלמי איש רודוס.

בנוסף ניתן למצוא באזור שרידים נוספים המעידים על פריחה יישובית בשלהי ימי הבית השני: מגדלי שדה, מחצבות נרחבות, חורבות מרשימות ועוד. על היותו של המרחב 'יהודי' מעידים שברי גלוסקמאות, מקוואות טהרה וממצאים נוספים. בהרצאה יוצע כי לאור השרידים שנמנו לעיל, ובייחוד הקברים המפוארים, יש לחזור להצעתם של כמה מן החוקרים המזהים באזור זה את 'הר המלך' המופיע בחז"ל כאזור יהודי מימי החשמונאים ועד מרד בר-כוכבא.

ראו גם:הר המלך

עיצוב הדתיות השומרונית – ממתי ?[]

זאב ספראי, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן הרצה על העדויות לקיומה כדת השומרונית כדת מעוצבת. מכאן מסתעפת שאלה שנייה מתי ראו עצמם כבני דת נפרדת. העדויות הספרותיות הפנים-שומרוניות להלכה השומרונית ולאמונתם של בני שומרון הם מכְּתָבים שנערכו והגיעו לידינו רק מימי הביניים, והשאלה היא מה העדויות הקדומות ביותר שלרשותנו.

העדויות הראשונות היו מאוחרות להיווצרות נורמות החיים השומרוניים - במאה ה-11. אין זה מפליא כי בדרך כלל תנועה חברתית או דתית מגיעה לתודעת בני תקופתה רק זמן מה לאחר עיצובה הראשוני והתפשטותה. העדויות הקדומות באות רק מחוץ לעדה השומרונית, מפי מתנגדיה ומבקריה; באופן טבעי עלינו לצפות לתיאור בלתי מאוזן ובלתי ממצה של המציאות שבקושי הכירו.

הרצאה זו מתבססת על מחקר קודם בו נתגלה כי על-פי ספרות חז"ל יש עדויות לארבעה או חמישה שלבים כרונולוגיים של החמרה במנהגי הדת השומרונית.

  • שניים בתקופה התנאית,
  • שניים בתקופה האמוראית
  • והחמישי בתקופה הבתר אמוראית.

לעומת זאת, העדויות הארכיאולוגיות הן - מוקדמות יותר - מהמאה השלישית ואילך, כמו הכרוניקות השומרוניות הסוקרות את פעולותו של בבא רבה. לכאורה מתבקשת המסקנה שרק אז החל הציבור השומרוני לדבוק בדתו. כך כתב יצחק מגן:"עלפי הכרוניקות השומרוניות בניית בתי-הכנסת קשורה בפועלו של בבארבה,מנהיג שומרוני שחי במאההד'לסה"נ. עלפי המסופר,בנה בבא רבה שמונה בתי-כנסת במקומות שונים בשומרון. המקור: בתי הכנסת השומרונים ופולחנם

הבידול השומרוני מבוסס היה על: התנהגות דתית, כתב, לשון, ארגון חברתי טריטוריאלי, אינטרסים פוליטיים, היררכיה שונה וכו'. כבר בימי הבית השני היו השומרונים קבוצה נבדלת. ברם אין להסיק מכך שהתבדלותם הייתה מבוססת, בעיקרה, על הדת. היה להם מרכז אחר, והם היו קבוצה חברתית שונה המרוכזת בטריטוריה נפרדת. גם המקדש בהר גריזים לא היה בהכרח סמל לבידול, אלא היה עוד מקדש לאותו אל שנהגו בו אותן דרכי פולחן כמו במקדש ירושלים.

בימי בית שני נהגו פרקטיקות הלכתיות שונות שחלק מהן התגבשו למכלול מגובש ומפריד. בשלב זה נהגו השומרונים כפי שנהגו, אבל הם לא תוארו כקבוצה דתית נפרדת. כאשר התגבשה ההלכה הפרושית והפכה להלכה של חז"ל, מצאו השומרונים את עצמם מחוץ לחברה היהודית. הם אינם נכרים, אבל גם לא סתם יהודים.

בעקבות בנימין מטודלה[]

מאת: מיקי ארליך, המחלקה ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת בר-אילן בשנת 1171 הגיע לארץ-ישראל עולה הרגל היהודי הראשון שרשמיו הועלו על הכתב ונשמרו לאורך הדורות – בנימין ב"ר יונה מטודלה. מסע זה נחקר על יד חוקרים רבים. בהרצאה זו יובא עיסוק באופן נפרד ביחידה שעוסקת בארץ בנימין. אזור זה, שלא היה מיושב ביהודים רבים במהלך התקופות הבתר-רומיות, לא זכה לעניין רב מצד עולי רגל, במיוחד לא אלה היהודים. אלה עסקו בעיקר בירושלים, בקברי אבות האומה ובגליל.

מסעו של בנימין בטודלה עבר לאורך הציר הראשי של גב ההר משכם לירושלים, וכן בציר שחיבר בעבר את נבי צמויל ובית נובא. המשותף לרבים מהאתרים שהוא הזכיר, הוא היותם קשורים בדרך זו או אחרת לימי מלכותו של שאול. לכאורה, אין להתפלא; שאול אכן היה איש שבט בנימין, אולם יש לתהות על האופן שבו זיהה הנוסע את האתרים ואת המנגנון ששימר או עיבד מסורות אלה עד שהגיעו אליו.

בנוסף, בהרצאה זו יוצג האופן שבו זיהה בנימין את ערי הפלשתים, וכן האתרים שבהם חיפש יהודים, האופן שבו מצא אותם ומעמדם בתקופה הנדונה.


הסיור של בנימין מטודלה בארץ ישראל

משהגיע לעכו, "תחילת ארץ ישראל", נטש בנימין את מסלולו הקבוע מראשית נסיעתו, הצמוד לחופי הים התיכון, ופנה למסעיו בארץ. ממסעו בארץ הוא הותיר רישום מפורט ומדוקדק, שכולל את זיהוי המקומות התנ"כיים כפי שהבין. מעכו נסע בנימין לחיפה, אותה זיהה בטעות עם היישוב המקראי גת חפר בו נולד יונה הנביא. בחיפה תיאר בנימין את מערת אליהו, ושרידים על ראש ההר בהם ראה את שרידי המזבח שבנה אליהו הנביא. הוא המשיך דרומה ותיאר מקום בשם "כפר נחום" (כנראה באזור עתלית או מזרחית לה) "והוא מעון מקום נבל הכרמלי", ואת קיסריה "היא גת אשר לפלשתים.... והיא עיר יפה וטובה מאוד על הים". מקיסריה הדרים בנימין ללוד שנקראה אז סנט ג'ורג', וממנה שב ונסע צפונה אל סבסטיה ותיאר את חורבות העיר שומרון המקראית שבה.

מסבסטיה הגיע בנימין לשכם "ובה כמו אלף כותים השומרים תורת משה עליו השלום לבדה וקורין להן שומרונים....", וממנה אל הר הגלבוע, ובסיום מסעו מהגלבוע דרומה הגיע לירושלים, "היא עיר קטנה ובצורה עם שלוש חומות ובה אנשים הרבה וקורין להם הישמעאלים יעקוביים וארמיים ויוונים וג'ורג'יים ופרנקים ומכל לשונות הגויים". הוא הותיר גם תיאור מרתק של אנשי מסדר הטמפלרים, של הרובע היהודי, הר הבית, אורוות שלמה, יד אבשלום, השילוח, והר ציון. הוא מספר אגדה מרתקת על קבר דוד המלך בהר ציון, לפיה 15 שנה לפני ביקורו בירושלים נכנסו פועלי הפטריארך לתוך המערה שתחת קבר דוד המלך וראו את אולמות קברי המלכים, וכי פתח הקבר נסתם והועלם בפקודת הפטריארך."
מירושלים המשיך בנימין לבית לחם ועבר בדרכו בקבר רחל, משם המשיך לחברון וביקר במערת המכפלה. הוא מספר כי המצבות הגדולות המוכרות לנו כיום משמשות לתפילות ה"תועים" (הנוצרים), אך היהודים נכנסים באמצעות שוחד אל תוככי המערה ובה מצבות אחרות של קברי האבות. מחברון המשיך לבית גוברין, וממנה הגיע ללטרון. נראה כי נסע מזרחה מלטרון וביקר בנבי סמואל ובגבע בנימין אותה זיהה בשטח הכפר שועפאט בצפון ירושלים. מסלול נסיעתו משם איננו ברור, אך בתום דרך קצרה הגיע לרמלה אותה זיהו הצלבנים בטעות עם הרמה המקראית, וממנה ליפו.
מיפו נסע בנימין דרומה לכיוון יבנה, אשדוד ואשקלון, שב צפונה ועבר שוב בלוד, עמק יזרעאל והגיע אל הגליל.
בגליל ביקר בנימין בקברי הצדיקים הרבים שבו. הוא ביקר בציפורי בקבר רבי יהודה הנשיא, בטבריה בקבר רבן יוחנן בן זכאי, בגוש חלב ובמירון. במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל. הוא ביקר בעלמה וציין את קברי התנאים רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן ערך, חוני המעגל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי הגלילי. מעלמה המשיך לתל קדש אותו זיהה עם קדש נפתלי, והגיע לבניאס, בה ראה את שרידי המקדשים הפגאניים וחשב אותם לשרידי העיר המקראית דן הסמוכה.

המקור: הויקיפדיה העברית

מירושלים לדרום השומרון: שו"ת זרע אברהם וח'רבת כפר אסתונא שבעמק שילה[]

זאב חנוך (ז'אבו) ארליך הציג מחקר שערך יחד עם דר' איתן קליין מרשות העתיקות במטרה לאתר את המקום שבו נרצחו שני סוחרים יהודים במאה ה-18 בסביבות שילה בחבל ארץ בנימין. הנושא עלה בשו"ת זרע אברהם , הרב אברהם בן דוד יצחקי (לימים - ה"ראשון לציון". בשנת 1704 דן בית דינו של הרב בבקשה של שתי נשים ירושלמיות להשתחרר מעגינות, לאחר שנעלמו עקבות בעליהם שעסקו במסחר בכפרים הערבים באזור שילה. בפני בית דין הופיעו כעשרה עדים, אשר סיירו באזור בה היו הסוחרים, שוחחו עם התושבים וכנראה גם עם אחד מרוצחי הסוחרים, וכך הגיעו למערה, בה היה בית בד - המוזכר בשו"ת - ומצאו בה את השרידים של גופות היהודים. על סמך עדותם שוחררו הנשים מעגינות.

בהרצאה הוצג השו"ת, אשר דן בסוגיית הנשים העגונות. הפרטים הכלולים בו הביאו לשחזור הגיאוגרפי-היסטורי של אזור דרום השומרון במהלך המאה ה-18 ולאיתור מערת בית-הבד.

מחקר הוקדש לזכרו הברוך של ארז שלמה רונד, בן עפרה שנרצח סמוך לסינג'יל, הנזכרת בשו"ת, ע"י רוצח מבית-רימה הנזכרת אף היא בשו"ת. הוא נרצח בכ"ו בסיוון תשס"ב, ביותו בן 18 בלבד. יהי זכרו ברוך וה' יקום דמו.

וכן:

המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

איסתונא - מקום משוער של מערב בית הבד - בה נמצאו שרידי הנרצחים - סוחרים מירושלים - בראשית המאה ה-18

אספקת המים למצודת המשטרה בנבי-צאלח (היום בנוה צוף)[]

דר' גד קרויזר הציג תחילה את שיקולי בריטניה להקדיש מאמצים בימי המלחמה לבניית המצודות:

  • הבריטים הקימו את המצודות בשנים הראשונות למלחמת העולם השנייה במהירות שיא: 55 מצודות תוך שנה וחצי ועוד 7 על צירי הכניסה בארץ-ישראל. היה זה בתקופה שייבוא ברזל ומלט היה כרוך בקשיים בשל שליטת צי-הצוללות הגרמני בים התיכון.
  • יש להניח כי הסיבה לסיום המהיר של הבנייה היה החשש מפלישה של גרמנית .(ואולי איטלקית) מדרום (המדבר המערבי דרך מצרים), מזרח (דרך עירק) וצפון (סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון וישי הצרפתי - הפרו גרמני).
  • המניע של הבריטים בניית מאגרי מים, קטנים או גדולים במצודות, היה, בין השאר, בשל העובדה כי תחנות המשטרה בימי במרד הערבי הגדול ננטשו בשל מיקומם, אופי הבנייה וחשש להעדר אספקת מים. בין השאר הוא ציין:
  • בכל המצודות נבנו מכלי מים גליליים גדולים מבטון באחד מצריחי המצודה לשעת חירום. מאגר המים התת-קרקעי הגדול ביותר נבנה במצודת משטרת נצרת והוא הכיל מיליון וחצי ליטר מים.
  • במצודת נבי צאלח נבנה אחד ממאגרי המים באתר החובלתא הסמוך. במשטח מדורג באתר זה שרידי בטון שכיסה את האתר משטחים ששימשו בימי קדם לדריכת ענבים, ובצמוד לו בריכת אגירה.
  • משטרת נבי צאלח התגלתה כאחת משתי מצודות משטרה ייחודיות במיזם הטיגארטים שבהן נבנו מפעלי מים מקוריים. (השניייה היא משטרת תרשיחא).
Advertisement