כפר ע'ג'ר

פארק הכפר

(20.12.19) טיול יחודי באישור צבאי מיוחד להר דב ולכפר ע'ג'ר

"שמעת שיש אישור להיכנס לראג'ר?" שאל אותי חבר שקיבל בוואטסאפ מאביתר ליכטמן, "כן", אני עונה לו, ראיתי ב"מקור ראשון" שיש מטעם "קשת יהונתן" אבל זה רק למי ששם שבת,
מפה לשם אני פונה ליו"ר עמית אררט התותח ותוך זמן קצר אני נרשם רק לסיור ביום שישי דרך "עמיתים לטיולים", יעידו כמה חברים שזה חלום ישן ישן שלי להיות בכפר הזה, אינני יודע אם בגלל שהוא חצוי מבחינה מדינית, או בגלל שחלקו יושב בלבנון, או מכיוון שגם את כל הכביש אליו גם חסמו, או מכיוון שזה בכ"ז האזור הכי מתוייר בארץ, בין הנחלים דן, חצבאני, בניאס ועיון, ומתחת להר דב, ולכן רציתי עוד ועוד ...
תכל'ס, לא משנה למה, זה חלום ישן !, שאם יש אופציה לממש אותו, לא מהססים, תוך זמן קצר הרישום התמלא ושמחתי שאני בפנים.
אם כבר יוצאים כל כך צפונה, ברור שתופסים "על הדרך" מה שאפשר, כך שב-04:30 לפנות בוקר יוצאים מירושלים, לכיוון טבריה, תפילת שחרית עם הנץ בקבר רבי מאיר בעל הנס, ירידה לשחיית בוקר בכינרת ומשם נסיעה לנחל עיון שעל יד מטולה. הגעתי עם פתיחת השמורה, רצתי למפל התנור ולמצפור, ומכיוון שעוד רציתי להספיק את המפל של הבניאס, הזדרזתי והמשכתי בנסיעה מזרחה לכיוון הכניסה לבניאס. נכנסתי במהירות, ירדתי את כל המדרגות, "וואוו, היה שווה!!", המפל היה מרשים ביותר, ריצה מהירה חזור ונסיעה לנק' המפגש בצומת הטנק, מאוחר כבר 09:00.

מצפה רצועת הבטחון

האוטובוסים אספו אותנו לאחר שהם באו מ"קשת" עם המטיילים שנרשמו לכל ה"חמשוש" התחלנו נסיעה בהפתעה גדולה כי האוטובוס נוסע דרומה במקום צפונה, מתברר שהולכים ל"מצפה רצועת הביטחון" מהר דב ורק אחרי זה לכפר, במהלך העלייה התלולה לתצפית, הנוף היה משכר וצבעוני (עלי שלכת בשלל צבעים ונוף של עמק החולה ובקעת הלבנון). הגענו לתצפית - שיש בה שביל יפה ומושקע, עם אתרי זיכרון לכל אורכו למוצבים שהיו בלבנון עם הסבר ומרחקים. ראינו משם את פתיתי השלג שבראש החרמון, את הרי הלבנון שתוחמים מצפון, ואת בקעת הלבנון עם מבצר הבופור, וכמובן למטה את הכפר ראג'ר ואז את קריית שמונה, עמק החולה והרי נפתלי. שמענו הדרכות מרתקות על הנוף ועל האזור מפי המדריכים ומפי לוחמים שלחמו בשטח.

כפר ראג'ר

משם בנסיעה קצרה הגענו לכפר ראג'ר, וכאן מגיעה הפתעה גדולה לאחר הסיור וההדרכה המעולה מפי ג'מאל חטיב והמדריכים שלנו שגרמה לי לעשות משהו ש(עדיין...) לא עשיתי מעולם והוא לכתוב שיר... אני מתפדח לכתוב את זה אבל היה שם משהו שהרשים אותי מכיוון שלא ציפיתי לזה, (מצ"ב בהמשך).
נתחיל במעט עובדות על הכפר, הוא כפר קטן עם כ-2,500 תושבים בלבד, שהשטח הפיזי שהוא יושב עליו מסובך מכיוון שבעבר הרחוק הוא היה שייך לסוריה, וממלחמת ששת הימים אין רצף בינו לסוריה ולכן הוא אולי שייך ללבנון, אבל שם גם לא שמחו לקבל את התושבים העלוואים (עכשיו הוא הכפר העלוואי היחיד בישראל!) כך שהם עברו ממדינה אחת לאחרת ללא לזוז מטר, מהעותמנים לצרפתים, לבריטים, לסורים, לישראל וללבנון ולישראל, כאשר היו תקופות זמן הם היו ללא מדינה ... כאשר הם סגורים מכל הצדדים (באמצע שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-2000). כיום הם שייכים לישראל כחלק מסיפוח רמת הגולן, כשחצי משטחם נמצא על שטח עויין ששייך לבנון ומערכת הלימודים שלהם כפופה לדרוזים, וחלקם יוצא ללימודים בכלל בסוריה,(תשאלו את עוזי דיין כמה קשה היה לו כיו"ר "מפעל הפיס" לתת את התקציב שהיה מיועד לכפר, כמו"כ במלחמת לבנון השנייה כשבתים בצד "הלבנוני" נפגעו היתה בעיה למס רכוש איך לפצות אותם, ועוד מורכבויות) ולכן בשלטים בכפר מצויין שם הכפר עם התוספת "רמת הגולן". ו... כאן מגיעה ההפתעה הגדולה, למרות כל נתוני הפתיחה הגרועים האלו, שהם נזרקו מפקיד לפקיד משר חוץ סורי לשר חוץ ישראלי ועוד ועוד, הייתי מצפה מהכפר להיות עם אחוזי אבטלה גבוהים, עם פשיעה גוברת ברחובות ועוד ועוד כיד הדמיון הפרועה, בכ"ז אין שם "מוראה של שום מלכות", אלא ש... מתברר שישנה מועצת חכמים עם שייח'ים וראש המועצה שמתכנסת ב"בית העם" ליד הכיכר המרכזית בכפר כל יום אחה"צ, ושם ישנם החלטות שמחייבות את כל תושבי הכפר, עד כדי "גירוש" ילד ע"י ההורים אם אינו עומד בתקנות, לדוגמא אסור לנהוג בכל הכפר ללא רשיון, בנוסף אסור לאף אדם להיכנס עם טרקטורון לכל השטח הבנוי בכפר ואסור להשמיע מוזיקה בווליום גבוה. עוד משהו מעניין הוא, שכל בן כפר שמקבל תואר כלשהוא מגיע לשם אחה"צ ומחלק סוכריות ומקבל שבחים. כאשר אין להם וודאות שלטונית חיצונית, זה גרם להם רק להעריך את הידע האקדמאי ואת הערכים הקהילתיים שיעזרו להם בכל מצב, כך שיש להם אחוז גבוה מאד של תואר ראשון ושני ואפילו שלישי לנפש, הרבה רופאים, רופאי שיניים, עו"ד, מהנדסים בכל התחומים, מכל האוניברסיטאות והמכללות בארץ ובעולם (סוריה, אירופה וארה"ב) כך שלדוגמא - מנהל ביה"ח זיו בצפת הוא תושב רג'ר.

• ראו ערך מורחב בויקיפדיה כפר ע'ג'ר

עם החאצבני

בהמשך שמענו הדרכה מפי המדריכים שלנו על נהר החצבאני שזורם מתחת, על המעיינות של הוואזני שנמצאים איפה שיש מוצב או"ם קטן, ראינו את זרימת הנחל במרחק יריקה מאיתנו, את הכפר הלבנוני ממול, את "החייל הלבנוני" שיורד עם כלב, מדים ונשק למלאות בקבוק מהמים שזורמים מתחתינו, את טחנת הקמח על המים ואת הנוף שנשקף מצפון של בקעת הלבנון וממזרח את הר דב. הסיור הרגלי בשטח שהיה אמור להיות גבול פיזי ולא רק "קו גבול" היה מעניין, מוסדות ציבור, פארק יפהפה ומושקע, ואפילו פסל של הנביא אליהו שנבנה לא מזמן לא בשל מסורת הכפר, אלא בשל השאיפה לשלום בין 3 הדתות - המכירות באליהו הנביא. האווירה הרגועה שיכולה ברגע להתחלף לרעש מלחמה מפחיד, מתעתעת וגורמת לנו לתהות למה הצבא לא מאפשר לעוד ועוד אזרחי ישראל לבקר במקום, עד ששומעים על האירועים הביטחוניים שקרו כאן, הכל נהיה יותר מובן.

• ראו ערך מורחב: החאצבני - שניר

ahrv

"הייתי בלבנון" – סיפרתי לכל מי שפגשתי בחיוך מנצח, לאחר שבשנה החולפת הייתי גם בירדן ומצרים, מה בעצם נשאר? סוריה? ...

אויר הרים צלול כיין הלבנון
וריח ארזים
נישא ברוח הסתווית
עם קול המואזין
ובתרדמת כל העולם
שבוי בחלומו
הכפר אשר בדד יושב
ובליבו קו גבול
ראג'ר של שלום
ושל תרבות ושל תקווה,
הלא לכל יוזמותיך
אני שופר
איכה יבשו מעיינות הוואזני
תחנת הרכבת ריקה
ואין פוקד את החצבאני
שנמצא בוואדי
ומרחק יריקה, רק בהר ממול
(אופציה 1.) (נמצא הבופור, מרשים ואימתני)
{אפציה 2.} {נמצאים השכנים, שאותם רק רואים}
ואין יורד אל טחנת הקמח
שנמצאת רחוק יותר מהירח...
ראג'ר של שלום...
מי יתן וכמו שאולי "ירושלים של זהב" השפיע על כיבוש העיר העתיקה, אולי שיר זה ישפיע על כיבוש חבל הארץ הצפוני ואז נוכל להמשיך את השיר הבא:
חזרנו אל עינות הוואזני
ולזרימת החצבאני
לטחנת הקמח
ולתחנת הרכבת
הקטר יוצא עוד רגע
לדמשק דרך ביירות
ולירושלים דרך תל אביב
ראג'ר של שלום ...

באדיבות י.ל אלבום התמונות => https://photos.app.goo.gl/6x8azyeVaLo4KMCY6

בעמיתות, יעקב ליפשיץ yakovlifshitz@gmail.com