כְּפַר תָּבוֹר הוא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל השוכנת למרגלות הר תבור שבגליל התחתון המזרחי. המושבה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים בכפר תבור 4,099 תושבים (מקום 228 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 2.9%. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2016, לכפר תבור דירוג של 8 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ו (2015-2016) היה 87.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2015 היה 12,319 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,868 ש"ח).[2]
השנים הראשונות[]
Created: 1 January 1909
המושבה כפר תבור נוסדה ב-25 באוקטובר 1901, י"ב בחשוון תרס"ב, על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הקבוצה מנתה 21 משפחות שמוצאן מהמושבות זכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית ההתיישבות, בחרו התושבים להמשיך ולקרוא למקום "מֶסְחָה" – כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד המחצית השנייה של המאה ה-19,[1] שבו התגוררו בעבר אריסים ערבים שהובאו מסוריה על ידי אפנדים לעבד עבורם את הקרקע, את שמה העברי אימצו המייסדים, על פי עצתו של מנחם אוסישקין. בעת ביקורו במושבה, בשנת 1903, במסגרת סיורו השני בארץ, התפלא אוסישקין שלמושבה עדיין אין שם עברי. מיד הציע לתושבים לעשות שימוש בשם ההר המרשים והידוע הר תבור, שלמרגלותיו היא שוכנת. בקהילה התפתח ויכוח פנימי בסוגיית ציון המילה "כפר", שאוסישקין הציע לכלול בשם המקום. היו מי שהביעו חשש כי בכך תוטל מגבלה על התפתחותה העתידית של המושבה, אולם אוסישקין שכנעם לאחר שסיפר לתושבים כי ביקר בעיר]הגדולה דיסלדורף שבגרמניה, אשר שמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" בגרמנית "Dorf".
בשנותיה הקשות הראשונות נתמכה כפר תבור על ידי חברת יק"א. היישוב סבל ממחסור במים, כי המבנה הטופוגרפי והגאולוגי גרמו למי הגשם לזרום במהירות הלאה. כדי להתגבר על כך שתלו התושבים נטיעות המתאימות לתנאים המקומיים בעיקר כרמים, כרם שקדים, כרם זיתים וכרם גפנים.
יוסף ויתקין, מנהל בית הספר היסודי במושבה משנת 1903 פרסם בשנת 1905 את "קול קורא: אל צעירי ישראל אשר לבם לעמם ולציון", שנשא עליו את הסיסמה "בשם עמנו וארצנו", נועד ליהודים בגולה, קרא להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את הארץ למרות הקשיים הרבים: רעב, מחלות ומחסור. קול קורא זה היה בין הגורמים לעלייה השנייה.
בין הקשיים הרבים שעמם נאלצו המתיישבים להתמודד, הייתה גם בעיית הגניבות החקלאיות של השבט הבדואי ששכן בסמוך, ערב א-צביח. הצורך בשמירה ובהתגוננות מפני הגניבות היווה מנוף לקיומו של דיון ציבורי בנושא. שיאו היה בקיומה של ועידה של ראשי ארגון המגן החשאי בר-גיורא בפסח 1909, בכפר תבור. בוועידה השתתפו בין השאר אלכסנדר זייד, ישראל שוחט, יצחק בן-צבי, ישראל גלעדי, יחזקאל ניסנוב, יחזקאל חנקין, מנדל פורטוגלי וצבי בקר. המשתתפים החליטו שהגיע השעה לפעול בגלוי. לפיכך, בכפר תבור, הוחלט על פירוק הארגון החשאי ובו-בזמן על הקמתו של ארגון "השומר" כארגון השמירה היהודית הארצית. הוחלט ש"השומר" יהיה ארגון שיעסוק בהגנה וביטחון ויהיה בסיס לכוח צבאי עברי. "השומר" ביקש ליטול לידיו את השמירה בכל המושבות היהודיות, במקום בני מיעוטים מן הסביבה אותם נהגו עד אז להעסיק בתפקידי השמירה.
חומת המושבה - 1908 ארכיון קרן קיימת לישראל
- ↑ אניטה שפירא, יגאל אלון: אביב חלדו, הספרייה החדשה, 2004, עמ' 35