המפה נטענת...
המפה נטענת...

מבט מקרוב

מבט מעל

סמל העיר: שער עתיק, עץ הזית - בו התברכה סביבת העיר (בעבר), והפסוק "ושבו בנים לגבולם" [1] המסמל את היותה של העיר קולטת עלייה -

תולדות העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרט ממפת מידבא המתאר את לוד. מעל העיר נכתב "דיוספוליס עיר האלוהים". הבניין הגדול מתאר את כנסיית סנט ג'ורג' - המקור:הויקיפדיה העברית

לפי המסורת הייתה העיר לוד מוקפת חומה מימי יהושע בן נון : "לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון" ‏‏[2]. ההתיישבות היהודית מיוחסת גם לתקופת מלכותו של יאשיהו, עת התיישבו באזור בני שבט בנימין בעקבות הרחבת הממלכה הישראלית. בספר דברי הימים מוזכר כי: "... בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו (כיום אור יהודה) ואת לד ובנתיה" ‏‏[3].

תאור העיר[עריכה | עריכת קוד מקור]

הסמטה האחרונה שנותרה מלוד הממלוכית והצלבנית, ובה מצוי המסגד הגדול וכנסיית ג'ורג' הקדוש קוטל הדרקון- המקור:הויקיפדיה העברית, צילם:מיכאל יעקובסון

לוד - 1900-1920 המקור:אוסף ווטסון [1]

החיים הדתיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

‏‏בעיר לוד כ-70 בתי כנסת, רובם קטנים ומשרתים בעיקר את הספרדים ויוצאי עדות המזרח. בשל תופעת ה"חזרה בתשובה", שהתעצמה בעשור האחרון, נפתחים מוסדות דת רבים במבנים ישנים ובדירות. פעילות רבה של מפלגת ש"סבעיר מזרימה כספים למוסדות חינוך דתיים ולשיפוץ בתי כנסת.

האתיופים חנכו בית כנסת ראשון לעדתם לאחר מאבק בן עשר שנים.

קהילת חב"ד מונה כ-100 משפחות המתגוררות ב"שיכון חב"ד". לידו נמצאת גם אחת הישיבות הגדולות של חב"ד בישראל, שהיא ישיבת תומכי תמימים, הישיבה הקטנה (בגיל) המרכזית שלה.

בעיר קיים גרעין תורני "אלישיב" המפעיל ישיבה גבוהה (בראשות הרב ישראל סמט, רב הגרעין),מכינה קדם צבאית, וכן ישיבה תיכונית , אולפנה לבנות, ומדרשה ללימודי יהדות המופעלת על ידי בנות שירות לאומי , מעונות לפעוטות וגני ילדים. הגרעין נחשב כאחד הגרעינים הגדולים והותיקים בארץ. הוא הקים מכינה קדם צבאית חברתית, בה לומדים לימודי אמונה, גמרא ותנ"ך, ומכינים בוגרי שמינית לשירותם הצבאי. דגש מושם על נתינה חברתית בעיר לוד. בראש המכינה עומדים הרב ברוך אפרתי והרב דודי אברמוביץ'.

[4]

החאן העתיק של לוד[עריכה | עריכת קוד מקור]

היותה במרכז דרכים עתיקות הביאה לכך כי יוקם בעיר החאן הגדול. רשות העתיקות ערכה חפירות במקום ובסקירה ראשונית נמצא:"מבנה הח'אן כולל שלושה אג פים. בצפון אולם גדול 12.0×33.5 מ', אשר מקורה בקמרונות צולבים ומחוזק מבחוץ באומנות תמך. באגף המזרחי שורת חדרונים הנפתחים אל פורטיקו הפונה אל החצר . בקצוות הדרומי והצפוני של אגף חדרים נרחבים יותר.

אגף הדרומי, שחלקו המערבי הרוס בחלקו, שתי יחידות שביניהן קיר מפריד (כ 1- מ' עובי). יחידה אחת פונה אל החצר 5.5x23.0 מ' ולה בדומה לאגף המזרחי, שורת חדרונים. ליחידה השנייה (כ הפונה החוצה שבע התאים (כ 4-מ' עומק כל אחד) שמעליהם חדרים בקומה השנייה; הגישה אליהם מגג היחידה הראשונה, המשמש גלריה הפונה אל החצר.

במערב, מקומו המשוער של האגף המערבי, לא נראים על פני השטח שרידי מבנה או קיר המקור, המשך ההסבר וצילומים]


מתוך סיור ,עמיתים לטיולים" ראו קישור לעיל

צילם זאב רוטקף

עוד צילום מהסיור המוצג מטה חאן אל חילו. החאן המתוק

על ה"חאן המתוק" הליכה קלה מובילה אותנו אל מבנה רבוע בן שלושה אגפים אשר בהם בנויים חדרים בעלי קשתות יפהפיות, ואשר בתקופה הממלוכית שימש כנקודת מנוחה הסמוכה לדרך הדואר הממלוכית.

יוסי מנצל את יופי הקדומים הניכר מכל עבר ומשיב אותנו אל ימי התנאים בהן שימשה לוד כמרכז יהודי, כאן אמו של רבי טרפון קרעה את סנדלה ובנה עשה עמה חסד והיא הלכה על כפות ידיו, כאן נקבעו אלו עברות יהרג ובל יעבור, כאן דנו רבי אליעזר בן הורקנוס ועמיתיו בסוגיית תנורו של עכנאי, כאן ראה רבי עקיבא מים ששחקו אבנים והבין כי גם ליבו יוכל ללמוד, כאן פפוס ויוליאנוס לקחו עליהם את דין רצח בת המלך על מנת למנוע כיליון מהקהילה היהודית ועוד נקודות רבות מימי התנאים המעלים רצון להמשיך בחפירות העיר ולמצוא את בית מדרשה...

יוסי שב ליושבים מטה סביב חדרי החאן ומתאר את ההיסטוריה של המקום ולשאלת העמיתים מגלה כי שם המקום נגזר ממנהגם של בעליו למכור תורמוס מתוק כדי להשלים את הכנסתם ובערבית "תורמוס חילו", שם שדבק גם בחאן בעקבות בעליו.

ללא השתהות שב יוסי אל קו המורשת העברית, שולף את הסימניה מספר ההיסטוריה וחוזר אל 200 אנשי חטיבת יפתח אשר עם ערב היום נכנסים אל לוד המשוחררת המונה 20,000 תושבים ועימם עוד 20,000 אלף פליטים מיפו. אנשי יפתח מאתרים את ראש העיר החותם על כתב כניעה ויוצא אל מבנה המשטרה כדי לשכנע את הליגיונרים והבוסנים המתבצרים בו להיכנע גם כן. טענותיו של ראש העיר לא ממש משכנעות את חיילי הליגיון וכטענת נגד הם יורים בו למוות וממשיכים לנהל קרב יריות עם משחררי העיר, למרות ששאר העיר כבר נכנעה מזמן.

יוסי ממשיך ומוביל אותנו על פני שוק לוד העובר שיפוצים בימים אלו אל מול בית הכנסת ישועת השם, אז בית קפה וממשיך את סיפורו. בבוקר ה12.7.48 לאחר שהעיר המשוחררת חזרה לשיגרתה וחיילינו יושבים בבית הקפה ולוגמים גזוז, פורצות 3 שיריוניות ירדניות שכנראה חשו לעזרת הנצורים במבנה המשטרה (כמו יפתח גם הם איגפו את העיר בחסות ערפל הקרב ופרצו ממערבה) פוגעות בחיילים שנחו בבית הקפה וממשיכות אל תוך העיר תוך ניהול קרב עד לנסיגתן דרך תחנת הרכבת. אנשי העיר הערביים שלמראה השיריון שכחו את הסכם הכניעה שאך נחתם שולפים נשקים שהוסתרו ומתחילה מהומה בה צרים 40,000 תושבי העיר על 200 חיילי יפתח, מהומה בה נהרגים מאות מערביי העיר עד להשתלטות מחודשת של חיילנו על המקום.

כתב: בעמיתות, ירון בוצר botze...@gmail.com

תחנת הרכבת[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבט לתחנת הרכבת בלוד בתקופת המנדט הבריטי

הייתה אחת התחנות הראשיות של הרכבת בתקופת המנדט הבריטי. ממנה יכלו לנסוע לבירות, דמשק וקהיר.

בנין המוקד העירוני של לוד שימש כבנין תחנת הרכבת הישנה, שכונתה: "תחנת א-ליד" על מסילת הרכבת לירושלים שנחנכה בחודש ספטמבר 1892 וקישרה בין יפו לירושלים.

תחנת הרכבת שכנה ממערב לשטח הבנוי של הכפר א-ליד בלב השטחים החקלאיים בהם גדלו גני-ירק, בוסתני פרי וכרמי זית. עם הפעלת הרכבת, השתפרה הנגישות של תושבי לוד והכפרים שבקרבתה ובשוליה אל המרכזים העירוניים יפו-ירושלים וכן אל היישובים ששכנו לאורך המסילה.

במסגרת המאמץ המלחמתי במלחמת העולם הראשונה נבנתה מסילת אורך בקו עפולה - באר-שבע ושהתחברה דרך רכבת העמק אל המסילה החיג'אזית שנסללה בעבר הירדן וחיברה את טורקיה עם ערב הסעודית. בתחנת א-ליד התחברה המסילה האורכית למסילת יפו-ירושלים, ובתחנת הרכבת בנחל שורק היא תחנת הצומת, התפצל הקו שירד לבאר-שבע. בזמן המלחמה פרקו הטורקים את קטע המסילה א-ליד - יפו כדי לסכל את התוכנית של הצבא הבריטי לנחות בחוף יפו ולהתקדם ברכבת אל תוך הארץ וכך לכבוש את ירושלים ואת צפון ארץ-ישראל. לעומת זאת, מסילת האורך (צפון-דרום) המשיכה לשרת את הצבא הטורקי עד שהובס על ידי הצבא הבריטי.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עם שיקום הקו יפו - ירושלים שימשה א-ליד כצומת למסילת האורך ולמסילת הרוחב לירושלים.

לאחר שהסתיימה המלחמה חדשו הבריטים את קטע המסילה יפו-ירושלים וכך תופעלה מחדש תחנת א-ליד. בד בבד עם התקדמותם ממצרים לארץ-ישראל הניחו הבריטים מסילת ברזל חדשה שלאורכה ובשוליה נבנו מחנות צבא. בלידא (LYDDA) ממערב לשטח המבונה בנו הבריטים תחנת רכבת גדולה וחדשה שענתה על צורכי הצבא והיישוב האזרחי היא תחנת הרבבת הנוכחית.

התחנה הנוכחית נפתחה לראשונה בשנת 1917 כחלק מהפכת לוד למוקד תחבורה הארצי, על ידי בניית נמל תעופה, תחנת רכבת, וכבישים עורקיים העוברים בלוד.

המקור, עוד על התחנה בויקיפדיה העברית

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]


ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • גשר בייברס - גשר עתיק בכניסה הצפונית לעיר
  • מרכז ארכיאולוגי פסיפס לוד - רצפת הפסיפס, מהמפוארות ומהמרשימות שהתגלו בישראל, נחשפה בשנת 1996. הפסיפס שגודלו 180 מ"ר, נדיר ביופיו ובאיכותו, השתמרותו יוצאת דופן והוא מתוארך לתקופה הרומית (סוף המאה השלישית-תחילת המאה הרביעית לספירה). הפסיפס מורכב מ'שטיחים' צבעוניים שבהם תיאור מפורט של יונקים, ציפורים, דגים, מיני צמחים וכלי השיִט והמסחר הימי שהיו בשימוש בתקופה זו.

סיור 70 שנה לשחרור העיר עפ "עמיתים לטיולים"[עריכה | עריכת קוד מקור]

שבעים שנה לשחרור לוד

הערות שוליים[עריכה | עריכת קוד מקור]

  1. ‏ ירמיהו פרק ל"א, ט"ו)
  2. ‏ תלמוד בבלי מסכת מגילה ד', א'
  3. ‏ א', ח', י"ב
  4. המקור: בפרק על הדת בויקיפדיה העברית
Community content is available under CC-BY-SA unless otherwise noted.